ידיד בימ"ש
בשנים האחרונות התפתחו מוסדות שאין להם אינטרס ישיר בהליך להצטרף ולהביע את דעתם. הבעת הדיעה אמורה להציג אינטרסים רחבים יותר מאלה של שני הצדדים. הסביה היא שלפיקה של בימ"ש יכולו להיות השלכות על אינטרסים רחבים גם בלי שיהיה מעשה בי"ד.
המחוקק קבע את מוסד ההתערבות בחקיקות שונות. למשל חוק הגנת הצרכן, חוק למניעת מפגעים - מכירים בזכות של ארגונים שאחראים להגן על אינטרסים רחבים להצטרף לדיון.
מוסד ידיד בימ"ש הוא רחב הרבה יותר, כי הוא לא כפוף להכרה ספציפית של מחוקק.
רציונלים:
שיפור איכות ההחלטה
לגיטימציה מול הציבור
בעיה - יש בע"ד שלפחות אחד מהם חושש שהזכות שלו תפגע
לכן צריך לבחון בכל מקרה לגופו האם לאפשר צירוף ידיד בימ"ש.
התפתחות המוסד ידיד בימ"ש:
בהתחלה הוא היה אמור להציג עמדה ניטרלית. תמיד היה ברור שאין באמת עמדה ניטרלית, וההכרה הלכה וגברה עם השנים. ביהמ"ש עכשיו מכיר בזה שיש לגוף אינטרס כלשהו בהחלטה, לא ישיר.
בארה"ב, עם התפתחות מוסד הידיד כל מיני גופים התחילו לנצל את זה באופן ציני, ולהצטרף לתביעות במקום להגיש אותן. לכן היום כאשר מגישים שם בקשה להצטרף צריך להגיש תצהיר: האם יש יחסים בין הצדדים להליך לבין הגוף, האם הוא משלם להם, האם הוא מייעץ להם ועוד. המטרה היא לבדוק האם האינטרס הוא באמת ציבורי או שמא פרטי.
בארה"ב בביהמ"ש העליון לידיד מותר רק להגיש תצהיר. בערכאות הנמוכות מותר יותר דברים. דווקא צמצום הזכות להשתתף מאפשר יותר השתתפות מצד ידידים.
בישראל, הכניסו את האפשרות בפס"ד קוזלי אבל בלי פרוצ'. לכן יש כאלה שמצרפים מכח ת' 24 וזה ממש הופך את הידיד לצד להליך. האם יש לזה משמעות של מעשה בי"ד עבור הידיד? לא ברור. אם מצרפים ידיד מכל קוזלי זה לא אומר שהוא צד להליך. הרבה פעמים ביהמ"ש לא מכריע בבקשת ההצטרפות אבל כן מתיחס לחוו"ד של הידיד.
מתי ראוי לצרף ידיד?
פס"ד קוזלי – המבחנים לצירוף ידיד:
אם זה יתרום לגיבוש ההלכה
גוף מקצועי או מומחה
גוף ציבורי
אינטרס רחב ולא ישיר בתוצאה
יחסי הכוחות בין הצדדים – זה מבחן מפס"ד אחר מבימ”ש שלום. אבל מה אם הגוף הנוסף יצטרף לצד החזק? איסי חושב שאפשר לקרוא לתוך המבחן של ברק גם את מבחן יחסי הכוחות.
כאשר מסתכלים בפועל על הגופים שמצרף ביהמ"ש העליון רואים שלרוב אלה גופים מקצועיים ציבוריים שתומכים בצדדים החלשים. בבתי משפט נמוכים יותר המצב שונה – מצרפים צדדים גם לצד החזק. בעיקר לשכת עוה"ד עושה בזה שימוש נרחב.
למשל, פס"ד לשכת עו"ד נ' ארנונה ומקורות – השאלה האם חברה ארנונה, שנתנה ייעוץ למקורות לגבי חיובי הארנונה שלה זכאית לקבל כסף. מקורות החליטו פשוט לא לשלם, ויש בעיה לתבוע אותם כי זה גוף שלא זכאי לתת שירותים משפטיים לפי כללי הלשכה. עלתה השאלה האם ייעוץ ארנונה הוא ייעוץ מס או ייעוץ משפטי.
האם ראוי לצרף את הלשכה לצד החזק?
ההתערבות פה היא לא על השאלה שעומדת על הפרק בין הצדדים. אם הלשכה רוצה לתבוע את ארנונה שתעשה את זה בנפרד.
לדעת איסי במקרה הזה לא ראוי לצרף.
זה מעלה גם את השאלה מה זה גוף ציבורי. לשכת עוה"ד היא גוף שמאגד אינטרסים של מספר אינדיביגורלים.
המשמעות של צירוף צד ד' – ראינו את פס"ד ברזני. שבו אין הבחנה בין צד לבין ידיד. ביהמ"ש דיבר על קוזלי ואז צירף כצד. יש מקרים שבהם מצרפים כידיד – העניין לא ברור. יש הבדל בזכויות בין צד לבין ידיד, יש לצדדים הרבה כח בניהול ההליך. מעבר לזה לא ברור מה המשמעות של מעשה בי"ד.
תובענה ייצוגית
כלי שהולך וצובר חשיבות. נמצא בשלבי עיצוב. ב-06 נחקק חוק תובענות ייצוגיות. החוק עושה מהפכה קונספטואלית. הפרשנות של סעיפי החוק נמצאית בהתהוות. [מוותרת על החלק שמסביר את שינויי השוק בעידן המודרני, בשורה התחתונה זה לא רציונלי לתבוע על פגיעות קטנות. ]
האם לא בשביל הבעיות האלה יש רגולטורים?
לרגולטורים אין מספיק משאבים
יש להם פחות אינפורמציה
תלות פוליטית – הרגולטור מתקשה לפעול כי יש יחסי תלות בינו ובין המפוקח, הרבה פעמים המפוקחים שולטים במפקחים. זה קורה כי יש להם יכולת התארגנות גדולה ולאזרחים לא. הרגולטור (ברמה האישית) הרבה פעמים חושב על עתידו וזה מן הסתם יהיה בתחום שבו הוא מתמחה.
מדוע צריך להשתמש בתובענה ייצוגית
תמריץ שלילי לתבוע – ברוב המקרים התובע יקבל פחות מההשקעה.
עלות ההתארגנות לפעולה משותפת היא גם גבוהה מידי
נוצרת דילמת אסיר – כל אחד מהתובעים יפעל באופן שפוגע בכלל כי יש בעיית קואורדינציה
יתרון לנתבעים בגלל מעשה בי"ד. כאשר יש מישהו שבאמת בא לתבוע, החברה יודעת שיש עוד 100 אנשים שיש להם עילה. לכן היא מוציאה המון כסף על ההגנה. היא לא תהיה מוכנה להתפשר על אף סכום. התובענה הייצוגית נותנת את האפשרות להתפשר ויש מעשה בי"ד כנגד כולם.
מטרות התובענה הייצוגית
מימוש זכות הגישה לבימ"ש
הרתעה ואכיפה
מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין
ניהול יעיל של התביעות
האדנים המרכזיים של התובענה הייצוגית זה פיצוי הרתעה. לא כל תובענה ממשמת את האדנים האלה במידה שווה. פיצוי יהיה רלוונטי כאשר הנזק שנגרם לכל אחד גדול מספיק כדי שיהיה לאנשים אכפת. הרתעה היא התכלית היחידה כאשר אין לנו דרך לזהות את חברי הקבוצה. עוד לפני החוק, פסה"ד התקדימי שעסק בפסיקה כזו הוא DAA – חברת מוניות נתבעה על כך ששיחקה עם המונה כך שאנשים ישלמו יותר. אבל אי אפשר למצוא את מי שנסע במונית. חברת המוניות הציעה לפצות את כל מי שיביא קבלה, אבל ביהמ"ש קבע שהרתעה היא חשובה ולכן הם נדרשו לשלם באופן סטטיסטי.
[סוף השיעור חסר]
ס' 18-19 פתרון בעיית הפשרות הנמוכות
צריך את אישור ביהמ"ש להסכם פשרה. הוא בוחן את האינטרסים של הקבוצה מול אלה של התובע והנתבע. החוק אומר שצריך במסגרת בקשת אישור הסדר הפשרה, להבהיר את הסיבות להסדר ולמה הוא הוגן ומה מקבל התובע.
ביהמ"ש יכול לדחות את ההסדר על דעת עצמו.
אם ביהמ"ש לא דוחה את ההסדר, הוא צריך לפרסם אותו ולאפשר לכל אחד מחברי הקבוצה להביע התנגדות. שולחים את ההסדר לגופים נוספים רלוונטיים (למשל המועצה לצרכנות) וליועמ"ש.
ביהמ"ש צריך למנות אדם מומחה כבודק ולשמוע את חוו"ד לפני שהוא מאשר, לא אם ביהמ”ש חושב שלא צריך.
זה כמובן לפשרות שהן לפני התובענה, פשרות שאחרי הן הרבה יותר גבוהות.
הבעיה שביהמ"ש לא אוהבים את המנגנונים האלה. לפחות לגבי הבודק, יש התנגדות למינויו.
פס"ד רותם נ' מתב – תביעה נגד חברת הכבלים על העברת תכנים מערוץ 5. הצדדים הגיעו לפשרה שיחזרו תכנים לערוץ 5, והתובע יקבל הרבה כסף. השופטת פלפל סרבה למנות בודק וקיבלה את הפשרה. היא חושבת שזה לא נחוץ עקרונית.
איסי לא מבין מה הסיפור, כי תמיד מביאים מומחים לביהמ"ש. גם יש שופטים שממנים בודקים.
גם התנגדות היועמ"ש לא תמיד מקבלת את ההתיחסות הראויה.
בפס"ד זומר נ' גדיש- ההסדר היה שגדיש תשלם כסף לתובע, לבעלי הקרנות ותפחית עמלות לציבור. היועמ"ש התנגד בטענה שההטבה העתידית לא מספיק ברורה. זה לא הגיוני שכמעט 50% מההסכם יילך לתובע. השופטת גדות אמרה שזה ספקולטיבי ושאף אחד מהציבור לא הביע התנגדות. איסי מזכיר שהציבור בד"כ לא טורח להתנגד, ובגלל זה אנחנו שולחים ליועמ"ש.
ביהמ"ש מכרסמים בהסדר הזה כי הם רוצים לקבל הסדרי פשרה.
פשרות גבוהות מידי
כאשר התובענה חלשה אבל ההסדר פשרה חזק.
כאשר מתפשרים מתחת לשולחן לפני המשפט, התובע מבקש להסתלק מהתובענה אחרי שהוא לקח את הכסף. יש הרבה תובענות סחטניות וזה עולה הרבה כסף לחברות. הם לא באמת מביאים תועלת לציבור אלא מרוויחים כסף.
זה גם פוגע בנו בצרכנים וגם גורם לחשדנות של בימ"ש כנגד תובענות ייצוגיות.
בעבר גם בשלב ההסתלקות היה פיקוח של בימ"ש.
ס' 16 קובע שאסור להסתלק אלא באישור בימ"ש ואסור לו לקבל טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר אלא באישור בימ"ש. ניתן להמשיך את התביעה עם תובע או עו"ד. ביהמ"ש יכול לפרסם את זה, להגיד שמי שרוצה לתבוע יכול להכנס. זה יוצר תמריץ שלילי לחברה להתפשר – הם רוצים סודיות.
בפועל גם זה לא מספיק. לאחרונה הוציאו תקנות שמחייבות לשלוח בקשת הסתלקות גם ליועמ"ש.
הפתרון שאיסי מציב הוא הוצאות משמעותיות על הסתלקות.
היתה תביעה של מישהי נגד יצרני דאורדורנטים שהסימנים שלהם לא יורדים מהבגד. היא ביקשה להסתלק. ביהמ"ש אומר שלא היה בסיס לתביעה ולכן הוא לא מאשר הסדר שבו היא תקבל כסף אלא היא תשלם על בקשת ההסתלקות.
הבעיה בפתרון הזה הוא שלא ברור תמיד מהי תביעת סרק.
גמול לתובע ושכ"ט
ברור שאי אפשר לאפשר לצדדים לקבוע שכ"ט וגמול. לכן ביהמ"ש מכריע בענין הזה. כתוב בתקנות במה הוא צריך להתחשב – מידת הטירחה, התועלת שהביאה לקבוצה ומידת החשיבות של התובענה.
לגבי העו"ד – התועלת לקבוצה, מורכבות ההליך, מידת החשיבות הציבורית, האופן שבו ניהל את ההליך, הפער בין הסעדים המבוקשים לבין הסעדים שניתנו. הסיבה לתמריץ השלילי לנפח את הסכום לפיצוי היא שבתובענה ייצוגית אין אגרות.
אפשר לפסוק גמול ושכ"ט גם אם לא אושרה התובענה. זה למצבים בהם התביעה נופלת מסיבות טכניות אבל היתה טרחה ראויה.
לפני חוק תובענות ייצוגיות היתה חקיקה ספציפית שקבעה מסלולים של תובענה ייצוגית. המסלול השני היתה ת' 29. ת' 29 היתה מלפני החקיקה הספציפית. בפס"ד פרנקישה משנת 69' ביהמ"ש קבע שתקנה 29 יכולה להחיל תובעות ייצוגיות רק כשיש זהות מלאה בשאלות שעומדות על הפרק ובסעד.
לאחר מכן התחילו להשתמש בכלי של התובענה הייצוגית וזה העלה את המודעות. נוצרו המון מצבים שבהם רצו להגיש תובענות ייצוגיות אבל לא היה איך, וניסו שוב להשתמש בת' 29. חלק מביהמ"ש איפשרו את זה. למשל, במקרה של סכומים קבוצים שקל לחשב זה נחשב אותו הסעד.
ביהמ"ש העליון עשה סדר בהלכה בפס"ד אשת. הוא דן בשאלה של ת' 29 והאם אפשר להגיש תובענות ייצוגיות נגד המדינה. פס"ד אשת היה בלתי אפשרי להבנה. הוגש דנ"א והתחילו לדון בו, אבל אז הכנסת אמרה שהיא מחוקקת את החוק ולכן הסוגיה לא הוכרעה.
לגבי שאלת תחולת החוק על המדינה – ס' 29 לחוק תובעות ייצוגיות קובע שהוא חל על המדינה, ותביעה נ' רשות להשבת סכומים. ס' 8(ב) – אם ביהמ"ש חושב שהנזק שייגרם לציבור כתוצאה מההליך הוא גדול מידי אז ניתן לדחות את התביעה. ס' 9 – דנים בתובענה רק אחרי 90 יום, ואם הרשות מבטיחה להפסיק לגבות שלא כדין אז ביהמ"ש לא יאשר את התביעה. היה פס"ד שבו ביהמ"ש המחוזי אמר שאם המדינה מפסיקה לפני שמוגשת תובענה ייצוגית אז אפשר להגיש נגדה. אבל זה פס"ד ממש מפגר.
הסייגים הם הגיוניים - המדינה חששה מכך שהיא תהיה "אחראית על" על כל דבר שלא פועל כמו שצריך במדינה.
התנאים להגשה של תובענה ייצוגית
היא מוגשת כתובענה אישית ומוגשת בקשה להכרה כייצוגית. קודם מקבלים אישור ואז מתחיל הדיון בתובענה עצמה. רוב התובענות נגמרות בשלב האישור – כי הן לא מאושרות או כי יש הסדר. יש הרבה פעמים ניסיון לערער על האישור.
חלק מתהיך האישור דורש מביהמ"ש להביע דעתו על העילה עצמה, לכן זה מעודד פשרות.
שלב האישור הוא כמו משפט – יש מומחים ועדים וראיות. לכן עולה התהייה מה ההבדל בין האישור לתובענה.
עילות התביעה
ע"פ ס' 3(א) זאת רשימה סגורה שנמצאת בתוספת השנייה. שינוי התוספת נעשה ע"י שר המשפטים באישור ועדת חוק חוקה ומשפט – לא צריך את הכנסת.
רשאי להגיד בקשה
אדם שיש לו עילה – בעבר כמו שראינו בברזני זה היה תנאי חיוני. לכן הנתבעים היו תוקפים את העילה. החוק הפך את הדרישה הזאת לדרישה פורמלית, כיוון שס' 8(ג)(2) קובע שאם אין לתובע עילה אפשר להחליף תובע.
הס' הזה מראה לנו את המעבר מחשיבה אישית לקבוצתית. למה לא לוותר על דרישת עית התביעה האישית? זה סתם מוסיף עלויות עיסקה. אפילו ארגונים יכולים להחליף את האדם אבל אנחנו לא מצליחים להתנער מהמחשבה שבתיעה צריכה תובע עם עילה.
קש"ס והסתמכות
שאלת התביעה האישית כבר לא מעניינת אותנו, אבל השאלה שמתעוררת שם היא קריטית. אם היינו אומרים בברזני שתובענה ייצוגית משנה את דיני הנזיקין לא היינו נתקלים בפס"ד שטנדל.
שמש וברזני קדמו לחוק תובענות ייצוגיות. המחוקק היה מודע לפס"ד ובחר שלא להכריע בסוגייה.
שמש – שמש תובע חברה שרימתה, אבל אישית הוא לא הסתמך על התשקיף. לכן הוא לא יכול לתבוע על הטעייה. ביהמ"ש קבע שהסתמכות עקיפה מספיקה.
מספיק שיש שרשרת סיבתית שמתחילה בתשקיף ונגמרת בתובע. זה עדיין לא מספיק כי צריך להראות את השרשרת הזאת. לכן יש דרך נוספת להסתמך – מחיר השוק מגלם את המידע, ולכן אם מסתמכים על המחיר זה הסתמכות על המידע. זה מייתר את דוק' ההסתמכות בתביעה ייצוגית בדיני ניירות ערך.
ברזני – תבע את בזק בינלאומי על זה שהם מרמים את הצרכנים בפרסום, אבל התובע לא הצהיר שהוא הסתמך. האם דוחים את התובענה הייצוגית בשל העדר עילת תביעה אישית?
מצא מציע הסתמכות קונסטרוקטיבית, שזה בדיוק מה שאישרו בשמש. פרסום והטעייה לא עובד באחד-על-אחד, אנשים נחשפים לזה ברקע. זה לא מתאים לרציונל של תובענות ייצוגיות – אנחנו לא יכולים לבחון הסתמכות של כל אחד מהקבוצה.
חשין וברק קובעים – תובענה ייצוגית זה כלי דיוני לאגרגציה של תביעות, וזה לא יכול להשפיע על הדין המהותי. הם מסכימים שהיתה עוולה. הסתמכות ע"פ חשין – הסתמכות עקיפה היא מספיקה. אבל זה לא מספיק טוב. הוא משאיר פתח להסתמכות קונסטרוקטיבית "במקרים הראויים" אבל אי אפשר לדעת מתי היא תחול.
לטענתו יש מנגנוני אכיפה נוספים והוא גם מתנגד להפרטה של אכיפת החוק בידי פרטים.
הגישה אחרי החוק
אביב שירותים משפטיים – היה נראה כאילו ביהמ"ש יהפוך את ברזני. ריבלין אומר באוביטר שאולי צריך להגמיש את העמדה ולשנות את הקש"ס לדוק' של קש"ס קבוצתי.
שטנדל – חוזר על ההלכה של ברזני. גם כאן היתה רק בעיה של קש"ס. אי אפשר לפסוק את העניין בצורה של תובענה ייצוכית כי אי אפשר להוכיח הטעייה – צריך לעשות זאת עבור כל אחד מחברי הקבוצה בנפרד.
ההלכה הזאת היא לא רק על מצב מטעה, אלא על כל מקרה שבו צריך להוכיח דברים לגבי תובעים ספציפיים.
רזניק – ביהמ"ש קבע שיש הרבה שאלות משותפות לחברי הקבוצה, אבל יש בעייה שלגבי חלק מהם היא התיישנה. צריך לבדוק את שאלת ההתישנות על כל אחד, לכן אי אפשר לדון בכך באופן ייצוגי. ביהמ"ש אומר ששונות בין חברי הקבוצה היא לא סיבה לדחות תובענה ייצוגית, אבל כאשר השונות היא לגבי הזכאות לפיצוי או גובה הנזק זה ימנע תובענה ייצוגית. לא ברור מפסה"ד מתי כן ומתי לא.
היתה תביעה בבית קולנוע על זה שלא יישמו את חוק מים צוננים ובגלל שהוא לא יושם אנשים היו צריכם לקנות שתייה. לכן, ראש נזק אחד הוא שלא היה קולר. ראש נזק שני הוא שאם היה קולר, היו מורידים את מחיר השתייה.
האם אפשר לתבוע על זה שלא היה קולר? בעייתי להניח שכל מי שקנה בקבוק שתייה בתקופת ההתישנות היה בעצם קונה מים. זה היה דורש מכל אחד מהם להוכיח שהוא לא היה קונה מים. אבל את ראש הנזק השני יותר קל להוכיח. גם פה יש בעיה אמפירית אבל היא שונה באופיה.
ביהמ"ש לא פתר עד הסוף את שאלת האינדיבידואליזציה של התביעה. זה לא מתעורר על כל תובענה ייצוגית אבל על רובן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה