יש מנגנונים שהמטרה שלהם היא למנוע הבדלים בין המינים בגלל ההבדל במבנה הכרומוזומלי. כבר נתקלנו במנגנון דומה – אינאקטיבציה של כרומוזום X. אז אצל זכרים יש רמות יותר גבוהות של ES, בגלל ה-T, ולכן בנקבות יש סינתזה מקומית של ES במח (רק במכרסמים). זה כשלעצמו הבדל מין כמובן.
הקשר בין הבדלי מין במח להבדלי מין בהתנהגות
ההנחה היא שההבדלים במח גורמים להבדלים בהתנהגות.
יש לכך דוגמאות –
- גרעין בחוט השדרה שקיים בזכרים וכמעט לא בנקבות. הגרעין מעצבב את השרירים בבסיס הפין, שכמעט לא נמצאים בנקבות.
- יש גרעין בהיפותלמוס שגדול יותר בנקבות לעומת זכרים עם הבדל גדול בסוג הנוירונים. הגרעין הזה אחראי על מחזור הביוץ.
- יש גרעין בהיפולתמוס שחשוב להתנהגות מינית בנקבות. העצים הדנדריטיים של יותר מסועפים אצל זכרים.
דוגמאות לקשר לא פשוט:
- אצל ציפורים יש אזורים שאחראים על השליטה בקול. אצל חלק מהסוגים, האזור הזה יותר גדול בזכרים (הזכרים במינים האלה שרים והנקבות לא). ההבדל יותק קטן או לא קיים בזנים בהם הנקבות שרות. הבעיה היא שיש זנים שאצלם באזור יותר גדול למרות שמורכבות השירים זהה אצל זכרים ונקבות. לכל כלל יש יוצא מן הכלל.
- SDN-POA יותר גדול אצל זכרים. הוא נמצא באזור ששולט בהתנהגות מינית בזכרים. אצל נקבות שנחשפו ל-T בתור עובר הוא גדול כמו בזכרים, וההתנהגות המינית שלהן יחסית מסקולינית. אבל, מניפולציות בעוברים זכרים על ההתנהגות המינית לא משפיעות על הגודל של הגרעין. הרס של הגרעין בזכרים בוגרים לא משפיע על התנהגות מינית (כן משפיע על רכישת התנהגות מינית). הציעו את האפשרות שזה גורם להעדפה מינית, כי יש מינים שבהם פגיעה בגרעין גורמת להומוסקסואליות. אבל יש מינים (עכברים) שאין אצלם הבדל בגודל בין המינים ויש העדפה מינית.
- בבעלי חוליות רבים – לזכרים יש יותר נוירונים של וזופרסין. יש לוזופרסין תפקיד באגרסיה טריטוריאלית. זכרים יותר אגרסיביים מנקבות. הבעיה: יש מכרסם (נברן) שיש לו הבדלים גדולים בין המינים בוזופרסין אבל אין הבדלים בהתנהגות אגרסיבית.
- אצל הנברן אין הבדל בין המינים בזמן המוקדש לטיפול בגורים. נקבות מנהגות אמהית רק אם נחשפו להורמונים. ההתנהגות ההורית בזכרים קשורה בעצבוב של וזופרסין. אצל נקבות זה לא ככה. אם הורסים את האזור הזה רואים הבדל בהתנהגות. המסקנה – האזור מבטל הבדלים בין המינים. בנוסף רואים שמנגנוני מוח שונים אחראים על אותה התנהגות אצל זכרים ונקבות. ההתנהגות אצלם מאד דומה (למעט הנקה).
דוגמאות להתנהגויות שלא קשורות לרבייה
- אצל הנברן אין הבדל בזכרון זיהוי חברתי. אם פוגעים בוזופרסין – הזכרון נפגע אצל זכרים אבל לא אצל נקבות. כיוון שיש שני מסלולי התתפחות אורתוגונליים (פמיניזמיה ומסקולניזציה), זה הגיוני שיהיו מנגנונים שונים ולא קצוות של רצף אחד.
- אצל קופים: זכרים יותר טובים בלימוד של "היפוך למידת אבחנה" (יכולת להבחין בין חפצים שונים). פגיעה באזורמוסיים בקורטקס גורמת לפגיעה ביכולת לבצע את המטלה אצל זכרים בלבד. אם נותנים T לנקבות אחרי הלידה, הם נהיות כמו זכרים בהקשר הזה (ביצוע + פגיעה בביצוע).
- אצל קופים: בגיל 3 חודשים נקבות יותר טובות מזכרים בפתרון סדרת הבחנות ויזאוליות. ככל שרמות ה-T של הזכרים יותר גבוהה כך הם גרועים במטלה. בגיל 6 חודשים ההבדלים האלה נעלמים. כלומר T מעכב הבשלה של מערכות מח מסויימות.
- חולדות: יש מערכות נ"ט שמתפתחות לאט יותר בגברים, ובנקבות שקיבלו T.
סיכום:
אין קשר פשוט בין הבדלי מין במח להבדלי מין בהתנהגות (אלא ברמות הנמוכות של מערכת העצבבים).
חלק מהבדלי המין לא גורמים להבדלים בהתנהגות אלא מונעים אותם.
מנגנונים שונים בנקבות וזכרים אחראים על אותה התנהגות.
דוגמה לקושי להסיק על קשר בין הבדלי מין במח והתנהגות – היפוקמפוס והתנהגות מרחבית.
אחת ההסכמות היותר רחבות היא שגברים יותר טובים בתפיסה מרחבית. ההיפוקמפוס חשוב להתנהגות מרחבית. נכנס לעומק של הענין כדי להבין למה אין תשובות פשוטות.
הנחותL
- יש הבדלי מין בה"ק
- יש הבדלי מין בהתנהגות מרחבית
- הבדל בה"ק גורמים להבדלים בתהנהגות מרחבית
- בבני אדם – ה"ק יותר גדול אצל נקבות
- בחולדות – הרבה הבדלים, בארגון תאים, צפיפות סינפסות ועוד. רוב ההבדלים קטנים וחלקם עוברים מודולציה ע"י הורמוני מין
- זכרים טובים מנקבות בלמידה מרחבית
- ההבדל הנ"ל נעלם אם מסרסים זכרים לאחר הלידה או נותנים Tלנקבות לאחר הלידה.
מסקנה: חשיפה ל-T בעובר >> שינויים במבנה המח >>יתרון בהתנהגות מרחבית. יש הרבה הסברים אבולוציונים שמסבירים למה צריך שזכרים יסתדרו יותר טוב במרחב.
ועכשיו לשאלות הקשות:
מבוך המים של מוריס – ממלאים בריכה במים. שמים פלטפורמה שקועה באזור מסויים. נותנים לחולדה לשחות עד שהוא מוצא את הפלטפורמה. מאמנים את החולדה עד שהוא יודע למצוא אותה מיד. מודדים את המרחק שעשתה החולדה עד שמצאה את הפטפורמה. הזכרים יותר טובים – לומדים יותר מהר (בסוף מגיעים לאותה רמת ביצוע). אם מוציאים את הפלטרפורמה וסופרים כמה זמן החולדה שחתה "מעליה" – התוצאות זהות.
הנקבות יחסית לזכרים שוחות יותר בעיגול החיצוני (הפלטפורמה בעיגול האמצעי). הזכרים מורידים את זמן השחייה בטבעת החיצונית יותר מהר.
בשלב הבא, עשו אימון מקדים – בכל יום שמו את הפלטפורמה באזור אחר בטבעת האמצעית למשך 3 ימים. המטרה – ללמד את החולדות שהפלט' היא אופשהו בטבעת המרכבית. כמה זמן הם שחו במעגל החיצוני? הנקבות שחו פחות מהזכרים. האימון עזר להן ללמוד שאין מה לחפש שם. בימים 4,5, נקבות אלה התנהגו כמו זכרים. הן שחו אותו זמן בטבעת החיצונית ומצאו את הפלט' באותה מידה. הנקבות המאומנות יותר מדוייקות מהזכרים.
מסקנה: ההבדל הוא באסטרטגיה ולא בהבנה איפה הפלט'. הנקבות מעדיפות לשחות דרך ההיקף. סיבה אפשרית – הן מפחדות להיות חשופות. מסתבר שעל זה גם האימון המוקדם לא משפיע – הן לא אוהבות לשחות דרך האמצע.
מטא-אנליזה של מחקרי למידה המרחבים הראו שתוצאות המחקרים תלויים ב:
- זן החולדות
- מוחזקות ביחידים או בקבוצה
- ניסיון קודם במטלה
זה לא תומך בטענה שיש בסיס אבולוציוני זיתרון של זכרים על נקבות.
חשיפה ל-T גורמת לשינויים במח – וזה כנראה משפיע על הבחירה באסטרטגיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה