מקרה 3
שייך ל-14(ג) – לקוח קבוע. מטרת הכלל היא להגן על שני הלקוחות – הקבוע והחדש. החדש – כי העו”ד עלול להיות מוטה. הקבוע – שהעו”ד ישתמש במידע שיש לו. עולה השאלה עד כמה חברת הביטוח האחת היא בעלת עניין ועד כמה יש הפרדה בין התחומים. במקרה זה הלשכה הגיעה למסקנה שאין ניגוד ענינים.
צריך להתסכל על הMODEL RULES של הABA.
כלל 1.10 של הABA – כאשר עו”ד מאוגדים בפירמה, אסור לאחד מהם לייצג לקוח כאשר למישהו אחר מהם היה אסור לייצגו ע”פ כללי ניגוד ענינים, אלא אם הפסילה נובעת מקשר אישי. אצלנו אין הוראות מקבילות.
14(ד)+(ה)
כרגע 14(ב) לא חל, אבל בעתיד יכולה להתעורר בעיה. אף אחד מהם לא לקוח קבוע. הצדדים לא הסכימו בכתב אבל אפשר להחתים אותם. אפשר לתחום את השירות באמצעות 14(ה).
נניח שהראשון זוכה במכרז, והלקוח השני רוצה לתקוף את הזכייה. האם הוא יכול לייצג אותו? לא, לפי כלל 16. אם הוא תחם את השירות של לקוח א, האם זה מגן עליו מפני 16(א)? לא, כי צמצום השירות צריך להיות סביר (14(ה)). אבל אפשר לפנות לקבל אישור לפי 16(ב).
ועדת האתיקה נוטה לפרש בהרחבה את האיסור לניגוד ענינים.
POSITIONAL CONFLICT – ניגוד ענינים עמדתי
זה כמו העלאת טענות משפטיות סותרות. פה יש חשש שקייס אחד ימחוק את הטיעון של קייס אחר.
המצב הזה אינו מוסדר בכללים שלנו ולא מוסדדר בצורה מלאה בכללים האמריקאים. ניגוד ענינים עמדתי מוגדר כטעינת טענה משפטית שהיא מנוגדת באופן ישיר לאינטרסים של לקוח אחר.
הסוגיה המשפטית אינה זהה בדיוק בשני המקרים. במקרה כזה, מעבר לזה שזה "לא נראה טוב", אין מניעה. ניתן לדון במסגרת כלל 14(א). צריך לבדוק מה תהיה ההשלכה של טענה א' על לקוח ב'.
בבג"צ זה אסור, בגלל שיש כללי יושר.
כלל 16
מקרה 1
עו"ד ייצגה את הוועד שהרופא היה יו"ר שלו, ואת הרופא עצמו בעתידה לבג"צ. לאחר 8 שנים ביה"ח מבקש ממנה לייצגו בפיטורי הרופא. במקרה זה נקבע שיש ניגוד ענינים.
הבעיה היא שכאשר היא ייצגה את הוועדה היא נחשפה לאופי של הרופא ולדרך ההתנהגות שלו, ואלה בדיוק הדברים שבגללם פיטרו אותו. במקרה הה גם ביה"ד לעבודה קיבל בקשה להפסקת ייצוג.
מקרה 2
לכאורה זה ייצוג נגד לקוח בעניין שיש אליו זיקה אבל פה זה לא אותו עו"ד אלא באותה מחלקה, והעו"ד כבר לא עובד שם. השאלות שצריך לשאול:
האם יש גישה למידע על לירמן? עצם חלוף הזמן לא רלוונטי. הרציונל האמריקאי אומר שרק אם באמת אין עקבות של חובת נאמנות. הכלל הבסיסי הוא שעזיבת עו"ד אינה מנקה את הפירמה.
האם עו"ד עבדו אחד עם השני בקשר לתיק?
כלל 15
עו"ד לא יכול לטעון נגד כשרות הסכם שערך.
עיסוק אחר
כללי לשכת עו"ד (עיסוק אחר) – ס' 1. אסור לו לטפל כעו"ד בעניין שטיפל בו בעיסוקו האחר. זה גם עבירה על ס' 2 כי יש יחסי תלות.
פס"ד XXX
עו"ד שהתנדב באגודה להגנת הדייר. הוא ייעץ לדיירים מוגנים, כמה דקות לכל אחד. מגיע אליו פונה שרוצה לדעת אם הוא יכול להשאר בדירה אחרי שהסבתא נפטרה. העו"ד שואל אותו שאלות הבהרה. לאחר מס' ימים מגיע אליו לקוח שמבקש לפנות דייר, והוא מבין שזה אותו אחד. על הסיטואציה חל כלל 16. כשהדייר חזר עם מסמכים הוא אמר לו שהוא יכול לייצג אותו. הדייר הגיע לבימ"ש וראה את העו"ד מולו.
השאלה הראשונה בהקשר של כלל 16 היא האם הדייר הוא לקוח.
כלל 1.8 של הABA מתיחס לPROSPECTIVE CLIENT. אצלנו אין את המושג אבל הכלל חל. לפי העקרון הזה ,כלל 16 וחובת סודיות חלים על לקוח עתידי. ביה"ד המשמעתי התיחס לדייר כאל פונה לקבלת עיצה, הוא עדין לא לקוח. אבל חובות הנאמנות והסודיות, והחובה שלא להיות בניגוד ענינים, חלה גם על מי שבא לקבל עיצה.
שיקולי המדיניות:
חשש מכך שאם נחיל כללים נוקשים העו"ד יפסיק להתנדב
מצד שני לא רוצים להתיחס באופן יותר נמוך ללקוח כזה
בהתשב בכך שיש מעט מאד עו"ד בתחומו, האם הכללים אחרים?
ביה"ד הלך ובדק איזה מידע בדיוק עבר במפגש בין הדייר לעו"ד. הוא קיבל ממנו רק מידע שהיה יכול לקבל ממקורות אחרים. לא היה פה משהו שאפשר להשתמש בו נגד הלקוח. לכן הוחלט שזה לא מצב של כלל 16.
יש פה שאלה גדולה יותר של חובת נאמנות - “זה לא נראה טוב". אבל יש דילמה וסוגיית מדיניות. זיו מסיכמה שהרצון לעודד מתן עזרה לפונים הוא מספיק חשוב על מנת לא להרתיע.
כלל 30 אומר שאם עו"ד פוסל את עצמו בגלל ניגוד ענינים – לא יקבל על כך תשלום כלשהו (בעקרון כאשר מעבירים תיק, הצדדים יכולים להסכים שהעו"ד הקודם מקבל חלק מהשכ"ט).
חיסיון וסודיות
גם נמצא תחת חובת הנאמנות.
בארה"ב יש מגמה להחליש את היקף ההגנה על חיסיון וסודיות. זה נושא דינמי כי הוא ערכי – צריך להחליט האם יותר חשוב להגן על הפרטיות או הגילוי לקידום אינטרסים ציבוריים אחרים.
הגישה הביקורתית הצינית אומרת שהעמידה של הפרופסיה על הקדושה של הסודיות והחיסיון היא עוד דרך שבה עו"ד מנסים להשיג יתרון ע"פ פרופסיות אחרות. זה נכס שרק עו"ד יכולים להציע.
לדעת זיו הסיבה העיקרית היא האתוס של חופש ההתקשרות, שנובע מהפרגדימה של הסניגור הפלילי. ככל שאנחנו מתרחקים מהפרדיגמה, ההצדקה הזאת נחלשת.
דוגמה – חוק ההגנה על חסרי ישע. יש חוק שמטיל חובה על כל אדם לדווח על עבירה שבוצעה בקטין או חסר ישע לאחרונה. זאת חובה כללית, ויש פירוט לגבי רשימה של מקצועות ספציפיים, שלחלקם יש חיסיון, שיש עליהם חובה מוגברת לדווח על עבירה שבוצעה. עו"ד לא נכללים ברשימה. הס' הכללי לכאורה חל עליהם.
כל המקצועות התנגדו שיטילו עליהם חובות מוגברים, אבל רק לעו"ד נתנו פטור.
השאלה מה קורה כאשר עו"ד מגלה דברים שהגיעו בידי לקוח או מטעמו, תו"כ מילוי תפקידו (לא במקרה שמייצגים נאשם או משהו כזה) – כלל 19 קובע שאסור לגלות.
צריך להבדיל בין חובת דיווח לבין היתר לגלות. בישראל יש מספר מצבים בודדים על פיהם יש חובה לעו"ד לפעול. בכללים המומלצים של הABA הורחבו החריגיים בצורה משמעותית. ההרחבות מאפשרות לעו"ד לגלות אבל לא מחייבות אותם בשום מקרה.
כלל 19 חל על "כל דבר" – כל סוג מידע. הזכות לסודיות היא של הלקוח והוא יכול לוותר עליה.
כל דבר כולל גם את עצם ההתקשרות, זהות הלקוח, כתובת הלקוח.
ס' 20 – עו"ד יעמידאת עובדים בשרותו על חובת הסודיות. ההוראה לא חלה על העובדים באופן ישיר (על המתמחים כן).
אסור גם להשתמש במידע שהתקבל מהלקוח.
במקביל להוראות הסודיות, שהן של דיני המשמעת, יש את הוראות החיסיון. מקור החיסיון הוא בס' 48 לפק' הראיות.
החיסיון חל במצבים שבהם עו"ד מתבקש למסור ראייה. זה חריג של דיני הראיות/חיפוש/חקירה. החיסיון הוא מוחלט, בניגוד לחסיונות של מקצועות אחרים.
הפסיקה קבעה שיש מספר דברים שלא כלולים בחיסיון. אם עו"ד מתבקש למסור את עצם ההתקשרות, שם הלקוח, כתובת ושם המזמין (מי ששילם את שכר הטרחה) – לא נכלל. זה מפס"ד גוזלן.
ס' 90 לחוק לשכת עו"ד – עו"ד "לא יגלה" בהליך משפטי, חקירה או חיפוש. הס' הופך את החובה לטעון חיסיון לחובה משמעתית.
סה"כ זאת הסדרה משונה. אין לנו דין חיסיון כללי. זה יוצר אנומליות.
למשל – מצב שבו תופסים מסמכים או חומר אחר על המחשב שהם דברים או מסמכים שהוחלפו בין עו"ד ללקוח – אבל הם נתפסים במשרד/מחשב של הלקוח. האם החומרים חסויים? כלל 19 לא חל. ס' 48 לא חל. ס' 90 בטח לא חל.
ביהמ"ש העליון פתר לאחרונה את הקושייה. המשטרה קיבלה את הפרשנות שהמבחן הוא מהותי וחומרים שהם תוצר של התקשרות עו"ד-לקוח הם חסויים לא משנה איפה הם נתפסו. המבחן הוא מהותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה