הגדרות בסיסיות:
אמצעי תשלום – האופן בו חייב עשוי לפרוע לנושה חוב. למשל: מזומן, צ'ק, כרטיס אשראי.
מסמך סחיר – NEGITIABLE INSTRUMENT – מסמך המגלם בתוכו את הזכות שהוא מייצג. זהו סוג של אמצעי תשלום. פעם הוא היה מרכזי וכיום ירד מגדולתו. למשל, שטר של 100 שקל לא באמת שווה 100 שקל, אלא הוא מגלם זכות לקנות ב-100 שקל. להבדיל, חוזה אינו מגלם זכות.
שטר – מסמך בעל 3 תכונות: של חיוב, של חפץ ושל מסמך סחיר.
המונח "שטר" מוגדר בפקודת השטרות. שם זוהי תת-קבוצה של מסמך סחיר. למשל שטר מטען הוא מסמך בחיר אבל לא שטר ע"פ פק' השטרות. סה"כ שטר זה מונח בעייתי כי משתמשים בו בכל מיני הקשרים. בשיעור הזה – שטר = שטר לפי פק' השטרות.
יש 3 סוגים של שטרות שהפקודה מתיחסת אליהם:
1. שטר חליפין
2. צ'ק (זה סוג של שטר חליפין)
3. שטר חוב
התפתחות דיני המסמכים הסחירים
הקשר למשפט האנגלי – יש נוכחות מסיבית יחסית שלו במשפט הישראלי. בניגוד לתחומים אחרים שבהם העתקנו את המשפט האנגלי אבל זה היה קומון לו, כאן מדובר בהעתקה של חוק שעבר קודיפיקציה. זה היה חוק ממש מוצלח בבריטניה. חלק גדול מהפסיקה הישראלית הסתמכו על פס"ד אנגליים.
במשפט האנגלי יש שני רבדים:
- דיני הסוחרים
- קומון לו
אקט השטרות באנגליה (1882) – קודיפיקציה של דיני השטרות ע"ב 2500 פס"ד. עשה את זה צ'למרס. האקט נבנה סביב שטר החליפין BILL OF EXCHANGE. הצ'ק הוא סעיף שם ושטר החוב הוא חלק קטן. באנגליה הוא תקף יחד עם חוק צ'קים.
לא ברור מקור השם, מה מחליפים שם בדיוק. יש טענה שחליפין זה ערבות – השטר הוא ערב למה שכתוב בו (כמו חוזה לפני שהיו חוזים).
פק' השטרות (1929) – העתקה של האקט הבריטי. יש נוסח חדש של הפקודה מ-57'. זה תרגום רשמי ומחייב. בכל זאת אם יש מונח עמום בעברית הולכים לנוסח האנגלי.
בארה"ב – יש מקור משפטי מקביל ב-UCC ועודכן ב-1990. קודם היה שם NIL – פרק 3-4.
סוגי שטרות
1. שטר חליפין
1. השטר המרכזי
2. ס' 1-72 בפקודה
3. הצורה הבסיסית היא: אל א', שלם ל-ב' סכום X, מאת ג'. א = הנמשך (זה שמשלם). ב' = הנפרע (זה שפורעים את החוב שלו). ג' = המושך (זה שעשה את השטר). כשכותבים צ'ק הבנק הוא המשלם.
2. צ'ק
1. ס' 73-83
2. מקרה פרטי של שטר חליפין
3. משוך על בנקאי ובר פרעון עם דרישה (פירוט בשיעורים הבאים). כלומר, הנמשך תמיד יהיה בנק והבנק צריך לפרוע את הצ'ק ברגע שהוא מוצג.
3. שטר חוב
1. ס' 84-90
2. זהו מסמך בו א' מתחייב לשלם ל-ב' סכום X עכשיו או בעתיד. א' הוא הנפרע ו-ב' הוא העושה.
3. משמש בד"כ לא כאמצעי תשלום אלא כבטחון – להבטחת קיום התחייבויות עסקיות ונטילת הלוואה מבנק.
4. אינו מרכזי בפקודה ועיקר ההוראות בו הן הפנייה לשטר חליפין.
עוד מושגי יסוד
אוחז – מוגדר בס' 1. עומד בשני תנאים:
1. מחזיק בשטר – עובדה פיזית
2. נפרע או נסב או מוכ"ז. נפרע – מי שמקבל את הכסף. מוכ"ז – מוסר כתב זה. ההבדל בין מוכ"ז לנפרע, הא שנפרע בוא מישהו ששמו נקוב במסמך. נסב – מישהו שהנפרע העביר לו את השטר ע"פ הדרישות של פק' השטרות.
מסירה – ס' 1 לפקודה. = העברת חזקה במסמך.
הוצאה – המסירה הראשונה של השטר מהמושך לנפרע (ס' 1).
המסירה דרושה ליצירת האוחז. אם אין מסירה ראשונה אין אוחז.
איגוד חבויות
בחוזה רגיל יש באופן בסיסי 2 שחקנים. בשטר יש באופן בסיסי 3, ולכל אחד מהם יש חבות מסוג אחר. במקרים רבים יש גם ערב. הנפרע יכול להסב את השטר וכך יש גם נסב. כלומר יש מספר מאד גדול של שחקנים.
המושך והנמשך הם חייבים ע"פ השטר. החייב העיקרי הוא הנמשך, הוא מקבל על עצמו לשלם את השטר. ברור שאם הנמשך לא ישלם, המושך יהיה אחראי בצורה כלשהי. לפי ס' 54 לחוק החוזים, כאשר שניים חייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד. ע"פ ס' 56 הנושה יכול לדרוש את החיוב משניהם. אבל במקרה הזה הנפרע לא יכול לפנות לשניהם, הם לא באותו מישור. יש אכן הוראה שונה בפק"ש – ס' 55(א). חוק הערבות בס' 8 אומר שהערב והחייב חייבים יחד ולחוד אולם חייבים לדרוש קודם מהחייב. מערכת היחסים של מושך ונמשך דומה יותר לזו של ערב וחייב.
קבל
מושג בפקודה שאין לו כמעט השלכה פרקטית. כדי ששטר יהפוך למסמך מחייב, הנמשך צריך לחתום חתימת קיבול (אני מקבל על עצמי למלא אחר ההתחיבות). קיבול – ס' 16 לפק"ש. כך הנפרע יודע שישלמו לו. זמן הקיבול נקבע בס' 17. אם הנמשך מסרב לקבל את השטר (מסרב להתחייב) זה שטר מחולל במיאון (=סירוב). זה אומר שניתן מיד לתבוע את המושך.
למה זה לא חשוב? מקובל שבנקים לא חותמים חתימת קיבול. זה אומר שצ'ק לא יכול להיות מחולל במיאון. גם אין לזה משמעות כי תובעים מיד את התשלום. בפק"ש אין מושג כזה צ'ק דחוי, כל צ'ק הוא בר פרעון עם דרישה.
קיבול אינו רלוונטי לגבי שטר חוב (ס' 90(ג)).
ס' 2 לפק' – מפנה לדיני אנגליה. חוק יסודות המשפט מ-1980 מבטל את סימן 46 לדבר המלך במועצתו, והוא רלוונטי רק במקרה של לקונה. זה לא המצב פה. אז מה הסיפור של הס'? תשובה בשיעור הבא.
3 מימדי השטר:
1. המימד הקנייני – השטר הוא חפץ. חלים עליו דיני הקניין. בא לידי ביטוי בשלב של המסירה.
1. תופעת ההחפצה – יש קשר מיוחד בין הזכות המשפטית למסמך הסחיר. החפץ מגלם את הזכות, בניגוד לזכות חוזית רגילה. ללא הקיום הפיזי של השטר הזכות אינה קיימת. לא ניתן לתבוע ע"פ שטר שנשרף, אבל אפשר להגיש תביעה לקבל עותק. השט הוא קונסטיטוטיבי.
2. השוואה לדרישות כתב חוזיות – חוזים לא חייבים להווצר בכתב. גם כשהם דורשים התחיבות בכתב, הרי שהיא נוצרת מרגע שנוצר המסמך אבל לא תלויה בקיומו. שטר הוא כמו חפץ.
3. הנושה במסמך סחיר הוא מי שדיני הקניין יקבעו שהוא הבעלים של המסמך (שהוא חפץ). בחוזה רגיל, מי שמחזיק את המסמך הוא לא בהכרח הבעלים.
4. היתרונות בכך שרואים בזכות החוזית מגולמת בנייר (הרי זה הגיע מעולם העסקים): זה מקל מאד על העברת הזכות. במשפט האנגלי היה מאד קשה להעביר זכות חוזית.
2. המימד החוזי – ס' 21 פק"ש. כל שטר חליפין הוא גם חוזה. בא לידי ביטוי בשלב יצירת המסמך הסחיר.
1. השטר צריך למלא אחר דרישות דיני החוזית (כולל הכשרות המשפטית). בשנים האחרונות יש הרבה יותר חלחול של דיני החוזים הכלליים לדיני השטרות.
3. המימד של דיני השטרות – בא לידי ביטוי בעיקר בשלב של יצירת האוחז.
1. סחרות – מורכבת משתי תכונות
1. עבירות – סחרות פורמלית – העברת הבעלות נעשית באמצעות העברת החזקה.
2. טהירות – סחרות מהותית – האדם שמעבירים לו את השטר עשוי לקבל זכויות טובות מאלו שהיו למי שהעביר אותו. במילים אחרות, הנעבר מקבל שטר מטוהר מפגמים. למשל, אדם מסויים יכול לתבוע חייב גם אם מי שהעביר לו את השטר לא היה יכול בגלל הגנות. מזכיר את תקנת השוק אך יש הבדלים מסויימים (פחות תנאים)
2. כספיות –
1. התכונות של סחרות מקרבות את המסמך הסחיר לכסף. מדברים עליו הרבה כעל כסף פרטי, ומנסים לקרב ביניהם. למשל, זהו מסמך עם מבנה קשיח וחופש החוזים בו מוגבל.
2. חשוב לנו שמי שנוטל שטר יכיר וידע מיד שהוא מקבל מסמך עם סגולת הסחרות.
3. לכן מסמך סחיר קיים רק אם הדין מכיר בקיומו. יש רשימה סגורה של מסמכים סחירים.
דיני שטרות אל מול המחאות חיובים
מה הקשר בין המושך לנמשך? סביר שיש ביניהם קשר חוזי – הלוואה. הנמשך הוא החייב של המושך, ולכן הוא נותן פקודה לשלם לנפרע. אפשרות אחרת היא שמדובר בהלוואה ע"י העברה לצד ג'. נניח את הסיטואציה הראשונה:
אז למה צריך שטר חליפין? למה שהמושך לא ימחה את זכותו לטובת הנפרע?
אי אפשר לעשות את זה.
ס' 53 לפק"ש – השטר הוא לא המחאת כספים. הנמשך חייב לחתום חתימת קיבול אחרת הוא לא חב.
ס' 10 לחוק המחאת חיובים – החוק אינו חל על המחאות מסמכים סחירים.
כלומר שני התחומים תמיד מנותקים.
כמה מושגים באנגלית:
מסמך סחיר – NEGOTIABLE INSTRUMENT
החפצה – REALIFICATION
שטר חליפין BILL OF EXCHANGE
שטר חוב PROMISSORY NOTE
דיני סוחרים LAW MERCHANT
אוחז HOLDER
אוחז כשורה HOLDER IN DUE COURSE
הוצאה ISSUE
נסב INDORSEE
יש רשימת מונחים באנגלית בסוף הפקודה
היסודות הצורניים של השטר
היסודות הצורניים קריטיים להיווצרות שטר. בהעדר אחד היסודות הוא לא ייחשב לשטר.
היסודות קבועים בס' 3(א) – שטר חליפין וס' 84 – שטר חוב.
מבחינת המהות המשפטית, שטר חליפין הוא פקודה ושטר חוב הוא הבטחה.
עם זאת ס' 19(א) מאפשר לאוחז להשלים שטר חסר.
אם השטר מגיע לא שלם לביהמ"ש התביעה תדחה (פס"ד דוידוביץ').
ס' 3(א)
- פקודה – לא בקשה. ניתן להוסיף מילת נימוס. מסמך IOU אינו נחשב מסמך סחיר כיוון שאין בו פקודה אלא הודאה בחוב.
- בכתב – כתב מוגדר בס' 3 לחוק הפרשנות לכן גם משהו אלקטרוני הוא כתב. פק' הפרשנות ס' 1 לא מתיחס לכתב אלקטרוני. החוק לא חל על מילים וביטויים ולכן אנחנו נשתמש בהגדרה של הפקודה. שטר שהוא כולו אלקטרוני לא קיים עד שלא מסתכלים עליו. אפשר להתווכח פה.
- ללא תנאי
- מאת אדם לחברו
- חתומה בידי נותנה
- לשלם לאדם מסויים או לפקודתו (=מי שאותו אדם מסויים יפקוד) או למוכ"ז
- סכום כסף מסויים
- עם דרישה (=כאשר הוא ירצה) או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה