עד לפני 10 שנים הדיון בנושא עו"ד התנהל בעיקר דרך 2 הפרדיגמות שדיברנו עליהן – פונקציונליזם וביקורתיות. עכשיו יש שינוי בשיח. אנחנו יכולים לזהות שתי גישות חדשות-ישנות בסםרות שהופכות להיות דומיננטיות.
הגישה הראשוה היא גישת השוק התחרותית – עו"ד מתחרים ביניהם בשוק על מתן שירותים. הגישה הזאת אומרת ששירותים משפטיים הם מוצר כמו כל מוצר אחר, או לפחות כמו כל מוצר ידע אחר. לנו יש אינטרס שהמשפט יופעל ויופץ בצורה כמה שיותר תחרותית. מה מונע תחרות? מונופול.
למה תחרות זה טוב? היא מגבירה את היעילות – איכות ומחיר. לכן מה שיקבע את התעריף זה השוק ולא לשכת עוה"ד.
המונופול מתבטא בכמה אופנים. הדרך המרכזית היא ייחוד המקצוע – השוק סגור למי שלא חבר במונופול.
בעיה נוספת במונופול היא שאנחנו רוצים לפתח ONE STOP SHOP שכוללת בעלי מקצוע שונים. הבעיה היא שלעו"ד אסור להכנס לשותפויות עם מי שאינם עו"ד. ס' 58 לחוק לשכת עוה"ד – אסור להיות שותפים או שותפים לרווחים. לגבי משרדי עו"ד שהם חברות, יש את ס' 59ג.
בעיה שלישית: מבנה נוקשה בענין בעלות והגבלת אחריות. ס' 59א – חברת עו"ד לא יכולה להיות בע"מ. התיקון הזה נכנס כשמשדי עו"ד רצו להפוך לחברות משיקולי מס. בעלי המניות יכולים להיות רק עו"ד. זה מאותה סיבה שלא רוצים שותפות עם בעלי מקצוע אחרים. החשש הוא מכך שעו"ד יהיה כפוף למשהו מלבד כללי האתיקה. הלשכה יכולה לחייב רק את עוה"ד. בעצם זה יפגע בעצמאות של עוה"ד לפעול ע"פ כללי האתיקה שלהם.
הבעיה הרביעית היא בקרת איכות שירות – כאשר עו"ד ממשטרים את עצמם אנחנו לא יכולים לסמוך עליהם.
טענת הגישה השוקית היא שאין שום דבר מיוחד בעוה"ד – הם כמו כל נותן שירות אחר.
בעיה חמישית – מגבלת כניסה למקצוע
ה-OECD מתיחס ל"מקצועות משפטיים", זה כבר מוריד את ההילה של עוה"ד. ה-OECD הכין דו"ח על ההגבלות עליהם.
יש לו מטרה להסיר את המגבלות. זה כח חזק – ישראל עכשיו נאלצת לשקול שיקולים גלובליים כי היא חלק מה-OECD.יש נורמות רבות בארגון הזה שצריך לנסות לעמוד בהן. מי שדוחף את השינויים בתחום המונופולי הוא משרד האוצר. זה לא משהושבעבר הטריד אותם.
למשל, ב-2007 משר האוצר הכניס תיקון לחוק לשכת עוה"ד שמאפשר לעו"ד זרים לעבוד בישראל. בימים אלו עומד להכנס לתוקף התיקון (מס' 34) ואפשר לראות מהדיונים סביב החוק דוחף את שבירת המונופול. לגבי התיקון – מותר להם לפעול רק בדין זר, ומותר להם לפעול ע"פ הכללים החלים במדינתה, אבל במקרה כזה אסור לעו"ד ישראלי לעבוד בה. כללי האתיקה הישראלים יחולו עליהם.
המוטו הוא "אין שום דבר מיוחד בעו"ד" >> “אין שום דבר מיוחד במשפט". המשפט הוא מוצר שיש לדבר עליו במונחות של יעילות, מחיר ותחרות (ולמרות זאת מכירים בכך שהמקצוע הוא שונה). הפתרונות של הגישה השוקית היא:
כניסה למקצוע+בקרת איכות שירות+ייחוד מקצוע – הפתרון הוא ביטול ייחוד המקצוע. המדינה הופכת לרגולטור. את זה עשתה אנגליה ב-LEGAL SERVICES ACT. המדינה מטפלת בתלונות על עו"ד.
מבנה נוקשה של שותפות – נותנים אישור להכנס ביחד עם מקצועות אחרים בשותפות. באירופה כבר מותר.
מבנים נוקשים של פירמות – באוסטרליה מותר לעו"ד בכירים להתארגן בחברה בע"מ, מותר להשקיע במשרדי עו"ד ושני משרדים כבר הונפקו בבורסה.
הגישה התחרותית לא מתעלמת מהקשיים. מה יקרה אם עו"ד ייכנס לשותפות עם פסיכולוג, וכללי האתיקה יתנגשו? למשל, פסיכולוג חייב לדווח על פשע ועו"ד לא. הגישה אומרת שנפתור בעיות באופן נקודתי. למשל, אם יש שתי פרופסיות עם רף שונה של חובת סודיות, נלך לפי הרף המחמיר. אם יש בעיה שבעלי מניות מחזיקים במשרדי עו"ד, נקבע שאסור לבעלי המניות להחזיק בתיקים ספציפיים. כלומר תהיה רגולציה נקודתית לפתור כשלי שוק.
דוגמה נוספת - איסור הלבנת הון – יש בעולם כוחות מאד חזקים להרחיב את החקיקה והרגולציה של גופים שעוסקים בעסקאות פיננסיות כדי להאבק בהלבנת הון ומימון טרור. יש דרישה ממדינות לפעול במערכת הפנימית שלה למנוע הלבנת הון. הגופים העולמיים מאשימים את ישראל בכך שהיא לא שמה חובות דיווח על מתווכים פיננסיים (רו"ח, יועצי מס, מנהלי קזינו, עו"ד). לקבל ציון נמוך מהגופים הבינ"ל מוריד את הדירוג של ישראל בבנקים בעולם. האוצר דרש מהלשכה לשנות את החוק כדי לכלול חובות דיווח.
הגישה הנגדית: הפרופסיונלית-ציבורית
נקודת המוצא של הגישה הזאת היא שבדומקרטיה ליברלית ששומרת על שלטון החוק וזכויות אדם, המשפט הוא נכס ציבורי. המשפט צריך להיות: נגיש, מבוסס על הליך הוגן, שוויון במשפט/בהגנה. המשפט הוא לא סחורה. יש לו תפקידים ציבוריים – הגנה על מיעוטים, שמירה על סדר, פתרון סכסוכים. לכן, מי שמתעסק במשפט הוא מיוחד.
כיוון שהמשפט הוא בעל מימד ציבורי, גם הסוכנים שלו צריכים לשוות לנגד עיניהם את טובת הציבור. הגישה הפרופסיונלית-ציבורית מחייבת את עוה"ד להסדרה שתמלא את המטרות לעיל (נגישות, שוויון, צדק).
לפי הגישה הזאת, אחת הבעיות המרכזיות בשיטה הקיימת היא היעדר נגישות למשפט. היא ובעת מ:
המשפט יותר מידי שוקי, מי שלא יכול לשלם לא יכול לקבל
נובע מייחוד המקצוע וכניסה
בעיה עם המבנה הנוקשה של שותפויות – עמותות היו רוצות אינטרדיספלינריות
יש היום סכסוך בין לשכת עוה"ד לארגונים החברתיים. החברה האזרחית רוצה לתת שירות משפטי והלשכה מתנגדת.
למעשה – שתי הגישות מבקרות את אותן נקודות של המונופול.
בכ"ז כמובן יש הבדלים:
על פי הגישה הפרופסיונלית, עו"ד חייב חובת אמון כלפי צד ג'. הגישה התחרותית לא תתעניין במשהו מלבד חובת עוה"ד ללקוח.
בארה"ב, יש חובות מוגברות על עוה"ד להגן על ציבור המשקיעים (למשל מקרה כמו אנרון). עו"ד שהם יועצים משפטיים של חברות נסחרות מחוייבים באופן מוגבר לציבור המקיעים ולא רק לחברה. יש להם חובות דיווח מוגברות. משם מגיע הרעיון של שומרי הסף. זה מייצג את הגישה הפרופסיונלית-ציבורית, וזה מדגים לנו שהיא חלה לא רק בלשכות סעד.
בימים אלו בישראל יושבים ומנסים למצוא פתרון לבעיה שהעולם דורש מאיתנו להטיל חובות נוספות על עוה"ד בעוד הלשכה חושבת לחטוף התקפת לב מהרעיון. שתי הגישות הצגנו מפעילות לחצים על הלשכה.
מבנה הלשכה והדין המשמעתי
בעבר – לפני 61:
המדינה נתנה רישיון עו"ד
ביהמ"ש היה אחראי על דין משמעתי
ארגון עוה"ד היה וולנטרי וללא סמכויות אכיפה. ההסתדרות היתה מאד פעילה, בעיקר בניסיון להגדיל את כוחה כלפי עוה"ד במדינה.
ב-61 חוקק חוק לשכת עוה"ד. הלישכה היא גוף סטטוטורי, וחלים עליו כללי המשפט הציבורי. האחריות שלה: חברות חובה, דמי חבר, בחינות, התמחות, משמעת – חקיקה, אכיפה ושיפוט.
ראינו מאמר ושתי כתבות: על חברות שחוקרות את עוה"ד שעובדים אצלן, ועל שופטים שמתלוננים על עו"ד.
מה הבעיה המוצגת במאמר?
תרבות דיון ירודה
הופעה לא מכובדת
התחצפות לשופט ולקולגות
איחורים ואי הופעה לדיונים
האם כל אלה חשובים, בהנחה שאנו חיים בתרבות די ירודה בכל מקרה?
כן, כי התנהגות כזאת פוגעת בהלך המשפטי.
כן, זה פוגע ב"משפט" ובשלטון החוק
ראש לשכת עוה"ד מגיב לתופעה ומנסה – באמצעות מאמר בגיליון אתיקה מקצועית – לקרוא לעוה"ד לסדר באמצעות רגולציה רכה. זאת, בעיקר בתחום ה-ETTIQUETTE, כללי הנימוס. השאלה תמיד היא איפה הגבול בין חוסר נימוס לעבירת משמעת. מתחילים לאכוף כללי משמעת כאשר הנורמות החברתיות לא עובדות. קהילה היא חזקה יותר כאשר לא צריך ללכת לביהמ"ש.
בכתבה על תלונות השופטים אנחנו יכולים לראות שגם לביהמ"ש נשבר. שופטים לא אוהבים לקרוא ל"שוטר" לתוך אולם ביהמ"ש. בגלל שהשופטים מאבדים את הסבלנות הם מגישים גם תלונות מופרכות. הם בכל מקרה מגבירים את השימוש בהליך הפורמלי המשמעתי.
החוק החדש שעבר בחוק ההסדרים (מותר לשופט לנקוט בצעדים מיידיים) מעיד שהחוקים היום הם בלתי מספיקים.
שופטים מגישים תלונות אבל זה לא פותר את הבעיה המיידית.
כאשר מספר עוה"ד עולה, באופן טבעי יהיו יותר תלונות. החתרות גדלה, וזה גם מעודד אגרסיביות.
הכתבה השנייה שראינו – רגולציה פרטית – מוודאים שעוה"ד לא ימעלו בכספים. החברות ממחליטות למשטר את עוה"ד בעצמן.
לטענת הלשכה, הדין המשמעתי עדיין חזק.
מבנה הלשכה
ראש הלשכה – יורי גלרון. יש בחירות אישיות.
המועצה הארצית – הגוף המחוקק. מוסכמת להתקין כללים בתחומים שונים. כללי האתיקה הם סוג אחד של כללים. זאת חקיקת משנה שזקוקה לאישור שר המשפטים. חברים בה גם נציגים של גופים מחוץ ללשכה אבל הם המיעוט.
הוועד המרכזי – נבחר ע"י המועצה. הגוף המבצע. זה הגוף הפעיל ביותר מבחינה מקצועית. יש לו סמכות שיורית.
ועדים מחוזיים – יש 5 ועדים מחוזיים. הועד המחוזי כפוף לוועד המרכזי. מחוז הצפון הוא חדש, והוא מייצג במידה רבה את המגזר הערבי.
ועדת המינויים - גוף שהוקם לפני שנתיים. הוועדה אמורה למנות את השופטים בביה"ד המשמעתיים. לפני שהוקם, המינוי היה חלק מהדילים בין הסיעות בלשכה.
ועדת האתיקה – גם ועדה חדשה. עד 2008 לא היה לה מעמד סטטוטרי. יש ועדות אזוריות וועדה ארצית. ס' 22 (?) בחוק לשכת עוה"ד מסדיר את פעולתה. היתה טענה שצריך שיהיו אנשי ציבור בוועדות. הלשכה סרבה לזה. הושגה פשרה שמישהו שהוא משפטן יכול להיות חבר בוועדה. יש לה 2 סמכויות עיקריות:
סמכות חדשה – לעשות פרה-רולינג – חוו"ד מקדימה (ס' 60א). כלומר, אם יש לי שאלה אתית, אני ירולה לפנות לוועדה ולקבל עמדה. י לזה השלכות לגבי היכולת להגיש קובלנה כלפי העו"ד לגבי המעשה. ועדת אתיקה מחוזית יכולה לקבל פנייה רק מעו"ד באותו מחוז. ועדה ארצית יכולה לקבל פניות מכל אחד – גם מלקוח, למשל. חוו"ד מקדימה של הארצית תחייב את כל הועדות המחוזיות. הלשכה אומרת לעו"ד – אם אתם רוצים להמנע מחשד של עבירת משמעת, תפנו לוועדת האתיקה, וסביר שלא תועמדו לדין אם תהיה תלונה על המעשה.
הליך משמעתי
יש שתי טענות על הלשכה – שיש לה יותר מידי כוח, ושהוא לא אפקטיבי (טענות מנוגדות).
כאשר מגישים תלונה על עוה"ד, הוא חייב להשיב על התלונה. אי מתן תגובה זה עבירת משמעת. אין סמכויות חקירה לוועדה.
ועדת האתיקה יכולה להחליט אחד משני דברים: שהיא סוגרת את התיק – לא נמצאה עילה להגיש קובלנה; להגיש קובלנה. קובלנה היא כמו כתב אישום.
יש בי"ד משמעתיים מחוזיים (מינויים ע"י ועדת המינויים) ובי"ד ארצי. ערעור לארצי הוא בזכות. עד 2008 על ההחלטה של הארצי היתה זכות ערעור לעליון (על”ה – ערעור לשכת עוה”ד). מה לעשות שאת העליון לא ממש עניין לדון בזה. בתיקום 32 נקבע שערעור על הארצי הוא בזכות למחוזי בירושלים. במקרים חריגים ניתן לערער ברשות לעליון.
ביה"ד למשמעת אינו כבול לדיני הראיות אבל בד"כ כן נצמד אליהם. הדיון הוא פומבי (עד 2008 היה בדלתיים סגורות). הכלל היה שאלא אם מדובר בעונש חמור של השעייה או הוצאה מהלשכה, השם של עוה"ד היה חסוי. עד 2008 העונש היה מושעה אוטומטית אם עוה"ד הגיש ערעור – היום זה לא אוטומטי.
נקודה חשובה היא מה זה עבירת משמעת? ס' 61 קובע מהי עבירת משמעת: הפרת הוראה מס' 53-60 של חוק לשכת עוה"ד.
53 – הוראות כמו שמירה על כבוד המקצוע
54 – ס' מרכזי מאד – החובה כלפי הלקוח וכלפי ביהמ"ש
55 – פרסומת
56 – שידול
57 – איסור שותפות
... או דין אחר המטיל חיוב על עו"ד בקשר למקצועו, וכל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין (עבירת סל) – ס' 61(3). זה ס' שמאפשר לנו לעבור מרמת ה"אטיקט" לרמת האיסור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה