המצגות יופיעו באתר, לכן הסיכומים הם ברוח חופשית יותר
לאורך ההיסטוריה של סין היו מיתוסים שונים שהשליטים המציאו כדי לשלוט. יש עדויות ארכיאולוגיות לשלטון הקיסרים מאז 1700 לפנה"ס.
התיאוריה של קונפוציוס (סביב 500 לפנה"ס) אומצה ע"י השליטים כי היא היתה נוחה להם. הפרמטרים בתורתו:
שמרנות
מדרג היררכי ברור בתוך החברה, החל מהמשפחה ועד החברה. חייב צייתנות מוחלטת. היו בחינות קיסריות שאפשרו לעבור בין הדרגות.
הרמוניה חברתית. יש כללי התנהגות הם הכרחיים ליישום האידיאולוגיה. אדם שלא מקיים אותם פוגע בחברה. למשל, להראות תוקפנות זה פוגע בהרמוניה. לכן סינים לא נוטים להראות מה הם מרגישים.
הבירוקרטיה הסינית עוד בתקופה הקיסרית היתה מאד מפותחת. הבירוקרטיה היום בסין היא בלתי אפשרית.
הצד המשפטי לא היה מפותח. הענישה היתה לא מידתית. מיעטו להשתמש בבימ"ש, כחלק מתורת קונפוציוס.
מחזור שושלתי – השליטים הראשונים הם מלאי מוטיבציה, ועם הזמן יש שחיתות עד שהשושלת מוחלפת.
שושלת צ'ינג היא האחרונה.
בסין המציאו הרבה דברים מגניבים. אבל במאה ה-14 התחיל קפאון טכנולוגי בסין, שנבע מהגודל של סין, מכך שכ"א היה זול ובגלל השחיתות. זה היה קריטי במפגש עם המערב.
שושלת צ'ינג היא בני המאנצ'ו הגיעו ממנצ'וריה (צפון סין). הם השתלטו על סין ב-1644. הם נטעמו בחברה הסינית. הם הפקיעו הרבה אדמות וזה עורר מרמור כלפיהם.
עד המאה ה-19 סין היתה המעצמה החזקה ביותר במזרח הרחוק. היא שלטה בויאטנם, קמבודיה, לאוס, תאילנד. שיטת המנחות – העמים שמסביב היו נותנים לקיסר דמי חסות ותמורה קיבלו הגנה צבאית, עזרה במקרה אסון וכו'. כשהמערב הגיע הסינים רצו לנהגו באותה שיטת מנחות. המערב לא קיבל את זה. סין תמיד היתה סגורה כלפי זרים. מבחינה גיאגרפית היא די סגורה.
המגע של המערב עם סין היה באמצעות 2 קבוצות: המיסיונרים – סה"כ נחלו כשלון; הסוחרים – בקנטון התחיל סחר במאה ה-7 לספירה. במאה ה-16 היה אסור לסחור עם זרים ולכן הסחר התמקד במקאו.
במאה ה-19 התחיל האימפיראליזם המערבי בסין. הסיבה היא המהפכה התעשייתית – חיפשו חומרי גלם ושווקים. הסינים לא מאד התלהבו לסחור עם המערב. הסינים גם התעקשו להחיל על הזרים את המשפט שלהם.
המוצר העיקרי שניסו למכור לסין היה אופיום. הקיסר הבין שהאופיום הוא בעיה רצינית, זה פגע בתפוקה של המדינה ושינה את מאזן הסחר כך שהם ייבאו יותר מייצאו. הוא אס מכירת אופיום במדינה. בעקבות זאת נפתחה מלחמת האופיום הראשונה. לסינים לא היה סיכוי נגד כלי הנשק הבריטים. כתוצאה מהמלחמה הבריטים קיבלו את הונג קונג. הונג קונג היא שונה מאד משאר סין, יש בה שיטת משפט משלה. הרבה חברות בינ"ל מתחילות מהונג קונג ואח"כ חודרות לסין.
כמה שנים אח"כ היתה את מלחמת האופיום השניה. התחילו תהליכים של חלוקת סין בין מדינות המערב. זה יצר מרמור רב בסין, וזה התחבר לכך הקיסר אינו סיני אורגינל. נוספו לזה גם אסונות טבע רבים.
היו במאה ה-19 כ-5 מרידות גדולות.
מרד הטאי-פנג – אדם שנכשל בבחינות הקיסריות והיה מאד כריזמתי התחיל למרוד. הוא שילב גם מוטיבים נוצריים במרד שלו ולכן המערב היה איתו. אחרי זה המערב נטש אותו. אבל הוא הצליח להקים ממלכה בחלק מסין, שנקראה ממלכת הטאי-פנג. בסופו של דבר התגברו על המרד עם איזה מיליון הרוגים.
בעקבות המרידות הקיסרים הבינו צריך לעשות משהו. ניסו לעשות רפורמות ושינויים. בין היתר ניסיון להקים מערכת משפטית בינ"ל. זה לא עזר כפי שבא לידי ביטוי במלחמת סין-יפן. הקיסרות לא היתה בנויה למהפכה. היפנים קיבלו את קוריאה, טאוויאן וזכויות סחר.
מרד נוסף – מרד הבוקסרים. פשוטי עם שהאמינו שהאמינו בכוחות קסם של עצמם. הם תקפו את המערב. הבריטים והיפנים נכנסו בהם.
זה הוביל לזה שבסין התחילו לקום יסודות מהפכניים אמיתיים. ד"ר סונג יאט סן הוא אבי המהפכה הסינית. התיאוריה שלו לא היתה מאד מגובשת. בעקבות מרד הבוקסרים מעמדו עלה. התוצאה של המאבק בינו לבין הקיסרות היא קץ הקיסרות. ב-1919 פורסמה החוקה הסינית הראשונה. עשו בחירות וזה לא ממש פתר את הבלגאן הפוליטי. התחילה תקופה של 10 שנים "תקופת אילי המלחמה" שבה לא היה שלטון מרכזי.
בתגובה באה תנועת ה-4 במאי שהיתה תנועה של אינטלקטואלים. במקביל היה הסכם שלום בין יפן לסין. המעצמות נתנו ליפן את אזור שאן-דונג, וזה גרם לאכזבה קשה מאד של הסינים מהמערב.
הוקמה המפלגה הקומוניסטית. ב-29 היה נגדם מאבק די קשה בהובלת צ'יאנג קאי שק.
מאו זדה דונג התחיל להתבלט במפלגה (זה לא היה נורא קשה כי צ'יאנג הרג את כל השאר). הוא רצה לאמץ את האיכרים כחלק מהמאבק ולהלחם מלחמת גרילה. ב-34 היה את "המסע הארוך" שהיה למעשה נסיגה. המסע הטמיע את הפילוסופיה הקומוניסטית בסין. בסופו היו חברים בה 2.8 מיליון חברים.
מסוף מלהח"ע II סין החליפה את יפן בתור המעצמה החזקה בשטח. לקראת 49 הקומוניסטים מתחילים לגבור על צ'יאנג קאי שק. צ'יאנג ברח לטאיוואן. לכן טאויואן היא נושא רגיש אצל הסינים.
השנים והשמות לא חובים אבל צריך להבין את הרקע של ההיסטוריה הסינית.
אין תשתית דמוקרטית
אין תשתית משפטית – אין עו"ד עד 1982. לכן היום יש המון המון חקיקה, והיא לא תמיד מפורסמת.
לא היתה התחברות למערב.
עקרונות קונפוציאניים כמו חשיבות המילה הכתובה, לא לגלות רגשות ועוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה