הידע שלנו על המיניות נובע כמעט רק מייצוגים – אנחנו בד"כ לא רואים אנשים שוכבים.
ההבניה של מיניות כיחסי כח היא רק בפורנו. יש את זה גם ברומן הרומנטי – הגבר החזק, האשה הנכבשת.
קתרין מקינון – מדברת על השימוש הבהניה של המיניות בתרבות כדרך לבסס את יחסי השליטה של הגברים בנשים. אחנו מבנים מיניית הטרו' כמערך שבו גברים שולטים בנשים. היא מוצגת במעשה טבעי וניטרלי, ולכ ןאי אפשר לבקר אותו. “לזיין" מתארת מעשה מיני וגם לנצח מישהו. “לבעול" – במקום מילה ניטרלית יש מילה של כח.
גברים מחוכנים לזהות חדירה וסיפוק מיני עם תחושות של כיבוש, עוצמה, גבריות. נשים בהתאמה מחונכות לזהות חדירה וסיפוק עם כניה, היכשות, נתינה, מימוש. קל לראות את זה בפורנו כי זה בוטה- אבל זה מופיע לא רק שם.
מחקר הראה שגברים מפרשים אקטים מיניים כאלמנט של כח ללא קשר לסוג האקט (מקבלים או נותנים מין אוראלי). נשים חוות גם ניתנה וגם קבלה מעמדה של חוסר כח.
בשנים האחרונות יש עלייה במין אוראלי בבני נוער. היה אפשר לחשוב שזה פתרון טוב לא להכנס להיריון. העלייה היא רק בכמות מין אוראלי שנשים נותנות לגברים. זה לא הדדי.
השפעה מפורנו
רוב האנשים חושבים שרוב האנשים מושפעים מהמדיה/פורנו – אבל הם עצמם לא. מחקרי מעבדה מראים שגם גברים וגם נשים מושפעים יש קורלציה בין חשיפה לפורנו לכל מיני התנהגויות, אבל אלה קורלציות נמוכות 0.15 בין חשיפה לפורנו לא אלים להתנהגויות אלימות פוגעות, 0.25 בין חשיפה לפורנו אלים ועמדות פוגעניות כלפי נשים.
גילוח שיער ערווה – אפשר לראות את ההשפעות של המדיה בצורה נקייה. בדור יותר מבוגר זאת לא היתה פרקטיקה מקובלת – בנות לא ראו בנות בלי שיער ערווה (במתלחות, בסרטים). זה מגיע הפורנו, ולכן בנים חשופים לזה. גם מי שלא צורך פורנו מושפע בגלל הסביבה.
התניה קלאסית משפיעה עלינו, וסיפוק מיני הוא חיזוק חיובי מאד חזק. כך אם לא אוהבים משהו בסרט פורנו, עם הזמן אוהבים אותו יותר.
הפורנו כתעשייה
רוב התעשייה היא פוגענית כלפי מי שמועסק בה. יש יוצאי דופן, ובד"כ הם מוצגים בתקשורת. זה כך לגבי זנות.
נטייה מינית וזהות מינית
ההפרדה בין הטרו להומו היא מאד מובנית בחברה, כמו ההפרדה בין גבר לאישה.
ביוון העתיקה היה מיסוד חוקי של יחסי מין בין גברים מבוגרים לבין נערים צעירים. הגבר תמיד היה החודר. בפועל לפעמים חלוקת התפקידים הזאת לא נשמרה. זה לא מה שאנחנו קוראים אקטיבי או פסיבי, זה היה גם במין אוראלי. היתה חלוקה בין אזרח (גברים בגיל הבגרות) ולא-אזרח (נשים, ילדים, נערים, עבדים). יחסים מיניים בין גבר בוגר לנער צעיר זה טקס חניכה. מכין אותו לשדה הקרב, כי הקשר שיווצר ביניהם ייצור אצלו מחוייבות להגן על המולדת. לגברים האלה היו גם משפחות – אז מה הם היו?
תרבויות המזה"ת בימי הביניים -יחסים מיניים בין גברים היו מאד נפוצים, בד"כ גברים עם משפחה. לא הגדירו הומו או הטרו. הקוראן אוסר על יחסים הומו, אבל כדי להרשיע אדם במעשה סדום היה צריך 4עדים או 8 עדות – לכן אי אפשר היה להרשיע.
האם החלוקה שהיום ברורה לנו היא באמת טבעית? היום חלק ניכר מהמאבק של ארגונים להט"ביים הוא לנסות להוכיח את הטיעון שהומו' הוא משהו נולד, שחלק מהאנשים מגלים אותו וחלק לא. הטיעון הזה ממעותי מול הממסד הנוצרי.
הביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית – פוקו ודיוויד הלפרין
הם אומרים שהרעיון שהעדפה לפרטנרים ממין מסוים מכוננת זהות ברורה ומתמשכת היא המצאה מודרנית. לדעתם זה נוצר בסוף המאה ה-19. בעבר, הבחירה בפרטנר מאותו מין או ממין אחר היה רק אחד מההיבטים של בחירה מינית.
מחקר המיניות המודרני בפסיכולוגיה
פרויד
כולנו נולדים עם פוטנציאל להמשך לשני המינים. אנחנו במערכת הורית של אבא ואמא, ואנחנו מפתחים התקשרות לשניהם. בשלב האדיפלי, יכול להיות פתרון הומוסקסאולי – להחליף את האם בתור האובייקט המיני של האב. האם ההדחקה של אחד מהדחפים המיניים היא מחוייבת המציאות? במהלך לכך נוצרה טענה שכל בני האדם הם ביסקסואלים, רק לא בהכרח מודעים.
זה יצר את הקונספט שמיניות היא רצף.
אלפרד קינסי
חקר התנהגות מינית. קינסי ערער על ההנחה שהמיניות הטיבעית היא הטרו, ושהומו היא תופעה נדירה שזקוקה לטיפול.
הוא עשה אלפי ראיונות וכך הגדיר סולם: 0 – הטרו' מוחלט. 6 – הומו מוחלט.
ההגדרה נעשית לפי התנסויות ב-3 שנים האחרונות. חיברו את 5-6ויצא ש- 10% מהאוכלוסיה הומואים. זה קצת מצחיק כי אלה נתונים ישנים על התנהגות בלבד ולא נטייה. היתה גם הרבה מחלוקת על שיטות המחקר שלו. אין היום תשובה ברורה לשאלה כמה אחוז באמת יש, בהנחה שיש קטגוריות. אצל נשים הוא מצא 6%.
ל-37% היו בקטגוריה של 2-6 ו-46% בין 1-5.
פריץ קליין
זהות מינית מורכבת מרגשות, מחשבות, סגון חיים. פן נוסף הוא התיחס יותר לתהליך – לאדם יש עבר, הווה ועתיד. הוא יצר טבלה שמנסה לעזור לאדם להבין איפה הוא על הרצף.
אפשר להשאיר את הטבלה כמו שהיא, או לחלק אותה לקטגוריות.
מודלים לגיבוז זהות מינית הומו/בי
אנשים עוברים תהליך שמטרתו להגיע לזהות ולשלמות עם הזהות הזאת. היתרון במודלים האלה זה שהם עוזרים להבבין תהלכים שהרבה עפמים מתרחשים, ועוזר להבין לאנשי טיפול איזה סיוע כדאי לתת בהתאם למקום שהמטופל נמצא בו.
המודל של קאס – מגדירה 6 שלבים לגיבוש זהות הומו/לסבית:
- בלבול בזהות – תהיה, חיפוש מידע, הכחשה
- השוואת זהויות – האדם מתחיל לקבל את האפשרות שהוא הומו ובוחן את ההשלכות האפשריות
- סובלנות בזהות – האדם מקבל את האפשרות ומחפש חברויות עם אנשים שדומים להם
- קבלת הזהות – קבלה וכניסה לקהילה
- גאווה בזהות - אקטיביזם
- סינתזה בזהות – הבנה שזה רק פן אחד בזהות ולא הדבר המרכזי
היא לא מקבלת בי – לדעתה זה שלב בדרך. גם פוליטיקאים ופעילים לדעתה לא השלימו את התהליך.
טרוידן – מחקר אבני הדרך. אלה נק' מרכזיות שהאדם צריךל לעבור – הכרה במשיכה, יצירת קשר, התאהבות, יציאה מהארון וכו'. יש גילאים ממוצעים לזה.
נגד המודלים האלה התחילו להתפתח מודלים לגיבוש זהות בי. הבעיה שלהם היא העדר מידע והעדר לגיטימציה.
ביקורת על המודלים הליניארים
- רוב המודלים לא מזכירים גיבוש זהות בי או זהות מגדרית שונה (טרנס)
- לא מתיחסים מספיק להבדלים מגדריים
- בניגוד למתואר במודלים, גיבוש שהות זהוא לא תהליך ממוקד מטרה לינארי. צפוי שיהיה לאורך זמן שינוי בזהות המינית. השינוי לא עובר בכיוון אחד – מהטרו להומו. למשל, מחקר הראה ששליש מהבי הגדירו את עצמם כהומו קודם.
- פוסט-סטרוקטורליסטים – אין דבר כזה הומו והטרו, זה המצאה חברתית
- המודלים מתעלמים מהתפתחות זהות הטרו – הם מבנים את ההבחנה הדיכוטומית ומדגישים את החריגות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה