RENVOI
אחד הנושאים המסובכים.
בעיית הרנוואי מתעוררת כאשר שיטת משפט אחת מפנה לשיטה אחרת, אבל השיטה האחרת מפנה את המשפט לשיטה אחרת גם. השאלה האם ממשיכים לעבור משיטה לשיטה.
כאשר המשפט הזר מפנה חזרה ללקס פורי – REMISSION. לדוגמה, אזרח ישראלי יושב דרך קבע באנגליה. הותיר נכסי נדל"ן בארץ. לפי עקרונות דיני הירושה בישראל צריך ללכת לפי הדין האנגלי, אבל המשפט האנגלי אומר שהולכים לפי מקום הנדל"ן.
כאשר המשפט הזר מפנה לשיטת משפט שלישית – TRANSMISSION.
דוגמה לרמישן -
בפני בימ"ש באנגליה בא מקרה של אזרח בריטי שנפטר בלי צוואה. מקום מושבו היה באיטליה והוא הותיר מטלטלין באנגליה. לפי כללי ברירת הדין באנגליה, עניני ירושה נידונים לפי מקום המושב של הנפטר > איטליה. לפי הלקס פורי צריך לחול הדין האיטלקי. לפי כללי ברירת הדין באיטליה יחול על ירושת מטלטלין הדין הלאומי של הנפטר > אנגליה.
דוגמה לטרנסמישן -
בפני בימ"ש באנלגיה הגיע מקרה של אזרח גרמני שנפטר ללא צוואה, מקום מושבו היה באיטליה והוא הותיר מטלטלין באנגליה. כללי ברירת הדין של המשפט האנגלי פנים לאיטליה; כללי ברירת הדין של איטליה מפנים לגרמניה.
שלושה פתרונות אפשריים:
דחיית הרנוואי - כללי ברירת הדין של הלקס פורי צריכים להפנות למשפט הפנימי ולא לכללי ברירת הדין של המשפט הזר. בדוגמאות הקודמות – דיני הירושה האיטלקיים. בפרשת מילר "משפט פנימי" = מוניציפלי. הגישה הזאת נזכרה באוביטר אחד בפס"ד אנגלי והיא אהודה בקרב מלומדים. גישת דחייה טוטלית של הרנוואי לא נמצא בהרבה מדינות, אבל יש הסדרים בסוגיות מסויימות שדוחים את הרנוואי.
באנגליה בחוזים ונזיקין אין רנוואי. אולי כי דיני המשפחה יותר לוקאליים. הכלל של חוזים היה קיים בקומון לו ונקבע ב-1990 בחוק. בנזיקין זה נקבע ב-95.
בישראל יש דוגמה לדחיית הרונוואי בחוק שיפור בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), ס' 5. נאמר שם "יחול הדין הפנימי". להבדיל – ס' 137 בחוק הירושה מדבר על "דין מושבו של המוריש". בס' 142 של אותו חוק נקבע שבדין חוץ יחול הדין הפנימי – דוחים את הרנוואי. אבל, במקרים בהם יש רמישן, יחול הדין הפנימי של ישראל
2. PARTIAL\SINGLE RENVOI – כללי ברירת הדין של הלקס פורי מפנים לדין הפנימי של מדינת הלקס-קאוזה, וגם לכללי ברירת הדין שלה, אך לא לכללי הרנוואי של הדין הזר. באופן מעשי, הולכים עם הרנוואי רק פעם אחת. נקבל את כללי ברירת הדין אם הם מפנים למדינה שלישית, אבל לא אם הם מפנים למדינה רביעית.
דוגמה: הלקס פוריהוא באנגליה. כללי ברירת הדין מפנים למשפט האיטלקי לפי חוליית קישור של הדומיסיל.
כללי רירת הדין במשפט האינטלקי מפנים למ/פט הגרמני לפני חוליית הקישור של הלואמיות.
המשפט הגרמני מפנה לדין הצרפתי שהוא מקום המצא המטלטלין – נעצרים בגרמניה. אם היינו מתחילים באיטליה, היינו מגיעים לצרפת. לכן יש חשיבות לפורום.
TOTAL\DOUBLE RENVOI \ “ביהמ"ש דהתם" – פוסקים כפי שהיה פוסק ביהמ"ש "שם". הלקס פורי ממשיך לזרום עם הלקס קאוזה עד השלב האחרון. בדוגמה הקודמת, היינו מגיעים לדין הצרפתי. זה אומר שמתחשבים בדין הפנימי, כללי ברירת הדין וכללי הרנוואי של הלקס קאוזה.
פס"דANNESLEY – אליזבט היתה בעלת דומיסיל מקור (DOMICIL OF ORIGIN) באנגליה ואזרחית בריטית. לפי הדין האנגלי, כאשר מתה הדומיסיל שלה היה בצרפת. לפי הדין הצרפתי, כאשר מתה הדומיסיל שלה היה באנגליה. בצוותאה היא אמרה מה לעשות עם כל רכושה, ולא הותירה דבר ליורשים ע"פ דין. בשיטות משפט מערביות, יש שתי גישות לגבי ציווי בצוואה: שמותר למוריש לעשות מה שהוא רוצה; או הגבלת כוחו של המוריש, מותירים מנה ליורשים לפי דין. הדין האנגלי מתיר לצוות הכל והצרפתי לא. לאליזבט היו שני ילדים, ועל פי הדין הצרפתי מותר לה לצוות רק שליש מהרכוש. השאלה איזה דין יחול עליה. בעניני תוקף צוואה, המשפט האנגלי מעביר את העניין למשפט הצרפתי. הדין הצרפתי הפנה למשפט האנגלי. לפי עקרון הרנוואי, ביהמ"ש הצרפתי היה צריך להמשיך עם ביהמ"ש האנגלי שהפנה את הדין חזרה לצרפת. ביהמ"ש האנגלי אכןו פסק כך – הצוואה היא רק על שליש מהנכסים. יש פה 2 רנוואי (הצעד הראשון הוא כללי ברירת הדין).
אם היינו עושים רנוואי מלא, אז לא היינו יכולים לסיים את המעגל. זאת אחת הביקורות החזקות נגד השיטה.
גם בשיטה זו יש חשיבות ללקס פורי.
ע"מ לפתור את בעיית מעגל הקסמים, מאמצים את הרנוואי הזר רק פעם אחת.
פרשת ROSS – כאשר הדין הזר אינו מכיר ברנוואי. אזרח בריטי בעל דומיסיל באיטליה הותיר צוואה לגבי נדלן באיטליה, מטלטלין באיטליה ומטלטלין באנגליה. לפי הדין האנגלי, המשפט האיטלקי יחול על כל המטלטלין, כיוון שהולכים לפי הדומיסיל. על הנדל"ן יחול הדין האיטלקי, כי זה דין הסיטוס (מקום הנכס). אם המשפט האיטלקי היה דן על המקרה, הוא היה מחיל את הדין האנגלי בתור הדין הלאומי. אבל, הדין האיטלקי לא היה מוכן לקבל את התיק בחזרה, כי אין שם רנוואי בכלל. ביהמ"ש האנגלי החיל את כללי הרנוואי האיטלקיים והחיל את הדין האנגלי.
במקרה ROSS, דוק' 1 היתה מחילה את הדין האיטלקי ודוק' 2 היתה מחילה את האנגלי.
במקרה ANNESELEY, דוק1 היתה מחילה את הדין הצרפתי ולפי 2 את הדין האנגלי.
בישראל
הנושא הוסדר בחקיקה בדבר המלך במועצה ונדון בפסיקה ובכתבי המלומדים. סימן 64 מתיחסרק לעניני מעמד אישי. 64(1) – בעניני מעמד אישי של זרים יחול הדין האישי שלהם (על לא-זרים יחול הדין הדתי, זה לפי הפסיקה). יש רשימה בסימן 51 של עניני מעמד אישי, אבל חקיקה ישראלית מחקה חלק ממנה. 64(2) הדין האישי של זרים הוא הדין הלאומי אלא אם כן המשפט של הלאומיות מייבא את המשפט הדומיסילי שלו – במקרה זה מחילים את הדין של הדומיסיל.
ננתח את ההוראה: כלל ברירת הדין מחיל את המשפט הזר. יש פה רנוואי חלקי, כי יש פה הגבלה – עוצרים את השרשרת. הרנוואי החלקי מייבא סוג מסויים של חוליה – רק את הדומיסיל. אם המשפט הזר היה מביא חוליית קישור אחרת? שאלה. אם הלקס קאוזה מפנה ללקס דומיסיל אז נלך אחריו אבל לא יותר – דוק' הרנוואי המלא [?]
הס' נדון בפס"ד מילר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה