ב3. הסט הטכנולוגי של המגבלות על חופש הביטוי
המנועים הגדולים שתלטו על השיח הציבורי. הם מתאפיינים בין היתר בטכנולוגיה מסויימת. הם כמעט השתיקו את כל המנועים האחרים, היותר קטנים וקשובים לניואנסים, שפחות נגועים בבעיות שעוד מעט נפרט. אנחנו נבדוק איפה הטלוויזיה נושאת פנים לקיצור, בנאליה, סנסציה – כל מה שחותר תחת השיח האינפורמטיבי וההשתתפותי. הבעיה המרכזית היא שהשיח הציבורי בטלוויזיה חותר תחת עצמו. זאת התובנה המרכזית של קולינס וסקובר. כאשר אנחנו יוצאים להגן על האידיאל האנטי-צנזוריאלי של חופש הביטוי, אנחנו בולמים את האפשרות לרסן גם את המדיום האלקטרוני שהוא בעייתי לשיח הציבורי. אנחנו נותנים לשיח הציבורי את הרישיון להפוך לפארק שעשועים בעייתי. ולהפך – כדי למתן את הנטיה הזאת של השיח הציבורי, בהיותו נתון בידיים פרטיות ומרוכז במדיה האלקטרונית, אנחנו חייבים להזמין את הרגולטור פנימה. ככל שחופש הביטוי יותר חופשי כך השיח הציבורי יותר טריוויאלי, בשם חופש הביטוי.
איך זה קורה בפועל? יש שילוב של מאפיינים.
- אלמנט הזמן – נושאים שברומו של עולם הופכים לאייטמים קצרים. מדדו את אורך הסאונד-בייט (זמן דיבור רצוף) משנות ה-60 של מועמדים לנשיאות – ירד מ-43 שניות ל-9 בשנת 92. תהליך העריכה מייצר את המציאות – הוא מכתיב לפוליטיקאים את האופן שבו םה מדברים. עריכה – האופן שבו הדברים מתקצרים אינו רנדומלי. העמקות ודניואנסים יורדים בעריכה. זה לא רק רציונל טכנולוגי אלא קשור להקשר הכלכלי. זה קשור לפנייה למכנה המשותף הרחב ביותר. המצלמה תמי תתמקד בדברים הפשוטים והמובהקים.
- האפשרות לנתק מידע מהקשרו – הטלוויזיה מעצם היותה טכנולוגית מייצרת מציאות משל עצמה. האפשרות לנתק קול מתמונה, מהקשר היסטורי וכו'. קולינס וסקובר נותנים את הדוגמה של בוש האב במערכת הבחירות של 98 במפעל דגלים בניו ג'רסי. זה ברור לגמרי שתזמנו את הביקור דווקא במפעל דגלים, כי כך מצלמים אותו על רקע כל הדגלים, זה אימאג' נפלא עבור כל עורך חדשות. דוגמה אחרת היא של המועמד הדמוקרטי הרקין שהצטלם במפעל ריק כדי להמחיש כמה המצב הכלכלי גרוע. מסתבר שהמפעל נסגר 50 שנה קודם בזמן שהדמוקרטים היו בשלטון. לצילום יש יכולת לברוא מציאות באופן שמשפיע רגשית על הצופה.
מתוך החולשות של המדיום צומחות גם העוצמות. זה מאפשר לראות את הדבר עצמו, שהציבור סך הכל לא יכול לראות אחרת.
הדרמטיות של התמונה הכי חשובה בשידורים חיים, והדבר העיקרי שרואים בשידור חי זה ספורט. הבעיה מתחילה כאשר מכניסים פוליטיקה לתוך המסגרת הזאת שמתאימה לבידור.
דינמיקה היסטורית אחת שקשה לדמיין בלי טלוויזיה היא מה שקרה בגוש המזרחי לפני נפילת מסך הברזל. נעשו מחקרים ואפשר לטעון שאם הצ'כים לא היו רואים את הפולנים יוצרים לרחוב, הם לא היו יוצאים לרחוב, וכך הלאה והחומה לא היתה נופלת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה