היבש נ' מזרחי
שיק נכתב ע"י גורביץ לטובת מזרחי. שוטר תפס את השיק לפני שהוא הגיע לידי מזרחי, ועכשיו מזרחי טוען שצריך להתיחס אליו כאילו הגיע לידיו החזקה. ע"פ ס' 20+73 פק"ש ההתקשרות שלמה רק כאשר נמסר המסמך לנפרע בכוונה להשלים את העסקה. היתה כוונה להשלים את העסקה אך היא סוכלה ע"י השוטר.
פסה"ד:
לא ניתן להתיחס לשוטר כאל שליח, כיוון שהוא תפס את השיק במטרה לברר האם הכסף מגיע למזרחי או לא.
מי שגובה שיק מתוך הסכמה עם המשטרה שהכסף ילך לשוטר למשמשרת - מעלם לא היה אוחז.
נפתלי נ' שאר יישוב
שאר ישוב השכיר לנפתלי מיכלי פרי תמורת פקדון. הוא לא החזיר את המיכלים ועכשיו דנים מה לעשות עם השטר.
נפתלי טוען שהכוונה ב"פקדון" זה "למשמרת".
פסה"ד:
ברור מהכוונת הצדדים שהשטר נמסר כבטוחה. המסירה של שטר בטחון היא על תנאי, וברגע שמתממש התנאי (לא החזיר את המיכלים) היא שלמה במובן ס' 20(א) פק"ש.
לטובת האוחז בשטר שבא לממשו עומדת חזקה שהתנאי התמלא.
בתנאים מסויימים, ניתן יהיה לטעון שהתנאי התמלא רק באופן חלקי ולכן אסור לממש את השטר.
אם התובע ע"פ השטר היה אוחז כשורה, אפילו הטענה שכל המיכלים הוחזרו לא היתה עוזרת לנפתלי.
סמ"ל נ' מגדל
מגדל הביאה להוצאה לפועל שטר שנערך ע"י סמ"ל לטובתה. סמ"ל טענה שלא צריך לממש אותו.
סמ"ל טוענת שמדובר במקדמה לשם התחשבנות וזהו שטר בטחון ולא לפרעון.
בעצם סמ"ל כתבה שיק בטחון אבל קרעה אותו וכתבה שיק רגיל, לבקשת מגדל. זו היתה הלוואה רגילה.
פסה"ד:
התקשרות בשטר אינה יכולה להיות מותנית כיוון שזה סותר את הסחרות (ס' 3), אך ניתן לעשות מסירה על תנאי (ס' 20). כאשר יש תנאי כזה, השטר אינו אכיף עד שהוא מתקיים.
הטוען לכך שיש תנאי על השיק - עליו הראיה.
מפרק בנק צפון אמריקה נ' פורשה
פורשה היא יצרנית טקסטיל. היא התקשרה עם חברת חריש בעסקת קונסיגנציה - קיבלה בד מחריש במטרה למכור אותו והיתה אמורה לשלם רק אחרי המכירה. להבטחת התשלום היא מסרה שיקים לחריש על סכום המכירה.
התברר שאי אפשר למכור את הבד ולכן פורשה רצתה להחזיר את רובו ולקבל בחזרה שיקים מחריש (לא ניתן היה להחזיר את השיק המקורי כי חריש העבירה אותו). השיקים חזרו, ובתגובה פורשה ביטלה שיקים אחרים שנתנה לחריש.
חריש העבירה את השיקים לבנק והוא דורש מפורשה לבצע אותם.
פסה"ד:
הבנק אינו אוחז כשורה בשיקים, כיוון שהם נמשכו לפקודת "חריש" ועל גבם נחתם "חריש השקעות". על פי מראם הם לא תקינים ולכם מי שנטלם אינו אחוז כשורה (ס' 28(א)). לפיכך פורשה יכולה לטעון כנגד הבנק כל מה שהיתה טוענת נגד חריש.
המסירה לא היתה כשרה - מדובר בעסקת קונסיגנציה לכן אם לא היתה מכירה אסור לפדות את השיק.
קהא נ' בנק פויכטונגר
הבנק תובע מקהא פידיון שיקים שנמשכו ע"י קהא מבנק דיסקונט לטובת משלט בע"מ והוסבו לבנק. קהא טוען שהוא נתן לבנו פנקס חתום ואמר לו לכתוב 5 שיקים מסויימים, אבל הבן כתב עוד 5 ועליהם אנחנו דנים.
פסה"ד:
כיוון שקהא לא ידע על השיקים, כאשר הם נלקחו ממנו ע"י בנו הם היו מסמכים לא שלמים. הם לא הוצאו ולא נמסרו ע"פ ס' 1. אפילו אוחז כשורה אל יכול להפרע ממסמך לא שלם שלא הוצא.
גולדנברג נ' המשביר
חברת גולדנברג כתבה שטר בטחון למשביר, והמערערים ערבו לשטר בערבות אואל. החברה לא פרעה את התשלומים והשטר הוגש לביצוע.
מסכימים שזה היה שטר בטחון מותנה אך השאלה היא מה התנאי. המעמערים טוענים שמדובר בהצגת שיקים שלא כובדו או נפרעו, בחתימת החברה בלבד. במקרה זה השיקים שלא כובדו נמסרו ע"י גולדנברג השקעות - חברה אחרת.
פסה"ד:
טענת המערערים היא חסרת בסיס והיגיון כלכלי.
דוד נ' עמוס
דוד הקים שותפות עם יקותיאל. בעצת יקותיאל הוא השקיע בחברת הרטן, שיקותיאל היה בה דירקטור. הם חתמו על הסכם שותפות, ועמוס ערב ליקותיאל. עמוס חתם על כתב ערבות ושטר חוב שצורפו לחוזה של הסכם השותפות.
בהמשך התברר שההשקעה בהרטן היא רעיון רע, ודוד התחיל בצעדים לגביית שטר החוב. כאשר הנאמן וידא שאכן מצב החברה רע ונגרמים הפסדים לשותפות, הוא הגיש את השטר לביצוע. עמוס טוען שהשטר לא הופקד אצל נאמן ולכן לא התמלא התנאי.
פסה"ד:
עמוס טוען שתנאי המסירה לא התקיים. כדי להוכיח זאת הוא צריך לעמוד ב-2 תנאים: המסירה לא היתה על תנאי; התנאי לא התקיים.
ס' 20(ג) מקים חזקה תמסירה ללא תנאי, אך היא אינה חלה על שטר בטחון.
ס' 29(א) מקים חזקה שהתנאי מתקיים.
הצדדים כאן הם קרובים, לכל כל הגנה נגד עסקת היסוד עומדת להם גם נגד החבות השטרית. כאשר מדובר בצדדים קרובים, יחולו אותם כללי פרשנות החלים על החוזה, על לשון השטר. לכן כדי לברר מהם התנאים למסירת השטר צריך להתיחס לעסקת היסוד ולאומד דעתם של הצדדים.
התנאי שיהיה נאמן לא נחשב בעיניהם כתנאי יסודי.
מכוונת הצדדים עולה שעמוס התכוון להעביר קניין בשטר במקרה של הפסדים לשותפות.
שיק נכתב ע"י גורביץ לטובת מזרחי. שוטר תפס את השיק לפני שהוא הגיע לידי מזרחי, ועכשיו מזרחי טוען שצריך להתיחס אליו כאילו הגיע לידיו החזקה. ע"פ ס' 20+73 פק"ש ההתקשרות שלמה רק כאשר נמסר המסמך לנפרע בכוונה להשלים את העסקה. היתה כוונה להשלים את העסקה אך היא סוכלה ע"י השוטר.
פסה"ד:
לא ניתן להתיחס לשוטר כאל שליח, כיוון שהוא תפס את השיק במטרה לברר האם הכסף מגיע למזרחי או לא.
מי שגובה שיק מתוך הסכמה עם המשטרה שהכסף ילך לשוטר למשמשרת - מעלם לא היה אוחז.
נפתלי נ' שאר יישוב
שאר ישוב השכיר לנפתלי מיכלי פרי תמורת פקדון. הוא לא החזיר את המיכלים ועכשיו דנים מה לעשות עם השטר.
נפתלי טוען שהכוונה ב"פקדון" זה "למשמרת".
פסה"ד:
ברור מהכוונת הצדדים שהשטר נמסר כבטוחה. המסירה של שטר בטחון היא על תנאי, וברגע שמתממש התנאי (לא החזיר את המיכלים) היא שלמה במובן ס' 20(א) פק"ש.
לטובת האוחז בשטר שבא לממשו עומדת חזקה שהתנאי התמלא.
בתנאים מסויימים, ניתן יהיה לטעון שהתנאי התמלא רק באופן חלקי ולכן אסור לממש את השטר.
אם התובע ע"פ השטר היה אוחז כשורה, אפילו הטענה שכל המיכלים הוחזרו לא היתה עוזרת לנפתלי.
סמ"ל נ' מגדל
מגדל הביאה להוצאה לפועל שטר שנערך ע"י סמ"ל לטובתה. סמ"ל טענה שלא צריך לממש אותו.
סמ"ל טוענת שמדובר במקדמה לשם התחשבנות וזהו שטר בטחון ולא לפרעון.
בעצם סמ"ל כתבה שיק בטחון אבל קרעה אותו וכתבה שיק רגיל, לבקשת מגדל. זו היתה הלוואה רגילה.
פסה"ד:
התקשרות בשטר אינה יכולה להיות מותנית כיוון שזה סותר את הסחרות (ס' 3), אך ניתן לעשות מסירה על תנאי (ס' 20). כאשר יש תנאי כזה, השטר אינו אכיף עד שהוא מתקיים.
הטוען לכך שיש תנאי על השיק - עליו הראיה.
מפרק בנק צפון אמריקה נ' פורשה
פורשה היא יצרנית טקסטיל. היא התקשרה עם חברת חריש בעסקת קונסיגנציה - קיבלה בד מחריש במטרה למכור אותו והיתה אמורה לשלם רק אחרי המכירה. להבטחת התשלום היא מסרה שיקים לחריש על סכום המכירה.
התברר שאי אפשר למכור את הבד ולכן פורשה רצתה להחזיר את רובו ולקבל בחזרה שיקים מחריש (לא ניתן היה להחזיר את השיק המקורי כי חריש העבירה אותו). השיקים חזרו, ובתגובה פורשה ביטלה שיקים אחרים שנתנה לחריש.
חריש העבירה את השיקים לבנק והוא דורש מפורשה לבצע אותם.
פסה"ד:
הבנק אינו אוחז כשורה בשיקים, כיוון שהם נמשכו לפקודת "חריש" ועל גבם נחתם "חריש השקעות". על פי מראם הם לא תקינים ולכם מי שנטלם אינו אחוז כשורה (ס' 28(א)). לפיכך פורשה יכולה לטעון כנגד הבנק כל מה שהיתה טוענת נגד חריש.
המסירה לא היתה כשרה - מדובר בעסקת קונסיגנציה לכן אם לא היתה מכירה אסור לפדות את השיק.
קהא נ' בנק פויכטונגר
הבנק תובע מקהא פידיון שיקים שנמשכו ע"י קהא מבנק דיסקונט לטובת משלט בע"מ והוסבו לבנק. קהא טוען שהוא נתן לבנו פנקס חתום ואמר לו לכתוב 5 שיקים מסויימים, אבל הבן כתב עוד 5 ועליהם אנחנו דנים.
פסה"ד:
כיוון שקהא לא ידע על השיקים, כאשר הם נלקחו ממנו ע"י בנו הם היו מסמכים לא שלמים. הם לא הוצאו ולא נמסרו ע"פ ס' 1. אפילו אוחז כשורה אל יכול להפרע ממסמך לא שלם שלא הוצא.
גולדנברג נ' המשביר
חברת גולדנברג כתבה שטר בטחון למשביר, והמערערים ערבו לשטר בערבות אואל. החברה לא פרעה את התשלומים והשטר הוגש לביצוע.
מסכימים שזה היה שטר בטחון מותנה אך השאלה היא מה התנאי. המעמערים טוענים שמדובר בהצגת שיקים שלא כובדו או נפרעו, בחתימת החברה בלבד. במקרה זה השיקים שלא כובדו נמסרו ע"י גולדנברג השקעות - חברה אחרת.
פסה"ד:
טענת המערערים היא חסרת בסיס והיגיון כלכלי.
דוד נ' עמוס
דוד הקים שותפות עם יקותיאל. בעצת יקותיאל הוא השקיע בחברת הרטן, שיקותיאל היה בה דירקטור. הם חתמו על הסכם שותפות, ועמוס ערב ליקותיאל. עמוס חתם על כתב ערבות ושטר חוב שצורפו לחוזה של הסכם השותפות.
בהמשך התברר שההשקעה בהרטן היא רעיון רע, ודוד התחיל בצעדים לגביית שטר החוב. כאשר הנאמן וידא שאכן מצב החברה רע ונגרמים הפסדים לשותפות, הוא הגיש את השטר לביצוע. עמוס טוען שהשטר לא הופקד אצל נאמן ולכן לא התמלא התנאי.
פסה"ד:
עמוס טוען שתנאי המסירה לא התקיים. כדי להוכיח זאת הוא צריך לעמוד ב-2 תנאים: המסירה לא היתה על תנאי; התנאי לא התקיים.
ס' 20(ג) מקים חזקה תמסירה ללא תנאי, אך היא אינה חלה על שטר בטחון.
ס' 29(א) מקים חזקה שהתנאי מתקיים.
הצדדים כאן הם קרובים, לכל כל הגנה נגד עסקת היסוד עומדת להם גם נגד החבות השטרית. כאשר מדובר בצדדים קרובים, יחולו אותם כללי פרשנות החלים על החוזה, על לשון השטר. לכן כדי לברר מהם התנאים למסירת השטר צריך להתיחס לעסקת היסוד ולאומד דעתם של הצדדים.
התנאי שיהיה נאמן לא נחשב בעיניהם כתנאי יסודי.
מכוונת הצדדים עולה שעמוס התכוון להעביר קניין בשטר במקרה של הפסדים לשותפות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה