במשך כחמש וחצי שנים הועסקה המערערת אצל המוסד לביטוח לאומי לסירוגין, כ"מתנדבת" וכעובדת, עד לפיטוריה. השאלות העומדות לבחינתנו בערעור זה הן אלה: האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין המוסד לבין המערערת גם בעת שהועסקה כ"מתנדבת"; האם נפל פגם בפיטוריה ואם כן מהו הסעד לו היא זכאית.
יחסי התנדבות - המסגרת הנורמטיבית
ככלל, נקבעים יחסי עובד - מעביד לפי המבחנים שבהלכה הפסוקה, כ"מסקנה משפטית הנלמדת ממערכת עובדות מסוימות" אשר עמדה בבסיס מערכת היחסים בין הצדדים.
בדרך כלל סממני המתנדב הם שהוא בא לעבודה מרצונו. הוא מבצע עבודה בלא תמורה כספית. הוא אינו צד לחוזה עבודה. הוא אינו קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה. הוא אינו מחויב לתקופת עבודה מוגדרת ורשאי לחדול מלעבוד בכל עת שיחפוץ. הוא אינו נתון למרות המעסיק.
הסכמתה, כביכול, לעבוד כ"מתנדבת" נעשתה בכורח הנסיבות ושלא מרצונה החופשי.
העסקה ב"חוזה מיוחד"
העסקה בעבודה לא צמיתה לתקופה לא מוגבלת בזמן כך שהתקופה היא צמיתה, היא העסקה של עובדים בדרך שיש בו חוסר תום לב. היא באה להסיר מעובדים אלו את הגנת משפט העבודה.
הליך הפיטורים
אפילו הייתה המערערת במעמד של עובדת לפי חוזה מיוחד, לא ניתן היה לפטר אותה תוך התעלמות מזכות הטיעון העומדת לה.
זכות הטיעון העומדת לעובד וחובת קיום השימוע המוטלת על המעביד, הן שתי פנים של זכות יסודית עליה יש להקפיד הקפדת יתר, ובמועדה. הליך השימוע צריך להיות כן ואמיתי ואין לקיימו כדי לצאת ידי חובה.
בפיטוריה של המערערת נפל פגם מהותי בכך שנשללה ממנה הזכות היסודית והבסיסית לטעון ולהישמע, במהלך עבודתה ובמיוחד עובר לסיומה, בטרם תתקבל החלטת הפיטורים.
סעד של אכיפה
לבית הדין מוקנה שיקול דעת לאכוף יחסי עובד מעביד, תוך העדפת סעד האכיפה על תשלום פיצויים, במקום בו מדובר בפיטורין של כדין, בשירות המדינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה