תאגידים - פס"ד לעבודה

(פרי העמק ואיגוד קופ"ג בפוסט נפרד)

זוהר גושן "הצבעה תוך ניגוד אינטרסים בדיני חברות" משפטים כט 17,  17-31 (תשנ"ח)

עסקה יעילה = עסקה שבה נכס עובר ממי שמעריך אותו פחות למי שמעריך אותו יותר = טוב לצמיחה.
אנחנו מניחים שכל עסקה היא יעילה, אך מדובר בהנחה בלבד. כאשר מדובר בעסקה בהסכמה בין פרטים, סימן שהיא יעילה. כיצד נקבע שהיתה הסכמה בעסקה בין קבוצות? מנגנון ההצבעה נחשב כמאפיין הסכמה. העדפת דעת הרוב נעשית מטעמים סטיסטיים (יותר סביר שהרוב בעד עיסקה יעילה) ולא אידיאולוגיים. הדרישה לרוב מיוחס אינה מעלה את יעילות ההצבעה, כיוון שהיא גורמת לעסקאות יעילות-בפוטנציה להידחות (אלו שקיבלו רוב רגיל). בנוסף, היא בעייתית משתי בחינות:
- סחטנות מיקוח - כאשר יש הצבעה, כל פרט למעשה מצביע על העיסקה ועל המחיר. כאשר יש רוב רגיל שתומך בעסקה, ודרוש רוב מיוחס להשלמתה, פרט שחושב שהמחיר גבוה מידי חושף את כל הקבוצה לסיכון שהעיסקה תתפוצץ.
- סחטנות בתוך  הקבוצה - כשאר הסחטן מתנה את הסכמתו בכך שיקבלת תמורה גבוהה יותר משאר חברי הקבוצה. סכנה זו גדולה יותר ברוב מיוחס.
שתי סכנות שעומדות בפני יעילות ההצבעה הן - הצבעה אסטרטגית והצבעה תוך ניגוד אינטרסים.

בעית ניגוד האינטרסים
כאשר בעל המניות נמצא בניגוד אינטרסים הוא לא מצביע ע"פ הערכתו הסובייקטיבית של כדאיות העיסקה. לכן אין משמעות מבחינה סטטיסטית להצבעה שלו. הבעיה היא שלפעמים עסקאות בניגוד אינטרסים הן דווקא יעילות יותר, כי יש למצביע יותר מידע מלאדם חיצוני.
דוגמאות:
- עסקה עם בעלי שליטה 
- עסקה בין נושים לחברה, כאשר חלק מהמשקיעים מחזקים גם מניות וגם אג"ח.
- עסקה בין שני סוגים של בעלי מניות - כאשר יש משקיעים שמחזיקים בשני הסוגים

   ד"נ 39/80 ברדיגו נ' ד.ג.ב. 9 טקסטיל בע"מ פ"ד לה(4) 197, 200-227

במסגרת החופש החוזי שניתן לצדדים רשאים הם לקבוע בתזכיר או בתקנות, כי המניה תפקע עם מות בעליה בלבד שיובטח, כי כתוצאה מכך לא יופחת הונה של החברה ולא יועשק מיעוט בעלי מניותיה. אם הצדדים מבקשים לקבוע הסדר חוזי, העשוי להביא לידי כך שמספר החברים בחברה יהיה מתחת למספר הסטטוטורי, אין דבר שימנע זאת מהם, אך יהא עליהם לשאת בתוצאות קביעתם זו (ראה סעיף 112לפקודת החברות). רכושיות הזכות אינה גוררת ממילא את עבירותה.

איני רואה כל מניעה עקרונית לכך, כי עבירותה של מניה תישלל בחיי בעליה. עם זאת, נוכל להשאיר שאלה זו בצריך עיון, וזאת לאור לשונה של פקודת החברות, העשויה להתפרש כקובעת, כי ניתן להגביל אך לא לשלול את עבירות המניה (סעיף 31לפקודת החברות).

   החופש החוזי לעצב את היקף הזכויות הצמודות למניה אינו חופש מוחלט אלא חופש יחסי בלבד. כך, למשל, אין להשתמש בחופש זה כדי לעשוק את מיעוט בעלי המניות או כדי לפגוע בנושים. שאלת עושק המיעוט אינה מתעוררת בעניין שלפנינו, שהרי השינוי בתקנות החברה נתקבל פה אחד. האם הוראה בתקנות לפיה ה מניה תחדל מלהתקיים עם מות בעליה, יש בה משום הפחתת הון אסורה? אם אכן מתרחשת בענייננו הפחתת הון, הריהי פעולה בלתי חוקית, הפוגעת בזכויות הנושים. השאלה, אם מותו של בעל מניה מביא להפחתת הון החברה, אינה ניתנת לתשובה אחת ויחידה, אלא התשובה משתנה על-פי המסיבות. בעניין שלפנינו, על הטוען להפחתת הון אסורה מוטל הנטל להוכיח את טענתו, ובנטל זה לא עמדו העותרים. עשויות להיות נסיבות עסקיות, בהן מוצדק הוא, מבחינת שיקוליה של החברה, לבצע הפחתה בהונה, תוך שמירה ראויה על האינטרסים של הנושים, ובלבד שנתקיימו ההליכים המיוחדים, שנקבעו לכך. אם במות בעל המניות מתבטלות המניות ששולמו במלואן, והביטול אינו כרוך, לא במישרין ולא בעקיפין, בהעברת הון לבעלי המניות, הרי אין בביטול זה כל הפחתת הון.

-           

רע"א 70/92 כלל תעשיות בע"מ נ' לאומי פיא, פ"ד מז(2) 329

מהו המבחן הראוי, שלפיו ייקבע הסיווג של בעלי מניות בחברה באסיפות שיכונסו לשם דיון בשינוי הזכויות הכרוכות בסוג מסוים של מניות – מבחן זכויות ההצבעה המוקנות לבעלי המניות אומבחן האינטרסים הספציפיים של בעלי המניות המשתתפים בהצבעה בשינוי המוצע על תוצאותיו ומשמעויותיו?
חברת כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ  היא חברה ציבורית, שמניותיה רשומות למסחר בבורסה. הון המניות של החברה מורכב משני סוגי מניות:נמניות רגילות א' בנות ערך נקוב של  0.001ש"ח כל אחת ומניות רגילות ב בנות ערך נקוב של  0.005ש"ח כל אחת.נתקנון החברה מקנה קול אחד לכל מניה.לבעלי מניות מסוג א' יש יתרון, ביחס 5:1, על פני בעלי מניות מסוג ב', בזכויות ההצבעה, יחסית לערכן הנקוב.

החזקות בעלי הדין בהון המניות של החברה :ב

לאומי פיא וקו"פ אחרות - החזיקו מניות ב בלבד.

כלל תעשיות בע"מ + חברה הולנדית –  החזיקו מניות א+ב ביחס שווה בין מניות אלה לבין מניות אלה. יחדיו החזיקו ב-% 63.68מכוח ההצבעה ו-% 63.80מהון החברה. שתי מערערות אלה קשורות ביניהן בהסכם לשיתוף פעולה והצבעה, המעניק להן שליטה מלאה בחברה.ב

לפי ס' 46(א)(ב) של חוק ני"ע - לקראת הנפקה חדשה – החליטה החברה, לאחד את שני סוגי מניותיה , על-ידי פיצול כל מניה ב' לחמש מניות א'. כפועל יוצא, אמור היה כל בעל מניה ב' לקבל 5 א'. החלטה כזו משנה בעליל את יחסי הכוחות בחברה: עולה שיעור חלקם היחסי של בעלי מניות ב בזכויות ההצבעה. הוצע לפצות את בעלי מניות א' בהקצאת מניות הטבה בשיעור %.25

 לפי התקנון לא ניתן היה לחלק מניות הטבה לבעלי מניות רגילות מסוג א' בלבד. על-כן היה צורך בקבלת אישור בעלי המניות לשינוי התקנה הרלוואנטית בתקנון.נ

החברה החליטה באסיפה כללית של בעלי המניות לקבל את ההצעה הנ"ל  ובמקביל זימנה אסיפות נפרדות לפי סוגי המניות, במגמה ברורה להכשיר תוקפה של ההחלטה הנ"ל, תוך כדי שינוי התקנות לצורך הפעולה האמורה בהון החברה.ב

לטענת המשיבות, ההחלטה על מתן הפיצוי צריכה להתקבל באסיפה נפרדת של בעלי מניות המחזיקים במניות רגילות מסוג ב' בלבד, להבדיל ממי שמחזיק בידיו את שני סוגי המניות.ו

המסגרת הנורמאטיבית לשינוי זכויות סוג מניות

הקושי הפרשני הניצב לפנינו נובע מכך שהפקודה אמנם קובעת מתי ניתן להשתמש בהליך על-פי סעיף 233, אך אין היא קובעת כלל מתי חייבים לנהוג על-פיו. החובה להשתמש במסלול הקבוע בסעיף  233חלה כל אימת שאי אפשר להשיג אותה תוצאה על-ידי קבלת החלטות מיוחדות לפי סעיפים  144ו  149לפקודה. כך המצב כאשר אין בתקנון החברה תקנה ספציפית, הקובעת את אופן שינוין של הזכויות. לעומת זאת, כאשר תקנון החברה קובע דרך לשינוי זכויותיהם של סוגי מניות אמנם לשינוי בדרך הקבועה בסעיף 233, אך אין חובה לנקוט דרך זו דווקא, ובמקרים מסוימים ומיוחדים תועדף הדרך האחרת שמוסדרת בתקנון.

במקרה דנן מדובר על הסדר של הון המניות של החברה, על דרך איחוד, תמורת פיצוי חד פעמי באמצעות חלוקת מניות הטבה לסוג אחד של מניות בלבד. פעולה כזו אינה בגדר שינוי זכויות לפי סעיף  149לפקודה, שהרי בבסיס ההסדר עומד איחוד ההון בחברה והפיכתו להון מניות מסוג אחד בלבד. גם לאחר חלוקה חד-פעמית זו של מניות הטבה תישארנה הזכויות הקיימות של שוויון בזכות כל המניות לחלוקת מניות הטבה בתוקפן. המדובר בפיצוי חד פעמי, ואין לראות בכך אלא הסדר לפי סעיף  233לפקודה.

המבחן הכללי לסיווג אסיפות בעלי המניות 

מניה היא נכס, המאגד לבעליו זכויות וחובות רכושיות-אישיות, אשר תחומיהן מותווים בהסדרים החוזיים המיוחדים בין החברה לבעלי מניותיה ובין בעלי מניותיה לבין עצמם, כפי שקובעים דיני החברות. אחת מהזכויות הנובעות, בדרך כלל, מהבעלות במניה היא זכות ההצבעה באסיפה הכללית של החברה ובאסיפת הסוג הספציפי אליו שייך בעל המניה. זכות זו הינה זכות דיספוזיטיבית

דרך כלל, באופן עקרוני, המבחן צריך להיות מבחן הזכויות. אדם המחזיק שני סוגים של מניות רשאי להשתתף בכל אחת מאסיפות הסוג, ואין לקבל חלוקה משנית יותר, שאם ידקדקו בכך, לא יהא לחלוקה סוף. החלת דרישת הפיצול לאסיפות משנה על החלטות באסיפות סוג איננה רצויה ותפגע קשות באפשרותה של החברה לנהל את עניינה ביעילות ובהחלטיות.

בכל הנוגע לסיווג אסיפות נושים לצורך דיון בהסדר בין החברה לבין נושיה לפי סעיף  233קובע מבחן האינטרסים.

גם לעניין סיווג אסיפות בעלי מניות, כמו לעניין סיווג אסיפות נושים, לפי מבחן האינטרסים כאמור, יש להימנע מסיווג לתת קבוצות רבות מדיי, שכן עלול סיווג כזה לגרום לכך שקבוצות מיעוט תובעניות תגרומנה להכשלת ההסדר שלא מטעם ענייני אמיתי. אין להתחשב באינטרסים  חיצוניים לצורך סיווג אסיפות נפרדות לבעלי המניות. מבחן האינטרסים צריך שיוגבל לאינטרסים שיש לבעלי המניות בגין זכויותיהם כלפי החברה.

בעניין שלפנינו עסקינן בהסדר בין החברה לבין חבריה, לפי סעיף 233 . קיים ניגוד אינטרסים בין המערערות  1ו- 2לבין המשיבות, לעניין מתן הפיצוי . ניגוד האינטרסים מתבטא בכך שאלה המחזיקים במניות מסוג ב' בלבד הם ורק הם נושאים בנטל הפיצוי של חלוקת מניות ההטבה לבעלי מניות מסוג א' בלבד. מאידך, המערערות, המחזיקות בשני סוגי המניות, בשיעור שווה, אינן נפגעות כלל מנטל הפיצוי כיוון שהוא מתקזז על-ידי קבלת פיצוי בגין החזקותיהן במניות מסוג א'.

מדובר בניגוד אינטרסים שיש לבעלי המניות בגין זכויותיהם כלפי החברה. ניגוד אינטרסים זה מצדיק את הוראת בית המשפט בדרגה הראשונה, לפיה יש לקיים אסיפות נפרדות

 

-          ע"א 54/96 הולנדר נ' המימד החדש תוכנה בע"מ, פ"ד נב(5) 673, 678-696

המימד החדיש תוכנה בע"מ (להלן – החברה) היא חברה ציבורית שהוקמה בשנת 1983. בעלי מניותיה העיקריים של החברה הם הולנדר וחברת ענב מערכות תקשורת בע"מ, המחזיקים כל אחד ב-34% ממניותיה של החברה. ענב ופרשקר הם בעלי מניותיה של ענב מערכות. בשנת 1992 נרשמו מניות החברה למסחר בבורסה בארצות-הברית וכיום מחזיק הציבור ב-32% ממניות החברה.

החל משנת 1992, בטרם ההנפקה, ועד ל-13.10.1994 נשמר איזון בהרכב דירקטוריון החברה, באופן שמתוך שמונת הדירקטורים החברים בדירקטוריון, ארבעה היו מומלצי הולנדר וארבעה מומלצי ענב ופרשקר. יסודו של איזון זה בסעיף אשר בהסכם בעלי מניות שקבע שכל אחד מהם יתמוך באספה הכללית במינוי מומלציו של האחר לדירקטוריון. איזון זה נשמר גם לאחר ביטול הסכם ההצבעה הנ"ל והמרתו בתקנה 39 לתקנון החברה, שחייבה רוב של 60% ממניות החברה לשם ביצוע שינויים פרסונליים בדירקטוריון שלה. האיזון נשמר עד 12.10.1994 כאשר דירקטור שנמנה עם מומלצי הולנדר, החליט להתפטר על רקע חילוקי דעות קשים בין הולנדר לבין ענב ופרשקר, באשר לבחירת המשך דרכה העסקית של החברה והמשך כהונתו של הולנדר כמנכ"ל. ימים ספורים לפני כינוס האספה הכללית השנתית של בעלי המניות, התפטרו מהדירקטוריון גם הולנדר ושני הדירקטורים הנוספים שהומלצו על-ידיו. על-מנת להתגבר על היעדר קוורום בדירקטוריון מינו הדירקטורים שנותרו דירקטור נוסף. אחת ההחלטות הראשונות שקיבל הדירקטוריון בהרכבו ה"חדש" הייתה פיטורי הולנדר. ביום 15.11.1994 התכנסה האספה הכללית השנתית של בעלי המניות. שום צד לא הצליח להשיג את הרוב הדרוש למינוי דירקטוריון חדש.

לטענת הולנדר – מוסמכת הייתה האספה הכללית למנות דירקטוריון אפילו ברוב רגיל ולא רק ברוב של 60%.  תקנה 41 לתקנות ההתאגדות עוסקת במילוי משרת דירקטור שהתפנתה. למקרה שנשארו בדירקטוריון פחות דירקטורים מן המינימום הדרוש על-פי תקנה 38, נקבעו בתקנה 41 שלוש חלופות פעולה המאפשרות לדירקטוריון להמשיך לפעול. החלופה השנייה: היא מילוי המשרה שהתפנתה עד למספר הדירקטורים המינימלי. המשיבים טוענים, כי השתמשו בחלופה השנייה. לטענת הולנדר, אין לפרש את תקנה 41 כפשוטה, אלא יש לקוראה לאור הוראות תקנה 39 לתקנון וקודמתה, סעיף 2.2 להסכם ההצבעה בין בעלי המניות שנחתם בשנת 1992. מסעיף זה עולה ההתחייבות המפורשת של הולנדר, ענב ופרשקר לדאוג, באמצעות כוח ההצבעה שבידיהם, כי הדירקטוריון יורכב באופן מאוזן. הס' בוטל ע"מ למנוע מהחברה להיות מסווגת כ-Controlled Foreign Corporation ותחתיו תוקנה תקנה 39 לפיה יש צורך שבעלי 60% מהון המניות המונפק יצביעו באספה הכללית בעד מינוים של דירקטורים או בעד הדחתם. הולנדר טען שהפרשנות הראויה להוראות התקנון, שהובאו לעיל, היא זו המתבססת על הנוהג בין הצדדים וכן על כוונת הצדדים בעת ניסוח התקנות, כדרך פרשנותו של חוזה רגיל. איזון זה יכול היה להישמר רק בתנאי שבחירת הדירקטורים היתה נעשית באמצעות האספה הכללית.

פסה"ד:

ההלכה הנהוגה היא שתקנון הוא כחוזה בין החברה לחברים ובין החברים לבין עצמם, בהתאם להוראת סעיף 23(א) לפקודת החברות. יש לדחות את טענותיו של הולנדר, הן מן הטעם העקרוני-כללי, והן מן הטעם העובדתי – שהוא ייחודי למקרה זה.

קיימת חשיבות רבה לגילוי הנאות במיוחד כאשר מדובר בחברה שמניותיה נמצאות בידי הציבור ונסחרות על-ידיו. לא ייתכן לאפשר למעצבי התקנון ולמנסחיו, אפילו הם בעלי שליטה בחברה, להסוות הסכמות שביניהם בנוסח של תקנון שאינו מגלה דבר על אודות הסכמות נסתרות שבין בעלי מניות עיקריים. המדיניות הרצויה היא זו המגנה באופן המרבי על ההסתמכות של הציבור על אמינותם של הפרסומים מטעם החברה, והגנה זו תסוכל אם נקבע שהתקנון מכיל הוראות או תניות, שאינן כתובות או אף סותרות את הכתוב. ייתכן, כי במקום שבו לשון התקנון סובלת שתי משמעויות או יותר, תוענק המשמעות הנובעת מכוונתם של המנסחים, אך בשום מקרה לא תינתן לתקנון משמעות החורגת מלשונו הברורה.

הסיבה לשינוי היה ביטול סעיף 2.2 להסכם בין בעלי המניות העיקריים, כתוצאה משינויים בחקיקת המס בארצות-הברית. אם נכונה טענת הולנדר על כורחך אתה אומר שהשינוי היה רק מן השפה ולחוץ, בעוד שבפועל כוונתם של בעלי השליטה הייתה לשמר את ההסדר הקודם שקבע סעיף 2.2 להסכם שבוטל להלכה בשינוי תקנה 39. מובן שטענה זו נושאת אופי חמור, שכן משתמעת ממנה כוונה להערים על שלטונות המס האמריקניים ובדרך אגב גם על ציבור המשקיעים. דא עקא ולטענה זו המייחסת דברים חמורים לענב ופרשקר לא הובא כל ביסוס עובדתי.

טענתו של הולנדר, שפקעה כהונת הדירקטוריון משזה לא נבחר באספה הכללית, להידחות. כל עוד לא מוחלט על הדחת דירקטורים או על מינוי דירקטוריון חדש, מכהן הדירקטוריון כדין.

 

-          בג"צ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נ"ב (5) 614

    אילנה וגרשון פלטין  הם חברי קיבוץ משמרות. הקיבוץ הוא אגודה שיתופית. בתם של פלטין, דורית בר, ובעלה, ביקשו להתקבל לחברות בקיבוץ.

בשנת 1968 קיבלה האספה הכללית של הקיבוץ החלטה בדבר קבלת חברים חדשים לפיה נדרש רוב מיוחד של שני שלישים באספה הכללית לשם קבלת חברים חדשים. בשנת 1976 אימץ הקיבוץ את התקנון הסטנדרטי שהוצע על^-ידי התנועות הקיבוציות בו נקבע כי קבלת חברים חדשים טעונה רוב רגיל בלבד.גם לאחר אימוץ התקנון הסטנדרטי, התמיד הנוהג של דרישת רוב מיוחד. לבר ולפלטין היה ידוע הנוהג, שלפיו קבלת חברים בקיבוץ מותנית בהשגת רוב של שני שלישים.

בתאריך 5.11.1993 נערכה הצבעה חשאית בקלפי בבקשת בר. בהצבעה תמכו 53.5% מכלל  בקבלתם של בר לחברות.

פלטין ערערו על החלטה זו בפני הרשם,  שהחליט  על קיום הצבעה חוזרת. בהצבעה זו הצביעו  33% בעד קבלתם

פסה"ד:

דורנר:

כפי שבדרך^-כלל חוזה יכול להיכרת באמצעות התנהגות הצדדים, כך יכולים צדדים לחוזה לשנותו באמצעות התנהגותם. האמור לעיל אינו חל על תקנונה של אגודה שיתופית. עם זאת, במקרים חריגים ויוצאי^-דופן, שבהם נמשכת הסטייה מן התקנון שנים ארוכות ורצופות ומשתרש נוהג שכל חברי האגודה יודעים על קיומו ופועלים על^-פיו, עשויה התנהגות חברי האגודה להתגבש לכלל נורמה משפטית מחייבת. יש להניח כי בשעה שפלטין השתתפו במהלך השנים כחברים מן המניין בהצבעות בנוגע לקבלת חברים חדשים, נראתה אף להם התנהגות זו כמשקפת את הגישה הנכונה לקבלת חברים חדשים לקיבוץ.

ברק (רוב):

 תקנון הקיבוץ אינו חוזה "רגיל". הוא "חוזה סטטוטורי". השאלה, עד כמה נוהג עשוי לשנות את התקנון של אגודה שיתופית (קיבוץ), אינה ניתנת לתשובה פשוטה. לדעתי, אין לנו צורך לתת לה תשובה. 

אניח כי הנוהג אינו גובר על התקנון,. משמעות הדבר הינה שהרוב הנדרש באספה הכללית של חברי הקיבוץ הוא רוב רגיל. על בסיס הנחה זו, אין להתערב בהחלטתו של רשם האגודות השיתופיות, שלפיה יש  מקום לערוך הצבעה נוספת, ואין להסתפק בהצבעה (הראשונה).

ההצבעה  באספה הכללית של הקיבוץ התקיימה על בסיס ההנחה, כי (על^-פי הנוהג)  נדרש רוב של שני שלישים. ייתכן כי לו ידעו חברי האספה הכללית בעת  ההצבעה כי לפי התקנון די ברוב רגיל, חלק מהם היה משנה את הצבעתו. אכן,  ההצבעה באספה הכללית נעשתה על^-פי הנחה מסוימת באשר ל"כללי המשחק". משהתברר כי "כללי המשחק" הם שונים, אפשר להבין ולקבל, מבחינה עניינית, את החלטת הרשם הגורס כי יש מקום להצבעה חדשה. מכל מקום, הלכה היא שאין בית^-משפט זה מתערב בהחלטות של רשם האגודות השיתופיות, אלא אם ההחלטה פגומה בטעות משפטית מהותית והצדק מחייב שבית^-המשפט יתערב בהחלטה.