הסב מגביל – ס' 34
פס"ד ציטיאט – מאד חשוב ולא להסתמך על התקציר.
מה זה אומר שאי אפשר לסחר את השטר? הוא עדיין שטר אבל כשר רק בין הצדדים. אין עבירות ולכן בהכרח אין טהירות.
גם הגבלה שאינה מעבירה בעלות - מסיימת את הסחרות (למשל לגוביינא). עדיין הנסב נחשב אוחז, כי יש לו את החזקה בשטר.
נסב מוגבל להחזקה הוא שלוחו של המסב ולכן חלים עליהם דיני השליחות. שלוח רגיל בד"כ לא יכול למחול על חוב אך ייתכן שהמקרה שונה אצל נסב לגוביינא. ע"פ ס' 62(א) אוחז יכול לוותר על השטר לאחר חלותו (מועד הפרעון). מצד שני אפשר להגיד שהוא מוגבל לפעול במסגרת ס' 34(ב). צריך לדעת שיש קונפליקט בין פק"ש לדיני השליחות. סביר שלא יהיה את זה בבחינה.
הפסקת הסחרות
הסב מוגבל מפסיק את הסחרות אחרי הנסב. השאלה היא מה מצב הסחרות אצל הנסב? האם הוא יכול להיות אוח"כ? ברור שנסב לגוביינא לא יכול להיות אוח"כ כי הוא רק שליח. ס' 34(ב) קובע שגם כאשר העבירות אינה מוגבלת הוא לא יוכל להיות אוח"כ.
אם העבירות הוגבלה בהסב (“שלם ל-א' בלבד”), אי אפשר להעביר את השטר.
האם מותר להעביר שטר שנאסרה ההעברה שלו ע"פ ס' 7 (או 35) בהסב מגביל? כלומר, האם הבעלים "בלבד" יכול להעביר את השטר לגוביינא?
"שלם לנפרע בלבד" – מוסדר בס' 7. בפס"ד ציטיאט כתוב "שלם לנפרע למוטב בלבד" (למוטב בלבד היה בכתב יד. אין הוראת חוק שמטפלת בזה. השאלה היתה האם זה "לנפרע בלבד" או לשטר עם קרוס?
האם "לנפרע בלבד" יכול להסב את השטר לגוביינא? ע"פ ס' 7(א) זה לא אפשרי.
הבעיה שהתחבטו בה בציטיאט היא האם "למוטב בלבד" זה כמו "לנפרע בלבד”. שמגר טען שזה אותו דבר. ברק טען שלא. לפי שמגר, ל"מוטב בלבד" איננו עביר, אך אפשר להסב אותו לבנק לגוביינא (מה שלא אפשרי כאשר השטר “לנפרע בלבד”). לפי ברק, "למוטב בלבד" עביר אך לא טהיר. שמגר היה דעת הרוב.
במקרה הרגיל של נסב לגוביינא, הנסב לא יכול להעביר את השטר אלא אם קיבל הרשאה מפורשת.
העברת השטר למי שאינו אוחז
מסירת שטר בלי הסב לא מייצב אוחז – הנעבר לא יכול לתבוע לפי ב' 37(1). האם הנעבר נתן תמורה הוא ייחשב כבעלים ע"פ דיני היושר. אין לנו דיני יושר.
ס' 30(ד) הוא נחשב שרכש את הזכות לתבוע היסב. הוא ייחשב כאוחז רק לאחר שתחתם חיתמת היסב. זה משנה כי אם יימצא פעם בזכות הקניין לפני החתימה הוא לא יהיה אוח"כ.
גם מי שלא אוחז יכול לתבוע לפי חוקים אחרים.
הכוחות שיש לאוחז:
- הכח לתבוע ע"פ השטר עצמו (ס' 37(1)).
- השלמת תאריך (ס' 11)
- הכח להפוך הסב חלק למיוחד (33(ד))
- לבטל את השטר (63)
- למחול על השטר (62)
- פרעון לאוחז ייחשב פרעון כשורה (ס' 60). שטר שנפרע לא קיים יותר, בתנאי שהפורע היה החייב העיקרי. אם הפורע לא היה החייב העיקרי, מי שפרע יכול לחזור לחייב העיקרי. פרעון כשורה הוא הגנה.
יורש הוא מחזיק לא אוחז, אבל הוא יתבע מכח המוריש (בעלות מכח ירושה).
מסב שהיה אוחז ורוצה לסחר את השטר שוב, יכול פשוט למחוק את החתימות שבאו אחריו. אין לו בשביל מה לתבוע את המסבים האחרים כי הם יחזרו אליו. זה אותו דבר לגבי מושך/קבל שהפכו לאוחז.
שיק לגוביינא
אדם הסב שטר לגוביינא והבנק לא הצליח לגבות. מבחינה פורמלית הבנק אמור להסב את השיק בחזרה. בפועל הבנק מחזיר את השיק ללקוח והוא אמור למחוק את ההסב. היה פס"ד שבו ביהמ"ש אפשר לתובע למחוק את החתימה אפילו לאחר התביעה.
מסב שפרע
השטר לא פורע מחמת הפרעון והמסב יכול לפתוע את כל מי שלפניו (ס' 60(ב)). הוא יכול למחוק את כל ההסבים אחריו והופך להיות אוחז. אם היתה חתימה על החלק אפשר למחוק עד אליה והלפוך למוכ"ז.
חתימת הסב
חתימה על גב השטר שאין בה צורך – נחשבת מעין הסב (ס' 56). לפי לשון החוק חובת מעין הסב היא רק לפי אוח"כ (אם כי הפסיקה התירה גם כלפי אוחז רגיל)
חתימת הסב מיוחד – תקום חובת מעןי הסב רק כלפי הנעבר המפורש. למרות זאת השטר עדיין נחשב למוכ"ז.
חתימה על גב שיק בבנק אינה חתימת הסב (לא מפקיד בחשבון אלא בא לקבל כסף ביד). פורע השטר לא הופך לאוחז.
ההוראה "לנפרע בלבד" היא לנמשך. ההוראה "למוטב בלבד" היא למי שמקבל את הכסף. זה מסביר את הגישה של שמגר בציטיאט.
הסיבה להגבלת הסחרות:
- שטר היא עילה עצמאית, והיא קיימת כלפי צד ג' שאין למושך נגדו טענות הגנה.
- יכול להיות שמושך ירצה לעשות שינויים בחוזה אחרי מתן השטר
- המושך רוצה לשלול את החזקות שיש לאוחז מכח הפקודה
- הלכת גויסקי: מגנה על אוחז שאינו אוח"כ במקרה של כשלון תמורה שהתהווה לאחר הסיוחור. שלילת העבירות היא אינטרס של המושך. ע"פ ברק, “למוטב בלבד" שולל גם את הלכת גויסקי.
הגבלת טהירות ביצירת השטר – ס' 82
ניתן להעביר שיק "לא סחיר" אבל לא ניתן לתת זכות קניין טובה משהייתה.
השאלה היא מתי הגבלה היא על עבירות ומתי על סחרות?
האם אפשר ליצור מראש שטר עביר ולא טהיר לא לפי ס' 81? לפי ברק אם כתוב "למוטב בלבד".
שטר בטחון - השטר ניתן בתנאי מתלה שהמחזיק לא יחסר אותו. להאחר התקיים התנאי העבירות אינה מוגבלת, אך הטהירות מוגבלת ולא יכול להווצר אוח"כ.
תמורה
זה יסוד במימד החיוב שבשטר (לא במימד החפצי). בעבר, על פי דיני השטרות באנגליה היתה חייבת להנתן תמורה כדי שיהיה תוקף לחוזה. בגלל זה התמורה נכנסה כדרישה לדיני השטרות. זה אלמנט היסטורי בלבד. התמורה חשובה מאד להגדרת האוחז:
- אוחד בעד ערך
- אוחז שלא בעד ערך
- אוח"כ – הוא נתן תמורה
תמורה נדרשת כתנאי לפרעון השטר. זה לא תנאי ליצירתו (יכול להיות שטר מיטיב) אבל אי אפשר יהיה לפרוע.
כעקרון כל שטר אמור להנתן עם תמורה. ישנם שטרות שניתנים ללא תמורה – למשל שיק שמביאים לחתונה. מה היכולת של המתחתן להשתמש בו?
מטיב – ס' 27(א) – מי שעושה שטר מטיב, כלומר מושך שטר ללא תמורה. ההגדרה משתמשת במילה "ערך" ולא "תמורה". ס' 27(ב) אומר שמטיב לא חב כלפי מי שלא נתן ערך.
נניח שהנפרע מקבל את השטר. הוא הולך לנמשך ורוצה לקבל כסף. הוא יכול. נגיד שהנמשך מחולל את השטר?
ס' 29 – כל צד שחתם על השטר חזקה שנעשה צד לו בעד ערך.
נניח ששטר מטיב מוסב למספר נסבים. החזקה הזאת אומרת שאם יש חתימה, חזקה שניתנה תמורה. כל עוד אף אחד מהנסבים לא נתן תמורה, אי אפשר לפרוע את השטר ולחזור לאף אחד מהנסבים. נניח שנסב מס' 3 קיבל תמורה. בשלב הזה, נסב 4 יכול לתבוע אחורה את כולם עד הנמשך (ס' 26ב).
ברגע שמתגבשת תמורה בשטר, הנסב ששילם יכול לתבוע את כולם.
הנסבים שלפני 4 לא יכולים לתבוע אף אחד. נניח שנסב 4 העביר את השטר ללא תמורה לנסב 5. את מי 5 יכול לתבוע? את כל מי ש-4 היה יכול לתבוע (כלומר, נפרע, 1, 2, 3). כך גם כל הנסבים אחריו. זה ס' 26(ב) ו-34(א).
מה הרציונל? ברגע שאדם נתן תמורה, הוא יודע שהוא יכול לתבוע. הוא לא צריך לבדוק את הנסבים הקודמים והאם הם נתנו תמורה.
[ פגם קנייני- כאשר מישהו מחזיק בשטר אך הוא לא האוחז, הוא צריך להחזיר אותו. המילה “כשורה” בביטוי אוח”כ מרפת פגמים קנייניים]
ככל שיותר אנשים חתומים על שטר כך הוא שווה יותר כי יש יותר כיסים לאסוף מהם.
עושה שטר חוב ממושל לקבל. זה חשוב כדי להבין מי צריך לתת את התמורה. לא שואלים מי צריך לתת תמורה למי כי יש רק 2 שחקנים.
ממי אנחנו דורשים תמורה? מצדדים קרובים. בין הנפרע למושך. הנפרע והנמשך אינם צדדים קרובים. אין דרישת תמורה של הנפרע לנמשך. גם הנפרע ונסב 1 הם צדדים קרובים.
מצבים בהם לא תהיה תמורה
- היעדר תמורה – לא היתה אמורה להיות תמורה. זה מה שדיברנו עד עכשיו
- כשלון תמורה – היתה אמורה להנתן תמורה אך היא לא ניתנה
העדר תמורה לא פוגם בזכות האחיזה של האוחז. כשלון תמורה – פוגם. אם היה כשלון תמורה בשלב כלשהו של השטר, צריך להחזיר אותו למי שהתמורה נכשלה עבורו.
מה קורה אם מי שנכשלה לו התמורה מעביר את השטר? כשלון התמורה ממשיך עם השטר עד שהוא מגיע לאוח"כ.
לגבי ביטול שיקים – אי אפשר באמת לבטל שיק. משפטית מה שעושים זה מודיעים לבנק לחלל אותו.
תמורה בלתי חוקית – פוגמת בעצם ההתקשרות ע"פ השטר ואינה נרפאית ע"י מתן תמורה מאוחרת (למעט אוח”כ). לא נכנס לזה.
מיהו אוחז?
ס' 1 מגדיר – מי שהוא הנפרע או נסב וגם מחזיק, או מוכ"ז.
בכל רגע נתון יכול להיות רק אוחז אחד.
ברוב המוחלט של המקרים התובע הוא האוחז. יש מקרים בודדים בהם יכול מי שלא מחזיק בשטר לתבוע. למשל אם השטר הושמד. רוב הסעיפים בפקודה מופנים לאוחז.
אוחזים בעד ערך – יכולים להיות הרבה פגמים בשטר שהם לא "רעים" אלא חוסר תקינות כשלהו.
אוחז שלא בעד ערך – זה לא הגדרה בפקודה. זה מישהו שקיבל שטר מטיב.
למה חשוב למושך איזה סוג אוחז עומד מולו? נניח שתובע אותו האוחז. מה הוא עושה? יכול לתת לו את הכסף. פתרון אחר – ללכת לבימ"ש. בשלב זה הוא מעלה הגנות. חשוב להעלות הגנות שיטריות. יהיה על זה שיעור. למשל, אם יש אוח”כ, אין טעם להעלות הגנת העדר תמורה.
מעמדו של הבנק
יש 3 מצבםי בהם בנקים יכולים לתת תמורה ללקוחות:
1. בנק רוכש שטר מלקוח (ניכיון שטרות או דיסקונט)
2. בנק מזכה חשבון עו"ש של הלקוח
3. בנק מזכה חשבון חח"ד של הלקוח
1 - ניכיון שטרות הוא רכישת שיק בסכום מסויים בסכום נמוך יותר (בד"כ שיק דחוי). זה כמו הלוואה. במקרה כזה, הבנק נחשב לאוחז בעד ערך. אם הבנק לא מצליח לפרוע את השיק הוא לא יחזור אלי. כל סכום ששולם עבור השיק נחשב כתמורה עבור כל השיק. צריך לשקלל גם את הסיכון שבשיק.
2 – מפקידים שיק בבנק ורואים שנכנס כסף. זה לא באמת, כי צריך לחכות 3 ימים. מה זה אומר על התמורה? אם הפקדתי שיק של 1000והבנק העביר לי לחשבון 1000 ש"ח שאותם יכולתי להוציא לפני גביית השיק, זאת תמורה. אם אני רואה 1000 אבל לא יכולה להוציא אותם מהבנק, זאת לא תמורה.
3 – חשבון חוזר דביטורי או משהו כזה. אנשי עסקים, בעיקר כאלה שמתנהלים עם שיקים, פותחים חשבון עסקי. הם צריכים הרבה הלוואות אבל לא רוצים למלא כל פעם מסמכים. החשבון נותן להם אפשרות לקחת הלוואות במקום תמורת בטחונות. הם מביאים לבנק שיקים דחויים (מעותדים) בסכום X על פני החודש הקרוב. בתמורה הבנק נותן להם אשראי בסכום X בריבית מאד גבוהה. בכל יום הבנק פודה חלק מהשיקים ומצמצם את המינוס. האם הבנק נותן תמורה? צריך לשאול באיזו נקודה. נניח שהבנק מפסיק לתת הלוואה ומנסה לממש את השיקים. אם החשבון היה בפלוס או באפס, לא היתה תמורה. אם היה מינוס, הבנק נתן תמורה בגובה האשראי. בכל מקרה, סביר שהבנק יסגור את החשבון כשיש מינוס מטורף.
בשורה התחתונה – אנו שואלים האם כאשר הבנק מממש שיקים כגובה הוא יכול להיות אוח"כ? אם ברגע הגבייה, הלקוח נמצא במינוס, זה נחשב ערך.
החלפת שטרות
סוחרים מחליפים שיקים. הם עושים את זה כדי להגדיל אשראי. השורה התחתונה – שיק תמורת שיק = תמורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה