ההליך המשפטי בסין
המערכת המשפטית מאד מורכבת ובעייתית, וזה משליך על עשיית עסקים. הבסיס למערכת עסקית זה מערכת שיפוט תקינה ואמינה שזוכה לאמון. מה הטעם לנסח חוזה אם לא ניתן לאכוף אותו?
עד שנות ה-80 היה ואקום משפטי מוחלט. נקודת המוצא היא – אין אמון במשפט. אי אפשר לצאת מנק' הנחה של משפט הוגן.
ככל שמגיעים לאזורים יותר נידחים הסיכוי למשפט תקין פוחת. גם בגלל הכשרה פחותה, תרבות אחרת ופחות פיקוח. ככל שיורדים לבימ"ש בדרגה יותר נמוכה כך הבעיה מחמירה. הבעיה בבימ"ש העליון היא יותר ברובד הפוליטי, אבל בד"כ בכל מקרה לא נגיע לשם.
כאשר עוסקים עם עסקאות גדולות, המערך המשפטי משופר. אבל לפעמים הדין הסיני מכתיב הליכה לבימ"ש סיני ונמצאים שם בלי לתכנן מראש, והחוזה לא תמיד יהיה תקף. חוזה מצמצם את הסיכוי שיגיעו לבימ"ש.
המשפט הסיני בנוי על המשפט הקונטיננטלי. השופט הוא יותר אקטיבי. הבעיה – השופט לא ממש מבין בראיות ופרוצדורה, וקשה לנבא או לשלוט באיך יתנהל ההליך.
4 דרגות של ביהמ"ש: עליון, גבוה, ביניים ותחתון. יש בימ"ש ייחודיים – לא חשוב לנו.
המפלגה ממנה את השופטים ושולטת במערכת. ס' 123 לחוקה – קובע את המגבלות על עצמאות ביהמ"ש. זה מכיוון שה-NPSCS ממנה ומדיח את השופטים.
ביהמ"ש צריכים לדווח על הפעילות שלהם למפלגה, כלומר יש המון פיקוח.
בתחום החקיקתי – מי שמוסמך לפרש את החקיקה זה קונגרס העם ולא ביהמ"ש! בפועל ביהמ"ש העליון כן מפרש חקיקה. קונגרס העם הוא כח ממשי ולא חותמת גומי בהקשר של ביהמ"ש.
הממשלות המקומיות מממנות, ממנות ומדיחות את השפוטים שבתחום שיפוטן, וכן גם הם נטולי עצמאות.
התביעה הכללית היא גוף מאד חזק. שולט על מעצר, ניהול הליכים, טיפול בשחיתות. הוא מפקח על ביהמ"ש ולעתור על החלטה שלו.
סמכות מקומית – היא קוגנטית, אם מגישים את התביעה במקום הלא נכון היא תבוטל. זה לא פשוט ולפעמים יש סמכות מקבילה.
סמכות עניינית – גם לא פשוט להבין את החלוקה. המבחן המרכזי הוא מורכבות הסכסוך. זה יוצר אי-בהירות. יש פירוט במצגת.
ביהמ"ש העליון – למרות שזאת שיטת טוטליטארית יש לו מעמד משפיע. משמש כערכאת ערעור וראשונה (בתיקים מיוחדים). הוא מנהל אדמינסטרטיבי של ביהמ"ש. משתתף בהליך החקיקה ומייעץ לNPC. למעשה הואצלו לו סמכויות חקיקה מסויימות. הוא יכול להתבטא ב:
הכרעה בתיקים שמגיעים אליו ישירות
מכתבי תשובה או המלצה לערכאות נמוכות על שאלות שלהן. הדיעות האלה נחשבות מחייבות עבור בימ"ש נמוכים וטריבונלים בבוררות. ההכרעות חלות אוטומטית על ענינים שמתנהלים.
פומביות ופרסום ההחלטות – גם פסה"ד לא מפורסמים בצורה סדירה. יש GAZETTE שהוא הפרסום הרשמי. קשה לוודא שיש פרסום מלא. ביהמ"ש העליון מצפה שהחלטותיו יהיו תקדים מחייב וזה קורה.
סד"א
יש הליך רגיל ומקוצר. לא מייחסים משקל רב לעדויות – מובן שכולם משקרים.
אפשר להעלות טענות עד רגע פסה"ד – אין ממש הליכים מסודרים. העדר דיני ראיות מקשים על ההליך.
חוק הפרוצ' מ-90 אומר כל מיני דברים שרשומים במצגת. החוק קובע מקרים שבהם ניתן לתקוף את הרשות. הוא מאפשר לתקוף רק את וקיות ההליך ולא את הסבירות שלו.
נושי בטחון המדינה ודיפלומטיה – זה מקביל ל"שפיט" אצלנו.
פעולות אדמינסטריטיביות הקבועות בחוק ... - זה מרוקן מתוכן את כל החוק – אין ב"ש על שק"ד.
יש המון המון טפסים אם רוצים לתבוע רשות, וזה הליך שמאד קשה לעשות.
ערעור – אפשר לערער פעם אחת בלבד. גם בארץ זה ככה בעצם. עילות הערעור מופיעות במצגת. הבדל משמעותי ממהליך אצלנו הוא הליך הבאת ראיות חדשות והכרזה על טענות חדשות.
בסין ביצוע פס"ד הוא רק אחרי שלב הערעור. זכיה בערכאה ראשונה היא סימן טוב אבל לא סוף הדרך. בערעור השופט מתחיל מחדש. יש גם הליך שנקרא משפט חוזר עצמי, שבו ביהמ"ש מעביר את התיק לועדה שיפוטית שיכולה לשנות את ההחלטה. יש גם משפט חוזר לערכאה גבוהה יותר – אם הערכאה הגבוהה מוצאת טעות היא יכולה לדון בתיק.
צריך להדגיש שצריך לעות הכל כדי לאל להגיע להליך משפטי כי זה בלגאן.
המקצוע המשפטי
בתקופה הקומוניסטית עוה"ד נתקפו – הם מייצגים את מעמד הבורגנות וגם איניטיליגנציה. כתוצאה מכך לא היו ממש עו"ד. בתחילת שנות ה-80 עם מדיניות הדלת הפתוחה התחילו להיות עו"ד והממשלה התחילה לעודד את קיום המקצוע. הבינו שאי אפשר עסקים בלי זה. בהתחלה עוה"ד היו קשורים לממסד והיתה בעיית אמון בהם. בהדרגה זה השתנה – התחילו להיות עו"ד פרטיים. בגלל זה הרבה פעמים לא ברור לסינים למה צריך עו"ד בשלב מוקדם בעסקה. בעבר עוה"ד התגאו בקשרים שלהם, כי הם הבינו שבסין אתה מצפה לקשרים, למרות שבכלל לא היו להם קשרים. היום המצב אחר – יש פירמות עו"ד טובות בסין. הרבה עו"ד עוברים הכשרה במערב.
עו"ד סיני לא יקבל החלטה עבור הלקוח אלא רק ייתן לו את תמונת המצב. זה בניגוד לעו"ד ישראלי שיגיד את דעתו. צריך להבין שעו"ד סיני לא יגיד את דעתו גם אם העסקה ממש מחורבנת.
מבחינה ארגונית, משרדי עוה"ד בסין בנויים בצורה שונה. אין שם שותפות אמיתית, למרות שזה נראה כאילו שכן. השותפות היא רק בהוצאות, לא יעבירו תיקים בין שותפים גם אם אחד מהם מבין יותר בתחום. המשרדים הגדולים מבינים שזה בעייתי ומנסים קצת לשנות את זה. הרבה פעמים עוה"ד הבכירים לא יודעים אנגלית ולא באמת מסוגלים לייעץ שעסקה מורכבת שחל עליה דין בינ"ל. הם מביאים עו"ד צעיר שלמד אבל אין לו ניסיון חיים.
צריך לדעת לבחור עו"ד טוב אחרת זה סיכון רציני.
בסין לא רק עו"ד יכול לייצג, אבל רק עו"ד סיני יכול לייצג בביהמ"ש. בבוררות אנחנו יכולים להופיע.
אתיקה מקצועית
מנסים לעשות שם כללי אתיקה. מה שאצלנו נראה מובן מאליו ברמה האתית לא ככה אצלם. למשל, היה לו מקרה עם משרד עו"ד גדול שעבר לצד השני באמצע עסקה מאד רגישה. אחרי 12 חודשים מותר שם לעבור צד. לכן צריך לשים לב לכמה משתפים את העו"ד הסיני.
נוטריונים
סין מאד בירוקרטית ורק המילה הכתובה קובעת. אישור נוטריון למסמך הוא מאד חשוב. הרבה פעמים יש חובה חוקית לעשות זאת. הרבה פעמים גם אם החוק לא מחייב – זה כדאי. הפרוצדורה יכולה להיות יותר חשובה מהמהות.
יש שם בעל תפקיד שהוא הנוטריון הציבורי, והרישום שלו לאירועים נחשב לעדות בביהמ"ש.
שופטים
עד 83 לא היתה דרישה להכשרה מקצועית. ב-95 עשו חוק שופטים. עדיין יש בעיה קשה עם השופטים. אין להם מושג מהמשפט המודרני. הם חסרי מקצועיות.
זרים ובוררות
כאשר יש צד זר הצדדים בסכסוך יכולים לבחור באיזה מדינה להתדיין. יש תחומים שבהם חייבים לפנות לבוררות בסין. הבוררות הוא מוסד שהולך ומתחזק כי אין אמון במערכת המשפטית. זאת בד"כ ברירת המחדל בחוזה. ההליך יכול להיות באנגלית. הבורר לא חייב להיות סיני ואפשר גם לדרוש שלא יהיה סיני.
יש 2 טריבונלים עיקריים לבוררות בסין -
CEITAC ו-MAC. הם הוקמו ע"י הממשלה. למרות זאת הם מוסדות רציניים. ההליכים ב-CIETAC הם הוגנים סה"כ אך אין שליטה על ההליך ולא ברור מה יקרה מתי.
ניתן לאכוף פסק בורר סיני. זה, לעומת הסיכוי לאכוף פס"ד זר בסין – שהוא 0. לכן צריך לקבוע בחוזה סמכות שיפוט בסין ולא בישראל. מה עושים אם רוצים לברוח מהשיטה הסינית? הולכים להונג קונג!
יש שם מערכת משפט נורמלית. הבוררות שם מאד אמינה. יש אמנה של אכיפת פסקי בוררות בין הונג קונג לסין, והאמנה הזאת נאכפת.
לעומת זאת, אם הלקוח לא הולך לתבוע לעולם, ורוצה להגן על עצמו, עדיף שמקום הבוררות יהיה בישראל כי הסינים בחיים לא יעשו את זה.
הונג קונג היא קריטית לעשיית עסקים בסין כי היא חלק מהמדינה אבל מאד שונה. הונג קונג יותר חשובה ממקאו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה