דעבול
כל אחת מהמערערות מפעילה, או הפעילה בעבר, משפחתון, וזאת מכוח הסכם עם העיריה שנחתם מחדש כל שנה. סעיף 4(ג) סיפא להסכם קובע:
"המטפלת מצהירה כי את עבודתה בניהול המשפחתון היא מבצעת כקבלן עצמאי ובשום פנים ואופן היא לא תחשב כעובדת של העיריה/ארגון מפעיל ו/או הורי הילדים משום סיבה שהיא".
המשפחתון, שהינו מסגרת טיפולית-חינוכית לילדים בני 3-0, הופעל בביתה הפרטי של כל אחת מהמערערות, והן נשאו בכל ההוצאות הקשורות להחזקת הבית, כולל נקיון, חימום, חשמל, וכדומה. העירייה קבעה כל מיני תקנים לגבי המשפחתון והיה תחת פיקוחה.
הנטל להוכיח כי המערערות הינן עובדות של המשיבות מוטל עליהן, שכן קיים הסכם מפורש. מהוראה זו עולה, כי היחסים שביניהם אינם יחסי עובד-מעביד.
דין הוא, כי היות אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים אלא על פי נסיבות העניין כהוויתן, אולם לכינוי שנתנו הצדדים להתקשרותם יש משמעות משפטית והיא כי נטל ההוכחה והשכנוע עובר אל הצד הטוען שמערכת היחסים שונה בפועל מכפי שהוגדרה בהסכם שבין הצדדים.
המערערות לא הצליחו להרים נטל זה
המבחן לקיומם של יחסי עובד ומעביד
הנטייה, הקיימת כיום בפסיקה הינה שנעזרים במבחן 'מעורב', אף כי המרכיב הדומיננטי שבו משתנה. המרכיב הדומיננטי בו הוא ההשתלבות.
אין הכוונה לזניחת המבחנים המקובלים אלא אך לשינוי נקודת המבט. במקרים קשים הופכים המבחנים שנקבעו בפסיקה ממבחנים בעלי משקל מוחלט למבחנים יחסיים, כאשר את התשובה לשאלת קיום יחסי עובד-מעביד, לומד בית הדין ממשקלם המצטבר של מכלול המבחנים.
את משקלו היחסי של כל אחד מהסממנים נותן בית הדין לאור נסיבות המקרה, בהתחשב בתכלית החקיקה שבגינה נדרש הסיווג, ובשים לב לתכלית הכלכלית של העסקה בין הצדדים.
מבחן ההשתלבות
מזה מספר שנים, המבחן המוביל לקיום יחסי עובד-מעביד הוא מבחן ההשתלבות.
הפן החיובי - לפיו, תנאי ל'השתלבות' במפעל הוא שקיים 'מפעל' יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו 'גורם חיצוני'".
והשלילי - שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.
בנסיבות המקרה שלפנינו:
אין לומר כי מתקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.
המערערות לא התקבלו לעבודה בצורה שהתקבלו יתר עובדי העיריה, או המדינה, הן לא קיבלו תלושי משכורת, לא היתה אפשרות להעסיקן בעבודות אחרות פרט להפעלת המשפחתון והן לא היו קשורות לועדי העובדים של העיריה או של המדינה.
גם מפעל שהוא עצמו שירות, כגון רשות מקומית, הינו "מפעל" לעניין המבחן.
גם הפן השלילי לא התקיים. סימן ההיכר החשוב לפן השלילי - ניהול עסק עצמאי - עולה מתוך התשובה לשאלה: מי נהנה מייעול העבודה ומהחסכון בהוצאות. אם זהו "בעל העסק" ולא המזמין, הרי זה עסק עצמאי.
המטפלות הן אלה שנהנות מייעול העבודה ומהחסכון בהוצאות. גובה הוצאות של כל תובעת יכול היה להשתנות בהתאם למאמץ שכל תובעת בחרה להשקיע בעסק.
עובדה חשובה נוספת הינה התנאי המחייב כי למטפלת תהיה חזקה על דירה על מנת שתוכל להפעיל את המשפחתון. אחד המבחנים המאפיינים עסק ועצמאות עסקית הוא בעלות על ציוד או אמצעי ייצור.
אין בעובדה שהעבודה בוצעה בבית המבצע כדי לשלול, בכל הנסיבות, יחסי עובד-מעביד.
מבחן הקשר האישי
על פי מבחן זה, עובד הוא אדם החייב לבצע את העבודה באופן אישי, ולפיכך אינו רשאי להיזקק לעוזר או מחליף על חשבונו. המבחן איננו תנאי מספיק לקיום יחסי עובד-מעביד אך הינו תנאי הכרחי.
המערערות אמנם חייבות לבצע את העבודה באופן אישי. אולם בכך אין די, שכן הן רשאיות להיזקק לעוזרת או מחליפה על חשבונן. בנסיבות שלפנינו, בהן המטפלות התחשבנו כספית עם המטפלות האחרות שקיבלו את הילדים כאשר המשפחתון נסגר עקב מחלת המטפלת, הרי שהמערערות רשאיות היו להיזקק למחליפה על חשבונן, ועל כן אינן בגדר עובדות.
מבחן הכפיפות, או הפיקוח והשליטה
על פי מבחן זה, עובד הוא אדם הנתון למרותו של אדם אחר ולפיקוח מצידו, מקבל ממנו הוראות כיצד לעבוד, או מחוייב על פי תנאי ההסכם לציית להוראות כאלה. על פי הפסיקה, ייחשב אדם כעובד גם אם למעביד יש זכות לפקח על עבודתו, אך הוא אינו מממש אותה.
אין לראות בפיקוח שנעשה מטעם העיריה כקובעת השתלבות של התובעות במפעל העיריה במובן מבחן ההשתלבות. קיים פיקוח של גופים מינהליים בשטחים שונים של החיים, ואין עצם הפיקוח במובן זה מהווה אינדיקציה של שילוב את מי שנתון לפיקוח כעובד בתוך הגוף המפקח. קיים פיקוח על מחירים בתחומים שונים ואין עצם קביעת התמורה על ידי גוף שלטוני מכריע לענין קיום יחסי עובד ומעביד.
מסגרת שעות העבודה
בדרך כלל מועסק 'עובד', בשונה מ'עצמאי', במסגרת קבועה של ימים ושעות עבודה וקיימת 'בלעדיות הפעולות בקטע הזמן שבו מדובר. העדרם של אלה שוקל לשלילת קיומם של יחסי עובד-מעביד.
במקרה הנדון, חוייבו המערערים לעבוד בכל יום מכסה מינימלית של שעות, אך מאפיין זה לקיום יחסי עובד-מעביד לא ישקול בענייננו, לאור מכלול העובדות האחרות והעובדה שיש וגם מי שאינו "עובד" יחויב לבצע את המוטל עליו בחוזה בשעות מסוימות.
בענייננו אכן המשיבות קובעות את שעות העבודה את ימי הפעילות והחופשות, אולם מאפיין זה לא ישקול בעניינם, לאור מכלול העובדות האחרות.
צורת תשלום השכר
העובדה שהמערערת קיבלה משכורת, שעודכנה בשיעורי תוספת היוקר, לא תכריע את הכף לטובתה, מאחר שהכלל במשפט העבודה הוא שהבסיס לחישוב שכר עבודה... אינו קובע בשאלת קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד.
רישום במוסד לביטוח לאומי, במס הכנסה ובמס ערך מוסף
אין אנו רואים צורך להיכנס לשאלה באחריות מי היה הרישום, שכן נפסק כי העובדה שפלוני "נוהג כעצמאי" בתחומים אלה או שמעסיקו נוהג כלפיו כ"עובד" אין בה, כשלעצמה, כדי להכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד, בכל אלה "יכול ויהא בהם כדי לבסס מעמד, אך אין בהם כדי לקובעו או לשוללו. המדובר הוא במבחן משני ולא מבחן עיקרי, כך שיש בו כדי לשקול אך לא כדי לקבוע. ובהצטרף משקלן של כל הנסיבות האחרות - אין במבחן זה כדי לשנות מהתוצאה.
בלעדית במסגרת שעות העבודה
בדרך כלל מועסק "עובד" בשונה מ"עצמאי" במסגרת קבועה של ימים ושעות עבודה, וקיימת "בלעדית הפעולות בקטע הזמן שבו מדובר". העדרם של אלה שוקל לשלילת קיומם של יחסי עובד ומעביד. כבר נפסק בעבר, התעסקות קבע, במקביל, בענינים הפרטיים של המועסקת פועלת לשלול קיומם של יחסי עובד ומעביד; טיפול בילדה הפרטי של המטפלת במקביל לעבודתה עם שאר הילדים, הנה התעסקות קבע בענייניה הפרטיים, ועל כן איננה במעמד של עובדת.
סרוסי
מובנו של הדיבור "עובד" ו"מעביד" משתנה על פי הקשרו, והקשרו נקבע על פי תכליתו.
חוק הביטוח הלאומי הוא חוק סוציאלי. הוא קבע ביטוח סוציאלי, הממומן מדמי ביטוח המשתלמים על ידי המבוטחים או בעדם. אין זה ביטוח וולונטרי.
נקודת המוצא הינה כי המבחן העיקרי לקיום יחסי עובד-מעביד הוא מבחן מעורב, שבמרכזו עומד מבחן ההשתלבות. מבחן זה קובע כי אדם הוא עובד אם הוא משולב "במפעל" ואין לו עסק משלו המשרת את ה"מפעל" כגורם חיצוני. הפן האחד של מבחן זה הוא חיובי. על פיו תנאי להשתלבות היא שקיים "מפעל" שניתן להשתלב בו, תוך ביצוע פעולות המהוות חלק מהמערך הארגוני של המפעל. הפן השלילי הינו, כי ההשתלבות אינה חיצונית לעסק, ואינה ביטוי לעסק עצמאי של המשתלב. ההשתלבות ב"מפעל" נעשית באמצעות קשר חוזי. באין קשר חוזי אין יחסי עובד ומעביד.
מכוחה של הלכה זו נפסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בעניין שלפנינו. נקבע כי סגן ראש רשות מקומית המכהן בשכר, נושא את תפקידו מכוח חוק ולא מכוח חוזה. זהו הטעם לקביעה, כי העותר אינו "עובד". הכל הסכימו בפנינו, כי לולא העובדה שהעותר נושא בתפקיד מכוח הדין ולא מכוח החוזה, מן הראוי היה לראות בו - מבחינת המרכיבים האחרים של המושג "עובד" לעניין ביטוח אבטלה - כעובד. אכן, העותר "משולב" בעבודת המועצה, הן מהפן החיובי והן מהפן השלילי. השאלה הניצבת בפנינו הינה, אם לעניין ביטוח אבטלה יש רלבנטיות לעובדה שהמשרה היא מכוח חוק? האם דרישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד ביטוח האבטלה, והאם היא מתיישבת עם תכלית זו?
ביטוח אבטלה הוא ביטוח סוציאלי. ככל ביטוח סוציאלי הוא בא לבטח בפני סיכון של חוסר בטחון סוציאלי, הנגרם בשל הפסקה או צמצום בהכנסה הכספית הרגילה. הסיכון המבוטח בביטוח אבטלה הוא אובדן ההשתכרות בשל אבטלה. מטרתו של הביטוח הינה הגנה על רמת חייו של המובטל. התכלית המונחת ביסוד ביטוח אבטלה אינה מתיישבת עם הגישה, כי מי שהועסק מכוח הדין אינו מבוטח בביטוח אבטלה.
ברצוני להעיר לעניין דרישת הקשר החוזי, שתי הערות אגב אלה.
ראשית, איני משוכנע כלל ועיקר, שבין הפועל על פי דין לבין הגוף בו הוא פועל אין קשר חוזי כנדרש במבחן ההשתלבות. לכאורה קיים גם כאן קשר חוזי שעניינו העסקה תמורת שכר.
הערת האגב השניה היא זו. שאלה הדורשת בחינה מחודשת היא אם ראוי הוא לקבוע, כתנאי חיוני לקיומם של יחסי עובד-מעביד, כי יחסים אלה יתבססו על קשר חוזי. יחסי העבודה הם דינמיים. יחסי עבודה חדשים נוצרים. צורות העבודה משתנות. יחסי העבודה משתנים. מודלים חדשים של מערכות עבודה נוצרים. כל אלה מחייבים גמישות בהגדרת המושגים "עובד" ו"מעביד".
פרידלנד
ד"ר שמואל פרידלנד הועסק על ידי שירותי בריאות כללית החל משנת 1987. לאחר שהוסמך כמומחה ברפואת עיניים, בינואר 1996, הועסק בקופה בד בבד בשתי משרות: משרה אחת, כרופא ראשי משולב, כללה מחצית משרה בבית החולים "בלינסון" ומחצית משרה במחוז תל-אביב של הקופה; ומשרה שנייה, בה הוגדר כ"רופא עצמאי", ובמסגרתה טיפל במבוטחי הקופה במחוז דן ותל-אביב, במרפאה שניהל לשם כך בגבעתיים.
מתכונת העסקתו של "רופא עצמאי"
2ההסכם שנחתם בין הצדדים, שכותרתו "הסכם בדבר הגשת טיפול רפואי", הוא חוזה סטנדרטי. עיקרי הדברים בהסכם הנוגעים לענייננו הם אלה: ד"ר פרידלנד יטפל במבוטחי הקופה שיבחרו להיות מטופלים על ידו; הטיפול יוגש במרפאתו של ד"ר פרידלנד בגבעתיים; ד"ר פרידלנד התחייב להקפיד על קיום דרישות שהציבה הקופה בנוגע למבנה המרפאה והציוד המצוי בה; התחייב להימצא במרפאה בשעות מוגדרות; במקרים בהם נעדר היה על ד"ר פרידלנד לדאוג לרופא, המקובל על הקופה, שיחליפו בשעות קבלת מטופלי הקופה; ד"ר פרידלנד הצהיר כי "בביצוע החובות המוטלות עליו עפ"י הסכם זה וכן בקבלת הזכויות המוקנות לו לפי הסכם זה, הוא אינו מהווה חלק ואינו משולב ואינו כפוף בכל צורה שהיא למסגרת הארגונית של קופת חולים, הואיל ולפי בקשתו הסכימה קופת חולים שהוא יבצע את החובות הנ"ל ויקבל את הזכויות הנ"ל בתור רופא בעל מעמד עצמאי לחלוטין"; עוד התחייב ד"ר פרידלנד "לשפות את קופת חולים בגין כל תשלום שתחויב לשלם לרופא בגין פעילותו עפ"י הסכם זה מעבר לתמורה הנזכרת... או בגין כל נזק שיגרם לה עקב שינוי במעמד הרופא כאמור לעיל"; כן נמצאת בחוזה התחייבות של ד"ר פרידלנד "לא לעבוד בקופת חולים אחרת במשך כל פרק הזמן שבו יפעל הרופא לפי הסכם זה".
משסיימה קופת חולים את ההתקשרות ביום 17.11.1998 הגיש ד"ר פרידלנד תביעתו כנגד הקופה, להכיר בו כעובד בכל הנוגע לזכויות הנובעות מתקופת עבודתו כ"רופא עצמאי" בקופה וסיומה.
סוגיית מעמדו של "רופא עצמאי" המטפל במרפאתו במבוטחי קופת חולים, בהתאם להסכם שכרת עמה, נדונה והוכרעה בפסק דינו של בית דין זה בעניין טורבטי. פסיקתו של בית הדין האזורי, לפיה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, אושרה בפסק דינו של בית דין זה.
בדחותו את ערעור הרופא קבע חברי, הנשיא אדלר, כי הרופא אמנם ביצע עבודה שהיא "חלק מליבת עיסוקה של הקופה", אולם גופים דוגמת קופת חולים "רשאים לבצע את עיסוקם באמצעות קבלנים או גופים אחרים ואף יתכן, כבמקרה דנן, שמכלול יחסי הצדדים יצביעו על עבודה אישית". ביישום הפן החיובי של מבחן ההשתלבות "עלינו להגדיר 'מעגלים' של עיסוק. במקרה שבפנינו המעגל הפנימי של עיסוקה של הקופה הוא העסקת עובדים במרפאות ובבתי החולים שבבעלות הקופה, ואילו המעגל החיצוני של עיסוקה הנו זה של מסירת טיפול רפואי בחברי הקופה לרופאים עצמאים".
בנוגע לפן השלילי של מבחן ההשתלבות קבע הנשיא אדלר, כי הרופא ניהל "עסק עצמאי בבעלותו הפרטית. חברי הקופה לא היו מחויבים להימנות על מטופליו והקופה מצדה, לא התחייבה לשלם לו סכום מינימלי כלשהו".
בנסיבות אותו מקרה מצא הנשיא אדלר, כי הרופא "היה אדון למעשיו. ביכולתו היה להגדיל את הכנסתו, ובפועל אף עשה כן". על כן, נדחה ערעורו של הרופא, תוך שנקבע כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין קופת חולים.
עם זאת, נדרשת התייחסותנו לשוני העיקרי שבין שני המקרים, הוא זה הנעוץ בדרישת הבלעדיות לה התחייב ד"ר פרידלנד במתן טיפול למבוטחי הקופה בלבד ולמי שאינם מבוטחים בקופות חולים אחרות. מהגבלה שכזו היה ד"ר טורבטי פטור. לשיטתי, בהתחייבות לבלעדיות, כשלעצמה, אין די כדי להקים לד"ר פרידלנד מעמד של עובד הקופה. ואבאר.
אשר לפן החיובי של מבחן ההשתלבות: ככלל, ההתקשרות החוזית בין ד"ר פרידלנד לקופה והתנהלותו לפיה, בדומה לאלה של ד"ר טורבטי ואחרים כמותם, התקיימו "במעגל החיצוני" של פעילות הקופה. הפעלת המרפאה על ידי ד"ר פרידלנד באה בגדר המעטפת שמציעה הקופה למבוטחיה, כהשלמה לגרעין הטיפול הניתן להם בסניפי הקופה ובבתי החולים. דרישת הבלעדיות הינה חלק אינטגרלי מן ההתקשרות החוזית בין הצדדים, כפי שתקיימה הלכה ולמעשה, ומכלל הסיכויים והסיכונים שנטל ד"ר פרידלנד על עצמו בהפעלת מרפאה עצמאית, שלא במסגרת סניפי הקופה ובתי החולים שלה.
אף הפן השלילי של מבחן ההשתלבות אינו מתקיים. ההתחייבות לבלעדיות אינה משנה מהעובדה שד"ר פרידלנד ניהל מרפאה עצמאית, שלט בהוצאותיו, וכפועל יוצא מכך היה אדון לעצמו אף בשיעור הכנסתו.
ההתחייבות לבלעדיות יכול והגבילה את מקורות ההכנסה של ד"ר פרידלנד, אולם בכך בלבד אין להטות את מרכז הכובד ביחסיו עם הקופה אל עבר "המעגל הפנימי" של פעילות הקופה.
התחייבות לבלעדיות אינה בהכרח סממן המכריע את הכף להכרה בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים להתקשרות.
אין להכיר בקיום יחסי עובד-מעביד בין ד"ר פרידלנד וקופת חולים. ההתקשרות בין הקופה לבין ד"ר פרידלנד אינה שונה במהותה ובנסיבותיה מזו שבפרשת טורבטי, והלכה שנפסקה שם נכונה אף במקרה שלפנינו.
צדקא - ארוך מידי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה