12 בפבר׳ 2011

סיכומים שאפשר למצוא בבלוג

משפטים:
קניין - חנוך דגן
מנהלי - דפנה ברק ארז
סדר דין אזרחי - איסי רוזן צבי
תאגידים - אירית חביב סגל
עשיית עושר - חנוך דגן
עבודה - יופי תירוש
גיאוגרפיה ומשפט - ג'רמי פורמן
רווחה - הילה שמיר
שטרות ומסמכים סחירים - אלימלך ווסטרייך
אתיקה - נטע זיו
חופש הביטוי בדמוקרטיה - אילנה דיין
משפט, חברה ותרבות - רונן שמיר
בינ"ל פרטי - אלימלך ווסטרייך
איכות סביבה - דוד שור
לגיטימציה, משפט ופוליטיקה - אביחי דורפמן
משפט עיסקי סיני - גדעון וינשטוק
רגולציה של איכות סביבה - דוד שור
ראיות - טליה פישר
משפט רומי - יעקב שטרן

פסיכולוגיה:
גישות דינמיות בפסיכופתולוגיה - גד בן שפר
פסיכולוגיה ומגדר - דפנה יואל

19 בינו׳ 2011

אתיקה - שיעור אחרון

לגבי המבחן – 3 שעות, דמה לבחינות משנים קודמות. שאלה אחת פתוחה עם מסגרת תיאורטית (רגולציה, מוסר של תפקיד, גישות פנקציונליות וביקורתית). יהיו עוד 2-3 שאלות אחרות, לנתח דוקטרינרית, בהתבסס על מקרים שהגיע ללשכה ב-2 שנים האחרונות. לכן אפשר לראות באתר הלשכה את הגליונות של אתיקה מקצועית. היא תשלח סילבוס מעודכן. חומר סגור, לבחינה יצורף סילבוס, להביא קובץ חקיקה. כללי הABA הם לא חלק מהחומר לבחינה, אבל מי שרוצה יכול להשתמש בהם.


שכ"ט וענינים כספיים

פרק 7 שחוק לשכת עו"ד עוסק בעניני שכ"ט.


ס' 81

עד שנת 93 היה תעריף מינימלי חובה – אסור היה לגבות פחות ממנו. החשש היה מזילות המקצוע ומירוץ לתחתית (לפי הגישה הפרופסיונלית) או שמירה על המונופול (לפי הגישה הביקורתית).

האם ניתן להצדיק את שכר המינימום? האם צריך להפריד בין לקוחות חזקים לחלשים? תעריף מינימלי יכול לפגוע בנגית של לקוחות חלשים, בעוד לקוחות חזקים גם כך יכולים להגן על עצמם.

התעריף המינימלי כיום הוא מומלץ ולא חובה. זה בגלל בג"צים שטענו שזה פוגע בחופש העיסוק.

ביהמ"ש נעזר בתעריף הזה בפסיקת שכ"ט. כאשר יש תלונה על שכ"ט מופרז, זה מתבסס על התעריפים המינימליים.

עד 93 הלשכה דרשה מכל מי שרוצה לתת שירות ללא תשלום להודיע לה.

יש מקומות שבהם ביטול התעריפים מאד הוריד אותם (למשל דירות, צוואות) ובמקומות אחרים זה לא ממש הוריד (משפחה).


ס' 82

שכ"ט מקסימלי. קובע מנגנון לקביעת מקסימום לקטגוריה מסויימת. זה נעשה דרך החוק הזה רק בהקשר של פלת"ד.

כאשר זוכים (נושים) מגישים תביעות נגד חייבים, חלק מהתשלומים שהחייב צריך לשלם זה שכ"ט לעו"ד של הנושה. בעקבות רפורמה בחוק ההוצל"פ הוא הוגבל (ביהמ”ש פוסק אותו).

תחום נוסף הוא פיצויים לניצולי שואה. לפני שבועיים פורסם צו לפי חוק נפגעי הנאצים שקובע מקסימום.


ס' 84

במשפט פלילי אסור להתנות את התשלום בתוצאות. במשפט לא פלילי מותר, אבל אם הוא מוגזם הלשכה יכולה להוריד אותו. יש שתי שיטות – או אחוזים מהזכייה או התנייה של התשלום בתוצאה מסויימת.

בעבר זה היה אסור לחלוטין באנגליה. בישראל דווקא תמיד היה מותר.

יתרונות של שכ"ט מותנה:

  • תמריץ לעו"ד לעבוד קשה יותר

  • אם הלקוח הפסיד הוא לא צריך לשלם

  • משפר נגישות ללקוחות שאין להם אפשרות לשלם מראש

חסרונות:

  • יכול לייצר ניגוד ענינים בין העו"ד ללקוח. שכ"ט לפי שעה לא בהכרח פותר את הבעיה הזאת.

  • העו"ד לא ייקח קייס שיש לו סיכוי נמוך

בארה"ב כיום יש נטייה לא להסכים לחיובים לפי שעה.


למה לאסור את ההתניה בתוצאה בפלילי?

אנחנו חושבים שלנאשם יש סיכוי נמוך להיות מזוכה ולא רוצים לפגוע בו יותר מידי. יש חשש שעו"ד לא יהיה מספיק נאמן לביהמ"ש ובאופן כללי יתפתה יותר לעקם את החוקים. זה גם יפגע בנאשמים שרוצים עסקת טיעון.

המנגנון הזה מעוות תמריצים ואנחנו לא רוצים לקחת את הסיכון במשפט פלילי, שגם כך יש בו מתחים מאד גדולים.


עו"ד של גיידמק – בהסכם שכ"ט שלהם נקבע שאם בעקבות שימוע של הפרקליטות יוחלט לבטל את כתב האישום הוא יקבל בונוס מאד גבוה. ועדת האתיקה קבעה שזאת עבירה על ס' 84 והעמידה אותו לבי"ד משמעתי. השאלה היא האם הליך פלילי מתחיל בהגשת כתב האישום או קודם.


ס' 85

עו"ד לא יתנה תשלום שלא מבחין בין הוצאות לשכ"ט. זה די מובן מאליו.


ס' 89

הלשכה תחווה דעתה על שכ"ט אם גוף שיפוטי מבקש ממנה.


הסכמי שכ"ט

הם חשובים ביחסים בין עו"ד ללקוח. יש היום הרבה פסיקה שמטילה את האחריות על עו"ד שלא עושה הסכם כזה.

פס"ד יכין חקל – עו"ד טיפל במשך 12 שנה בעסקה של שינוי ייעוד מקרקעין. הוא ביקש לקבל את שט"כ כנגזר משווי העיסקה.

מנגנון שווי העסקה – בעיקר משתמשים בו במקרקעין.

יתרונות:

  • נשמע הוגן – קורלציה בין שווי הסעקה לכמות העבודה

  • חסרונות:

  • פוגע בנגישות ללקוחות שאין להם הרבה כסף

  • המקרים האלה מגיעים הכי הרבה לסכסוכים בביהמ"ש.

הלכות חשובות בנושא:

שכר ראוי – גם אם ביהמ"ש לא מצליחים לפרש את הסכם שכ"ט, הם פוסקים שכר שנראה ראוי בנסיבות העניין. שכר ראוי הוא משהו שצריך להוכיח – מה מקובל בשוק הספציפי. לכן מעידים עו"ד משני הצדדים.

פרשנות נגד עוה"ד – כאשר ההסכם לא ברור, הפרשנות היא לטובת הלקוח. זה מה שקרה בפס"ד חקל.


זכות העיכבון

כללי האתיקה - ס' 9 – שכ"ט יהיה רק בכסף. אי אפשר לעשות עסקאות חליפין, לתת אופציות, טובות הנאה (גם כלל 11).

הוגש בג"צ נגד כלל 9 בטענה שהוא בלתי מידתי, ויכול להיות שישנו אותו.

כלל 10 – עו"ד לא יתן ערבות אישית בעניין הנמצא בטיפולו, למעט הוצאות משפט.

כלל 35 – עו"ד לא ישלם לעד אם התשלום מותנה בתוצאות המשפט. זה מובן מאליו.

כלל 39 – עו"ד ינהל חשבון נפרד לכספים שהופקדו אצלו בנאמנות.

כלל 40 – להעביר ללקוח כספים ששיכים לו בזמן סביר, ולא לקזז ממנו. ניתן לקזז אך רק ע"פ הסכם, ובמקרה כזה צריך להודיע. גם כלל 40(ב) וגם הפסיקה מאד ברורים – לא ניתן לקזז בלי הסכם. זה בניגוד לחוק החל על כל אדם אחר. עיכוב פאשרי רק ע"פ דין שהוא ס' 88 לחוק לשכת עו"ד.


ס' 88

עו"ד רשאי לעכב את כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח, עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו בפקדון/נאמנות שלא לטובת הלקוח בלבד/מזונות. ניתן לעכב גם מסמכים אם הוא מגיש תביעה על שכ"ט תוך 3 חודשים. זה לא שיעבוד – אסור לעו"ד להשתמש בכספים האלה.

הפסיקה הגבילה עוד יותר את זכות העכבון. נקבע שאם העו"ד מנהל מס' תיקים לאותו לקוח, ויש סכסוך שכ"ט בתיק אחד, מותר לעכב רק כספים ששייכים לאותו תיק (פס”ד מנורה).


כלל 27 – הכלל הקודם בוטל בפס"ד ראנם. הכלל קבע שאם יש סכסוך שכ"ט בין עו"ד לבין הלקוח, והלקוח לא משלם שכ"ט, עו"ד אחר לא יכול לטפל בתיק (אלא אם הלקוח מסכים לבוררות בלשכה).

בג"צ קבע שהכלל לא מידתי. היום נהוג שכשאר עו"ד מבל נייה של לקוח הוא צריך לברר אם הוא מיוצג, ואם הוא מיוצג אז צריך להודיע לעו"ד הקודם. הנוסח הנוכחי תקף.

בינל"פ - שיעור אחרון

פס"ד יובינר – המשך

ישראלי נפגע בניו זילנד, לא מקבל כמעט פיצוי, תובע את הנהגת על רשלנות.

  1. מהו הפורום הנאות?

  2. מה תהיה ברירת הדין?

בשיעור שעבר ראינו את השופטת נאור שהדברים שלה לא לגמרי ברורים. נאור הובנה כך שהיא חושבת שהפורום הישראלי הוא הנאות. בימ"ש בישראל קנה סמכות, כי שני הצדדים ישראלים. אם הנתבע חושב שהפורום לא נאות, הוא צריך לשכנע ע"י בחינת הזיקות השונות. עליו להראות שמירב הזיקות קשורות לפורום אחר. כל עוד אין נטייה חזקה לפורום זר, נשארים בפורום הישראלי.

היא מתיחסת לרובד נוסף של הדין החל. בהתחלה היא אומרת שלדין החל יש משקל מרכזי. היא מחליטה שצריך להחיל את הדין הניו-זילנדי. לפי ההיגיון הזה הכף צריכה להיות מוטה לפורום הניו-זילנדי, אבל היא לא הולכת עם זה עד הסוף. הסיבה היא לא לטרטר את הצדדים לניו זילנד, כי גם כך התביעה שם תידחה על הסף (יש שם ייחוד עילה לתאונות דרכים).

יחול הדין הניו-זילנדי לפי העקרון של פרשת ינון – דין מקום העוולה.

באמנת רומא ס' 4(2) נאמר שאם מקום המגורים הקבוע של הצדדים הוא במדינה מסויימת, יחול הדין של אותה מדינה. נאור לא מקבלת את הס' הזה.


השופטת ארבל

מקבלת את העמדה העקרונית של נאור שהפורום הישראלי נאות. היא לא מביעה עמדה לגבי המשקל שצריך לתת לדין שנבחר בקביעת הפורום.

סבורה שכן צריך לאמץ את החריג של אמנת רומא, למרות שהיא עוד לא נכנסה לתוקף באירופה.

נאור מתיחסת ל"מירב הזיקות" וארבל ל"זיקה המשמעותית ביותר". בד"כ המשמעות של הביטויים האלה זהה.

באמנת רומא 2, יש חריג נוסף שכאשר יש זיקה חזקה במיוחד לפורום אחר, הדין שלו יחול (גם אם לשני הצדדים מקום מושב משותף).

בפרשת ינון, מתקבל הרושם שלא מספיק שיש זיקה אלא גם שיקולי צדק.

רומא 2 הוא כמו הכלל האמירקאי כפי שניסחה אותו ארבל. ההנחה שהדין של מקום המגורים של שני הצדדים הוא בעל הזיקה החזקה ביותר.

הגישה הזאת מאד מקובלת השיטות שונות ובכתבי מלומדים. באנגליה החריג הזה נקבע בחוק (כאשר כלל מירב הזיקות כולל במשתמע את כלל מקום המגורים המשותף). זה גם החריג של צ'פלין, מעבר לכך שבפסד הדין נדחה הכלל של “מירב הזיקות”. אפילו בצרפת מנסים להחיל את הדין הזה. ארבל מנסה להוכיח שמקום מושב משותף כגורם מכריע היא לא רק אמריקאית.

הוכחה נוספת – עד לפרשת ינון, היתה נטייה בפסיקה הישראלית נטייה לאמץ את דין מקום המושב המשותף. למשל פרשת קלאוזנר – מקום המושב המשותף הוא ביטוי של דוק' ה"זיקה החזקה ביותר". בפרשה אחרת הוחל הדין הישראלי על תאונות במצרים ובשטחים.

יש גם תמיכה לעמדה הזאת אצל לבונטין ושפירא (חזקה שלמקום מושב משותף יש את הזיקה החזקה ביותר).


העקרונות שלפיהם נבחר דין מקום העוולה הם (לפי פרשת ינון):

  • ודאות

  • ציפיות הצדדים

  • אחידות בתוצאה

  • חסכון עלויות התדיינות

  • תמריץ שלילי לרכישת פורום

ארבל טוענת ששיקולים אלה מתקיימים גם לגבי הסייג. ניתן לבקר את הטענה שציפיית הצדדים אמנם זהה לפי גישת ינון וגישת ארבל.

זהו לא בדיוק חריג לכלל אלא אלטרנטיבה לו. אם מקום המושב משותף לא יהיה מקום לשק"ד.

לשים לב שינון מתיחס למקום העוולה בעוד רומא 2 מתיחסת למקום הנזק.


אחת השאלות החשובות היא מהי התוצאה המשפטית הצפויה. יש הטוענים שצריך בברירת הדין לבדוק האם הדין טוב או לא. לפי השיקול הזה צריך לברור את דין ישראל.


כאשר ביהמ"ש רוצה לבטל זיקה מסויימת הוא אומר "זה מיקרי". נאור אומרת – זה ששניהם ישראלים "זה מיקרי".


גבולות תחולת דין המושב המשותף

יש רכיבים שונים לעוולה, האם על כולם נחיל את דין מקום המושב המשותף?

על התרשלות נחיל את הדין המקומי – אם נהג ישראלי ייסע באנגליה בצד ימין, זאת התרשלות.

הצעה לנוסחה: אם יש הוראות שמכוונות התנהגות – יחול עליהן דין מקום אירוע הנזק.

כללים משפטיים שקשורים לפיזור הנזק יקבעו לפי דין מ'ום המושב המשותף.

עבורנו – מספיק לדעת שאם מחילים את דין מקום המושב המשותף של הצדדים, זה לא אומר שנחיל אותו על כל הרכיבים.


ארבל לא מכריעה איזה משפט ישראלי יחול – חוק הפלת"ד או פקנ"ז? היא משאירה את השאלה לבימ"ש המחוזי.


הש' חיות

הפורום הישראלי הוא הנאות

מסכיהמ עם נאור שהדין החל משפיע על בחירת הפורום.

לדעתה חל הדין הישראל.

בפרשת ינון נקבע שיחול דין מקום העוולה עם חריג שנועד למנוע אי צדק. מקרה יובינר מתאים לחריג. הוא נחשב נדיר בגלל שהדין של ניו זילנד בכלל לא מפצה תירים שנפגעו בתאונת דרכים, הוא חוסם הגשת תביעה לפי דיני הנזיקין הכלליים. למשל בישראל מי שנהג ברכב בלי ביטוח חובה יכול לתבוע לפי פקנ"ז.

לדעתי צריך להחיל את פקנ"ז כי אין לה אופי טריטוריאלי קשיח.


התוצאה:

2 שופטות קבוע שישראל היא הפורום הנאות ושצריך להחיל את הדין הישראלי.

2 שופטות קבעו שפקנ"ז תחול.

אין רוב לעמדה שמבקשת לסייג את הכלל של ינון באמצעות הכלל של רומא 2 (אחת בעד, אחד נגד, אחת לא מכריעה). כלומר – השאלה מה יקרה במקום המגורים המשותף כאשר אין תוצאה בלתי צודקת – נשארת פתוחה.


חוזים

אין חקיקה בנושא מבל"פ בחוזים ואין ס' שמתימר לקבוע גבולות לתחומי הדין. משרד המשפטים מנסה להעביר הצעת חוק של לבונטין.

לפי ההצעה:

ברירת הדין תתבסס על הסכמת הצדדים.

אם אין הסכמה – תיבחן קרבתו של החוזה למערך מסויים של נסיבות ויוחל מבחן אובייקטיבי.


התפתחות המשפט הישראלי

העקרון הבסיסי בדיני החוזים הוא כיבוד האוטונומיה של הצדדים במטרה להגשים את הציפיות הלגיטימיות שלהם.

העקרון הזה עומד ביסוד כללי ברירת הדין.

אם אין הסכמה (מפורש או מכללא): ילכו לפי הדין שקשר העסקה עמו הוא האמיץ הממשי ביותר (פס”ד מנורה). מנסים למצותא את השיטת המשפט שבהסתך עליה נחתם החוזה.

זה התפתחות ש כלל דין מקום עריכת החוזה. זאת חייבת להיות שיטה תקפה.

כללי ברירת הדין המסורתיים היו נוקשים והובילו לתוצאות מעוותות. היום הכללים תכליתיים במטרה להגיע לתוצאות צודקות. לכן בודקים גם את התוצאה. מתיחסים לכל גורם שיכול להיות רלוונטי, כולל האינרס הנורמטיבי של הפורום.

הדוגמה העיקרית לעניין נורמטיבי היא דיני עבודה.

בג"צ קו לעובד – פלסטינים עובדים בהתנחלות. לא הוגן להחיל עליהם את הדין הירדני.


אירופה וארה"ב

הכלל הבסיסי הוא שעל כל נושא או הוראה ספציפים יחול הדין של המדינה שלה מירב הזיקות לנושא. מרכז הכובד של היחסים המשפטיים יהיה על כלל הזיקות של הנושא. עדיין יש משמעות לזיקה הטריטוריאלית.

גישה זו נקראית "מירב הזיקות".


הצדקת עקרון הטריטוריאליות בנזיקין:

  • הוא אינו צפוי ולכן יותר קשור למקום

  • שומר על הסדרהציבורי בשטח המדינה

  • בד"כ תואם את הציפיות הכלליות של הצדדים ומקל על הוודאות


לעומת זאת בחוזים:

  • כפוף לכוונת הצדדים

  • חיוב אינו בהכרח קשור למקום יצירת החוזה ויכולות להיות זיקות אחרות

  • עקרון מילוט – ניתן להתיחס לשיקולי מדיניות ולא להחיל את מירב הזיקות


המרכיב הטריטוריאלי בחוזים הולך ונחלש. לפעמים כרוכים בהם גם אינטרסים ציובריים או פרטיים.

שיקולי האינטרסים באים לידי ביטוי בברירת הדין. משקל האינטרסים גדל בדיני עבודה, כי הם קוגנטיים.

ביהמ"ש יתחשב בשיקולי מדיניות כלליים של השיטה המשפטית ובעקרונות יסוד של התחום החוזי שלגביו מתבקשת ברירת הדין. זה הרבה יותר חזק מבנזיקין.


רשימה לא ממצה של זיקות:

  • מקום כריתת החוזה

  • מקום עריכת המו"מ

  • מקום ביצוע

  • זהות הצדדים (מקום מושב, אזרחות, מקום התאגדות, מקום פעילות עסקית)

  • שפת החוזה

  • מטבע התשלום

  • מקום תשלום מיסים

  • כוונת הצדדים במישורים אחרים של היחסים


"כמה דברים כלליים"

"מירב הזיקות" הוא הביטוי הרווח בשנים האחרונות לגישה המודרנית, שהחליפה את הגישות המכניסטיות.

נהגו להשתמש בביטוי "הזיקה האמיצה ביותר".

באנגלית: PROPER LAW OF THE CONTRACT\DELICT

MOST SIGNIFICANT RELATIONSHIP

גישת מירב הזיקות היא לא כמותית אלא איכותית. אנחנו לא סופרים סתם זיקות אלא מתחשבים במשקל שלהן.

הגישה מתבטאת בישראל ב-4 נושאים:

  • ברירת הדין בחוזים

  • קביעת מקום הפורום הנאות

  • קביעת מקום מושבו של האדם

  • ברירת הדין בנזיקין כחריג לכלל הטריטוריאלי

מבחינה עיונית צריך להבחין בין גישת מירב הזיקות לגישת מימוש הציפיות של הצדדים, ולגישת ניתוח האינטרסים המעורבים. למעשה, גישת מירב הזיקות כוללת גם ציפיות ואינטרסים. לכן יש המכנים אותה "גישה מעורבת".


היסטוריה של גישת מירב הזיקות

החלה להתפתח באנגליה במאה ה-19 בתחום דיני החוזים. היא נועדה למצוא את כוונת הצדדים הסובייקטיבית. אבל בשלב מסויים הוחלפה הגישה הסובייקטיבית ביגשה אובייקטיבית – ששואלת איזה דין היו בוחרים הצדדים בנסיבות האלה. גישת מירב הזיקות הכריעה בשאלה הזאת.

הגישה אומצה בארה"ב בקשר לחוזים וב-63 הורחבה לנזיקין. היא התקבלה בריסטייטמנט השני. בארה"ב משלבים גם גישות אחרות עם גישת מירב הזיקות (גישה מעורבת). לדוגמה – היה חוזה גירושין בין בריטים בניו יורק. שאלו לאיזה מערכת משפט יש אינטרס מירבי – התשובה היא שלמשפט האנגלי.


הציפיות המוצדקות של הצדדים

הגשמת הציפיות המוצדקות של הצדדים היא אחת מההצדקות והמטרות של המבל"פ. הויכוח הוא האם מדובר באינטרס סוב' או אוב'. לפעמים זה מתנגש עם גישת ניתוח האינטרסים. הגישה הזאת אינה מרכזית בפסיקה.


גישת האינטרסים

מיוחסת ל-CURRIE. מערכת משפט מסדירה תחום מסויים באמצעות נורמות כדי לקדם מדיניות מסויימת. למערכת המשפט יש אינטרס להחיל את הנורמות האלה.

כאשר מעורב גורם זר, צריך לאתר את המדיניות שברקע לנורמות.

יש 3 מצבים אפשריים:

  • רק למערכת אחת יש אינטרס להחיל את הנורמות – מתקל מדומה

  • לשתי מערכות המשפט יש אינטרס – מתקל אמיתי

  • לשתי מערכות משפט אין אינטרס – אין מתקל

במקרה של מתקל אמיתי, קארי הציע להחיל את דין הפורום. טענה אחרת היא שיש להחיל את המשפט שייפגע יותר אם לא יחילו אותו.

הגישה אומצה בכמה מדינות בארה"ב, אך צריך לזכור שיש בעיה לעשות אנלוגיה מארה”ב בגלל המבנה הפדרלי.

ביקורת על הגישה:

  • למערכת המשפט יש רק אינטרס לעשות צדק בין הצדדים, וזה משותף לכל המדינות

  • קשה לזהות את המדיניות מאחורי הנורמות

  • פתרון דין הפורום הוא בעייתי כי הוא מעורר מרוץ בין הפורומים

  • פתרון העדפת השיטה הנפגעת יותר הוא בעייתי כי קשה למדוד אותו

  • היא יותר מידי מסובכת (ביקורת מפרשת צ'פלין)

  • הגישה גמישה יותר מידי ומהווה מכשיר מניפולטיבי בידי ביהמ"ש


ביקורת על מירב הזיקות

  • זאת גישה מכאניסטית בדיוק כמו הגישות הישנות

  • יש שק"ד בלתי מוגבלת

הגישה כיום בארה"ב היא גמישה מאד ויש נסיונות לרסן את זה


בארץ, גישת מירב הזיקות נקלטה מהקומון לו

פסיקה מוקדמת אימצה את הגישה הסוב' ולאחר מכן אימצו את הגישה האוב'.

  • השיטה שבהסתמך עליה נעשה החוזה

  • או: השיטה שאתה יש לעיסקה את הקשר הקרוב והמציאותי ביותר


לגבי המבחן: יעלה מבחן לדוגמה שבוע לפני המבחן. יעלה סילבוס מעודכן. סוגי שאלות מגוונים.

משפט סיני - שיעור אחרון

הרצאה של מנכ"ל גדות מוצרי מזון

גורמי סיכון בסין:

פערי תרבות

רמת מוסר עיסקי נמוכה – זה כמעט לגיטימי לקניינים ואנשי שיווק לחתוך קופונים, במיוחד מול חברות זרות.

מנטליות של ראש קטן.

מי שבכיר במערכת הוא כמעט אלוהים – אין ערעור על החלטות שלו, הוא היחיד שיכול לקבל החלטות, והתפקיד שלו הוא לקבל את ההחלטות: לא עושים בריינסטורמינג וחשיבה צוותית.

מושגי הזמן שונים לחלוטין – אין לחץ...

רגולציה שמשתנה לעיתים קרובות. הרגולציה מאד הדוקה ולא תמיד מובנת. לכן ברמות הנמוכות יש מסלולים עוקפי רגולציה. יחסית נפוצה חקיקה רטרואקטיבית.

פיקוח מאד מגביל על מט"ח.

יש מע"מ על ייצוא אבל אפשר לקבל החזרים.

יש תקנות איכות סביבה מחמירות. האכיפה סלקטיבית.

שום דבר לא זז בלי השלטון. ככל שיורדים למטה במערכת האנשים פחות מוכשרים ויותר מושחתים. אי אפשר לסמוך יותר מידי על הבטחות מהשלטון. קשרים הם חשובים, אבל צריך לסגור ענינים מול השלטון ברמה שמולה עובדים ולא רק ברמה העליונה.

עבודה מול גורמים מקומיים - מנכ"ל/שותף/צוות. אי אפשר לייבא את כל ההנהלה מישראל. יש ניגוד אינטרסים מובנה. להם יש JV. לשותף תמיד תהיה אג'נדה משלו, למרות שלכאורה התוכנית נעסקית משרתת את כולם. השותף הסיני תמיד מנסה להרוויח יותר.

צריך לזכור שיש דברים שסינים יכולים לעשות שחברות זרות לא יכולות. אי אפשר לעבוד מהר כמו שהסינים עובדים.


היבטים מעשיים של ההשקעה בסין

  • שינוי תכוף בחקיקה ככלי לשינוי מדיניות

  • דרגת מעורבות מאד גדולה של הרשויות ובירוקרטיה עצומה

  • חקיקה עמומה וסתירות

  • פעילות דרך הונג קונג ומקאו

  • שחיתות

  • פערי תרבות

  • בעיות אכיפה של חוזים והגנה על קניין רוחני


דגשים לבדיקת נאותות – DUE DILIGENCE

לקוח מגיע ורוצה לעשות עסקה בסין. אחד השלבים הראשונים זה בדיקת נאותות – בודקים את החברה הנרכשת מבחינה פיננסית, חשבונאית ומשפטית. בודקים את חברת היעד, חברת האם, חברות בנות, נכדות, אחיות וכו', בעלי המניות, אם הממשלה מעורבת צריך לדעת את זה. צריך להיות מודעים לכך שיש כמה סטים של דו"חות. חשו לבקר בשטח, לראיין עובדים וחברי הנהלה. לעבור על כל מסמכי היסוד של החברה. צריך לוודא רישום ברשויות הרלוונטיות. לבדוק הסכמים בין בעלי המניות ובין החברות לבין החברות הקשורות. צריך לבדוק את זכויות השימוש בקרקע (הבעלות היא תמיד ממשלתית). לבדוק משכונות, שעבודים וכל זה, הסכמים עם ספקים, מפיצים, עובדים. לבדוק סכסוכים משפטיים וחקירה של רשויות.

לבדוק במיוחד:

  • סטייה מתחום הפעילות המותר

  • מעורבות של נכסים של המדינה

  • אישור להון הנפרע מ SAFE ו- MOFCOM

  • הפרשות לעובדים

  • אי-תשלום מיסים (מאד נפוץ בסין)

  • התחייבויות נסתרות

  • היעדר רשיונות (ייבוא, ייצוא, איכות סביבה ועוד) והאם היתה העברת רשיונות חוקית

  • קניין רוחני

  • דרישות של איכות סביבה


לגבי החוזה עצמו:

  • הרכב הדירקטוריון (במיוחד ב-JV)

  • אופן קבה"ח

  • זכויות וטו

  • מינוי הנהלה מקצועית

  • יכולת הזרמת כספים נוספים

  • העברת ידע והגנה על קניין רוחני, סימני מסחר, פטנטים

  • אי תחרות וסודיות

  • יישוב סכסוכים – דין חל, מקום שיפוט, אופן שיפוט, שפה


לגבי המבחן: שאלות קצרות. כמה שאלות אמריקאיות. יהיו 20 שאלות ל-3 שעות. חומר פתוח. להתמקד בדיני השקעות זרות. הקטע של ההיסטוריה לא יופיע. להתעלם מהסליבוס.

דוגמה:

מי ממנה את המושל של הונג קונג? (שאלה אמריקאית)

היכן עדיף לקבוע מקום שיפוט -בJV ואיזה דין יחול? לנמק ב-10 שורות.

חברה צרפתית וסינית מקיימות מו"מ על JV, אך לא מסכימות על אורך תקופת הכהונה של חברי הדיר'. מי צודק?