דמי אבטלה
מובטל – אדם שנפלט ממעגל העבודה. ביטוח עבודה מבטח מפני הסיכון השוקי של היפלטות ממעגל העבודה. זה שונה מסיכונים כמו אמהות, ילדים, סיעוד – סיכונים טבעיים וביולוגיים. נכנס לישראל יחסית מאוחר, בהרבה מדינות זה היה מהאלמנטים הראשונים. הסיבה: נתפס כמנוגד לעקרונות ציוניים, הממשלה העדיפה לעות עבודות יזומות לאנשים שאין להם עבודה. בנוסף זה היה אחד מבסיסי הכח של ההסתדרות. בסוף שנות ה-60 היה מיתון כבד והתווספו למעגל האבטלה גם אנשים ממעמד הביניים. זה הגדיל את הדרישה ליצור ביטוח אבטלה. ב-73 זה נכנס לפעולה.
קצבת האבטלה היא אוניברסלית במובן הזה שהיא אינה תלויית מבחני אמצעים. לכאורה "כל" מי שנפלט ממעגל האבטלה זכאי לקבל דמי אבטלה. זאת קצבה ביטוחית, כלומר מי שמקבל היה צריך להיות לפני כן עובד שכיר. לכל מעסיק יש חובה לשלם על כל עובד שמועסק אצלו.
הגורמים המתנים לקצבה: מובטל + גורמים נוספים. הגורמים הנוספים הם תוצאה של מו"מ חברתי ומשתנים לעיתים קרובות.
סוגי אבטלה:
- חיכוכית – נתפסת כאבטלה "טבעית", קורית בכל שוק. נובעת מפערי מידע – העובד והמעביד לא תמיד יודעים אחד על קיומו של השני ולכן לוקח זמן למצוא עבודה.
- מבנית – נובעת מאיזשהי אי-התאמה בין היצע העבודה וביקוש בשוק מסויים. יכול להיות תוצאה של שינוי טכנולוגי (הכישורים של העובדים לא מתאימים יותר), סוגיות דמוגרפיות (הזדקנות האוכלוסיה למשל). פתרונות יכולים להיות עידוד הכשרה, סיוע במעבר למקום מגורים אחר וכו'.
- העדר ביקוש / מחזורית – מופיעה בתקופות של משבר כלכלי. יש הרבה פיטורים. אין דרך פשוטה לשאלה איך יוצאים ממשבר כלכלי.
צריך להתאים את הפתרונות לאבטלה למאפיינים הספציפיים של האבטלה.
ביטוח אבטלה מתמודד רק עם האבטלה החיכוכית, וזה באמצעות לשכת התעסוקה. כלומר זה לאו דווקא כלי להתמודדות עם אבטלה.
התכלית שלו היא לסייע למי שנפלט ממאגר העובדה להמשיך את חייו בכבוד. תכלית שנייה היא ייעול שוק העבודה. אנחנו רוצים להתאים בין עובדים למעסיקים. ברמה הפרטנית, אנחנו לא רוצים שאדם שחושב שהוא יכול להיות יעיל יותר במקום אחר, יישאר בעבודה שלו כי הוא מפחד לעזוב. רוצים לתת לאנשים פרק זמן למצוא עבודה טובה. תכלית שנמצאית ברקע זה החשש מתמריץ שלילי – אם דמי האבטלה יהיו נדיבים מידי אנשים לא יחפשו עבודה.
במילים של תכליות מדינת הרווחה, יש כאן דה-קומ' מוגבלת (אנחנו רוצים שאנשים יעבדו). התכלית החלוקתית היא חלשה.
דמי האבטלה בישראל
תוכנית חובה – כל אדם עובד (ע"פ המשמעות המשפטית) חייב לשלם. זה רעיון של סולידריות.
קצבה מחליפת שכר (פרוגרסיבית) – מחושבת כאחוז מהשכר הקודם ב-75 הימים האחרונים (למעט חריגים). התקרה לכמה שאפשר לקבל היא השכר הממוצע במשק. מקבלים אחוז מהשכר היומי. הנוסחה היא די מסובכת.
תקופת הזכאות – תלויה במספר התלויים באדם ובגיל, ונעה בין 65-175 ימים (ס' 171). ככל שאדם יותר מבוגר כך נותנים לו יותר ימים.
דמי אבטלה ניתנים רק למי שמוכן ומסוגל לעבוד. מי שלא מחפש עבודה לא מקבל אותם. בפס"ד גיסין הביטוח הלאומי אמר – את רוצה לטפל בילדים, סימן שאת לא מחפשת עבודה. גיסין אמרה – אני מחפשת עבודה עם פחות שעות. הטענה התקבלה. יש הבנה שאנשים עם הכשרה מסויימת לא יהיו מחוייבים לקחת עבודה שונה.
תנאי הזכאות (ס' 160):
- תושבות / תושבות ארעית – 158(1), ס' 1 לתקנות.
- תושב ישראל או תושב ארעי מסוג א1. לא כל מי שנמצא בישראל באופן חוקי זכאי לדמי אבטלה. אנחנו רוצים לתת דמי אבטלה רק למי שאנחנו רוצים שיעבדו כאן. מהגרי עבודה לא מבוטחים. תושב בלתי חוקי אינו זכאי.
- גיל 158(1), 160
- גיאלי 20-65, עם חריגים לצעירים יותר. למשל, מובטל בן 18שהשלים את תקופת האכשרה, מפרנס יחיד עם ילד.
- חיילים משוחררים – עד יוני 2007 כל חייל ששרת בצבא היה יככול לקבל בט"ל. יצאו תקנות מיוחדות ועכשיו גם הם צריכים לעבור תקופת אכשרה, ורק 180 ימים מהשירות יכולים להחשב בה. יש חריגים לחייל שקיבל פטור שלא בשל אי-התאמה. יש גם התאמה לנשים שעשו שירות לאומי.
- מעל גיל 65 יש קצבת זקנה
- תקופת אכשרה – 161 – אלמנט שנוי במחלוקת.
- עובד בשכר חודשי צריך היה לעבוד 360 מתוך 540 ימים (לא בהכרח רצוף). לעובד בשכר יומי הדרישה קצת יותר קלה – 300 מתוך 540.
- בחישוב נלקחים בחשבון ימי אבל, מילואים ומחלה.
- מזכה בדמי אבטלה במשך שנה מהשלמתה.
- ס' 163ד – תקופת ההתמחות בעריכת דין וראיית חשבון לא נפסרת באופן מלא. אין זכאות לדמי אבטלה בתקופה הזאת.
- מובטל – 160
- רשום בלשכת התעסוקה כדורש עבודה, מתיצב לקבל עבודה, מוכן ומסוגל לעבוד.
- מי שפוטר זכאי מיד. מהן פיטורין? ניתוק יחסי העבודה ע"י המעסיק. הפחתת משרה הם לא פיטורין – פס"ד רימר. הפחיתו לה מ-110% משרה ל-22% אבל היא לא נחשבת מובטלת. היא יכולה אולי לקבל הבטחת הכנסה. זה קצת פרדוקסלי כי הרעה משמעותית בתנאי העבודה היא סיבה מוצקת שתחשב פיטורין.
- מי שמתפטר – זכאי רק לאחר 90 יום.
- מובטל שסרב לעבודה מתאימה זכאי רק 90 לאחר הסירוב
- מובטל עקב התפטרות מסיבה מוצדקת (ס' 6, 11א לחוק פ"פ וגם נסיבות אחרות). חוק בט"ל לא מסביר מהי סיבה מוצדקת. תקנה 8 קובעת 2 סיבות שהן בטוח מוצדקות והן מחוק פ"פ. ס' 6 – מצב בריאותי של המתפטר או בן משפחתו. ס' 11א – הרעה מוחשית בתנאי עבודה.
- סיבה מוצדקת ע"פ ס' 166 – הס' המנויים בתקנות אינם רשימה סגורה. יש לבט"ל שק"ד בנסיבות אחרות. ראינו את הדיון בפס"ד אוחנה וגיסין.
- אוחנה – אשה שחזרה עם בן זוגה לארה"ב. הוא לא הצליח למצוא עבודה והיא כן. הוא מוצא עבודה בחיפה והם עוברים לשם. היא מתפטרת ומבקשת דמי אבטלה. ביהמ"ש אומר שזאת נחשבת סיבה מוצדקת. הבט"ל חייב להפעיל שק"ד.
- גיסין – עבדה במשרד עו"ד שעות ארוכות. התפטרה אחרי שנולד לה ילד כי היא רוצה לטפל בילד ולעבוד פחות. בט"ל אומר שהיא התפטרה בלי סיבה מוצדקת. יש סדרה של פס"ד שעוסקים בשאלה הזאת ויש פסיקה סותרת ותלויית נסיבות. ביהמ"ש קובע שצריך לבחון האם האשה באמת רוצה לעבוד. במקרה אחר שמוזכר בפסה"ד (אשגרו) היתה אמא שלא מצאה מטפלת, לא חיפשה עבודה בכלל. כלומר צריך להסתכל על מצב האם כמחפשת עבודה ולא על טיפול בילדים.
- מהי עבודה מתאימה? אדם הולך ללשכת התעסוקה ומציעים לו עבודה מתאימה. אם הוא מסרב לקבל אותה, מופסקים דמי האבטלה. אפשר לקבל אותם רק אחרי 90 יום, ומותר לקבל 30 יום פחות (על כל סירוב). ס' 165 מגדיר מהי "מתאימה".
- עבודה שתואמת את המצב הגופני והבריאותי של האדם.
- מהות העבודה – הכוונה לכך שתהיה דומה למה שכבר עשיתי ב-3 השנים האחרונות, או תואמת השכלה/הכשרה מקצועית.
- השכר אינו נמוך מדמי האבטלה שמגיעים למובטל
- אינה מחייבת שינוי במקום מגורים (מרחק קטן מ-60 ק"מ, בכפוף לחריגים)
- חריגים:
- לעובדים עונתיים, כל עבודה שהיא תהיה מתאימה
- בנסיבות מסויימות, דרישות המהות והשכר לא נבדקות (שכר חייב להיות משכר מינימום): מתחת לגיל 25 ומובטל שבועיים, בגיל 25-28 לאחר 30 יום, בגיל 28-35 לאחר 60 יום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה