שיקולים זרים
משוא פנים וניגוד ענינים הם מצבים בזמן שלפני ההחלטה. ש"ז זה פגם בהחלטה עצמה, למשל כאשר ניגוד הענינים נכנס להחלטה. בוחנים את התוצאה. הכלל הבסיסי הוא שהרשות יכולה להפעיל את הסמכות שהוענקה לה בחוק רק לשם המטרות של החוק (לזרוביץ'). המישור השני של הבדיקה הוא המיטריה הנורמטיבית. זה אומר בדיקת החוק על רקע השיטה בכללותה. בפס"ד פורז ברק אומר שעל המטרה אפשר ללמוד מלשון החקיקה, הקשרה וההיסטוריה החקיקתית (ספציפית) וכן מטרות שחזקה שהיו למחוקק כי הן מעקרונות היסוד של השיטה. בפורז ניתן לבסס את ההחלטה מבחינת המטרות הפרטיקולריות כי מבחינה מעשית היה חשש שמועמדים לא יציגו את עצמם כי יש נשים בגוף בחור. החוק שמדובר בו הוא חוק שירותי הדת, וניתן ללמוד ממנו שכל שיקול שיכול להביא לבחירת אסיפה בוחרת שממלאת את תפקידה הוא שיקול עניני. כאן מדובר בעקרון השיוויון, שרק אם היה כתוב במפורש בחוק שהוא נדחה היה אפשר לסתור את החזקה. איפה מוצאים את עקרון השיוויון? יכול להיות בהכרזת העצמאות, חוקים שונים וגם בלי קשר. ערכי היסוד הלאומיים זאת רשימה פתוחה ומשתנה ע"פ השינויים בחברה. יש טשטוש בין עילת השיקולים הזרים לעילת האפלייה, כי שיקול שאינו עניני הוא בד"כ מפלה ולהפך.
שיקולים נוספים במטריה הנורמטיבית הם שיקולי צדק (גם ממגילת העצמאות). יש כאלה שמציעים את השמירה על איכות הסביבה. יש הרבה פעמים נטייה להתחשב בפסקת ההגבלה, כך שערכי היסוד כוללים את חוקי היסוד. פס"ד סמדן (כן זה מקניין) – לחוק יש תכלית גם למנוע מונופול, חופש העיסוק והתחרות החופשית.
המבחנים בפסיקה:
מבחן ההשפעה הממשית – האם לשיקול הזר היתה השפעה ממשית על החלטת הרשות?
מבחן המטרה הדומיננטית – פעולה לא מאבדת את חוקיותה כי רק היתה מטרה נוספת שהיא זרה. המטרה הנוספת יכולה לעורר חשד.
נתקלים בזה הרבה במתן רישיון – למשל הרשות מסרבת לתת רישיון עם שני נימוקים, אחד בגדר החוק המסמיך וחד שחורג. אם המטרה הלגיטימית נטענה בכנות ההחלטה תישאר על כנה.
פס"ד מלכה – העוזרים של נציב השב"ס הועברו מתפקידם אחרי שהלשינו על הנציב. הטענה היתה שהתפקיד שלהם דורש אמון אישי. בייסקי קבע שאי אפשר להתעלם מכך שהמטרה העיקרית בגללם הועברו מתפקידם היא השתקת העותרים.
צריך להסתכל גם על מידת הפסלות של השיקול הזר.
פס"ד רונן – רונן ביקש חנינה ושיקר לגבי מצבו הבריאותי. עלתה השאלה מה השפעת המרמה, וחשין עושה אנלוגיה למצב של שיקולםי מעורבים. צריך לבדוק קש"ס בין השיקול הזר להחלטה (השפעה ממשית) וגם מבחנים לעוצמת השיקול הזר. למשל, אם יש טעות בעובדה סתם זה לא אותו דבר כמו מרמה.
הבחנה בין שיקול זר למניע פסול – לא תמיד המניע הוא פסול ועדיין יכול להיות שיקול זר. פס"ד פורז הוא דוגמה טובה.
שאלת השיקולים הזרים קשה להוכחה יותר מעילות הפסלות האחרות כי יש נטייה להסוות אותם ולעטוף אותם בשיקולים לגיטימיים. פס"ד יחימוביץ' נ' הרשות השנייה – עתירה נגד ההחלטה של הרשות שלא למנות לכהונה נוספת 2 נציגים של חברת החדשות כדירקטורים במועצת הרשות. אותם הנציגים התנגדו למינוי של רפי גינת למנכ"ל ובכך מנעו את בחירתו. נימקו את אי הארכת הכהונה בנימוקים רלוונטיים. בייניש אמרה שברור ששאלת המינוי ריחפה בחלל והעיבה על ההחלטה, אולם טענת השיקולים הזרים היא חמורה ולא הוכחה. נדרשות ראיות מנהליות בעלות משקל רב במיוחד כאשר יש מועצה עם מגוון דיעות.
לפעמים אפשר להעזר בהוכחות סטטיסטיות – למשל במבחנים לשמאות מקרקעין. קשה להוכיח שהרשות מקשה כי היא לא רוצה שאנשים ייכנסו למקצוע, אבל אם רואים שפחות ופחות אנשים עוברים את הבחינות אז זה מוכיח.
בגלל הקושי להוכיח ניתן לתקוף בעילת הסבירות. עילת הסבירות – כאשר נשקלו כל ורק השיקולים הרלוונטיים, אבל המשקל אינו ראוי.
הפלייה
הרבה פעמים אלה עילות חופפות כאמור.
התבססות עילת האפלייה כעילה עצמאית: במקור, כשאדם טען לזכות רק מכח השוואה לאחר, זה לא היה מספיק. האדם היה צריך להוכיח שיש לו זכות ע"מ לזכות בסעד חיובי. אם מכירים בזכות לשיוויון ההלכה הזאת כבר לא הגיונית. פס"ד כהן נ' שר הביטחון – כהן לא קיבל מעמד כתב צבאי. מערכת הבטחון טענה שהקשר של צה"ל עם העיתונות היא פריבילגיה שדו"צ לא חייב להעניק. ביהמ"ש קבע שאפלייה לא יכולה להיות עילה להתערבות אם המבקש לא הראה שנפגעה זכות.
ההתקדמות - פס"ד פרץ נ' כפר שמריהו – סירוב להשכיר אולם לתפילות רפורמיות. נקבע שסירוב בלתי צודק מצד הרשות לתת לאזרח מה שביקש היא אפלייה. לרשות ציבורית אסור להפלות. אבל, אין פה זכות. רשות ציבורית יכולה לעשות פעולות לשם המינהל בלי שלאזרח תהיה זכות שהדברים ייעשו בדרך מסויימת.
ההלכה החדשה – הכרה בעילת האפלייה מבוססת על הזכות הכללית לשיוויון. פס"ד יונדס – סירוב לתת תעודת עיתונאות לעיתונאים במקומונים עצמאיים. הוא טוען לאפלייה ביחס לעיתונאים שכותבים בעיתונים כלל ארציים. משרד ראה"מ טוען שאין פגיעה בזכות משפטית של יונס. ביהמ"ש קבע שמאז פס"ד כהן יש התפתחות בפסיקה ויש אינטרסים שלא הוגדרו בחקיקה שיכולים להיות מוגנים ע"י ביהמ"ש. אינטרס כלכלי ישיר של העותר הוא מספיק לביסוס הטענה כאשר הרשות מפלה. במקרה זה הוכח אינטרס כלכלי ולכן הוא קיבל סעד.
פס"ד חוקה לישראל – אם ההטבה ניתנה לאחר בניגוד לחוק זאת עילה לשלילת ההטבה לאחר ולא למתן הטבה למי שלא מגיע לו. הפלייה יכולה להיות בסיס למתן הטבה, אם ניתנה הטבה לאחר. בפס"ד משרד האוצר טען שיש לו מדיניות שלא לתת הטבה למי שי לו מעורבות בהליכי חקיקה או שהפעילות שלהם שנויה במחלוקת, ושאם ניתנה תמיכה בעבר זה לא מצדיק מתן תמיכה עכשיו. ברק אומר שכל אחד זכאי שההחלטה בענינו תתקבל מתוך יחס של שיוויון והחלטה מפלה היא פסולה. אבל, לא בכל מקרה של אפלייה יינתן סעד.
3 מצבים:
לפלוני ולאחר יש אינטרס מוגן בדין בלי שק"ד מנהלי. על זה אפשר לבסס טענה גם לפי ההלכה הישנה. יינתן סעד חיובי.
לפלוני אין זכות ולרשות אין סמכות לתת אותה. למרות זאת הרשות מעניקה טובת הנאה לאחרים ולא לפלוני. ביטול האפלייה יהיה ע"י סעד שלילי. כך לפחות התחרות תהיה יותר שווה.
החוק מעניק לרשות המוסמכת שק"ד להעניק טובת הנאה. יש מתחם של סבירות שבמסגרתן הרשות קובעת מדיניות להענקת טובות הנאה. המדיניות של הרשות מפלה ולכן פלוני זכאי לטובת הנאה. האם יינתן סעד חיובי? הרשות צריכה להחליט ע"ס הסתמכות. אם טובת ההנאה הביאה להסתמכות משמעותית תמשך האפלייה.
דוגמה למצב 2: מטלון נ' לשכת עו"ד – עתירה למתן האפשרות לבחינות ההתמחות לפני סיום תקופת ההתמתחות. זאת אפשרות שניתנה בעבר בניגוד לדין. ביהמ"ש לא מוכן לתת סעד בלתי חוקי.
חליפה נ' משרד התחבורה – חליפה ביקש רישיון לאוטובוס שלא במסגרת תאגיד, כמו שמחייבות תקנות התעבורה. חליפה הראה מקרים בהם זה ניתן. לא ניתן לו סעד.
חברה תעשיות מוצרי מתכת – בעלת מפעל בקריית גת עותרת נגד מפעל שעובר לשם שקיבל הכרה של מפעל מאושר מה שנותן הטבות. העותרת לא קיבלה הכרה למרות שביקשה, והמדיניות היתה שלא לתת למי שעוסק בתחום של העותרת ושל המתחרה. ניתן סעד שלילי ואומר שלא היול משרד טעמים טובים לסטות מהמדיניות. הבעיה היא שיש כאן הסתמכות אבל הטיעון הזה נדחה – לא היתה תשתית עובדתית. הטענה היתה שזה לא בסמכות כי זה לא במסגרת המדיניות. לא ברור האם זה המצב השני או השלישי, כי אין פה מצב קלאסי של היעדר סמכות אבל מצד שני יש הסתמכות שהיא לכאורה רק במצב השלישי.
דוגמאות למצב השלישי:
פס"ד תל"י – אי תקצוב תפילה בבי"ס רפורמי ויש תקצוב לתפילות בבי"ס ממלכתי-דתי. ביהמ"ש קבע שאין הבדל בין התפילות ושיקולי תקציב אינם מצדיקים פגיעה בשיוויון. אם משרד החינוך רוצה הוא יכול לא לתת לאף אחד. פרוקצ'יה בדעת מיעוט טענה שיש מקום להבחנה כי קיום התפילה בממלכתי-דתי הוא חובה ולא רשות.
פס"ד סרסאוי – שינוי מדיניות שאסור לאסירים להחזיק תרמוסים. ביהמ"ש הסתמך על תקופת מעבר – לאסירים שהיה תרמוס מותר להחזיק בו אבל זאת לא אפלייה שלחדשים אסור.
אם בניין כבר קיים מן הסתם לא יהרסו אותו. אפשר לכמת את ההסתמכות שאמצעות תביעת פיצויים. יש פה הרחבה של זכות העמידה כי אפשר לעתור לסעד שלילי.
טעות בתום לב אינה מבססת זכות לטובת הנאה.
הקושי בעתירות של פגיעה בשיוויון – יש הסכמה עקרונית לגבי ערך השיוויון אבל אין הסכמה לגבי האם השוני רלוונטי.
פס"ד מילר – טיס לבנות. וו הוו. מצא קובע שאין שוני רלוונטי – החוק אינו סותר את חזקת השיוויון. שט"כ חושבת שהחוק כן יוצר שוני רלוונטי אבל זה ניתן לתיקון ולא צריך להנציח את השונות שהחוק יוצר. דורנר מבקרת את נוסחת השיוויון האריסטוטלית כיוון שאינה יוצרת אמות מידה להבחין בין שוני רלוונטי ללא רלוונטי.
השאלה היא איך מתווים את הגבולות של קבוצת השיוויון לצורך עניין מסויים והרבה פעמים אין תשובה ברורה.
חוק התקציב מקצה תקציב לתמיכה בתנועות נוער – השאלה איזה גופים נכללים? האם גם תנועות לא יהודיות? לא ציוניות? שיש לה ממש מעט חברים? אם זה עסק למטרות רווח?
עלתה הרבה פעמים השאלה האם צריך להפחית בין קבוצות נכים שונות. האם נכי עבודה צריכים להיות שונים מנכי צה"ל? נפגעי פעולות איבה? העתירה נדחתה ונקבע שרלוונטי להבחין בין הנכים. נקבע גם שמותר להבחין בין נכי צה"ל לנכים סתם. לחקיקה בנושא נכי צה"ל יש תכלית לקבוע את נסיבות הפציעה כשוני רלוונטי. אפשר להסתכל על זה גם בהיבט של שיקולים זרים.
המרכז לפלורליזם יהודי נ' משרד החינוך – יש את תוכנית הליבה. הטענה שמודות שלא מקיימים את תוכנית הליבה לא צריכים לקבל את התמיכה. העתירה התקבלה. האם קיום תוכנית הליבה הוא שוני רלוונטי? פסה"ד לא בוצע ובינתיים השנתה החוק כך שמותר לתת תקצוב למוסדות שלא מקיימים.
גם כאשר ההבחנה היא רלוונטית, עדיין צריך לבדוק את המשקל שיש לייחס לה.
התנועה המסורתית נ' שר הדתות – אפייה בחלוקת כספי תמיכות. התנועה המסורתית קיבלה תמיכות, והיא מוגדרת כארגון אזורי. אח"כ נקבע שנותנים תמיכה רק לארגון ארצי ולא לאזורי. האם היקף הפעילות הוא שוני רלוונטי? נקבע שגם אם הוא רלוונטי השאלה איזה משקל צריך לתת לו. תנאי הגודל יכול להיות שיקול אבל לא השיקול היחידי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה