במבחן: לא יהיה על שמירת הון (לכן לא סיכמתי את השיעור). חשוב מאד לצייר את השאלות. שאלת קייס היא 50%, ויש עוד 2 מתוך 3 שאלות בחירה. כל המבחן 8 עמודים. שאלה א' היא שאלת מחשבה שבה אפשר לפתח רעיונות. ב' היא יישום קונקרטי של התשובה ב-א'. זה בעצם קייס קטן, חייבים ליישם את א' על ב'. לכן לקרוא את השאלה עד הסוף. ליישם ולהכריע. כל השאלות מתיחסות למצב שאחרי חו"ח. ב-19 ליולי בשעה 10 יהיה שיעור חזרה.
הון מונפק = ערך נקוב בתקנון * מספר מניות שהונפקו
הון רשום = ערך נקוב * כמה מניות אפשר להנפיק. המשמעות היחידה של ההון הרשום היא שאם רוצים לעשות עוד הנפקה צריך לעשות הגדלת הון, שזה שינוי בתקנון. אין לזה באמת משמעות. גם לערך הנקוב אין ממש משמעות.
הנפקה צריכה להיות בערך ריאלי ולא בערך נקוב (פס"ד גליקמן).
ערך ריאלי – יש הרבה דרכים להעריך כמה מניות שוות. לא נכנס לזה. גם שווי שוק הוא לא בדיוק אינדיקציה לכמה החברה שווה.
תרגול
חובות נושאי משרה והצדקות ל-BJR
דוגמה: חברת יפאורה יצאה לשוק עם מים בטעמים. זה גרם להפסד של 10 מיליון שקלים. נניח שמדובר בחברה ציבורית. בעלי המניות כועסים אבל אין להם עילת תביעה.
לגבי הצדקת ה BJR
את עבודתם של נושאי המשרה בתאגיד ניתן להעריך באופן רצוף ע"י שוק ההון.
אחד ההסברים הנפוצים לBJR הוא שביהמ"ש לא נכנס לתוכן החלטה עסקית.
הניתוח של איסטרברוק ופישל – על מנת להצדיק את הBJR צריך להשוות עלויות יחסיות של ב"ש בדיעבד מול השארת המצב לכוחות השוק.
כיצד נעשית ב"ש?
בודקים חוב"ז – אי הפעלת שקידה ראויה. מאד מסובך לבדוק את זה. קשה להוכיח קש"ס. כאשר כבר נגרם הנזק, יש לביהמ"ש הטייה של לאחר-מעשה. כאשר יש חוסר ודאות משפטי, זה גורם לחשש אצל נושאי המשרה. אם מניחים שאין חשש לרווח אישי, כוחות השוק יותר חזקים מביהמ"ש.
השיקול של דמוקרטיה תאגידית – אם נושאי המשרה לא טובים צריך להדיח אותם מהמשרה. את זה לא צריכים לעשות בעלי המניות. בעולם ללא BJR, זה עלול להביא להרבה תביעות שיפגעו בהתנהלות העיסקית של החברה.
יש חשש לתביעות סרק, שיפגעו בחברה ובשאר בעלי המניות.
אי אפשר לתת בעלי המניות לתבוע בכל פעם שיש החלטה עסקית שגויה. ההנהלה תתעסק בתביעות במקום בעסק.
אלה עלויות גבוהות ואם משווים אותן עם העלויות של ביקורת ע"י כוחות השוק זה יוצא לא משתלם.
העלויות של ב"ש על הפרת חובת אמון: זיהוי אינטרס אישי של נושא המשרה זה לא מאד מסובך. כאשר נושא המשרה מרוויח, הוא פחות חושש מכוחות השוק. לכן ההשוואה בין עלויות ב"ש לעלויות השוק מובילה לכך ש-ב"ש יותר יעילה.
לכן ה-BJR לא חל.
פס"ד ואן גורקום (זה שמכר את החברה לפריצקר תוך 3 שעות) – היתה הרבה ביקורת באקדמיה ובפרקטיקה על פסה"ד. זה היה המקרה הראשון שבו ביהמ"ש קבע שהBJR לא חל. כמה שנים אחרי התחילו לראות את פסה"ד באופן שונה – בעקבות העסקה כל ההנהלה הלכה הביתה. לכן הם לא שחקנים חוזרים וחסר רציונל של הBJR.
דו"ח בנק הפועלים וחוו"ד של בבצ'וק – הנהלת בנק הפועלים, בלי הודעה מראש, קיבלה הודעה מהמנכ"ל שהוא מתפטר ומינו את המחליף שלו. בבצ'וק אומר שזה BJR – לפעמים צריך תוך כמה דקות לקבל החלטה כזאת ולא לעשות ועדת איתור. כל עוד מדברים על חוב"ז אי אפשר להתמודד עם בבצ'וק.
חזקת האמונים
פס"ד טלכור טלקום – חברה ישראלית עם חברת בת אמריקאית. שתי קבוצות בעלי מניות הסתסכו ביניהם. אחת מהקבוצות כינסה ישיבת דירקטוריון כדי להדיח דירקטור שכיהן בנושא משרה בחברת בת. אשתו של הדירקטור רוצה להשתתף באסיפה. אומרים לה שהיא לא יכולה להשתתף והיא ממנה דיר' חליף (לפי ס' 278א, אם לדיר' יש ענין אישי בעסקה שמובאת לאישורו אסור לו להשתתף). לא ברור בכלל שזאת עסקה. השאלה היא האם מותר לדיר' החלייף להשתתף?
פס"ד תדיראן – דומה, יש 2 קבוצות בעלי מניות שהסתכסכו. דיר' מונה מטעם קבוצה אחת של בעלי מניות והוא מתחיל לפעול לטותב הקבוצה השניה. הקבוצה הראשונה מנסה לפטר אותו, אבל אין להם את הסמכות בתקנון אז הם מבקשים מבימ"ש.
הדומה בשני פסה"ד: ביהמ"ש העניק את חזקת האמונים לדיר'. מרגע שדיר' מונה הוא נהנה מחזקת האמונים לטובת החברה ולא משנה מי מינה אותו.
בחו"ח יש סעיפים שמתיחסים לניהול ישיבות הדיר' (96,98,99,100,104,108). נק' המוצא היא שיש הטייה מובנית – ברגע שיש דיר' בחברה הם יפעלו לטובת מי שמינה אותם. הדרישות שמופיעות בחו"ח שנראות מאד פרוצדורליות נועדו להמודד עם ההטיה הזאת ולגרום לדיר' להפעיל את שק"ד.
בהקשר מינוי דיר' חליף, זה נראה קצת פחות ברור שיש חזקת אמונים.
אז איך מתמודדים על הבעיה של בבצ'וק? הפרת חובת אמונים – הדירקטורים של בנק הפועלים חייבים את התפקיד שלהם לשרי אריסון ולא לבנק...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה