שטרות - פס"ד תמורה

1. ע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או., פ"ד יד 2122. [חוסר תמורה: ס' 27].

שווירץ משך שיקים עצמיים. הוא מסר אותם אותם לאליהו שמסר אותם למורגנבסר. מורגנבסר מסר לאליהו שיקים בתמורה. לא היתה ביניהם שום עסקה – השיקים נועדו לנפח את חשבון הבנק כדי שהבנק ייתן להם כסף – שיקים של גלגול.

מורגנבסר ניסה לפדות את השיקים בבנק אבל שוירץ ביטל אותם. הטענה שלו היא שהבנק ידע שהם של גלגול ושאין תמורה.

פסה"ד:

היה ערך בעסקה כיוון שמורגנבסר נתן שיקים בתמורה.

ע"פ ס' 27(ב), מיטיב חייב לפי שטר-טובה. מספיק שהאוחז יהיה אוחז בעל ערך ע"מ להפרע ממנו. כיוון שמורגנבסר קיבל קרדיט בבנק, זה הערך של השטר. אין משמעות לכך שהבנק היה יכול לחזור בו ממתן הקרדיט.

2. ע"א 788/77 פרידמן נ' איכנבאום בע"מ, פ"ד לד(1) 138. [חוסר תמורה].

המשיבה הגישה בקשה לביצוע מספר שיקים לפקודתה החתומים על ידי המערער בסכום כולל של 53,800 ל"י. המערער הגיש התנגדות לבקשת הביצוע.

בין המערער ולבין המשיבה נכרת בפברואר 1976 הסכם, לפיו תספק המשיבה למערער סחורה על פי רשימה שהוסכם עליה. המערער הוציא למשיבה שיקים דחויים. המשיבה הפרה את ההסכם, ולא ספקה למערער את הסחורה במועד הקבוע בהסכם. בתגובה לכך הורה המערער לבנקים עליהם נמשכו השיקים שלא לכבדם. כמו כן נתבקשה המשיבה להשיב את השיקים למערער. הבנקים קיימו את הוראותיו של המערער, ואילו המשיבה סירבה להשיב את השיקים.

בתחילת דצמבר 1976 המשיבה סיפקה למערער חלק מהסחורה. תמורת הסחורה שנתקבלה שילם המערער במזומנים סך של 36,000 ל"י ובסחורות בשווי של 20,000 ל"י. לא כל הסחורה סופקה. למרות זאת, הגישה המשיבה את כל השיקים לביצוע.

כשלון תמורה מלא (total failure of consideration) הינו הגנה טובה בין צדדים קרובים לשטר, על כן, אילו הוגשה הבקשה לביצוע השיקים לאחר הפרת ההסכם על ידי המשיבה אך בטרם החלה המשיבה לספק למערער את הסחורה, מן הדין היה לקבל את התנגדותו של המערער. לעומת זאת, אילו הוגשה הבקשה לביצוע השיקים לאחר שהמשיבה סיימה לספק את כל הסחורה אותה התחייבה לספק, מן הדין היה לדחות את התנגדותו של המערער, שכן השיקים נתמכים בתמורה שבוצעה. במקרה אחרון זה עשויה הייתה התנגדותו של המערער להצליח - למרות שהסחורה כולה סופקה - אילו שילם המערער עבור העסקה כולה.

במישור האובליגטורי נתן לסווג טענת התנגדות זו כטענת "פרעתי" או כטענת "היעדר תמורה" (absence of consideration). זו טענת "פרעתי" אם התשלום בא כפירעון לשטרות עצמם, אשר מצדם נתנו כפירעון על-תנאי של העסקה. משנפרעו השטרות הם פקעו, והרי זו הגנה טובה כלפי כולי עלמא. זו טענת "העדר תמורה" - להבדיל מטענת "כשלון תמורה" - אם התשלום בא כפירעון לעסקת היסוד. עם פירעונה של עסקת היסוד, שוב אין השטרות שהוצאו נתמכים בתמורה כל שהיא, והרי זו הגנה טובה בין צדדים קרובים לשטר.

במשור הקנייני ניתן לסווג הגנות אלה כטענות של "פגם בזכות הקניין". מששולמו דמי העסקה, על המשיבה להחזיר השיקים למערער. קנינה של המשיבה בשיקים פגום, ופגם זה מהווה הגנה טובה בין צדדים קרובים.

אך מה הדין, במקרה כמו זה שלפנינו, בו חלקה של הסחורה סופק על ידי המשיבה למערער ואף שולם בגינה, ואילו חלקה האחר של הסחורה לא סופק ולא שולם עבורה? לדעתי, יש למערער - כצד קרוב למשיבה - הגנה טובה כלפיה. התשלום בגין חלקה של הסחורה שסופקה מהווה הגנה טובה - אם בטענת "פירעון", אם בטענת "העדר תמורה" ואם בטענת "פגם בזכות הקניין" - כלפי חלקם של השטרות. אי הספקתה של יתרת הסחורה, תוך הפרת ההסכם, מהווה הגנה טובה - בלבוש טענת "כשלון תמורה" - כלפי יתרת השטרות. נמצא, כי למערער הגנה טובה - בעלת אופי משתנה - כלפי כל השטרות. אמת הדבר, אין המערער יכול להצביע אלו שטרות נהנים מאיזו הגנה, אך אין לדבר כל חשיבות, שכן כלפי כל שטר יש למערער הגנה טובה.

3. ע"א 638/70 איחוד בתי ספר טכניקום נ' אדלר, פ"ד כה(2) 679. [כשלון תמורה].

באוגוסט 1968, רשם המשיב את בנו לבית-הספר של המערערת, שהיה בית-ספר "אקסטרני". בזמן ההרשמה חתם המשיב לפקודת המערערת על 11 שטרות בסכום כולל של 1,170 ל"י. בגוף השטרות כתוב שהתמורה נתקבלה ב"לימודים". עוד שילם המשיב למערערת, במעמד ההרשמה, סך 83 ל"י בעד שיעורי קיץ. אך 48 שעות לאחר מכן הודיע המשיב בעל-פה למנהל המערערת (מיכאל פליישמן) על רצונו לטל את ההרשמה, הואיל ובינתיים נודע לו שבית-הספר אינו מוכר על-ידי משרד החינוך והתרבות. המערערת תבעה את פרעון השטרות.

המשיב טוען שכיון שבנו של המשיב לא למד אף יום אחד בבית-הספר של המערערת, חל כשלון מוחלט של התמורה. הבעיה היא שכשלון התמורה היה באשמת המשיב (לא שלח את הבן).

כנגד עשיית השטרות על-ידי המשיב לפקודת המערערת, התחייבה זו האחרונה ללמד את בנו בכיתה ט' של בית-ספרה במשך שנת הלימודים הנדונה ומכאן, שיש לראות בזכותו של המשיב, כי התחייבות זו תבוצע, את התמורה שקיבל בעד השטרות, תמורה שהיא בת-ערך במובן פקודת השטרות. כיון שהמערערת היתה מוכנה ומזומנה לממש את הזכות הזאת, הילכך העובדה, שהיא לא מומשה בפועל באשמת המשיב, אין בכוחה לגרוע מהתמורה שניתנה בעד השטרות.

כאן המקום לפנות לדיני החוזים, שמקורם במשפט המקובל והחלים על הטענה שהתמורה נכשלה כשלון מוחלט.

(1) הכלל הראשון, שיש להזכירו, הוא: אם צד אחד לחוזה מנער את חצנו ממנו עוד בטרם יגיע המועד לביצועו, כי אז הברירה בידי הצד השני : רצה - רשאי הוא להתכחש להתנערותו של הראשון מהחוזה ולראותו כמוסיף להתקיים (פן "יחזור בתשובה"); רצה - רשאי הוא להסכים לה ולשים קץ לחוזה ואזי בידו התרופה לתבוע מייד פיצויים על הפרתו, בלי לחכות למועד הביצוע. יש להבין כי ההתנהגות "המתנערת" הנ"ל (REPUDIATION) זכתה לכינוי "הפרה מקדמית" (ANTICIPATORY BREACH) עקב זכות הבחירה השניה.

המערער הפר את החוזה בכך שמנע מהמערערת, על-ידי התנהגותו הנ"ל, להרוויח את שכר הלימוד המוסכם. מכאן, שהכלל האמור אין לו נפקות במקרה דנא ורק הזכרתיו כדי שתובן כראוי ההלכה.

(2) הכלל השני הוא: אם במועד הביצוע, הפר צד אחד לחוזה את התחייבותו וזו יורדת לשורש העיסקה, כי אז זכאי הצד השני לתבוע פיצויים על הנזק שנגרם לו עקב ההפרה או - במקרים מסויימים - לתבוע ביצוע-בעין של ההתחייבות שהופרה. יצויין, כי במקרה שבו ניתנת ההתחייבות לביצוע-בעין, חייב הצד הנפגע לבחור בין שתי התרופות ואין הוא יכול לתבוע - בהעדר הוראה בחוזה גופו, את שתיהן גם יחד.

(3) אין ספק, כי המקרה הנוכחי אינו מסוג המקרים שבו יכול הצד הנפגע לקבל את עזרת בית-המשפט, על-מנת לאכוף את ביצוע ההתחייבות המופרת ונובע מזה, שקיימת בידי המערערת אך ורק התרופה לתבוע פיצויי נזקים על ההפרה.

המשיב התחייב כלפי המערערת - ולו רק מכללא - לגרום לכך, שבנו ילמד בבית-ספרה במשך שנת הלימודים הנדונה; שאם לאכן, לא היה ביד המערערת ליתן לבן המשיב את ההוראה, שעליה הוסכם, ולהרוויח על-ידי כך את שכר הלימוד, אשר התחייב הלה לשלמו ואשר להבטחת תשלומו ניתנו השטרות. אין הוא זכאי לתבוע את השכר המותנה, שכר אשר לא הרוויחו ולא הגיע לו, נוכח אי-מתן השירותים על-ידיו.

המערערת היתה זקוקה לשיתוף פעולה מצד המשיב, כדי שתוכל למלא את התחייבותה ללמד את בנו במשך שנת הלימודים הנדונה. אולם, כיון שהלה לא שיתף פעולה וסירב לשלוח את בנו לבית-ספרה אף יום אחד, הרי שהמערערת לא מילאה את המוטל עליה לפי ההסכם, ולכן אינו מגיע לה שכר הלימוד המותנה, שהוא סכום השטרות הנדונים. יש לה התרופה לתבוע פיצויים על הנזק שנגרם לה עקב ההפרה; אין היא זכאית לשכר- הלימוד המוסכם, שכר שלא הרוויחה אותו ואשר אינו מגיע לה. התמורה, שבגינה ניתנו השטרות, נכשלה לחלוטין.

שונה היה הדין בענין דנא, אילו למד בן המשיב בבית-הספר של המערערת במשך חלק משנת הלימודים הנדונה. במקרה כזה היה מקום לומר שחל כשלון תמורה חלקי והכלל הוא שכשלון תמורה שכזה אינו מהווה הגנה נגד תביעה לפי שטר חוב, אלא אם הוא "ענין של 'סכום קצוב' (AGGREGATED AMOUNT", כך ש"קביעת אותו חלק של התמורה, אשר לא ניתנה, היא פעולה חשבונית פשוטה". במלים אחרות, כדי שלנתבע תעמוד הטענה של כשלון תמורה חלקי, דרושה הוכחה שכוונת הצדדים בעיסקה בה נעשה השטר היתה לייחד חלק מסויים מהתמורה לסכום קצוב.

4. ע"א 62/164 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז 341. [חזקת התמורה: ס' 29(א)]

המשיבה מכרה את דירתה וקיבלה את התמורה במזומנים + 2 שיקים. השיקים לא נפרעו כיוון שהמערער ביטל אותם. המשיב טוען שהשיקים היו בתמורה למשהו אחר, לא ניתנה לו התמורה ולכן ביטל אותם.

הנטל על התובע להוכיח כשלון תמורה והוא אכן הצליח.

כתב התביעה של המערערת היה בעייתי ולכן אין לה את חזקת התמורה שבס' 29. הבעיה היתה שהיא סיפקה יותר מידי פרטים ובכך שהקלה על המערער לסתור את החזקה.