אברי המין הפנימיים- מתפתחת רקמה זכרית או נקבית
גונדות ואברי מין חיצוניים – רקמה בי-פוטנציאלית
בערך 1% נולדים עם גניטליה לא-טיפיקלית, ובד"כ מנתחים כדי ליצור זכר או נקבה (אינטרסקס). הקונצנזוס לטיפול באינטרסקס:
- ילד חייב לצאת מביה"ח עם מגדר. זאת שאלה מעניינת למה.
- לזכרים עם פין קטן – צריך לגדל כזכרים (כי נקבה תהיה לא פורייה וכו')
- כאשר יש הפרשת יתר של הורמוני מין זכריים בעובר נקבה (נקבה עם אברי מין זכריים) – לגדל כנשים
- לדחות את הניתוחים לגיל ההתבגרות, רק אם הזיכריות של אברי המין גדולה.
- צריך להדגיש את הפונקציונליות של אברי המין ולא את הקוסמטיקה
חברת האינטרסקס של ארה"ב מנסה למנוע ניתוחים בתינוקות ולחכות עד שאנשים יוכלו לבחור. חלק מהאנשים שנולדים אינטרסקס משנים את המגדר (אחוז יותר גבוה משאר האוכלוסיה). הניתוחים הם לא הפיכים. זה לא קל להיות ילד עם אברי מין לא ברורים וזה גם לא קל להיות בניתוחים כל הזמן. יש הרבה דברים לא נוחים בחיים (אוזניים גדולות), וגניטליה יחסית אפשר להסתיר.
התפתחות המח
דימורפיזם מיני – אזורים בהם יש הבדל בין זכרים לנקבות.
למה זה מעניין? כי זאת הגרסה המודרנית של מיתוס ההבדלים – האבולוציה הביאה להבדלים במח שמייצרים הבדלים בהתנהגות. ההבדלים במח מצדיקים את הבדלי הסטטוס בחברה.
ביקורת על הרעיון הזה:
- אחת הטעויות הכי נפוצות בהקשר של הבדלי מין במח היא ההנחה שהבדל פיזיולוגי בהכרח מעיד על הבדל מולד. הבדל ביולוגי יכול לשקף גם הבדלים סביבתיים. המח הוא אחד האיברים שהכי משתנים מאינטראקציה עם הסביבה.
- הבדלי ההתנהגות בפועל מאד קטנים
חשוב לחקור הבדלי מין במח מסיבות אחרות – הבנה של פתולוגיות. גברים ונשים הם לא זהים מבחינה רפואית.
ההגדרה דימורפיזם משמשת גם כאשר יש הבדלים קטנים, ולכן השימוש בו בעייתי – הוא נותן תחושה של "שתי צורות" והבדלים גדולים.
סקירה חלקית של ההבדלים
- המח של גברים גדול ב-10% משל נשים, ויש הבדל גם אחרי תיקנון גובה ומשקל. זה נחשב בעבר להסבר לכך שגברים יותר חכמים.
- אזורים שמבקרים על הרבייה – בהיפתלמוס והאזור הפרה-אופטי. הדוגמה הכי ידועה היא SDN-POA – במכרסמים הוא פי 5-7 יותר גדול אצל זכרים. גרעין אחר יותר גדול בנקבות ויש שם סוג נוירונים שיש פי 10 יותר לנקבות.
- באזורים אחרים יש הבדלים יותר קטנים – התפלגויות חופפות. לגבי רובם יש ויכוחים האם הם משקפים הבדלי מין או גודל. למשל,
- נמצא שלנשים יש יותר חומר אפור מלגברים, ולגברים יש יותר חומר לבן. הויכוח הוא האם זה תלוי בגודל.
- הקורטקס של נשים יותר עבה, נראה שזה כן קשור למין
- החדרים יותר גדולים אצל גברים, נראה שזה כן קשור למין
- ההיפקמפוס (זכרון ותפיסה מרחבית) יותר גדול בנשים
- האמיגדלה (רגשות) יותר גדולה בגברים
- הקורפוס קלוסום יותר גדול בנשים – נתון לויכוח. אצל נשים הוא ממשיך לגדול על גיל 50, ואצל גברים מפסיק בגיל 20.
- שיא הנפח של המח יותר מוקדם אצל נשים
- גברים מאבדים חומר אפור יותר מהר מנשים
- יש הרבה הבדלים במערכות של נוירטרנסמיטרים – למשל דופאמין – חושבים שקשור להבדלים בהתמכרות, סרוטונין – קשור להבדלים בדיכאון ובתגובה לתרופות SSRI.
- יש הרבה הבדלים ברמה המיקרוסקופית, בעיקר עושים מחקרים על בע"ח – צפיפות ומספר של ניורונים, מבנה דנדריטים, מס' תאי גליה, ועוד רבים...
אז יש הרבה הבדלים – אבל מה המשמעות שלהם?
התפתחות המח בעובר
מושפעת מהמטען הגנטי ומרות הורמוני המין. ביונקים ההורמונים יותר משפיעים מהמטען הגנטי. הורמונים משפיעים על מבנה המח. יש רצפטורים להורמוני מין באזורים שונים גם על קרום התא וגם בגרעין – כומר הם יכולים להשפיע על ביטוי גנים. ידוע שהורמונים משפיעים על:
- כמות הנוירונים ברקמה
- גדילת אקסונים ודנטרינים
- מבנה דנדריטים
- מספר וסוג סינפסות
- שחרור חומרים שמושכים עצבוב מסויים לרקמה
רוב המחקר הוא השפעת טסטוסטרון על עוברי חולדות.
ההיפותזה היא שאנחנו נולדים עם מח בי-פוטנציאלי. השפעת הורמוני המין על העובר מתחלקת ל: מארגנת ומאקטבת.
מארגנת - חשיפה לאנדרוגנים בעובר משפיעה באופן בלתי הפיך על מבנה המח.
מאקטבת - ההבדלים בבגרות בין המינים באים לידי ביטוי בבגרות כשיש חשיפה להורמוני מין.
הניסוי של פיניקס ב-59:
- הזרקת טסטוסטרון לקבוצה אחת של נקבות בהיריון
- עיקור וסירוס הגורים
- הזרקת T או ES+P לגורים הבוגרים
מסקנות:
- חשיפה ל-T ברחם גרמה לנקבות לעלייה בהתנהגות הזכרית ולירידה בהתנהגות הנקבית – מסקוליניזציה ודה-פמיניזציה.
- ההשפעה של T ברחם היא קבועה. השפעת ההורמונים בבגרות היתה זמנית.
כשיצא המאמר הגישה היתה שבני אדם נולדים ניטרלים מבחינה מינית, והמגדר נקבע ע"י הסביבה.
ניסויים דומים שנעשו בקופים:
- הזרקת T לקופות בהיריון
- מעקב אחר התנהגות מינית בילדות ובגרות
מסקנות:
- בילדות:תנקבות שנחשפו לT מתנהגות יותר כמו זכרים (מינית ומשחק) בילדות – מסקוליניציה. החשיפה לא השפיעה על כל ההתנהגויות – על יזימת משחק ועל עניין בגורים אחרים.
- בבגרות: מסקולניזציה ודה-פמיניזציה של נקבות שנחשפו לT.
צריך לשים לב שבקופים מדובר בשינוי בשכיחות, כי גם זכרים וגם נקבות מתנהגים באותן התנהגויות מיניות.
ההיפתוזה מתארת אנלוגיה בין ההשפעה של T על הגניטליה ועל מבנה המח.
- ראינו שאצל קופים הזרקת הורמון מין בבגרות לא "הופכת" את המין. מה ההסבר? ההתנהגות המינית נקבעת פחות ע"י הורמונים. הרבה מההתנהגות המינית שלהם היא חברתית.
הבעיות במודל:
- חלק גדול מההתנהגויות המיניות מופיעות באופן ספונטני בתגובה להורמונים בשני המינים. למשל – יש זכרים שעושים לורדוזיס סתם. זה לא שיש "מח נקבי" ו"מח זכרי". לכן היתה השערה שהחשיפה ל-T משנה את הרגישות להורמוני המין. אכן צריך להזריק לזכר מעוקר רמות גבוהות של ES+P ע"מ שיתנהג כמו נקבה. אבל, הסתבר שההבדל ברגישות נובע מהמחזוריות של הפרשת ההורמונים אצל נשים. המסקנה היא שמעגלי המח שאחראים להתנגות זכרית או נקבית נמצאים בשני המינים, וההבדל ההתנהגותי בבגרות נובע מהבדלים ברמות ההורמונים. מסקנה זו מנוגדת להיפתוזה הראשונית.
- מרנית המחקר היה על T אך עכשיו רואים שיש השפעה ל-ESבפמיניזציה של המח (יש הרבה השפעות שהן לא בהכרח פמיניזציה). זה אומר שמודל המח הבי-פוטנציאלי הוא לא נכון. למעשה יש שני מסלולי התהתפחות אורתוגונולים. יש מסלול פמיניזציה שמשופע מ-ES ומסלול מסקולניזציה שמושפע מ-T.
- המודל המקורי אומר שהורמוני מין משפיעים על מבנה המח רק על הלידה. מתברר שהם ממשיכים להשפיע על המח כל החיים. במיוחד לנשים פוריות – המח כל הזמן משתנה בצורה ציקלית.
אותם הורמונים גורמים להשפעות שונות ברקמות שונות. הרבה מההשפעות האלה תלויות בסביבה (רחמית או לאחר הלידה) – תזונה, לחץ, טיפול אמהי. המסקנה מכל זה היא שאין קשר בין השינויים באזורי המח השונים. מעבר לכך, יש אזורים במח שמסתנטזים אסטרדיול – אין קשר הכרחי בין רמות הורמוני המין בדם לרמה שלהם במח.
אי אפשר לדבר על מח זכרי ומח נקבי כמו שמדברים על גניטליה. המח מורכב מהרבה אזורים, והוא יכול להיות יותר זכרי באזור אחד ויותר נקבי באזור אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה