שטחים פתוחים והגנת הטבע
שטחים פתוחים
יתרונות נוספים – שיפור איכות המים, שיפור כמות המים, הפקדת תועלת ממינים נדירים
דיני תכנון
תמ"א 35 – דיברנו על זה. בפועל לא כ"כ מקפידים על העקרונות שלה – שמירה על שטחים פתוחים – בגלל חולשות לש דיני התכנון שלנו. למרות שבאופן פורמלי יש היררכיה, בפועל כל הזמן מגישים בקשות לשינויים והקלות בתמ"א ויש בעיה באכיפה וחוקים מיוחדים של הממשלה שעוקפים את התמ"א.
יש 3 גופי תכנון לאומיים חשובים לגבי השמירה על שטחים פתוחים:
1. הות"ל – בד"כ גורם שלילי. קיצור הליכים ואין מקום להתנגדות הציבור. זה מאפשר פגיעה מסיבית בשטחים פתוחים.
2. ס' 156 לחוק תו"ב – ולקחש"פ – ועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פותחים. כל תוכנית בשטח שהוכרז ע"י הועדה כשטח פתוח, דורשת את אישור הועדה. ועה מחוזית או מקומית לא יכולות לאפשר בנייה בשטחים האלה לבד.
3. ס' 156 לחוק תו"ב – ועחו"ף – הוקמה בשנים האחרונות, ועדה לשמירה על הסביבה החופית. הסביבה החופית מוגדרת בחוק. במקור הסמכות היתה רק על הים התיכון, לפני שנתיים הרחיבואת זה לים סוף ורוצים גם לכינרת. כל מי שרוצה לבנות או לשנות תוכנית 300 מ' מקו המים צריך את אישור הוועדה. צריך לשמור על שטחים פתוחים ומעבר חופשי של הציבור בחופים.
דינים אחרים
פק' היערות – עוסקת ביערות, לא רק מקומות עם עצים אלא מה שמוכרז כיער (נגיד אם רוצים לשתול שם יער)
חוק שמורות הטבע וגנים לאומיים ואתרי הנצחה
חופים – יש מתח מסויים בין ההסדרים לגבי החופים.
- חוק השמירה על הסביבה החופית – ס' 3-4 קובעים שחובה לצמצם את הפגיעה בסביבה החופית. ס' 5 מבטיח זכות למעבר חופשי. מעבר חופשי בחופים אינו תמיד מיטיב עם הסביבה החופית. הארגונים הסביבתיים החליטו שהם מעדיפים גישה חופשית גם אם זה על חשבון שימור של טבע.
דמי כניסה לחופים/פארקים/גנים ציבוריים
זה עוד נושא של צדק סביבתי. הצדקה של דמי כניסה:
- צריך כסף כדי לנקות ולתחזק
- גורם לאנשים להיות אכפתיים
- צדק והפנמה של עלויות – מי שנהנה משלם
- ויסות הביקוש
טיעונים נגד:
- צדק חלוקתי- יש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם את דמי הכניסה
- המשאבים האלה שייכים לכולם ולכן לא הגיוני שיצטרכו לשלם. בדיוק כמו שהמדינה מממנת את הצבא.
בג"צ פארק רעננה – העירייה התחילה לגבות דמי כניסה לפארק רק ממי שלא תושב. בעצם זה כוון נגד הערבים שהיו מגיעים לשם כי להם אין פארקים. בג"צ קבע שזה בסדר. הכנסת עשתה חוק עוקף בג"צ וקבעה בתיקון לפק' העיריות שהן לא רשאיות לגבות דמי כניסה אלא אם יש אישור משר הפנים במקרים חריגים.
בגנים לאומיים ושמורות טבע יש הרבה פעמים דמי כניסה.
בחופים מותר לגבות דמי כניסה רק באישור מיוחד של השר. בפועל, הרבה מאד חופים גובים כסף, בד"כ בצורה לא חוקית. בכינרת יש יותר הצלחה באיסור הגבייה.
יש ערכי טבע מוגנים, שאסור להחזיק או לסחור או לפגוע בהם בלי היתר. יש הגדרה רחבה של פגיעה – לא רק הרס אלא גם שינוי של הצורה, הפרעה להתפתחות טבעית, הפרעה לרבייה. לא עושים בזה הרבה שימוש בארץ. בארה"ב חוק דומה הוא עם הרבה כח ומשתמשים בו למניעת פיתוח.
פס"ד הצבי הארצישראלי - תוכנית בנייה ברמות בירושלים. היה חשש שתפגע באוכלוסיית הצבאים. הקליניקה ביקשה לייצג את הצבי, וביהמ"ש החליט שאין לצבי זכות עמידה. שאלה היא האם זאת פרטקיטה טובה. יש לזה מצד אחד ערך הצהרתי מסויים. מצד שני, יש את האינטרסים של בני האדם. הרטוריקה של "טבע נגד אנשים" יכולה גם לשחק נגד הירוקים.
רגולציה באמצעות מידע
זאת גישה אחת מתוך קבוצת ה"גישות הרכות".
דוגמה – חוק אוויר נקי. חובה לגלות נתונים על זיהום. כשמוכרים מכוניות חייבים לפרסם כל מיני נתונים על זיהום האוויר שלהן.
איך זה עוזר?
- יש צרכנים שאכפת להם
- לא נעים שיודעים – למנהלים של החברה ולעובדים שלה
- יכול למשוך אש – חרם צרכני / ת"ל של גופים ירוקים
בחוק חופש המידע יש ס' מיוחד למידע סביבתי. הרשויות צריכות לגלות יחסית הרבה מידע – זה צריך להיות פרסום יזום (בניגוד לנושאים האחרים בחוק).
צריך לגלות את החומר המזהם ואת כמות הזיהום – זה לא ייחשב סוד מסחרי.
זה כלי שהפך פופולרי בשנים האחרונות.
יש גם ארגונים לא-ממשלתיים שנותנים תווים של הגנה על איכ"ס.
הרבה חברות חותמות על אמנות וולנטרות לשמירה על איכ"ס.
יש הוכחות אמפיריות שהזיהום מצטמצם כאשר יש חובת גילוי.
אכיפה
יש טענה שיש לנו הרבה חוקים סביבתיים ואין אכיפה. זה נכון, השאלה אם זה ייחודי לישראל/לסביבה.
פעם האכיפה היתה פרטית, דרך דיני מכרזים. המדינה התחילה לאכוף אני דיני הסביבה דרך איסורים פליליים. יש חוסר שביעות רצון מזה – תחושה שהיא מסורבלת, נוקשה מידי.
פתרונות:
- חזרה מסויימת לזירה של אכיפה פרטית
- הפרטה במובן שמסמיכים ארגונים ביבתיים לאכוף דינים
- ניסיון לאפשר אכיפה ע"י רשויות מקומיות
- ניסיון ליצור כלים חדשים למשרד לאיכ"ס.
אכיפה אזרחית
הפרה של חוק כנוביץ היא כדין מטרד ליחיד, יש גם דיני מטרדים בפקנ"ז. זה אמור לאפשר לפרטים לאכוף את החקיקה הסביבתית. בפועל לא נעשה הרבה שימוש בסס' האלה. ב-92 חוקקו את חוק מניעת מפגעים סביבתיים – תביעות אזרחיות – במטרה לעודד אכיפה אזרחית ע"י פרטים וארגונים סביבתיים.
החוק התברר כלא אפקטיבי – הסעד העיקרי הוא צו להפסיק את המפגע, וזה לא יוצר התרעה.
ס' 3 מחייב את ביהמ"ש לערוך מאזן נוחות – לא ייתן צו אם העלות למזהם עולה על הנזק
ניסו ליצור מנגנון של תביעות ייצוגיות אבל פישלו כי אין הבדל בין תביעה ייצוגים לרגילה כאשר הסעד הוא צו וגם כי זאת לא תביעה ייצוגית באמת אלא קבוצתית.
חוק התבענות הייצוגיות – קובע שאחת העילות היא תביעה לפיצויים על גרימת מפגע סביבתי. זה יחסית כלי חדש ויכול להיות שהוא ישנה את המצב.
אכיפה פלילית
יש אכיפה פלילית ברטית בדרך של קובלנות. בד"כ רק מי שנפגע מעבירה יכול להגיש קובלנה, אבל גם ארגוני סביבה יכולים.
עשו בזה קצת שימוש אבל התברר שמאד קשה לארגונים סביבתיים לנהל תביעה פלילית. אין להם סמכויות חקירה וחיפוש, הם לא מיומנים באיסוף ראיות. זאת בעיה גם אצל המדינה, כי היא שוכרת עו"ד פרטיים להגיש את התביעה ולפעמים היא נופלת כי הם לא מיומנים.
רוב המדינה נעשית ע"י המדינה. ברוב החוקים הסביבתיים יש עונשים רגילים – מאסר, קנס. יש עונשים יותר כבדים לתאגידים, למבצעים בנסיבות מחמירות ולעבריינים חוזרים. יש גם קנסות אחרים לעבירות מתמשכות. זה יכול להביא לקנסות עצומים, כי ההפרות יכולות להמשך שנים. בפועל אין הרבה מקרים כאלה.
העבירות הסביבתיות הן בד"כ של אחריות קפידה.
לנושאי משרה בחברות שמפרות את החוק יש אחריות מאד כבדה- בד"כ עובר עבירה אם החברה עברה עבירה והוא לא הוכיח שעשה כל מה שניתן כדי למנוע את העבירה.
בד"כ המדינה משתמשת בזה ככלי למו"מ – מוחקים את האחריות על נושא המשרה ומרשיעים את התאגיד.
יש גם אפשרות להוציא צווים מיוחדים במסגרת ההליך הפלילי. יש גם צווים לפני ההרשעה. הצו יכול להורות לנאשם לנקות את השטח, להפסיק פעילות. יש סנקציה של סגירת העסק. בד"כ המפר של החוק יפר גם את חוק רישוי עסקים.
במקרים שבהם העבריין לא מנקה את השטח, יש למדינה סמכות לנקות ואז לגבות את ההוצאות מהמפר באמצעות פק' מס גבייה. לא כ"כ עושים בזה שימוש.
חוק המזהם לשלם – קובע בנוסף לקנס אחר, אם האדם עבר עבירה והשיג טובת הנאה, ביהמ"ש יכול לקנוס אותו על טובת ההנאה. טובת הנאה – לרבות הוצאה שנחסכה.
חוק העונשין - ביהמ"ש רשאי להטיל קנס פי 4 מטובת ההנאה אבל זה לא יכול להיות יותר מגובה הקנס.
קנס אזרחי – קיים בארה"ב ולא בארץ. עקרונית אפשר להוכיח בו אשם אזרחי של מאזן הסתברויות. זה מקל על התביעה. זה מקל על העבריין כי אין סטיגמה פלילית.
בחוק הפרדון ס' 22 יש פיצויים לדוגמה – אם מסרבים לקחת בחזרה את הבקבוק, בעצם אין ממש נזק. לכן ניתן לתת פיצויים גבוהים.
ס' 5א לחוק הפקדון – תמריץ כספי למי שתמעד השלכת פסולת וזה מביא להרשעה.
אכיפה מנהלית
פעולות שאינן עולות לכדי כתב אישום. אם מגלים הפרה של החוק, בד"כ שולחים מכתב התראה. זה נחשב לסוג של אכיפה. יש לו השלכות מעיות בדין הפלילי כי התראה מתחילה את ספירת ימי העבירה לצורך עבירה מתמשכת. יש לזה גם השלכות בשטח – עבריין שמקבל מכתב התראה יכול להפסיק.
השלב הבא הוא שימוע.
אפשר להוציא צו לעבריין לעשות משהו, ואם העבריין לא רוצה הוא יכול ללכת לביהמ"ש.
בהרבה חוקים יש עיצום כספי – קנס שהמשרד מטיל בלי משפט. אין אפילו ברירת משפט.
העבריין צריך לפרסם מודעה בעיתון על העיצום – זה גם יוצר סטיגמה (וגם עולה לעבריין כסף). העיצום אינו מוריד מהאחריות הפלילית (אבל זה העיצום מתבטל). זה נחקק אבל עוד אין תקנות.
אכיפה של רשויות מקומיות
פק' בריאות העם – סמכות לאכוף לגבי עבירות סביבתיות
חוק שמירת הניקיון – סמכות לרשות מקומית להוציא צו מנהלי
חוק רשויות מקומיות – אכיפה סבתית – סמכויות פקחים. מחייב רשויות גדולות לאכוף את הגנת הסביבה. הקנסות הולכים לקופת הרשות – תמריץ לרשות.
ככל שמורידים סמכויות לרשויות המקומיות זה יכול להביא לאכיפה דיפרנציאלית – ברשויות חזקות תהיה אכיפה יותר טובה.
זה עוד ניסיון למצוא ערוץ אכיפה אלטרנטיבי- כי יש תחושה בהמדינה לא עושה מספיק.
לפעמים רשות מקומית שאינה אוכפת את החוק תחשב מפרה את החוק ואז ניתן להרשיע אותה – יש על זה פסיקה שלא קראנו.
המבחן – יש דוגמאות באתר. אין התחייבות למתכונת מסויימת. מותר להכניס רק חקיקה (גם אמנות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה