אנחנו נבקר את החשיבה הדיכוטומית ואת האימוץ של המודל הרפואי.
החשיבה דיכוטומית – גבר/אישה. הנחה שהעולם מחולק לקטגוריות. האם הקטגוריות קיימות ואנחנו מגלים אותן, או שאנחנו ממציאים את החלוקה.
אנחנו לא יודעים לתפוס לא בקטגוריות, קטוריות הן ידע. ברגע שיודעים מה זה משהו אי אפשר לחזור לחוייה הראשונית של חוסר ידע.
מרגע שיש סכמה יש נטיה לתפוס את העולם בהתאם לסכמה. כשהראו לילדים תמונות שלא תואמות את המגדר (ילד משחק בבובה), הם זכרו את המגדר הלא-נכון.
חשיבה דיכוטומית מניחה או-זה-או-זה.
בנוסף היא מניחה היררכיה – לא ניטרלית.
אין משתנה שההתפלגות שלו בי-מודלית עם חור באמצע. ההבדלים בין נשים לגברים בפסיכולוגיה הם נורא קטנים. מבחינה אמפירית אין דיכוטומיה.
ביקורת קווירית – שמה בסימן שאלה כל דיכוטומיה. אנחנו נשאל מי אמר שיש2 מינים, שיש 2 מגדרים, שבנות הופכות להיות נשים, שיש לכל אדם רק מגדר אחד.
מודל רפואי- מתבסס על דיכוטומיה של בריאות וחולי. איך קובעים מי בריא וחולה בפסיכולוגיה? בד"כ בצורה סטטיסטית. את הלא-נורמלי מנסים לרפא. זה לא טריוויאלי שצריך לעשות את זה.
בעיה שנייה באימוץ המודל הרפואי לפסיכו', זה מתן עדיפות לביולוגי ע"פ החברתי. ביולוגי = טבעי. צריך לזכור שאנחנו מסתכלים על הטבע בעיניים שעברו חיברות. אנחנו מסתכלים על הטבע דרך המשקפיים של התרבות.
מין- ביולוגי, מגדר – תרבותי. מקביל להבחנה מולד/נלמד וטבע/תרבות.
האבחנה הזאת היתה מאד מועילה בשנות ה-70 כי היא עזרה להבין שהרבה ממהבדלים בין גברים לנשים הם נלמדים. היא איפשרה לדון בתופעות של טרנסג'נדריות.
החסרונות שלה:
- מקבלת את החלוקה הדיכוטומית זכר/נקבה, גבר/אישה
- נותנת קדימות למין הטיבעי ע"פ המגדר התרבותי.
- ממשיכה את הדיכוטומיה של גוף/נפש.
- מגדר הוא משהו שיש למישהו, אוסף של תכונות ומאפיינים ומתעלמת מזה שמגדר זה מה שהוא עושה
- מתעלמת בכך שהמדגר הוא מערכת חברתית שמסדירה יחסים
מגדר ברמה חברתית/תרבותית
רוב החברות הן היררכיות. לקבוצה הדומיננטית יש יותר משאבים מלקבוצה הכפופה. זה אומר שיש לה יותר כח ויותר סטטוס. בחברות שונות ההיררכיה מאורגנת ע"פ קטגוריות שרירותיות. בכל החברות יש היררכיה ע"פ מגדר. החברות הן פטריארכליות.
איך ההגמוניה הגברית נשמרת?
ההגמוניה פועלת ברמת השיח. הסטטוס קוו הוא מובן מאליו ונתפס כטבעי לחלוטין.
LEGITIMIZING MYTHS – בכל חברה יש סיפורים שהיא מספרת לעצמה כדי להסביר את העולם. הם נותנים תחושה של סדר וסיבתיות. נוטים לקבל אותם כהכרחיים וצודקים. המיותס הוא אידיאולוגי ופוליטי, כיוון שהוא מגבה את הסדר החברתי. המיתוס המרכזי שמשמר את ההגמוניה הגברית הוא ההבדלים בין המינים. זה מיתוס שמשתנה לאורך ההיסטוריה. המיתוס הזה אומר שהגברים היו תוקפניים והנשים להפך. כתוצאה מכך נוצרה חלוקה של התפקידים החברתיים. הגברים צברו כח חברתי וכך נוצרה הפטריארכיה.
כיום יש מיתוס יותר מתוחכם, שמסביר את ההבדלים הטבעיים כתוצאה של לחצים אבולוציוניים.
אנחנו תופסים את המינים כשונים באופן מהותי ומתיחסים אליהם אחרת. זה מוביל להתפתחות שונה ואז ניתן לראות את ההבדלים. זה מחזק את האמונה שיש הבדלים מולדים.
אז אין הבדלים? בטח שיש
- נשים כקבוצה יותר עניות, פחות אסרטיביות, יותר מטופחות... הטענה היא שההגמוניה הגברית היא המקור להבדלים.
- יש הבדלים ברמה הביולוגית אבל הם על רצף
- לא כל הבדל פיזיולוגי הוא בהכרח בסיס להבדל התנהגותי
- ההבדלים הקוגניטיביים התנהגותיים הם מאד קטנים ואין קטגוריות נפרדות השונות בתוך המינים יותר גדולה מההבדל ביניהם. הרבה מההבדלים נובעים מהסטטוס ולא מהמגדר.
רוב הגברים לא שולטים פיזית בנשים, אז איך אפשר להגיד שיש הגמוניה? כי הגברים נהנים מטובות הנאה פטריארכליות – מרוויחים יותר, יותר שעות פנאי, יותר מוערכים...
החסרונות של להיות גבר: נפגעים עיקריים מאלימות ופשע, רוב האסירים, רוב במקצועות מסוכנים, מפרנסים יחידים ולחוצים, חייבים לעבוד, פחות נחשבים כהורים... זה נכון אבל אלה המחירים של הפטריארכיה. יש גם פילוח מעמדי בתוך הקטגוריה שמביא לפריסה לא שיוויונית בתוך הקטגוריה.
שימוש באלימות לשימור ההגמוניה
לא רק אלימות פיזית אלא גם חינוך נשים לתלות בגברים, הגדרתן כחסרות ישע.
אחוזים מאד גבוהים של נשים נפגעות מאלימות ומעבר לזה יש את הפחד מאלימות.
הגברים האלימים תופסים את עצמם כמשתמשים בזכות בסיסית שלהם. חלק מהסדר החברתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה