סין וארגון הסחר הבינ"ל - WTO
ב-WTOחברות 153 מדינות כולל ישראל (חברה מייסדת). סין חברה ב-WTO ולא ב-OECD.
ה-WTO – רקע
הארגון הזה מארגן את הסכמי כריתת הסחר בין מדינות. האמונה הבסיסית היא שאם יעשו מה שהוא אומר, זה יעלה את רמת החיים בכל המדינות. המשימות היא ליצור מסגרת למו"מ בין מדינות, מנגנון לבירור סכסוכים, אמצעי ליצור תקשורת משותפת מחייבת, ביקורת על הטמעת המדיניות, סיוע טכני וייעוץ.
ה-WTO מתיחס לשורת הסכמים ב-1947 – הסכמי GATT שהיו יותר ספציפיים. ההסכמים של ה-WTO יותר מקיפים מה-GATT. ההסכמים הקודמים הם חלק מההסכמים של ה-WTO. יש גם הסכמים אחרים שכל מדינה שמצטרפת צריכה לקבל על עצמה – חייבים לקבל את הכל.
הסכם אחד שבוטל – הוא קשור לחקלאות. זה נושא מאד בעייתי ובמיוחד בסין כי 90% מהאוכלוסיה הם איכרים. זה נושא בעייתי כי האוכל זה בסיסי.
נושא התברואה – ה-WTO אמר שכל מדינה יכולה לשים כל תקן בינ"ל מחייב, כל עוד לא מפלים את זה מול החברות המקומיות.
טקסטיל – עוד נושא מורכב, בגלל שעלויות הייצור נמוכות.
ANTI DUMPING AGREEMENT - “היצף" זה למכור בארץ אחרת במחיר נמוך יותר משאתה מוכר אצלך. הבעיה היא שמאד קשה לקבוע מהו מחיר היצף. יש על זה ויכוחים בכלכלה. יש הרבה טענות על סין לגבי היצף. כאשר סין הצטרפה ל-WTO היא נאלצה להסכים שהיא תחשב למדינה ללא כלכלת שוק לצורך קביעת מחירי היצף. המשמעות של זה היא שניתן לקבוע היצף בדרכים נוספות מאלה שחלות על מדינה עם כלכלת שוק. כתוצאה מזה, הרבה יותר קל לטעון שהיא מוכרת בהיצף.
הסכם מכסים
הסכם ביקותר ובדיקות קדם משלוח
יש עוד פירוט הסכמים במצגת
ההסכמים מתירים למדינה להגן על עצמה במקרה שייבוא מסכן ענף שלם בכלכלה המקומית.
ההסכמים האלה מחייבים ברמה הבינ"ל בלבד. חברה לא יכולה לתבוע את הממשלה. אבל מדינות יכולות לתבוע אחת את השנייה.
עקרונות מנחים של ה-WTO
כל מדינה צריכה להסכים לכל ההסכמים. באופן עקרוני ההחלטות מתקבלות בהסכמה פה אחד. המטרה היא לחזק את הלגיטימיות של הארגון. לכלל הזה יש חריגים – ניתן לצרך מדינה בהסכמה של 2/3.
עקרון המדינה המועדפת – על פי העקרון הזה, אם נותנים הטבה למדינה מסויימת, צריך לתת אותה לכולם. העקרון אומר שלא ניתן להעדיף מדינה ספציפית.
ביקורת על הWTO
יש הרבה ביקותר לע כל הארגונים הבינ"ל, הטענה היא שאלה גופים כלכליים שמייצגים סקטורים מסויימים, הם לא דמוקרטיים ומשפיעים על כל העולם. במידה מסויימת ה-WTO שונה, כי המדינות הקימו אותו. למרות זאת, הוא מייצג סקטורים של חברות הענק וגורמים כלכליים חזקים. הוא מקדם את האינטרסים שלהם, בייחו ע"ח המדינות המתפתחות.
כל שינוי סובסידיה בסין יכול להביא לאובדן עבודה המוני.
טענת הנגד היא שזה לטובת המדינות המתפתחות, כי הגברת התחרות זה טוב. לפעמים מנסים לעשות איזון בהסכמים טלובת המדינות המתפתחות (אבל זה לא תמיד עובד).
התחיבות שלילית – מדינה מסויימת לוקחת על עצמה התחייבות מגבילה נוספת לדרישות ה-WTO. זה, בגלל שחוששים ממנה. גםעל זה יש ביקורת.
יישום ה-WTO הוא לא פשוט, ולא רק הסינים עושים איתו בעיות.
מבנה ה-WTO – פירוט במצגת
הגוף הכי חשוב הוא ה-COFERENCE. מתחתיו יש את ה-GENERAL COUNCIL – מפקח על הפעילות השוטפת ויישוב סכסוכים. המזכירות – מתפעלת את מערך הארגון.
DSB – זה המנגנון ליישוב סכסוכים. כאשר מדינה טוענת שמדינה אחרת הפרה, היא צריכה לפנות למנגנון. אם הן לא מסתדרות תוך 60 יום, מקימים פאנל של בוררים והם מכריעים בבעיה. ההכרעה הזאת מחייבת רק בין המדינות שהיו צד לסכסוך. הדרך המקובלת לאכיפה היא לתת זכות למדינה שנפגעה לנקוט שאמצעים שיאזנו את הפגיעה. הדרך השנייה היא מתן הוראה למדינה שהפסידה לתקן. בד"כ המדינה שהפסידה מבטלת בעצמה את הצעדים השנויים במחלוקת.
סין והWTO
זה היה מאורע מאד חשוב מבחינת מערכת המשפט והעסקים. ההצטרפות גרמה להמון שינויים וחקיקה. ב-47 סין היתה מחברה מיסדת של הסכמי הGATT, אבל נותקה ל-20 שנה מהסחר הבינ"ל. עם הכרזת מדיניות הדלת הפתוחה השתנתה הגישה. ב-2002 היא הפכה לחברה מן המניין בWTO – זה לקח המון שנים עד שצירפו אותה.
למה סין רצתה להצטרף?
זה מאפשר לדרוש כל מיני דרישות ממדינות אחרות, כל מיני הטבות שסין רצתה.
באותה תקופה סין רצתה למשוך משקיעים זרים.
סין הבינה שזה יביא להתיעלות כלכלית.
רצון לקבל כבוד
הבינה שזאת דרך לצמצום השחיתות וקידום שלטון החוק בהיבטים מסויימים
יש כל מיני קבוצות לחץ בשלטון, היו כאלה שראו בזה יתרון כי זה יוליך את סין בדרך אל-חזור "לכיוון מסויים"
הWTO דרש כל מיני דברים שאינם חלק ממשטר טוטליטרי, כמו שוויון ושקיפות, זה לא היה פשוט.
בפרוטוקול יש התחייבויות של סין בהצטרפות. הנספחים לא מענינים. כדאי לקרוא את הפרוטוקול. הדבר הכי חשוב זה שסין התחייבה לשקיפות ולשינוי טוטלי של המערך המשפטי. כמובן שזה עדיין לא מיושם.
למרות שסין מתפתחת, דרשו ממנה לא לקבל את ההקלות של מדינה מתפתחת והיא הסכימה.
החמירו איתה גם לגבי מנגנון הפיקוח – 8 שנים במקום 2-6.
נגישות השוק לסחורות ושירותים – סין הסכימה להוריד תעריפי מכס בהמון. לפני ה-WTO תחומים שלמים היו חסומים לזרים (ביטוח, בנקים, טלקומוניקציה, בתי מרקחת).
התחייבויות נוספות היו בתחום החקלאות – הורדת סובסידיות וביטול מכסות על ייבוא.
סין נחשבת כמדינה ללא כלכלת שוק למשך 15 שנה לצורך היצף.
12 שנים מיום ההצטרפות אפשר לעשות הגנות מיוחדות נגדה. התנאים לצרך הגנת SAFEGUARD מולה יהיו יותר קלים. SAFEGUARD זה אומר שאם כלכלה שלמה תקרוס זה מותר לא לאפשר ייבוא.
בנקים – בעבר היו רק של הממשלה, היה צורך לעשות רפורמה מקיפה. היום מותר לבנקים זרים לפעול בסין.
יחס בין התחייבויות לעמידה בהן – חל שיפור אך המרחק להגשמת הדרישות גדול. הסביבות לכך:
זאת מדינה גדולה וזה קשה
מחסום פוליטי – הדרישות של ה-WTO עומדות בסתירה למשטר הקיים
מחסום בירוקרטי – הבירוקרטיה רוצה לשמור על עצמה ועל טובות ההנאה שלה. החקיקה עמומה ולכן הפקיד יכול לפרש אותה לפי מידת הנוחות.
יחסי סין-ארה"ב
ארה"ב ניהלה את מרבית המאבק לגבי תנאי ההצטרפות לסין. יש כל הזמן מאבקים על שערי המטבע.
יש דוגמאות סכסוכים במצגת. רוב המקרים הם ארה"ב נגד סין.
מדינות אחרות
טאיוואן – חברה בWTO מ-2002.
הונג קונג – חברה מ-95
מקאו – חברה מייסדת.
זה חשוב כדי להדגים את זה שהונג קונג ומקאו מתנהלות עצמאית מבחינה כלכלית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה