ארה"ב – רוב המשפט הפרטי בידי המדינות. דיני עבודה הם פדרליים (“כמדומני").
ביטויים רווחים בתחום
LEX CAUSA – הדין ששולט בנושא ומסדיר אותו (“מהו הלקס קאוזה של המקרה?”)
LEX ACTUS – דין שחל על עסקה.
LEX DOMICILII – דין שחל על מקום המושב. באנגלית יש למושג משמעות קצת אחרת, יותר דומה לסטטוס. אבל נדון על זה בהמשך. לקס אקטוס ולקס דומיסילי הם סוג של לקס אקטוס.
LEX FORI – הדין שמחיל ביהמ"ש על המקרה. הלקס פורי של בימ"ש ישראלי הוא המשפט הישראלי.
LEX LOCI ACTUS – דין המקום שבו נעשתה העסקה.
LEX LOCI CONTRATUS – דין המקום בו נחתם חוזה.
LEX LOCI CELEBRARIONIS – דין המקום שבו היו נישואין.
LEX LOCI DELICI COMMISSI – דין המקום שבו התרחשה עוולה.
LEX LOCI SOLUTIONIS – דין המקום שבו מתבצע החוזה.
LEX LOCI SITUS – דין המקום שבו נמצא נכס.
התפתחות המבל"פ
מקור המבל"פ הישראלי הוא במשפט הבריטי – חקיקה (דבר המלך במועצתו) וקומון לו.
התפתחות המבל"פ הבריטי
ענף שהתפתח מאוחר יחסית. הניצנים הראשונים היו אצל לורד מנספילד לקראת סוף המאה ה-18. היו לו פס"ד בנגעו לחוזים ונזיקין עם יסוד זר.
במחצית השניה של המאה ה-19 מתחילה ההתפתחות. אחד האבות של התחום היה סביני. הוא האמין שלכל אומה יש את המשפט שלה – אסכולת המשפט ההיסטורי. הסיבה להתפתחות היא שהמסחר הבינ"ל התחיל להתפתח (תיעוש ומסילות ברזל).
לביהמ"ש באנגליה לא היו תקדימים מגובשים או חוקה, ולכן הם נסמכו על חיבורי מלומדים, כולל מארה"ב, שזה יחסית נדיר. ב-1895 דייסי כתב את המונוגרפיה הראשונה בתחום. באנגליה תקדימים נוצרים רק בבית הלורדים ולא הגיעו משם הרבה תקדימים.
קצב פיתוח החוק בביהמ"ש היה איטי מידי ולכן החלו לחוקק, אך היו מעט חוקים. זה בגלל שאנגליה חתומה על החקיקה של השוק האירופאי.
משנות ה-70 יש תנופה רבה בחקיקה האנגלית.
חקיקה בישראל
כאשר הפיתוח של החוק האנגלי התמקד בערוץ החקיקתי זה ניתק את הקשר בינו ובין ישראל (ובכל מקרה לאחר 1980 לא חייבים לפנות לקומון לו, למרות שאפשר). כאשר נחקקו החוקים הראשונים בתחום יני המשפחה ומסחר בינ"ל זה התחיל את ההתנתקות. דוגמה – חוק אימוץ ילדים ב-1960 ניתק אותנו מהחקיקה האנגלית.
חוקים ישראליים בולטים
דבר המלך במועצה, סימנים 64-65. הם אומרים שהדין של אזרח זר הוא הדין הלאומי שלו. לגבי סימן 47 יש ויכוח האם הוא רלוונטי. הסימן הזה אומר שלגבי עניני משפחה – יחול הדין האישי. על אזרחי ישראל הדין האישי הוא הדין הדתי. על זרים יחול הדין הלאומי. השאלה האם הסימן הזה קובע רק הוראות פנימיות או שהוא רלוונטי גם כאשר מעורב גורם זר. דוגמה שבה זה רלוונטי היא כאשר יהודים אזרחי ישראל נישאים בחו"ל בנישואים אזרחיים. האם הם נחשבים נשואים בארץ? ע”פ הפירוש הראשון של ס' 47 – לא. זה נמצא בצ”ע במשפט הישראלי. אגב ביה”ד הרבני מכיר בהם כנשואים.
ס' 72 בפק' השטרות
חוק שפיוט בי”ד רבניים (נישואים וגירושים)
חוק תיקון דיני המשפחה (מזונות)
חוק הכשרות המפשטית והאפוטרופסות
חוק הכרה ואכיפה של פסקי חוץ
חוק הירושה
חוק יחסי ממון בין בני סוג
חוק המכר (מכר טובין בינ”ל)
חוק המכר (עשיית חוזים לממכר טובין בינ"ל
חוק הובלה אווירית
פקנ"ז
ועוד...
כללי ברירת הדין
נביא דוגמאות לכללים רווחים. מקורם בקומון לו ולכן ייתכן שיש חקיקה סותרת.
בהרכח יש רק מערכת דין אחת שמסדירה את התחום. למשל, לפי הקומון לו, נזק שנגרם בחו"ל יידון במערכת המשפט המקומית וגם בידי הישראלית.
דוגמאות לכללים:
תוקפת של נישואים מבחינת הצורה נקבעת לפי דין מקום עריכת הטקס. זוג ישראלי נישא בקפריסין בנישואים יהודיים – האם זה תקף? לא.
כושר להנשא נקבע לפי דין מקום המושב של הצדדים. לכן בעקרון אסור ליהודי להנשא ללא-יהודיה בחו"ל.
ירושת מטלטלין נדונה לפי דין מקום המושב האחרון של הנפטר.
ירושת מקרקעין נדונה לפי מקום המצאות הנדל"ן
פרוצדורה נקבעת לפי מקום המצאות ביהמ"ש
חוזים נקבעים בד"כ לפי הדין שהצדדים שתכוונו להחיל על החוזה
צריך להבחין בין קטגוריה משפטית לחוליית קישור. “כושר להנשא" זה קטגוריה משפטית. “נקבע לפי דין מקום המושב" זה חוליית קישור. התפקיד של חוליית הקישור הוא לחבר בין הקטגוריה המשפטית לדין שיוחל על מקרה מסויים.
הבעיות נובעות מכך ש:
מקרה מסויים יכול ליפול לקטגוריות שונות לפי הלקס פורי והלקס קאוזה. למשל, הסכמת הורים לנישואין יכולה להחשב פרוצדורה או כושר לנישואין בשיטות משפט שונות. לכן לא ברור איזה חוליית קישור נצמיד.
הקטגוריה המשפטית וחוליית הקישור זהות בשתי שיטות משפט, אבל כל אחת מהן מפרשת אחרת את תוכן חוליית הקישור. למשל, שתי שיטות משפט מסכימות שירושת מטלטלין נקבעת לפי מקום המושב האחרון של הנפטר. לפי שיטת אחת מקום המושב הוא הדומיסיל ולפי השיטה השניה מקום המושב הוא מקום פיזי. למשל, עבור אשה אנגליה שחיה באנגליה אבל נשואה לצרפתי, לפי שיטה אחת יגידו שהיא צרפתיה ולפי שיטה אחרת שהיא אנגליה.
שתי שיטות מסכימות על קטגוריה משפטית אבל לא על חוליית הקישור. למשל, האם יחול על מקרה מסויים דין הדומיסיל או הדין הלאומי.
לסיכום: התנגשות יכולה להיות לגבי:
קטגוריה משפטית – איפיון (CHARACTERIZATION או CLASSIFICATION)
פרשנות חוליית הקישור
חוליית הקישור
בשאלות 2-3 עולה שאלת RENVOI שהיא סבוכה ונדון בה אח"כ. השאלה היא מה עושים אם הכדור עובר משיטה אחרת לאחרת עד אינסוף.
רשימת חוליות הקישור:
דין אישי (נישואים, גירושים, אפוטרופסות, לגיטימציה, אימוץ...):
מקום מושב / דומיסיל
מגורים קבועים HABITUAL RESIDENCE
לאומיות (אזרחות)
עשיית הפעולה המשפטית:
מקום עריכת טקס הנישואין
מקום עריכת החוזה
רצון הצדדים לגבי המשפט שיחול
מקום הימצאות הנכס
המקום בו יושב ביהמ"ש
באופן עקרוני המשפט הישראלי הוא שמחליט איזה דין יחול. לכן הוא מחליט על חוליית הקישור המתאימה ועל פירוש חוליית הקישור. העקרון הזה לקוח מהמשפט האנגלי.
דוגמה: אדם מחזיק חשבון בנק בסניף ישראלי של בנק בניו יורק. מהו מקום המצאות הנכס? על פי המשפט הישראלי, בישראל. על פי המשפט בניו יורק – בניו יורק. לכן הכלל הוא שביהמ"ש בישראל יקבע מהו מקום המצאות הנכס.
חריגים לכלל:
כאשר קובעים לאומיות הולכים ע"פ דין המדינה הרלוונטית (ביהמ"ש הישראלי יקבע האם אדם פולני ע"פ החוק הפולני)
כאשר יש חוק מפורש לגבי חוליית הקישור/קטגוריה פועלים על פיו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה