החל מהשיעורי הבאים יהיה בוחן – לא חובה – לציון מיטיב. בוחן בקיאות על פס"ד. ליום רביעי – לקרוא פס"ד רינסקי וס' החוק – 92, 22, 24 ,25. לראשון הבא- פס"ד ורד הלבשה.
הערה לגבי ציטיאט – יש תקדים מחייב ש"למוטב בלבד" זה כמו "לנפרע בלבד"? לא כי זה לא הרציו. עם ההנמקה של ברק אפשר להגיע לאותה תוצאה.
שליחות
הרעיון הוא שהאדם לא יצטרך לעשות כל דבר בעצמו. ניתן לעשות פעולות משפטיות באמצעות אחר והן ייוחסו רק לאדם ולא לשלוח. הנושא מוסדר בחוק השליחות.
מה קורה בדיני שטרות? אין הוראה מפורשת בחוק. מכאן מסיקים שאין בעיה להשתמש בדיני השליחות בשטרות. נתקלנו בסוגייה בס' 19 – שליחות למלא פרטים.
מה לגבי חתימה? העקרון הבסיסי הוא לא חתמת – לא התחייבת. לכן זה יכול להיות בעייתי מבחינת השליחות. איזה חתימה אנחנו דורשים בשטר? מושך, קבל, מסב. גם ערב ומעין-מסב חותמים.
השאלה שנשאל היא האם האדם חתם בשם עצמו או בשם שולחו.
שליחות לא צריכה כתב ע"מ להתגבש. צד ג' יכול לדרוש כתב אבל זה לא קשור. היה אפשר לחשוב שצריך שיהיה כתב, כדי שלמחזיק יהיה את כל המידע. הסיבה כנראה – ריבוי מסמכים מכביד על הסחרות.
באופן עקרוני אנחנו מדברים עכשיו על מושך, קבל ומסב. אם רוצים לחוב מישהו אחר, אפשר לכתוב את החתימה על עצמך (ס' 22, 92) או ע"י שלוח שיכתוב את שמך.
ס' 25(א) הוא כאשר אדם חותם את שמו בשטר ולא את שם השולח. איך אפשר לחייב את השולח כך? מוסיפים לחתימה מילים שמורות שאתה שלוח: “א' בתור שליח של ב'”. תמיד יש מקרים בעייתים לגבי עד כמה המילים "מפורשות". אם הן לא מפורשות מספיק, השלוח חייב והשולח פטור. זה גם אם הנפרע יודע שיש שליחות.
שליחות גלויה בחתימה - החותם צריך לציין את זהות השולח ושהוא חתם במסגתר שליחות ייחודית. זה בגלל טבעו הייחודי של השטר.
בחברות – מורשי החברה חותמים בשמם + חותמת של החברה. האם המנהלים חבים באופן אישי? לכאורה זאת לא חתימה מתוקף הרשאה לפי ס' 25(א). למרות זאת נקבע שמנהג הסוחרים גובר (פס"ד פולשינסקי).
האם חתימת המורשים היא חתימת החברה או חתימת המורשים? לא ברור, אך לא משנה.
שיק עם פרטים של בעל החשבון
חוק שיקים ללא כיסוי, ס' 11א, 11ב, מחייב את הבנקים להשטביע את פרטי בעל החשבוןץ
ראובן חתם על שיק של שמעון בלי לציין שהוא שלוח – מה עושים? זאת פרשת רינסקי.
מה לגבי בן זוג שלא חתם על שיק משותף? ע"פ הלכת רינסקי, למרות שהחתימה עירומה, ניתן להבין ע"פ כל השטר שהשני מחוייב. ניתן אך לא חובה. 25(א) מחייב שמבחינה מהותית תהיה הרשאה, וגם הלכת רינסקי מחייבת את זה. תמיד להוכיח את עניין השליחות המהותית.
הלכת רינסקי – ניתן להעזר בחזות השטר כולו ולא צריך להקפיד על צורת החתימה דווקא. ניתן להסתייע בפרטי בעל החשבון אם הם על השטר – לכן לגבי שיקים בעצם אין משמעות בישראל לס' 25(א). בשטרי חוב זה יכול להיות אחרת.
כללי פרשנות שנקבעו ברינסקי:
- בין צדדים קרובים לשטר יחולו כללי הפרשנות הרגילים של דיני חוזים ואפשר להתשמש בנסיבות החיצוניות
- בין צדדים רחוקים חזות השטר היא המקור לפרשנות
- אם חזות השטר כלשעצמה יוצרת ספר על החתימה, גם צדדים רחוקים יכולים להעזר בסיבות חציוניות
רינסקי היא לגבי מושך. מה המצב לגבי מסב?
נניח שמנהל חברה חתם בלי חותמת החברה. במקרה כזה לא יכול להווצר אוח"כ. אבל, מספיק שיש אוחז. האם המנהל שחתם עשה זאת כמורשה או לא? המחזיק ייחשב אוחז רק אם המנהל חתם כמורשה. אחרת, מי שקיבל את השיק הוא גזלן.
פירוש המועיל לכשרותו של המסמך
ס' 25(ב) מתיחס לפירוש המועיל ביותר לכשרותו של המסמך. ההוראה הזאת מתיחסת למצב שבו ניתן לפרשאת השטר כתקף או לא תקף.
דוגמה לניסוח: “ראובן כמנהל עסקי שמעון". אם ראובן הולך לפשוט את הרגל, נניח שהוא חתם בתור שלוח.
מה אם הכלל הזה יתנגש בהלכת רינסקי? אנחנו נדחה את 25(א) מפני הוראת 25(ב).
בכל מקרה, אם החתימה היא ברורה וחד משמעית, אי אפשר לחרוג ממנה.
ס' 25(ב) הורחב גם למקרים בהם אנו מתלבטים בין שטר “תקף” ל"תקף יותר".
דוגמה: לשמעון יש כיס עמוק. ראובן חותם "ראובן, מנהל כללי של עסקי שמעון". אנחנו נתיחס לחתימה של ראובן כחתימה מתוקף הרשאה.
שליחות נסתרת
השליחות נסתרת מבחינת השטר ולא מבחינת הצדדים. חתימה עירומה – ראובן הוא שלוח, וכולם יודעים את זה, אבל זה לא רלוונטי. הוא עדיין יחוב באופן אישי. לא להתבלבל עם שליחות נסתרת ע"פ ס' 7 לחוק השליחות. הוא אינו ממלא אחר ס' 25(א). במישור החוזי השולח יהיה חייב.
ברק ניסה להתגבר על הפער בין דיני השטרות לעסקת היסוד, אבל השאיר את זה בצ"ע.
פס"ד ורד הלבשה
מנהל בכיר בחברה הפקיד שיקים של החברה לחשבונו הפרטי. הוא חתם חתימת היסב בתור החברה והבנק ביקש לתבוע את החברה. נקבע שלא היו יחסי שליחות ולא הוכח קיומה של שליחות נסתרת ע"פ ס' 3 בחוק השליחות.
פתרון שאלות הבוחן:
- עד כמה ניתן להזקק בפרשנות חוזה לנסיבות החיצוניות? בחוזים רגילים, בין צדדים קרובים לשטר, בין צדדים רחוקים כאשר חזות השטר יוצרת ספק לגבי החתימה.
- על פי דיני השליחות, אם השלוח פעל בהרשאה, השולח אחראי, גם אם השליחות גלויה וגם אם נסתרת? בשליחות נסתרת השולח והשלוח אחראים ביחד ולחוד כלפי צד ג'.
- מסב שחתם את שמו בחתימה ערומה, בתור מסב בשטר, והצד השלישי ידע זאת? השלוח בלבד חייב והשולח אינו חייב. החידוש של ברק לא נקלט במשפט הישראלי.
- מי שחתם חתימה ערומה את שם מרשו בתור קבל מכח הרשאה, והצד השלישי ידע זאת: זה לפי ס' 92.
- הגישה של ה-UCC – דומה לזו של המשפט הישראלי – בדיוק פרשת רינסקי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה