דיני חוזים
הדין הסיני מגדיר מהו חוזה. ההגדרה היא בס' 2. ס' 1 מסביר שהתכלית שלו להגן על זכויות הצדדים ושמירה על הסדר הסוציו-אקונומי. ס' 1 מראה לנו את ההבדל המהותי בין החוק הסיני לכל חוק חוזים מערבי. אין דגש על חופש החוזים כמו שיש במערב. נקודת המבט של החוק הסיני היא האינטרס של הכלל. זה אומר שיש פחות חשיבות למה שכתוב בחוזה. בישראל, סעיף יתבטל רק אם הוא מאד חריג (ס' 30), ובסין זה לא ככה.
חוק החוזים הוא מ-99! אחת מהנורמות של קונפוציוס היתה שצריך לכבד הבטחה. בפועל, לא היה מנגנון שאכף הסכמים.
במאה ה-7-9 היה מרד מפורסם שהפסיק את רישום הקרקעות הקיסרי. זה אמר שהדרך היחידה להוכיח בעלות היתה באמצעות חוזה, וזה קצת הגביר תא החשיבות שלהם. אבל סה"כ לא היתה משמעות לחוזים. היתה פרקטיקה של חנינות על התחייבות חוזית.
בתקופת סין הלאומנית (אחרי הקיסרות ולפני הקומוניזם), ניסו לעשות חו"ח מודרני, אבל זה לא צלח.
בתקופה הקומוניסטית, דיני החוזים נעלמו לחלוטין. הגישה של מאו היתה שהמדינה עושה את הכל. התהפוכות הפוליטיות לא איפשו לבנות דיני חוזים. נק' המפנה היתה במדיניות הדלת הפתוחה. הבינו שחייבים חקיקה מסדירה לחוזים כדי לקדם את הכלכלה. קדמו לחוק הזה 4 חוקים אחרים שהם רלוונטים קצת.
ECONOMY CONTRACT LAW – מסמך מאד מגושם, מתוך ראייה של המדינה כמפקחת. זה לא חוק מודרני
FOREIGN CONTRCT LAW – ניסיון לעשות חוק יותר מודרני, אך הוא חל רק על זרים
הקוד האזרחי – חל על הרבה תחומים ויש בו כמה סעיפים על חוזים
TECHNOLOY CONTRACT LAW – רק לחוזי טכנולוגיה, תקף גם על אזרחים סינים. בא על רקע פריצת ההי-טק.
חוק החוזים הסיני מממש מממממממממש מממש חשוב. קדמו לו המון ויכוחים בקונגרס העם. רוב החוק מבוסס על המשפט הקונטיננטלי. זה חוק מאד ארוך. בחלק הכללי יש 129 סעיפים ויש גם חלקים לסוגי חוזים ספציפיים.
הבעיה העיקרית בחוק – עמימות. גם כאשר הדין נותן תשובה מודרנית וראויה, אי אפשר לדעת איך יפרשו אותה. כי כל שיטת המשפט עמומה, אין פרשנות היסטורית ולשופט יש הרבה שק"ד.
על חוזה שנחתם לפני 99 תחול מערכת החקיקה הקודמת אלא אם:
הוראות השוק הקודם סותקות לגבי הסוגייה והחוק הנוכחי מקבל בה. פונים רק עבור אותה סוגיה לחו"ח
החוזה נכרת לפני 99 אבל הביצוע הוא אחרי כן
החוזה בטל לפי חוקים קודמים אבל תקף לפי החוק הנוכחי
ס' 7 + 38 – ניתן לראות בהם את תפיסת העולם השונה. ס' 7' אומר שהצדדים יכבדו אתיקה חברתית ולא יפגמו באינטרסים ציבוריים. ס' 38 – מתיחס לצווי רכישה מדיניים ומתנות מנדטוריות (?)
ביהמ"ש העליון הסיני פרש את ס' 7. הוא פרש את המונח "חקיקה אדמינסטרטיבית" כחקיקה ברמה הלאומית בלבד. זה מראה שמבינים שאם ס' ייהפך לס' משמעותי בפרשנות חוזים זה ירוקן את משמעות החוק. ההבהרה הזאת לא פותרת את הבעיה.
אגב, כיוון שזה לא חוק פוליטי יש עליו דיונים משפטיים בסין. בין היתר ניסו להגדיר מהם אינטרסים ציבוריים. למשל – יחסי משפחה, יחסי מין, אינטרסים של המדינה, זכויות הקשורות לפעולות כלכליות, תחרות חופשית, הימורים לא חוקיים, עובדים, רווחים ללא זכות. בקיצור הרשימה כוללת הכל. \התוכנית המנדטורית זאת התוכנית הכלכלית של המדינה. ככל שעובר הזמן התוכנית הופכת פחות חשובה.
הסעיפים נמצאים במצגת.
הצעה וקיבול
דומה לדין הישראלי. ס' 12, 14. דורש הצעה וקיבול, גמירות דעת ומסויימות.
יש הבחנה בין הצעה בע"פ להצעה בכתב (ס' 23). ס' 19(2) – הצעה לא יכולה להתבטל כאשר היא בלתי הדירה או כאשר הניצע ביצ הכנות לקראת הגשמת החוזה.
שינוי מהותי מהווה הצעה חדשה.
חוזה נכרת כאשר הצדדים חותמים
עליו.
יש הבחנה בין חוזה שנחתם בפורמט של חוזה ואז הוא מחייב חתימה, או חוזה שהוא לא בפורמט ואז לא צריך לחתום.
יש התיחסות לטקסט אלקטרוני.
ס' 5 מתיחס לעקרון הצדק/הגינות. עקרון תו"ל נמצא בס' 6. ס' 5 מצמצם את חופש החוזים – זה מושג שסתום שאין לדעת איך יפורש. הס' הזה נותן הרבה מקום לשופט להתערב, ולכן זה גם פתח לשחיתות.
המחבנים לעקרון ההגינות:
האם חלוקת הסיכונים סבירה?
האם יש תרומה הוגנת של הצדדים לעסקה?
האם יש ניצול יתרון חריג של אחד הצדדים?
סעיפים סטנדרטיים – כמו חוק החוזים האחידים שלנו.
אצלם מדובר על ס' בתוך חוזה, ולא על החוזה כולו. אלו הם ס' שנוצרו בציפייה לשימוש חוזר ולא היה עליהם מו"מ. אין התיחסות לרעיון של חוסר איזון מובנה בין הצדדים. ס' סטנדרטי נחשב מקפח.
ביטול ובטלות
צריך לזכור שהמשטר בעלים של חלק גדול מהעסקים (SOE). גם עסקים שנראים פרטיים יכולים בעצם להיות בבעלות המדינה. אם רוצים לבטל חוזה מול המדינה – זה מן הסתם בעייתי. האם כולם נכנסים להגדרה של "שימור אינטרס המדינה"? האם ניתן לעשות מולם חוזה שוויוני?
גם שדין הסיני יש הבדל בין בטלות לניתן לביטול. ס' 52-54. כאשר יש ניסיון להסתיר פעולות לא חוקיות במסווה של פעולה לגיטימית – למשל אם מישהו מוכר סחורה גנובה לצד ג' – יכולה לקום הטענה שיש פה הסתרה של מכירת סחורה גנובה.
ס' 54 נותן זכות לביהמ"ש או לבוררות לבטל חוזה שכריתתו קשורה באי-הבנה מהותית (טעות) או חוסר הגינות מהותי (מושג שסתום). לשים לב שאין סעד עצמי במקרה הזה.
אם מישהו לא ממש את הזכות לבטל תא החוזה תוך שנה הוא מאבד אותה.
ס' 58 שלהם הוא כמו 31 שלנו – השבה על חוזה לא חוקי.
מצד אחד, המדינה לא רוצה שאנשים יחתמו על חוזה לא חוקי. מצד שני, לפעמים צד מסויים מנצל אי-חוקיות כדי לחתום על חוזה ולהיפטר מהתחייבות.. לכןיש לזה ס' שמחלק את האחריות בין הצדדים.
הפרה
דומה לדין הישראלי. אין הבחנה בין הפרה רגילה ליסודית. יש אחריות מוחלטת להפרה ולא עולה שאלת האשמה.
אכיפת ההפרה – דומה לס' 3ב אצלנו.
ס' 94 מקביל להפרה צפויה (ס' 17).
הביטול הוא סעד עצמי. על הפרה מול SOE חלים דינים מיוחדים וחייבים לבדוק את זה בנפרד.
ס' 68 – השעיית חיובים.
ס' 114 – מקביל לס' 15ג אצלנו – פיצויים מוסכמים. ניסיון לעשות פיצוי מוסכם אבל תחת שליטה. הנוסח לא מאד ברור.
סיכול – שונה מאשר אצלנו. בדין הישראלי, סיכול נחשב כהפרה מוצדקת, הנחת המוצא היא שיש הפרה.
בדין הסיני אין הפרה – יש פקיעת חבויות הדדית עקב הגעה למצב סיכול. החוק הסיני לא מכיר מצב שבו ביצוע החוזה שונה מהותית ממה שהוסכם. מבחינת החוק הסיני, מדובר בחוזה שאי אפשר להשלים אותו.
WU AN GAS – פס"ד שבו צד התחייב להעביר כמות גז מסויימת במתקנים מאלומיניום. לאחר חתימת החוזה, מחיר האלמיניום קפץ פי 4. זה הפך את ביצוע החוזה לבלתי אפשרי עבור צד אחד. הצד השני סרב לשנות את המחיר לאור הנסיבות. החוזה לא בוצע והיתה תביעה. ביהמ"ש הראשון קבע שהתביעה מוצדקת. ביהמ"ש השני הפך את ההחלטה וקבע שהיה פה סיכול, אי אפשר לחיב את הצד השני במחיר המקורי. ביהמ"ש העליון אישר את הקביעה.
מו"מ בסין
יש משפט שאומר – ההרים גבוהים והקיסר רחוק. זה אומר – הסיכוי שלך להגיע לאכיפה הוא אפסי.
מו"מ הוא קשה ושונה ממה שאנחנו מכירים. הם לא אומרים "כן" או "לא" אלא נותנים תשובות עמומות. יש המון טקסיות באופן הדיבור. יש היררכיה ברורה, כל אחד נפש עם מי שברמתו. יש טקסיות ברורה מי יושב בארוחה איפה, הבכיר הוא מול הבכיר השני, חשוב מי יושב באיזה צד ובאיזה מרחק מהבכיר. מו"מ בד"כ ארוך.
אם יוצרים מערכת יחסים טובה, אז הרבה פעמים זה חשוב יותר מהחוזה הכתוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה