מבנה משטר וחוקה
המשטר מאד חשוב כאשר מדברים על עסקים בסין. אצלנו השלטון כמעט לא רלוונטי לעסקאות, אלא אם מדובר במקרים חריגים. בסין זה אחרת לגמרי. המשטר מעורב וחייב לאשר כל צעד וכל מילה. במקרים רבים המשטר יהיה צד לעסקה – SOE - STATE OWNED ENTERPRISE. השיקולים בעסקה כזאת הם לא בהכרח עיסקיים והחקיקה היא אחרת.
לאחר מאו, דנג שיאו פנג התחיל במדיניות הדלת הפתוחה (שנות ה-80). הוא מבין שבמיידים של סין אי אפשר לשמור על הסגירות. השינוי המהותי – מאפשר בעלות על רכוש פרטי בהדרגתיות. הם אומרים שהם ממשיכים להיות מדינה קומוניסטית אבל עושים שינוי. למרות שיש פה סתירה אידיאולוגית מהותית. הם ממשיכים לקרוא לעצמם דמוקרטיה טוטליטרית, עם משק חופשי (אלוהים יודע מה זה אומר). התוצאה היא שאין כיוון אידיאולוגי ברור, אין תשתית משפטית תיאורטית או מעשית, וצריך להתחי לעשות עסקים אבל אין דיני חוזים ואין עו"ד... בנוסף לזה יש חוסר שקיפות, בירוקרטיה וכל מה שדיברנו עליו בשיעור הקודם. זאת נקודת פתיחה מאד בעייתית. אין גם רקע מוסרי עסקי, כך שהקפיטליזם הרבה יותר חזק.
החוקה הסינית
מסמך מלא סתירות ולא מלהיב לטענת המרצה. החוקה משקפת תהליכים ולא מכוננת אותם. היא כלי בידי השלטון ומשתנה בהתאם. היא לא קשורה למציאות – משטר טוטליטרי שמנסה להראות מוקרטי. אי אפשר ללכת לביהמ"ש בטענה שהפרו אותה. אין לזה משמעות. היו 3 חוקות קודמות. פירוט במצגת.
ב-20 שנה האחרונות כל שנתיים היה קמפיין. כל קמפיין כזה שניסה לעשות רפורמה הוביל לתוצאות טרגיות מבחינת האזרחים. פירוט במצגת. מהפכת התרבות – חיסלו רבדים שלמים באוכלוסיה שהכרחיים להתפחות כמו כלכלה והאיטיליגנציה. פגע מאד בתרבות.
מדיניות הדלת הפתוחה – כוללת את 4 המודרניזציות – חקלאות, מעשיה, מדע וטכנולוגיה. רצה לפתח את הכלכלה הסינית ולהחזיר אותה למעמד עולמי. הביא למספר שינויים בחוקה.
המערכת השילטונית מחולקת ל3 היררכיות: המפלגה, הממשל והצבא.
כל היררכיה מחולקת ל: מרכז, פרובינציה, עיר, מחוז.
המפלגה
המפלגה שולטת בהכל. כמעט כל בעיה – מי שיתפור אותה זה האיש של המפלגה. המפלגה מוזכרת בהקדמה לחוקה. זה יוצר כמה בעיות. הרבה פעמים כשיש בעיה נציג המפלגה צריך לפתור אותה ולא השלטון. גם אם מגיעות לך כל הזכויות המשפטיות לפעמים לא תקבל את מה שאתה רוצה. ברגע שמתחילים לעשות עסקים בסין באים אנשים שטוענים שהם מקושרים למפלגה. כמובן שזה גם יוצר מלא שחיתות. המפלגה מנסה להאבק בזה.
הגוף העליון במפלגה הוא קונגרס המפלגה הכלל-ארצי. זה הגוף המרכזי שקובע לכאורה את כל ההחלטות החשוות אבל בפועל מגיעות אליו החלטות שכבר נקבעו. מעליו יש את הועד המרכזי שהוא יותר מצומצם. גם הוא גוף שלא קובע אלא מארגן.
הגוף החשוב הוא הפוליטברו – יש בו 14-24 חברים. זה הגוף החזק. לא כל החברים שלו נמצאים בישיבות, ולכן הגוף הבאמת חשוב זה הוועדה הקבועה. מזכ"ל המפלגה הוא האיש החזק בסין (היום פו ז'יטאו) הוא שולט בסין.
כדי לכהן בפוליטבורו הם צריכים להיות בני 60 והם מכהנים 2 קדמנציות. הליך הבחירה מתחיל בגיל 50. היום יודעים מי יחליף את המזכ"ל.
הממשלה
הגופים מקבילים לאלה של המפלגה. מה שחשוב הוא שהמפלגה שתשלוט בממשלה.
קונגרס העם – NPC – הסמכות הביצועית. יש בו 3000 נציגים. יש לו סמכויות בנושא חוקה וחוקים בסיסיים (חוק מרכזי, אבל לא ברור לגמרי זה מה). יכולים למנות ולהדיח כל גורם בממשל, כולל שפיטה והתביעה הכללית. סמכות קבלת החלטות בנושאים שונים המפורשים בחוקה. סמכות פיקוח על כל גוף, כאשר הפיקוח כולל מה שרוצים. ההחלטות גם הן חותמת גומי וברור מראש מה יוחלט.
מתחתיו יש את הוועדה הקבועה של קונגרס העם. מתכנת פעם בחודשיים. זה גוף החקיקה, ויש המון חקיקה.
מתחת לזה יש קוגרסים מקומיים – לכל פרוביניציה יש שלטון מקומי פעיל (כמובן שיש גם את המפלגה). יש שם בעיה חמורה של סתירה בין חקיקה מקומית לארצית ובלגאן במערכת היחסים ביניהם.
צבא סין – לא קשור לעסקים.
SPC, SPP – ביהמ"ש. נדבר בהרחבה. חשוב להבין שהם לא עצמאיים. ככל שביהמ"ש בערכאה יותר גבוהה ונמצא יותר במרכז יש פחות שחיתות אבל עדיין.
בראש המדינה עומד הנשיא, בעקרון זה תפקיד ייצוגי אבל הרבה פעמים זה מזכ"ל המפלגה כך שהתפקיד באמת חשוב.
מועצת המדינה – הממשלה. בראשה עומד ראה"מ (וון ז'באו). היא מקבל תהחלטות וכל הגומים בה קשורים למפלגה.
הפרובינציות
יש 31 פרובינציות – 22 רגילות, 4 ערי-מטרופולין (בייג'ין, צ'ונג צ'ינג, שאנחי, טיינג'ין), 5 איזורים אוטונומיים (טבט, שנג'אינג, מונגוליה הפנימית, נינגשה חוי, גואנגשי ג'ואנג).
מנסים ליצור את התדמית שיש שם זכויות יתר של אוטונומיה אבל בפועל הם הרבה יותר מקופחים. מותר להם לחוקק לעצמם אם יש אישרו של ה-NPC. בפועל זה מקפח אותם כי שאר הפרובינציות צריכות רק ליידע.
הגודל של סין מחייב ביזור סמכויות וזה גם נותן הרבה כח לפרובינציות. אבדן המשמעות האידיאולוגי גם נותן להן הרבה כח.
הסינים טובים בלדעת מה קורה כאשר צריך לתת מענה לכמה גורמים. הרבה פעמים יש עליהם סמכות צולבת.
המפלגה היא דבר ענק ויש חלוקה לקבוצות "קבוצת הנהגה קטנה" שאחראית על אספקטים שונים של המפלגה, איך לקדם שם את האנשים וכך נקבע גם השליט הבא.
זכויות האזרח
עם מותו של מאו וההכרזה על 4 המודרניזציות היתה התקדמות לכאורה בנושא זכויות האזרח. אח"כ בא הטבח בכיכר טיאנאנמן. כיוון שסין בכ"ז מעצמה כלכלית המחאה העולמיות על הזכויות הלכה ופחתה.
יש שם בעיה אינהרנטית בסיסית של שמירה על זכויות אזרח. הסיבה המרכזית היא המשטר הטוטליטרי. אין הגדרה מהותית לזכויות אדם – החשיבות ברמה התרבותית-היסטורית היא כל הכלל ולא על הפרט. אין חקיקה של זכויות. יש חוסר שקיפות ועמימות לגבי החוק.
נגישות לחוק - אין פרסום מסודר של החוקים. ליקוט שלהם הוא מאד בעייתי. יש חוקים פנימיים שפשוט לא יודעים אותם.
יש במצגת תיאור של ההתקדמות בנושא זכויות אזרח.
סיכום – המשטר בסין מורכב ואי אפשר לעשות עסקה בלעדיו כגורם מאשר ובד"כ גם כצד בעסקה. השלטון לא רוצה לעבוד באנגלית, מאד בירוקרטי ולא מובן לנו. יש סיבה אבל הרבה פעמים לא אומרים אותה. לכן עסקים הרבה פעמים יהיו "אפורים" – לא להכל יהיה אישור. הבעיה שהאפור עובר לשחור ואז יש בעיה – העסקה נכנסת לבעיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה