עקרונות הגירושים בניושאים אזרחיים כפי שקבע ביה"ד הרבני הגדול:
יותרו ע"פ דין תורה באמצעות פס"ד המתיר את נישואי הצדדים
פס"ד יינתן כאשר יש עילות ממשיות ואי אפשר להגיע לשלום בית
ביה"ד הרבני צריך לבחון את העילות
הוא יבחן את האפשרות לתת גט פיטורין מבחינה מעשית והלכתית
אם לא ניתן לסדר גט פיטורין, הנישואין יותרו בדרך של פס"ד – זה החידוש הגדול
אין צורך בהסכמת שני הצדדים. צריך לפחות תביעה של צד אחד עם עילות.
זה רק של ישראלים.
הסיכום של בג"צ: - העמדה של בד"ר היא שניושאים אזרחיים מוכרים במערכת היחסים כלפי חוץ.
הצדדים נחשבים נשואים למשל לעניין ביגמיה, צריך גט/פס"ד כדי להפקיע אותם.
הם לא מוכרים במערכת היחסים הפנימיים, למשל לעניין מזונות ויחסי ממון.
בשורה התחתונה – השאלות של בג"צ שחשובות לנו
האם נישואים אזרחיים תופסים?
מהי הערכאה השיפוטית שיש לה סמכות להתיר את הנישואין?
בפסה"ד – ברק אימץ את עמדת בדר"ג בסיבוב הראשון – לפיה נישואין אזרחיים מוכרים ע"י החוק האזרחי בישראל ובכל העולם. זאת הגישה של ויתקון בסקורניק – על נישואין אזרחיים חל דין מקום עריכת הטקסס והם תקפים. יחולו הוראות המבל"פ האנגלי לעניין צורת הנישואין. בפס"ד זה האמירה של ברק היא אוביטר, כי אין פה בכלל בעיה של מבל”פ, הם נחשבו כנשואים. ברק דוחה את הגישה של אגרנט ושאווה לפיה ס' 47 קובע הוראות מבל"פ – הסימן קובע הורות בתחום הפנימי המוניציפלי.
לגבי יהודים אולי אין משמעות לקביעה של ברק, אבל לגבי דתות אחרות כן – כי הדין הדתי שלהן לא מכיר בנישואים אזרחיים.
דוגמה לשאלה – למה ברק היה צריך לקבוע שס' 47 קובע רק הוראות מוניציפיליות?
גירושין
מקורות חקיקתיים
סימנים 47, 54-52, 64
חוק שיפוט בד"ר (נישואין וגירושים)
חוק בתי הדין הדתיים הדרוזים
חוק שיפוט התרת נישואין (מקרים מיוחדים)
חוק לתיקון חשבת"ן (=חוק שיפוט התרת נישואין)
באופן בסיסי נושא הנישואין והגירושין תואמים לגב י שאלת הסמכות והמבל"פ. אך במציאות יש הבחנה בין הנושאים.
ההבחנה היסטורית אך התחדדה אחרי חוק תיקון חשת"ן (2005).
עד 2005
דבר החקיקה הבסיסי שקבע את הוראות המבל"פ בעניין הגירושין היה דבר המלך.
לגבי מוסלמים, ס' 52 קבע שיש לבתי הדין המוסלמים סמכות שיפוט על נתינים פלשתינאים ועל נתינים זרים שכפופים לשיפוט בי"ד שרעי ע"פ הדין הלאומי שלו. כלומר, מוסלמי זר יהיה כפוף לסמכות שיפוט בי"ד שרעי. כאשר בי"ד שרעי שופט הוא יכול לתת פס"ד לגירושין / ביטול נישואין (לא חל ס' 65). קבוצה נוספת עליה חל כלל זה הוא מוסלמים זרים שנתנו את הסכמתם להיות תחת שיפוטו.
שאלה למחשבה – עד 55 התקיימו במצרים בתי דין שרעיים עצמאיים, היתה להם סמכות ייחודית בעניני משפחה. ב-55 הם מוזגו במערכת האזרחית הרגילה. האם אזרחים מוסלמים מצרים כפופים היום לסמכות שיפוט ייחודית של ביה"ד השרעיים בישראל?
נוצרים -
נתינים נוצרים זרים היו כפופים לביהמ"ש המחוזי. כאשר הוא דן בעניני מעמד אישי הוא החיל עליהם את הדין הלאומי.
הם יכלו להקנות סמכות שיפוט לביה"ד הדתי בהסכמה.
ע"פ ס' 65 – ביהמ"ש המחוזי ובתי הדין הדתיים לא היו מוסמכים לתת פס"ד לגירושין או ביטול נישואין לזרים. הסיבה לכך היא שבשנות ה-20 היה מאד קשה להתגרש באנגליה.
יהודים – דומה למצב של נוצרים, אלא שכדי שתהיה סמכות לבד"ר היהודים היו צריכים להיות חברים בארגון "כנסת ישראל". גם כאן זרים לא יכולים להתגרש.
המצב המשפטי של יהודים זרים השתנה ע"י חוק שיפוט בד"ר. יהודים זרים שהם אזרחים או תושבים יכולים להתגרש. יהודים זרים לגמרי, יכולים להקנות סמכות שיפוט לבד"ר בהסכמה.
מבל"פ בגירושין לפי חשב"דר [חוק שיפוט בד"ר]
הדיון שערכנו לגבי נישואין הוא כמו לגבי גירושין.
לפי ס' 2 לחשבד"ר הגירושין ייערכו לפי דין תורה.
הוראת סימן 65 שוללת את הסמכות של בימ"ש אזרחי, לכן ניתן להתגרש רק בבד"ר. יהודים זרים גם לא יכולים להתגרש בבימ"ש אזרחי.
דוגמה: זוג יהודי התחתן בצרפת בדין דתי ואזרחי, והתגרשו לפי הדין האזרחי בלבד. הם נחשבים נשואים לפי הדין הדתי. היא נישאה בניושאין אזרחיים בצרפת. היא מגיעה לארץ ומגישה תביעת גירושים לבד"ר – הוא יגיד שהיא לא נשואה. אולי במקרה כזה בימ"ש אזרחי יוכל לתת פס"ד לגירושין.
ס' 1 לחשבד"ר – הסמכות היא על כל היהודים.
ניתן לכרוך בתביעת הגירושין נושאים נוספים כמו מזינות האשה, רכוש והחזקת הילדים.
ברור שאנחנו דנים בגירושין בישראל ולכן פרשת כהנוף לא רלוונטית (אלא גם בד"ר ידון בתקפם של גירושין שנערכו בחו"ל).
גם כאן הצדדים יכולים להעניק מסכות – ל]י פסיקת ביהמ"ש העליון ס' 9 ח על יהודים שלא נכללים בס' 1. למשל, יהודי ויהודיה זרה שהיא לא תושבת – דרושה הסכמה של היהודיה ע"מ שתנתן סמכות גירושין.
נוצרים תושבי ישראל שהם אזרחים זרים לא יכולים להתגרש.
אם רק אחד מהנוצרים הוא אזרח, עדיין אי אפשר להתגרש.
מוסלמים תושבי ישראל אך אזרחי מדינות המערב – יכול להתגרש אם הצדדים מסכימים לשיפוט של ביה"ד השרעי.
הסיפא של ס' 65 לא חלה על ביה"ד הדתי השרעי.
מה לגבי דרוזים? שומרים לבחינה.
לפני פסיקת ביהמ"ש העליון, בי"ד דתי יכול לקבל סמכות רק כאשר שני בני הזוג מאותו דת.
במקרה שאחד הצדדים חסר דת או בן דת אחרת, חל חשבת"ן. היה צריך לפנות לנשיא ביהמ"ש העליון והוא החליט למי להעביר את הסמכות.
חשבת"ן
נחקק ב-69 כדי לפתור את הבעיה של מי שלא היתה לו ערכאת שיפוט לגירושין. במקור החוק התיחס להתרת ניושאין שאינם בשיפוט ייחודי של בי"ד דתי. הוא בפירוש לא התיחס למצב שבו שני בני הזוג הם בני אותו דת שיש להם בי"ד בישראל. למוסלמים ויהודים היה פתרון להתגרש, אבל לנוצרים לא.
בעיה נוספת בחוק - היעדר הגבלות על סמכות שיפוט בינ"ל על נשיא ביהמ"ש העליון וביהמ"ש לעניני משפחה. כל מקרה שלא נכנס בסייגים היתה עליהם סמכות שיפוט. זה מצב לא רצוי כי אנחנו מחפשים זיקות מסויימות כאשר אנחנו נותנים סמכות לערכאה מסויימת.
בעיה נוספת – היה שוני רב בין בי"ד הדתיים השונים. רצו להגיע לאיחוד.
מהסיבות האלו חיקקו את תיקון חשבת"ן.
תיקון חשבת"ן
המטרה של החוק היתה לשנות את הסמכות הבינ"ל בעניני גירושין.
הוא תיקן את שמו של החשבת"ן - “מקרים מיוחדים וסמכות בינ"ל")
למרות מטרתו, התיקון לא יצר אחידות בין ביה"ד השונים בנושא סמכות שיפוט בינ"ל.
נושא הסמכות לגירושין הטריד שיטות משפט רבות ולכן עשו אמנה בהאג. האמנה קבעה רשימה של זיקות שמקנות סמכות בינ"ל למדינה מסויימת.
הזיקות לפי אמנת האג – דומות לזיקות שהוספו בחקיקה הישראלית – ס' 2. הזיקות הן חלופיות.
מקום מושבו של המשיב בישראל
שני בני הזוג הם אזרחים
מקום מושבו של המקש בישראל אם הוא גר בה שנה לפני הגשת הבקשה
מקום מושבו של המבקש בישראל אם מקום משובם האחרון של בני הזוג היה בישראל
המבקש הוא אזרח ישראלי ומקום מושבו בישראל
המבקש הוא אזרח ישראל וגר בה שנה מתוך השנתיים שלפני הגשת הבקשה
המבקש אזרח ישראל ונמצ בישראל בזמן הגשת הבקשה, בתנאי שלא ניתן להתגרש במקום מושבם האחרון של בני הזוג.
בהצעת החוק הופיע הס' הבא: על אף האמור בכל דין, לבי"ד דתי תהיה הסמכות לדון בהתרת נישואין אם שני בני הזוג בני אותו דת והתקיימו תנאי הסמכות של ס' 2. אבל, זה לא מקנה סמכות לבי"ד דתי בעניני גירושין.
אם הצעת החוק היתה מתקבלת, זה היה מרחיב דרמטית את הסמכות של כל ביה"ד הדתיים. זה היה מקנה הסדר אחיד לכל ביה"ד הדתיים. הס' לא התקבל.
מה שכן הוסף, זה שהחוק דן בענינים שאינם במסכותו של בי"ד אחר.
הוסיפו לחוק הוראות הכוללות בתוכו גם ענינים של בתי דין נוצריים ואחרים. הדגישו שההוראות לא חלות על יהודים. הסיבה לכך היא שמי שמחליט איפה יידון התיק ע"פ חוק זה הוא ביהמ"ש לעניני משפחה, והדתיים לא רצו שיהודים יעברו דרך בי"ד זה.
ס' 1(ב) תוקן והוא אומר – חוק זה לא יחול אם שני בני הזוג יהודים, מוסלמים, דרוזים או שני אחת מהעדות הדתיות המקיימות בישראל בי"ד דתי. אבל, אם לגבי נוצרים, אם לביה"ד הנ"ל אין סמכות שיפוט בינ"ל אזי החוק הזה כן יחול. אם שני בני הזוג הם באותו עדה דתחת (לא יהודים), ואין לביה"ד סמכות להתיר נישואין, החוק יוחל רק אם ראש ביה"ד הודיע שהוא מסכים. בכל מקרה צריך שתיקיימו אחת הזיקות בס' 2.
ס' 1 קובע שלביהמ"ש לעניני משפחה תהיה סמכות שיפוט אם לבי"ד דתי אין סמכות. אם בני הזוג הם לא מאותה דת, לפי ס3 ביה"ד לעניני משפחה יקבע את דרך ההתנהלות של המשפט. לפי ס' 3(ג) אם ביה"ד הדתי קבע שיש צורך בגירושין או שאפשר לבצע גירושין, ביהמ"ש לעניני משפחה יעביר את התיק אליו.
שאלה למחשבה
מ' הוא תושב ישראל ואזרח סודן. פ' אשתו היא תושבת ואזרחית ישראל. שניהם מוסלמים.
למי יש סמכות שיפוט ישירה?
על פי ס' 52 לביה"ד סמכות שיפוט על מוסלמים הכפופים בארצם לשיפוט של בי"ד שרעי. בסודאן, חל הדין המוסלמי רק על חלק מהמדינה (צפון). אם מ' הוא תושב צפון סודאן הוא כפוף לביה"ד השרעי.
ס' 1 לחשבת"ן אומר שהחוק לא חל כי העניין נכנס בשיפוטו של בי"ד דתי.
האם התשובה תשתנה בהנחה ש-פ' היא אזרחית קנדה?
לא חל סימן 52, אין שם בי"ד שרעיים. הם יכולים להסכים לסמכות של בי"ד שרעי.
לכן חל ס' 1(א)של חשבת"ן, שמעניק את סמכות השיפוט לביהמ"ש לעניני משפחה. אבל כאן צריך לוודא שמתקיימת את הזיקות של ס' 2. במקרה זה שני הצדדים הם תושבי ישראל ולכן אין בעיה.
לפי ס' 3 לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה יתייעץ עם ביה"ד השרעי ויעביר לו מן הסתם את הסמכות. בס' 3(ג) נקבע שלא ניתן לכרוך ענינים בתביעת גירושין שהועברה לבי"ד דתי ע"פ הס'.
עניין הכריכה בתביעת גירושין מופיע רק בחשבד"ר ונוגע רק ליהודים. היתה בעבר דוק' דומה שנקראה "עיקר וטפל" אבל היא בוטלה ע”י בג”צ. התוצאה היא שאם יש תביעת גרושים בבי"ד דתי אי אפשר לכרוך בה ענינים אחרים בשום דרך. בעצם אין סיבה לשים את ההוראה כי החוק לא חל על יהודים.
סמכות שיפוט לגבי יהודים
יש להם הסדר מיוחד. יש הוראות בחוק תיקון חשבת"ן שמתקנות את חשבד"ר.
ס' 4א בחשבד"ר קובע: הסמכות של ביה"ד הרבני היא רק על גירושין אם הנישואים היו לפי דין תורה.
לא קיימת דרישת נוכחות בישראל של הצדדים כדי שתהיה סמכות שיפוט של בד"ר.
הזיקות שמנויות בס' 4א דומות לזיקות של תיקון חשבת"ן.
נניח שהיו נישואין לפי דין תורה וגם אזרחיים. האם יש לביה"ד הרבני סמכות להתיר את שני סוגי הנישואין? האם לבימ"ש אזרחי בחו"ל יש סמכות לדון בהם במקביל לזאת של בד"ר? המחוקק הגביל את סמכות השיפוט של בד"ר אם העניין תלוי ועומד בפני ערכאה אחרת.
ס' 4א(ב)(1) קובע שהענקת סמכות לבד"ר בעקבות אחת הזיקות לא תמנע בימ"ש חוץ מלדון בתביעת גירושין אזרחית. כלומר, הוא יכול לתת גט אך לעניני מבל"פ הוא לא נחשב לבימ"ש של גירושין באופן מלא.
ס' 4א(ב)(2) חוסם את סמכות בד"ר לדון בגירושים אזרחיים אם הוגשה תביעה.
לא ניתן לכרוך בתביעת הגירושים עניינים נוספים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה