http://international.westlaw.com/result/previewcontroller.aspx?TF=756&TC=4&tf=-1&spa=intmalmad-000&rs=WLIN9.04&ifm=NotSet&fn=_top&sv=Split&tc=-1&findtype=Y&ordoc=0101279754&mt=WorldJournals&db=3084&serialnum=0102054333&utid=5&vr=2.0&rp=%2ffind%2fdefault.wl&pbc=C198E7FC&RP=/find/default.wl&bLinkViewer=true
ההנחה היא שחופש כזה ייצור חברה אזרחית טובה יותר ופוליטיקה טובה יותר. דיבור בוטה מביא לפקפוק בזהות הקהילתית, ויש לו כוח למקד את תשומת הלב, לערער הנחות קודמות ולעורר שוק בקהל כך שיכירו בצורות חיים אחרות. לכן מידת הבוטות אינה סטנדרט - היא סובייקטיבית במהותה. הנייטרליות של המדינה בהקשרי ביטוי לא יכולה להיות מורחבת לתחומי חיים אחרים, שבהם החוק אמור לעשות רגולציה להתנהגות. ב. מבנה השיח הציבורי הרעיון שניתן לקיים שיח באופן עצמאי מהנורמות של הקהילה הוא מבלבל. איך ניתן בכלל ליצור שיח כאשר הפערים כה גדולים? הסוציולוגים פיתחו רעיון של "ציבור" המורכב מקהילות רק אם הן נמצאות בקונפליקט. אז מה מדביק את הציבור ביחד? התשובה היא - שיח, היכולת לדבר למרות הפערים בתרבות. מזווית סוציולוגית, התנאים לשיח הם: א. חברה שמורכבת מפלורליזם של תרבויות ב. ערכי החברה מקדשים את הפלורליזם ג. יש לאנשים דבר מה משותף לדבר עליו, גירוי חברתי משותף. למשל - החדשות. ד. יש לאדם סיבה להשתתף בשיח הציבורי. למשל, אם החלטות מקבלות על סמך "עובדות וחדשות" ולא "מסורת" או "מוסר", יש אפשרות להשפיע על ההחלטה. המוטיבציה הבסיסית להשתתף בשיח היא הרווח והיכולת להשפיע על המדינה. ה. סטנדרטים ואמצעי מדידה מקובלים לחשיבות המידע. צריך למצוא איזון בין מידת ההסכמה של הדוברים ע"מ לקיים את השיח.
מסורתית היה קשר חזק בין תורת המשפט של התיקון הראשון ורעיון ה"ציבור". השיח הוא ציבורי והוא נוגע לציבור, יש לו יחס מיוחד ל"אנשי ציבור". יש כמה משמעויות לביטוי "ציבורי". אחת היא שהשיח יהיה חופשי מסמכום ניהולית של מוסדות המדינה. מקרה פולוול מתיחס לקונספט אחד - הגנת השיח משליטה של נורמות קהילתיות. נדון בהצדקות ובתוצאות של ההגנה הזאת.
א. שיח ציבורי וקהילה
יש משהו ייחודי ונוגד את האינטואיציה בפס"ד פולוול. ניתן להשוות אותה לפריבילגיה של "fair comment" שהתפתחה בקומון לו במאה ה-19. הרעיון הוא שמותר לתת ביקורת גם אם היא לא נעימה על עניני ציבור, אם היא נאמרה בתו"ל (למשל ביקורת על ספר שיצא לאור). הרעיון הוא שמי שמפרסם את הספר מזמין עצמו לביקורת של הציבור. הדוקטרינה התפתחה בעיקר בהקשרים פולטיים. היו לה מס' דרישות, למשל שהאמירה תייצג את עמדתו הכנה של הדובר, שתהיה דעה ולא עובדה, שתדון במשהו ציבורי ולא פרטי, תו"ל, למטרה ציבורית קונקרטית, לא בוטה מידי. לכאורה הבסיס דומה לפולוול כי יש הבחנה בין דעה לעובדה, אבל הבסיס הדוק' של "מה זה שיח ציבורי" שונה. כל המבחנים של ה"תגובה ההוגנת" נועדו לגלות האם מדובר בשיח נורמטיבי, הם נועדו לגלות מהן הנורמות של החברה (כבוד, דרך ארץ) והאם התגובה עומדת בהן. הדוק' נועדה לחזק את הנורמות האלה.
בדוקטרינה של תיקון הראשון הרעיון הוא הפוך לגמרי. אין התיחסות לקהילה. בדת ופוליטיקה, זוטות עבור אדם אחד יכולים להחשב כטעות הקשה ביותר עבור שכנו. ע"מ לשכנע, אנשים הרבה פעמים מגזימים. כיוון שיש הרבה דיעות, חובה להגן על כולן. פס"ד קנטוול - ביהמ"ש הגן על "עד יהווה" שהעליב את הקתולים. ההצדקה היא שיש בארה"ב המון קהילות שונות שנמצאות בקונפליקטים, ואי אפשר לאכוף את חוקי "דרך הארץ" של קהילה אחת על כולם. הקהילות מתפתחות דרך התחרות אחת עם השניה. המגן החוקתי בקנטוול מאפשר את התחרות בכך שהוא לא מאפשר לקהילה אחת להשתמש בכח של המדינה נגד הקהילות האחרות.
ההנחה בבסיס קנטוול היא שחיי הקהילה הם בחירות של חבריה. לכן רואים את קנטוול כמגן על חופש הבחירה. חופש הדיבור מוגן כיוון שהוא מאפשר ליצור זהות.
יש שמזהים את השיח הציבורי עם "אינטראקציה ביקורתית". בעקרון אם השיח הוא ביקורתי ואינטלקטואלי, הוא יכול להיות נודע גם למי שמחוץ לתרבות הספציפית. הבעיה עם הרעיון הזה הוא שהשיח הרי לא באמת כזה. כל קהילה מנסה להכסיף את השיח לסטנטדרים שלה.
ג. אינטראקציה ביקורתית בשיח הציבורי
רעיון האינטראקציה הביקורתית אומר שע"מ לקיים שיח צריך שהמשתתפים בו יהיו סובלנים, לא ישתיקו בגלל דיעות קדומות.
צריכים להיות חוקים כיוון שיש מילים שהן פוגעניות מעצם אמירתן. השיח צריך להיות אמצעי תקשורת ולא אמצעי אלימות. צריך להפריד מהשיח את המעמד של הדובר עצמו. בפועל זה מאד קשה.
לכאורה הרעיון של אינטראקציה ביקורתית תואם את זה שיח ציבורי, אבל הרעיון הזה עצמו הוא תלוי תרבות (למשל, כל תרבות תגדיר אחרת "חשיבה רציונלית"). איך השיח יכול להיות נקי מנורמות ולשמור על נורמות בו"ז?!
יש כאן סתירה ונראה שהתיקון הראשון נוטה להגן על השיח ולא על ה"רציונליות"
למעשה השיח שוחק את היסודות שלו עצמו - פרדוקס השיח הציבורי.
ד. התיקון הראשון, קהילה ושיח ציבורי
המאמר טוען שמרכיב חשוב בדוקטרינה של התיקון הראשון הוא הפרדת השיח הציבורי מהרגולציה של נורמות קהילתיות. הביקורת על כך יכולה להיות:
- כיוון שהחוקה פורשה מאז שנכתבה ע"ב נורמות מסויימות, הן מרכיבות של הקהילה. לא ניתן להפריד בין שיח ונורמות. התשובה: אנו מפרשים את החוקה בהתאם לערכים שמגדירים את גבולות השיח כי אנחנו מאמינים בהם. אבל בתוך הגבולות, אין חשיבות לערכים השונים.
- כיוון שהרעיון של "קהילה" כה קשה לניתוח אנליטי, לא ניתן להגדיר איזה נורמות נאכפות. התשובה: קהילה היא מה שמכניס את הנורמות לזהות של החברים בה. המידה שבה הערכים מופנמים משתנה בין חבר לחבר. ייתכן שבאמת קשה להגדיר את הערכים האלה. הטענה הזאת לא מפריעה לטיעון כיוון שבכל מקרה שמגיע לביהמ"ש מוגדרת אישזהי נורמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה