אישיות סכיזואידית
רואים אדישות ליחסים בין-אישיים. אולי זאת דרך התמודדות עם החרדה. קיים רצון לקשר בבסיס, אך יש גם רגישות מאד גבוהה.
בולס מדבר על מטופל סכיזואיד שלו. עצוב ובודד. לא פרודוקטיבי. אמו העריצה אותו, ציפתה שיגאל את המשפחה. רוקן את עצמו כדי למלא את המיתוס של אמו. היה לו דיבור אובייקטיבי.
מה סכיזואידי בו?
הפער בין העולם הפנימי לחיצוני, ניתוק יחסי של הייצוג העצמי המופנם שלו מאובייקטים שמשקפים את המציאות. במקרה זה העולם הפנימי לא שייך לו, זה עולם פנימי ריק.
שטיחות רגשית
יש מאפיינים נרקסיסטים בפנטזיה הגרנדיוזית של האם. יש קרבה בין נרקסיזם לסכיזואידיות.
בולס אומר שהסכיזואיד תופס את אמא שלו כחודרנית (הכוונה לאובייקט האם, כלומר לייצוג של האמא). אל מול החודרנות הוא לוקח צעד אחורה ושואל את עצמו שאלות על מערכות יחסים, על עצמו ועל האחר. המח הופך למעבדה ליחסים, והחשיבה מחליפה את החוויה.
קלינאים אפיינו את הטמפרמנט של תינוק שגדל להיות סכיזואיד כסובל מרגישות יתר. אין לו הגנות יעילות גם בבגרות.
לנג – מדבר על מסרים כפולים מצד ההורים. הוא מתיחס לסכיזורפניה (שמבחינה היסטורית נחשבב פרה-מורבידי לסיכוזפרניה). דפוס תקשורת שבו משתילים משמעויות לחוויות של הילד (“כמה שנהנית היום" כשהילד לא נהנה). הבלבול והכעס של הילד מובילים לנסיגה לתוך העולם הפנימי ולמערך הגנתי נגד העיוות של העולם. הילד מבין שהוא צריך להעמיד פנים, כדי שמה שההורים אמרו יהיה נכון – יצירה של עצמי מזוייף.
סכיזואיד יכול גם להיות תוצאה של משפחה מזניחה. סביבה סכיזואידית – שאין בה רגשות.
הסכיזואיד נמצא בקונפליקט – בין כמיהה לאהבה לבין חשש מהיבלעות ע"י האחר.
אישיות פרנואידית
קרובה לסכיזואידית.
על פי ה-DSM - חוסר אמון מתמשך, חשד בכוונות זדוניות. מתחיל בבגרות המקודמת. קיים ב-4 הקשרים לפחות:
- חשד בלי בסיס שאחרים הם נצלניים
- קושי לתת אמון
- חשש שישתמשו לרעה באינפורמציה עליו
- הערות ואריועים נעימים או ניטרלים נחשבים משפילים
- נוטר טינה
- רואה התקפות עליו ומגיב אליהן בתוקפנות
- חשדות לא מוצדקים על מידת הנאמנות של בן הזוג
זוהי הפרעה של קוגניציה. רמז ליחסי אובייקט מופנמים.
ICD מונה 3 לפחות מהבאים (כמו הקודמים וגם):
- נטייה לחשיבות עצמית מוגזמת – הרבה דברים מתיחסים אליו
- תיאוריות קונספירציה
PDM מדבר על
- טמפרמנט אגרסיבי
- מתח מרכזי – או שמתקיפים אותו או שהוא תוקף
- אפקט מרכזי – פחד, זעם, בושה, בוז
- אמונה על העצמי – שנאה, תוקפנות, תלות
- אמונה על אחרים – העולם מלא תוקפים פוטנציאליים
- הגנות: השלכה, הזדהות השלכתית, הכחשה, היפוך תגובה
מנהיגי כתות הם הרבה פעמים פרנואידים.
ההפרעה נמצאית באזור הנמוך על הרצף של רמות הארגון. יש מאפיינים פרנואידים גם לאנשים בריאים.
נמצאית בצד המופנם של הרצף ככלל, זה אדם שנשמר מהסביבה.
התפתחות מוקדמת
כמו בסיכוזיאידית, רואים גבול דק בין העצמי לסביבה, נטייה לעוררות יתר. בנוסף יש טמפרמנט תוקפני, דורשני, אקטיבי של התינוק – שנתקלת בתגובות שליליות מהסביבה. הם מחזקות את התחושה שהחוץ מתנכל לו. לפעמים הפרנואיד הוא הכבשה השחורה של המשפחה ונחשב “חלש”. הילדות רצופה בבושה והשפלה. בהמשך החיים – חשש מפחיד שישפילו אותו. זה מוביל אותו להשפיל אחרים.
המשפחה ביקרה את העולם הפנימי של הילד. לכן יש קושי להבדיל בבגרות בין פעולות ומחשבות. זה הבסיס לתגובה מוגזמת כלפי מחשבות שמייחסים לזולת.
אישיות ההורים – חרדתיים ומגוננים. זאת לאו דווקא חרדה פרנואידית. ההורים משתמשים במילים לא בשביל להביע רגש אלא בשביל להרגיע את עצמם. הילד מבין שיש משהו מתחת לפני השטח. זה מוביל לעמדה חשדנית כלפי העולם. גם משפחות חמות יכולות להיות בסיס לאישיות פרנואידית אם התקשורת שלהם היא צינית – מימד ההשפלה.
בכל זאת יש היגיון – לא כמו בסכיזופרניה. יש תפיסת עולם מאד מסודרת.
האישיות – מאופיינת בשני קטבים – אומניפוטנטיות ואימפוטנטיות.
חיפוש איומים בכל מקום – אימפוטנטנטי. התיחסות ללכל מה שקורה בסביבה כקשור אלי – אומני'
פחד ובושה – הפחד הוא מהסביבה (כפי שהוא מעצב אותה) והבושה מנותקת ממנו. מניחים שהיא קיימת.
על פי קרנברג – מבדיל בין פרנואידים לנרקסיסטים ע"פ זה שנרקסיסטים מרגישים בושה. פרנואיד משליך את הבושה על אחרים.
בשתי ההפרעות יש דומיננטיות של קנאה. הפרנואיד משליך – הוא חושב שאחרים מתנכלים בו כי הם מקנאים בו.
מחשבות בגידה של בן הזוג – ממה הן נובעות?
- קושי לתת אמון ביחסים אינטימיים
- השלכה של הרצון שלו לבגוד
- חשד שיקחו לו את בן הזוג
הפרנואיד מכחיש את הרגשות השליליים שלו.
ארוטומניה – אמונה אשלייתית שאדם אחר (כוכב תרבות בד"כ) מאוהב באדם, משדר לו רמזים בכל מיני אמצעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה