מבנה הבחינה משתנה כל שנה אבל הוא יודיע לפני.
הסילבוס למבחן: כל מה שדיברנו עליו בכיתה. כל המאמרים למעט שיעור 8.
למה הוא ביקש לקרוא את קולהאס?
- סיפור שמתאר מפגש של משפט וחברה
- פותח שאלות אודות משפט וצדק
- גבולות רדיפת הצדק
- משליך אור אחר על המשפט באמצעות ז'אנר של רומן
- מראה שהמשפט שרירותי
- אלטרנטיבה ללימוד משפט דרך פס"ד
- הקשר בין שלטון חוק לאלימות
- היחס בין המשפטי לחברתי
- המימד האוניברסלי
- הכרת ספרות כדוקטרינה – אלטרנטיבה הוראתית למשפטים
בניסיון לענות על השאלה שלו, התשובות שלנו היו על מהות. ההנחה היא שדרך הסיפור אנחנו יכולים ללמוד על נושאים מסויימים. אפשר לענות על השאלה איפה רונן מעוצב במערך הכללי של ההוראה של לימודי המשפטים. איזה תפקיד הוא משחק במבנה של תוכנית הלימודים. תוכנית הליומדים אינה ניטרלית – היא מונחית ע"י אינטרסים ותפיסות עולם. קנדי תיאר את זה באופן הכי בוטה. סוג הוראה שאומר "תקראו ספרות" הוא ניסיון להציב אלטרנטיבה. זה מראה שיש מאבק על איך צריך ללמוד משפטים. יש מאבק כזה כי יש מאבק בשאלה איך משפטנים תופסים את עצמם. בקו המרקסיסטי/קנדי, אפשר לטעון שהאלטרנטיבה היא טיפה בים לעומת ההגמוניה של תוכנית המשפטים שמכינה אותנו לייצג תאגידים. המחמירים יגידו שהאלטרנטיבה משרתת את האג'נדה הזאת כי היא גורמת למראית עין של פלורליזם.
המאמר של מאוטנר
הוא מסביר למה חשוב שמשפטנים יקראו ספרות, ושמיר רוצה להתווכח עם העמדה הזאת. מאוטנר חושב שראוי שמשפטנים יקראו ספרות באופן כללי.
למי המאמר מופנה? אנחנו הקהל שמאוטנר מדמיין. הוא מנסה לשכנע אותנו שנהיה משפטנים טובים יותר אם נקרא ספרות. להגיד לנו שהזהות שלנו כמשפטנים צריכה לכלול יומרה להיות בעלי השכלה רחבה ולקרוא ספרות יפה, שזה מהותי למשפט. ברמה הבאה של הניתוח, הרי אף אחד לא קורא את המאמרים האלה...
המאמר מציג את המשפטן כסוגשל אינטלקטואל. אם נקרא ספרות גבוהה זה ייטיב עם הזהות המקצועית שלנו. ראוי שמפשטן יהיה אינטלקטואל. מול זה אפשר להגיד – למה? למה עו"ד צריך להיות אינטלקטואל ומקצועות אחרים לא? המאמר מסביר שזה בגלל שהמשפטן עוסק בשאלות הרות גורל של בין אדם לחברו, של עוול. אפשר להגיד שזה יסיון להאדיר את המקצוע מעל עיסוקים אחרים. ברור במאמר שלמאוטנר יש הגדרה בראש של הספרות הטובה והראויה, והספרות מעל אומנויות אחרות. מי אמר שספרות מחדדת את הגישות האנושית יותר מאשר הליכה ברחוב?! יש ספרות טובה שהיא גזענית, שלא לדבר על מדכאת נשים. זה יכול אפילו להקהות את הרגישות האנושית.
הפואנטה היא שהמאמר מהווה תפקיד אידיאולוגי במערך ההכשרה, הוא אומר לנו מה אנחנו צריכים בשביל להיות משפטנים. המטרה היא שנהיה קפיטליסטים נאורים. מאוטנר מדבר הרבה במאמר על הקפיטליזם. הוא אומר שמפט וכלכלה מביא לדלול הרוח האנושית. שמיר אומר שגם מאוטנר משרת את האג'נדה של משפט וכלכלה.
הסתכלות קונקרטית על המאמר:
1. הויכוח המכונן שהמאמר מתיחס אליו הוא בין פורמליזם לריאליזם ואסכולות דומות. מאוטנר הוא אנטי-פורמליסט. מהמאמר עולה שיש גיחשה פורמליסטית למשפט, שזו השקפת עולם ביחס לטיבו של המשפט, שהפורמליזם המשפטי קיים הן בצורת ההשכלה והן בחשיבה המשפטית, הפורמליזם הוא "רזה" כי הוא רואה את המשפטן כטכנאי ולא כמהנדס, את המשפט כמערכת של כללים שברוב המקרים אפשר להגיע להסכמה מלאה מה הם אומרים ולא כנרטיב סיפורי עמוס סתירות, רואה את המשפט כגוף ידע רציונלי שהמשפטן הטוב יודע לבצע בו פעולות אנליטיות ולא עוסק בתיקון עולם. מאוטנר מסיק מזה למרות שהמשפט עוסק בבני אדם ובחברה ניתן לעסוק בו באופן אוטונומי ע"פ תכניו הפנימיים וההיגיון הפנימי בלי להיות מודעים להשלכות על חיי בני האדם. ההנחה היא ששאלות חבריות אינן נוגעות למשפטן. למאוטנר יש תפיסה מרחיבה של הזהות המשפטית, שאומרת שהמשפטן צריך לעסוק בהשלכות של המשפט והשאלת התוצאות על החברה צריכה להנחות את התשובה לשאלה המשפטית.
עולה שאם המשפטן צריך לעסוק בתוצאות החברתיות של המשפט, אז ראוי שיקרא ספרות יפה.
ביקורת - אפשר לראות את העמדה הפורמליסטית כמעדה של צניעות מקצועית דווקא. מאוטנר בונה "איש קש" וקורא לו פורמליזם משפטי, אבל הפורמליזם המשפטי כבר מת.
- הספרות כאמצעי לשכלול יכולת השיפוט הערכי כשנתקלים בכל מיני מצבים. מאוטנר מוסיף שחשוב גם לקרוא היסטוריה.
הביקורת – זה נכון לכל עיסוק
- דרך קריאת ספרות אנחנו מגדילים את היכולת האמפתית. מאוטנר מסביר שעו"ד אינו תפקיד פורמלי, אלא "יועץ משפטי" (גם זה מכונן זהות). יועץ צריך תכונות של רגישות אנושית, אחרת הוא לא יזכה באמון הלקוח.
הביקורת – זה בעייתי להניח שחשיפה לתרבות גבוהה מחדד את הרגישות האנושית. לדעת שמיר זה דווקא מחדד את ההתנתקות מהמציאות.
חשוב – זה ברור שלקרוא זה טוב. דווקא בגלל זה אנחנו שואלים למה צריך לכתוב מאמר כזה? התשובה היא שיש השקפת עולם של מה צריך לעשות המשפט. התפיסה אומרת שהמשפט צריך להיות מערכת לקידום צדק חברתי. זאת צריכה להיות חלק מהתפיסה העצמית של המשפטן. הענין בקורס הזה הוא שאפשר להתווכח האם ראוי והאם אפשרי שהמשפט יתקן את העולם. טיעונים נגד יכולים להיו שמדובר באימפריאליזם משפטי, שהמשפט מנסה להשליט את עצמו על כלל תחומי החיים. אפשר גם להתיחס לחלק הפרקטי, של האם זה אפקטיבי, ושל האם תגובת הנגד אינה בעייתית יותר.
- רזון המשפט – הטיעון של מאוטנר אומר שעולם ההתידנות המשפטית הוא עולם רזה שנוטה לעקר הרבה מהמשמעויות והמורכבויות של ההוויה האנושית ולכן סיבה חשובה למשפטן להעשיר את עצמו באמצעות תרבות גבוהה היא תיקון לבעיה הזאת. הוא מונה את המאפיינים שמביאים לתפיסה הרזה של הקיום האנושי:
- בעיית הרצון החופשי – יש הנחה חזקה במשפט שיש לנו רצון חופשי. זה בולט במיוחד בדיני החוזים. עולם הספרות הוא דרך להזכיר לנו שהמציאות הרבה יותר מורכבת. הטענה היא לא שאין רצון חופשי אלא שצריך להיות רגישים לבעייתיות שלו
- רלוונטיות – למשפט יש קונבנציות לגבי מה רלוונטי ומה לא. המשפטן מרדד כל סיפור למספר רכיבים מצומצם ומסווג אותם. הספרות מתקנת את זה כי גם כאשר מבצעים את הרידוד מבינים שזה לא עולם ומלואו וזה אמור לשפר את האיכות של המשפטן.
- האחדה – מיון לקטגוריות משפטיות. הטיעון ממשיך כנ"ל.
- לוגיקה רדודה
- העקרון הבינארי – החשיבה המשפטית היא של שחור-לבן. הספרות אמורה להזכיר שהחיים אפורים.
- אפיזודיות – המשפט עוסק באירועים וכולל כללים של איך תוחמים אירוע בזמן. ספרות היא לכאורה מרחב לא אפיזודי, שיש בו עלילה נמשכת ותהליכים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה