ניו יורק טיימס נ' סאליבן
באיזו מידה ההגנה על חופש הביטוי מגבילה את כוחה של המדינה לתת פיצויים בתביעת לשון-הרע של איש ציבור נגד ביקורת על פעולותיו הרשמיות.
סאליבן הוא פקיד ציבור במונטגומרי שאחראי על המשטרה. הוא תבע בלשון-הרע את העיתון וביהמ"ש פסק לו פיצויים של חצי מיליון דולר. העילה היא פרסומת שטענה שיש סטודנטים שחורים שסובלים מ"טרור" שמונע מהם שיוויון זכויות. הפרסום מאשים את המשטרה ב"טרור" הזה. הפרסום לא היה מדוייק. לא הוכח נזק. ע"פ חוקי אלבאמה, אם מדובר באיש ציבור, מספיק להוכיח שפגעו במוניטין שלו ע"מ להוכיח לשון-הרע.
פסה"ד:
על אף שמדובר פה בפרסומת בתשלום, ה"פרסומת" הביעה דיעה וטענה טענות בנושאים שיש בהם עניין לציבור. על מנת לא להניח מגבלות על חופש ההתבטאות, העובדה שהדיעות הובעו בתשלום אינה משנה את ההגנה על ופש הביטוי.
ציך להגן על חופש הביטוי כיוון שדיון ציבורי הוא חובה פוליטית. הדיון הציבורי צריך להיות פתוח ויכלול גם התקפות על הממשלה והפקידים. מבחן האמת אינו רלוונטי בהגנה על חופש הביטוי. גם אם מנצלים את חופש הביטוי לרעה, צריך לשמור עליו. כלל אשר מחייב את מי שמבקר את השלטון לומר אמת, אחרת יתבעו אותו, מוביל שהכרח לצנזורה עצמית ולכן פוגע בחופש הביטוי.
לדעת ביהמ"ש, החוק צריך להיות כזה שאיש ציבור לא יוכל לתבוע נזקים בלשון הרע אלא אם כן הוא מוכיח שההצהרה השיקרית היתה בזדון (malice).
החוקה אכן מגבילה את יכולת המדינה לפסוק פיצויים בלשון-הרע במקרה כזה.
בלאק: החוקה אינה רק מגבילה את כוחה של המדינה לפסוק פיצויים אלא מבטלת אותו לחלוטין. קשה מאד להוכיח שלא היה זדון. החוקה נתנה לעיתונות חסינות מלאה לבקר את השלטון. אסור למדינה שהאנשים בה יסבלו פיזית או כלכלית מביקורת על השלטון.
באיזו מידה ההגנה על חופש הביטוי מגבילה את כוחה של המדינה לתת פיצויים בתביעת לשון-הרע של איש ציבור נגד ביקורת על פעולותיו הרשמיות.
סאליבן הוא פקיד ציבור במונטגומרי שאחראי על המשטרה. הוא תבע בלשון-הרע את העיתון וביהמ"ש פסק לו פיצויים של חצי מיליון דולר. העילה היא פרסומת שטענה שיש סטודנטים שחורים שסובלים מ"טרור" שמונע מהם שיוויון זכויות. הפרסום מאשים את המשטרה ב"טרור" הזה. הפרסום לא היה מדוייק. לא הוכח נזק. ע"פ חוקי אלבאמה, אם מדובר באיש ציבור, מספיק להוכיח שפגעו במוניטין שלו ע"מ להוכיח לשון-הרע.
פסה"ד:
על אף שמדובר פה בפרסומת בתשלום, ה"פרסומת" הביעה דיעה וטענה טענות בנושאים שיש בהם עניין לציבור. על מנת לא להניח מגבלות על חופש ההתבטאות, העובדה שהדיעות הובעו בתשלום אינה משנה את ההגנה על ופש הביטוי.
ציך להגן על חופש הביטוי כיוון שדיון ציבורי הוא חובה פוליטית. הדיון הציבורי צריך להיות פתוח ויכלול גם התקפות על הממשלה והפקידים. מבחן האמת אינו רלוונטי בהגנה על חופש הביטוי. גם אם מנצלים את חופש הביטוי לרעה, צריך לשמור עליו. כלל אשר מחייב את מי שמבקר את השלטון לומר אמת, אחרת יתבעו אותו, מוביל שהכרח לצנזורה עצמית ולכן פוגע בחופש הביטוי.
לדעת ביהמ"ש, החוק צריך להיות כזה שאיש ציבור לא יוכל לתבוע נזקים בלשון הרע אלא אם כן הוא מוכיח שההצהרה השיקרית היתה בזדון (malice).
החוקה אכן מגבילה את יכולת המדינה לפסוק פיצויים בלשון-הרע במקרה כזה.
בלאק: החוקה אינה רק מגבילה את כוחה של המדינה לפסוק פיצויים אלא מבטלת אותו לחלוטין. קשה מאד להוכיח שלא היה זדון. החוקה נתנה לעיתונות חסינות מלאה לבקר את השלטון. אסור למדינה שהאנשים בה יסבלו פיזית או כלכלית מביקורת על השלטון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה