הסב דומה למשיכה. כל מסב הוא כאילו נמשך חדש.
חתימה של הנפרע בלבד (ללא הוספת כיתוב) הופכת את השטר למוכ"ז ואין צורך בחתימות הסב נוספות. מי שמחזיק בו יהיה האוחז.
בעבר היה נפוץ שיש הרבה היסבים על כל שטר. כיום רוב ההיסבים הם בין בנקים.
לא ניתן להסב חלק משטר או להסב שטר לשני חייבים לחוד (ס' 32(2)). הסיבה היא שלא רוצים להטריד את החייב בתביעות כפולות. לכן הסבה חלקית שלא תגרום להטרדה היא תקפה, למשל הסמב יכול לכתוב – "שלם לפלוני 10 מתוך 20, התקבלה היתרה בסך 10”.
מותר להסב לשני נסבים ביחד, לנסבים לחלופין או לנסבים בזה אחר זה - כי אין כאן הטרדה. במקרה של הסבה לשניים ביחד, שני הנסבים יהיו חייבים לחתום כדי להסב הלאה.
שני נסבים הם כמו שני נפרעים ע"פ ס' 33(ג), 6(ב). רק נסב אחד יכול לחתום אך השני לא יחוייב (ס' 22) – לא חתמת, לא התחייבת.
טעות בשם הנפרע/מסב
מקרה כזה היה בפס"ד שיוביץ – חתמו היסב לחברה אך לא את השם המדוייק.
אם הנפרע מוכיח שהיתה טעות הוא יקבל את הכסף. אם התכוונו להעביר לאוחז את השטר, אין בעיה להעביר אותו.
אם מסבים את השטר כאשר החתימה לא זהה לשם, תהיה לנסב בעיה. הבעיה היא שהנמשך יכול להגיד שחסרה לו חוליה בהעברת השטר ולכן לסרב לשלם. כלומר, השטר תקין אך יכולה להיות בעייה לגבות אותו.
אם יש אי-התאמה בין שם הנסב לחתימה לא יכול להווצר אוחז כשורה בשטר (ס' 28(א)).
הפתרון לכך הוא שהנפרע או כל נסב יחתום בשם המשובש (ס 31(4)) – זה יהיה תקין, ויוכל להווצר אוח"כ בשטר. אך זה מותר רק לאדם שאליו השטר היה מיועד.
פתרון אחר הוא שמי ששיבשו את השם שלו יחתום פעמיים – פעם ראשונה בשם המשובש ופעם שנייה בשם התקין (ס 31(4)). כאילו הוא העביר את זה לנפרע בשמו האמיתי. אם חותמים בסדר הפוך לא יווצר אוח"כ.
סדר הזמנים של הסב ומסירה
לא משנה אם קודם חותמים או קודם מוסרים. יכול להיות הפרש זמן גדול (למשל במקרה של שטר ביטחון).
סוגי היסב
1. היסב מיוחד (ס 33(ב)) – הסב שנוקב את שמו של מי שמסיבים לו (כמו שטר לנפרע)
2. היסב על החלק – ללא שם (כמו שטר למוכ"ז), הופך למוכ"ז. לא ניתן להפוך שטר שהוצא למוכ"ז לשטר עם הסב מיוחד! הסיבה היא שלחייב יותר נוח שיהיה אוחז למוכ"ז מאשר אוחז מיוחד (לא צריך להתחיל לברר את זהות האוחז, לבדוק את שרשרת החתימות). אבל – אם יצא שטר בר פרעון לנפרע שהוסב על החלק, ניתן להסב בחזרה לנסב מיוחד (ס 33(ד)).
3. היסב מגביל – שנוספו בו הוראות מגבילות.
יש הסב עם תנאי מגביל (ס' 31(6)) ויש הסב על תנאי (ס 32) וזה לא אותו דבר. הראשון מגביל את ההיסב והוא מחייב, והשני מוסיף תנאי שניתן להתעלם ממנו בעת הפרעון.
המשמעות: ניתן לכתוב היסב על תנאי וזה לא פוגע בשטר. זה פוגע בסחרות – הנמשך לא יודע אם התמלא התנאי או לא. התנאי יהיה תקף בין צדדים קרובים. ומה לגבי מקרה בו הפורע יודע שהתנאי לא התקיים? תעלומה.
ניתן כך מאד בקלות ליצור שטרות עם תנאים (למשל שיק עצמי שמוסב עם תנאי).
ההבדל בין אחריות של מסב לאחריות של מעביר במסירה
מסב אחראי לכבד את השטר – הוא חב על פיו ויש לו חובות מעביר במסירה. מעביר במסירה אחראי רק לתוקפו של השטר (ס' 59(ג)). מעביר במסירה אחראי רק לחוליה הקרובה אליו, ומסב אחראי גם לכל מי שלאחר מכן (ס' 46(ב)).
יש מקרים בהם לאוחז יהיה עדיף להשתמש באחריות של המסב כמעביר במסירה, למשל הסב בלי זכות חזרה. זה אומר שאי אפשר יהיה לחזור למסב אם החייב העיקרי לא משלם. זה יכול לקרות במקרה שנותנים את השטר לחברת גבייה. מותר ע"פ ס' 15(א)(1)
* מעביר במסירה – מי שלא חתם חתימת הסב אלא בעצם מכר את השטר.
חיובי המסב
ס' 51(ב)(1) – מסב מתחייב לפרוע את השטר לאחר התמלאות הדרישות:
- השטר הוצג כראוי לקיבול או לפרעון
- השטר חולל במיאון לקיבולו או בסירוב לפרעון
- ננקטו כל ההליכים הדרושים לאחר חילול (שיגור הודעת חילול)
מה קורה כאשר אדם חתם היסב בלי צורך?
למשל, חתם חתימת היסב על החלק. זה שטר למוכ"ז ואין צורך בחתימה. הכלל הוא שאדם כזסה יחוב כמסב. אין לכך מקור מפורש אך ניתן לראות סימוכין בס' 56. הוא חב כלפי המוכ"ז או כלפי הנסב המיוחד.
הסב מגביל – ס' 34
מסב יכול לצמצם את התוצאות הקנייניות של ההסב. התוצאות הקנייניות של הסב הן:
- העברת הבעלות בשטר
- העברת הכח לסחר את השטר
ניתן להגביל כל אחת מהן (ס' 34(א)). למשל – שטר לגוביינא – מותר להשתמש בשטר אך אין העברת בעלות. שני הסוגים מסיימים את הסחרות של השטר.
הסב מגביל יכול להיות בע"פ (מחייב צדדים קרובים) או בכתב על השטר (מחייב את כל האוחזים).
הסב שמגביל סחרות הוא דומה למשיכה לפלוני בלבד (ס 7(א)).
נסב לגבייה נחשב כאוחז – כי מספיק שתהיה זכות החזקה ואין צורך שהאוחז יהיה בעלים. זה אומר שהוא יכול לתבוא בשם עצמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה