(הערה - ההבנה שלי בתאגידים חלקית, אני לא יכולה להתחייב שהפרדתי את העיקר מהטפל)
פרי העמק
המוסמכת אסיפה כללית של אגודה שיתופית לחייב חבר באגודה שיתופית להשתתף בכיסוי חובותיה של האגודה?
העובדות
פרי העמק היא אגודה שיתופית מרכזית. חברים בה קיבוצים (המערערים) ומושבים (המשיבים). כיום 18.9.87נערכה אסיפה כללית של האגודה. באסיפה הוחלט ברוב של עשרים ושבעה (הקיבוצים) נגד תשעה (המושבים) ושלושה נעדרים על ייחוס חובות פרי העמק לחבריה. החלטה זו של האסיפה הכללית נתקבלה בהסתמך על הסמכות שהקנה שר העבודה לאסיפה כללית של אגודה בתקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות.
ביסוד ערעור זה עומדת השאלה, אם תקנה 2א לתקנות הותקנה במסגרת הסמכות שהוענקה לשר העבודה בפקודת האגודות.
אגודה שיתופית, המוקמת על-פי פקודת האגודות, היא אישיות משפטית. (סעיף 21 לפקודת האגודות). מקביעה נורמאטיבית זו נובע, כי זכויותיה וחובותיה של אגודה שיתופית אינן זכויותיהם וחובותיהם של חברי האגודה. כשם שקיומה המשפטי העצמאי של האגודה השיתופית מאפשר יצירת יחסים משפטיים בין האגודה לבין חבריה, כך מאפשר קיומה המשפטי העצמאי של האגודה יצירת יחסי שליחות בין האגודה השיתופית לבין חבר מחבריה או כלל חבריה, באופן שפעולה משפטית אשר האגודה מבצעת בשם החברים כלפי צד שלישי תחייב ותזכה את החברים. עם זאת, לשם יצירת יחסי שליחות בין חברי האגודה (כשולחים) לבין האגודה השיתופית (כשלוחה) נדרשת פעולה משפטית מיוחדת. לעתים מנצלים חברי האגודה השיתופית לרעה את אישיותה המשפטית. במקרים אלה ושכמותם ניתן לעתים, לצרכיה של סוגיה מסוימת, להתעלם מאישיותה המשפטית של האגודה השיתופית, תוך יצירת קשר ישיר בין חברי האגודה השיתופית לבין בעלי דברה של האגודה השיתופית. "הרמת מסך" זו תיעשה, כמובן, במקרים חריגים. היא תיעשה בעיקר, כאשר הדבר נדרש לשם הגשמת תכליתה של נורמה משפטית, (חוזה, דבר חקיקה), או כאשר נעשה שימוש לרעה במושג האישיות.חוב של האגודה השיתופית כלפי צד שלישי אינו יוצר, כשלעצמו, חוב של חבר באגודה השיתופית כלפי הצד השלישי.
אפילו חבותם של חברי האגודה השיתופית אינה מוגבלת, אין בכך כדי ליצור יריבות משפטית בין הצד השלישי לבין החברים, שאחריותם אינה מוגבלת. קיומה של הגבלת אחריות או היעדרה קשור ליחסים הפנימיים שבין האגודה השיתופית, המצויה בפירוק, לבין חבריה; אין הוא קשור במישרין ליחסים החיצוניים שבין צד שלישי לבין חברי האגודה השיתופית.
האם מוסמכת האגודה - באמצעות הרשות המחוקקת שלה, היא האסיפה הכללית - להטיל חיוב זה על חבר האגודה כלפיה? שאלה דומה קיימת בתחום דיני החברות. במסגרתם של אלה מתעוררת הבעיה, אם רשאית חברה - באמצעות שינוי התקנון על-ידי החלטות האסיפה הכללית - להטיל על חבר בעל מניה חובת השתתפות לכיסוי הפסדיה. במתן תשובה לשאלה זו מבחינים בין שני שלבים בחיי החברה:בשלב הפעילות ושלב הפירוק. כל עוד חייה של החברה נמשכים, אין לחברה הכוח להטיל על חבר בה חובת השתתפות בהפסדיה, חובתו של החבר היא לשלם עבור המניות שהוקצו לו. במסגרת זו קיימים בין החברה לבין החבר בה יחסי נושה - חייב, ובידי החברה - הנושה האמצעים המשפטיים הרגילים העומדים לרשות נושה כדי להביא את החבר החייב לקיום חובתו. בצד האמצעים הרגילים, העומדים לרשותו של כל נושה, עומדים לחברה אמצעים מיוחדים, הקבועים בפקודת החברות, למשל, אם תקנונה של החברה מרשה זאת, רשאית חברה לחלט מניות בשל אי-פרעונן (סעיף 50). אין לחבר בחברה "ציפייה סבירה" שהתקנון, שעמד בתוקפו בעת שנעשה חבר בחברה, ימשיך לעמוד בתוקפו ולא ישונה אלא בהסכמתו. כל חבר נתון ל"סיכון", כי רוב של משתתפי האסיפה הכללית יכניס שינוי בתקנון וישנה בכך את מערכת הזכויות והחובות של החבר. עם זאת, לא כל שינוי אפשרי הוא. אחד השינויים, שאין בו כדי לחייב חבר שאינו מסכים, הוא זה, שנועד להגדיל את חובתו הכספית של החבר כלפי החברה מעבר לחובתו לשלם עבור המניות שהוקצו לו. כאשר חברה מצויה בהליכי פירוק, מבחינים בין "חברה מוגבלת" לבין "חברה שאינה מוגבלת". בחברה מוגבלת חבותו של החבר מוגבלת לסכום שהוא עדיין לא שילם בעד המניות שבידו (כאשר ההגבלה היא במניות) או לסכום שהוא התחייב להשתתף בו בתשלום לנכסי החברה (כאשר ההגבלה היא בערבות) בפירוקה (ס' 247). לעומת זאת, בחברה שאינה מוגבלת ניתן לדרוש, בעת פירוקה, מחבריה להשתתף בכיסוי חובותיה (סעיף 245).
ניתן להצביע על הדמיון הרב בין חברה לבין אגודה שיתופית. שתיהן מהוות גופים משפטיים עצמאיים. חוב שלהן כלפי צד שלישי אינו מוטל, כשלעצמו, על החבר. מאידך גיסא, ניתן להצביע על השוני המהותי שבין חברה לבין אגודה שיתופית. שוני זה בא לידי ביטוי במטרותיה של האגודה השיתופית, כפי שהן קבועות בסעיף 4לפקודת האגודות, הקובע שלא הרווח מההשקעה ההונית הוא העומד בראש מעייניהם של חברי האגודה השיתופית. עקרון הקואופרציה הוא העומד ביסוד היחסים הפנימיים שבין החברים ובינם לבין האגודה. עם זאת, שוני זה אין בכוחו להצדיק את המסקנה, כי רכושו הפרטי של חבר האגודה עשוי לשמש - בלא הסכמתו של החבר - מקור לכיסוי חובותיה של האגודה השיתופית. זכות הקניין היא מזכויות היסוד של האדם בישראל, ועל-כן אין לפגוע בה ללא הוראה מפורשת בדין.
אין לראות בפקודת האגודות כשלעצמה מקור חוקי להטלת זכות השתתפות על חבר לכיסוי חובות החברה. אך האין לעגן את חובתו של החבר להשתתף בכיסוי הוצאות האגודה השיתופית בתקנון האגודה?
כמסמך בסיס של האגודה השיתופית, הוא קובע את הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים ומבחינה זו הוא חלק מהמשפט "החוקתי" שלה, אשר כוחו נובע מהסמכויות "השלטוניות" המצויות בידי האסיפה הכללית. האם ניתן לראות בו גם ביטוי להסכמתו של כל חבר וחבר? בעיה זו התעוררה גם בתחום דיני החברות, והיא נפתרה על-ידי הוראת דין מפורשת, לפיה התזכיר והתקנון "מחייבים את החברה וכל חבר בה. הוראה דומה אינה קיימת בפקודת האגודות. חרף זאת נפסק, כי "התקנון של אגודה שיתופית הוא בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיות שלהם". כן נפסק, כי התקנון הוא הסכם בין החברים לבין עצמם.
עם היותו של אדם חבר באגודה שיתופית בין חבר מייסד ובין חבר מצטרף - הוא נותן הסכמתו לכך כי התקנון - המהווה את החוזה שלו עם האגודה ועם החברים האחרים - ישונה בהליך מסוים שאינו דורש הסכמה פה אחד. לדעתי, סמכותה (השלטונית והחוזית) של האגודה השיתופית אינה כוללת בחובה את הכוח לשנות את התקנון של האגודה ולקבוע בו הוראה, לפיה על כל חבר לרבות חבר מתנגד - לשאת בהוצאות האגודה. לאגודה הסמכות לשנות את תקנונה, אך סמכות זו אינה בלתי מוגבלת. בנוסף להגבלות הרגילות, לפיהן השינוי צריך להיות בתום-לב ולמען האגודה ואסור לו שיעשוק את המיעוט, קיימת הגבלה כללית, לפיה אין לכלול בו עניינים המשנים בצורה מהותית את בסיס ההסכמה עליה בנויה החברות באגודה השיתופית. זהו עיקרון כללי של דמוקרטיה ושלטון רוב בתאגידים, לפיו קיימות מגבלות על כוחו של הרוב.
תוקפה של תקנה 2א - תקנה זו הותקנה על-ידי שר העבודה "בתוקף סמכותי לפי סעיפים 55ו- 65לפקודת האגודות השיתופיות...". אם המחוקק הראשי מבקש להסמיך את מחוקק המשנה לפגוע בזכות יסוד חוקתית, כגון זכות הקניין, עליו לומר דבריו במפורש. היעדר הוראה מפורשת יתפרש כשולל את סמכות הרשות המבצעת להורות על פגיעה בזכויות יסוד. נמצא, כי תקנה 2א אינה מעוגנת בסעיפים 55ו- 65לפקודת האגודות. התקנה בטלה, ואין לנהוג על פיה. החלטת האסיפה הכללית של המערערת, עד כמה שהיא סומכת על הכוחות שניתנו לה בתקנה 2א לתקנות, בטלה אף היא.
איגוד קופות הגמל
פקודת מס הכנסה מאפשרת ליחיד לנכות מהכנסתו סכומים שונים אשר שולמו לקופת גמל (סעיף 47). פקודת מס הכנסה מגדירה "קופת גמל" מהי תוך שנקבע כי נדרש אישור נציב מס הכנסה שהקופה היא "קופת גמל". אישור זה יינתן כל עוד קופת הגמל מתנהלת בהתאם לתקנות. שר האוצר התקין את תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) (תיקון מס' 2), תשס"ב-2002. נקבעה בהן הדרישה להקים ועדת השקעות ונקבעו סמכויותיה. השאלה הניצבת בפנינו הינה אם כמה הוראות בתקנות באשר לוועדת ההשקעות הן בהתאם לדיני התאגידים ולמשפט הציבורי.
במשך השנים התקיימו שתי מגמות בכל הנוגע לקופות הגמל: מחד גיסא, התאפשרה פעילות הולכת ונרחבת של קופות הגמל בשוק החופשי; מאידך גיסא, הוגדרו חובות הנאמנות של העוסקים בניהול כספי הקופה. מגמות אלה הגיעו לשלב חדש עם התקנתן של תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) (תיקון מס' 2), תשס"ב-2002 (להלן – התקנות החדשות). המאפיין את התקנות החדשות הוא בשני אלה: מחד גיסא, נקבע כי כל השקעה תותר לקופת הגמל, אלא אם נאסרה במפורש. לקופת הגמל הוענקה אפוא גמישות להשקיע את כספי העמיתים בצורה הנראית לה כטובה ביותר. מאידך גיסא, הוגבר הפיקוח על המנגנונים לקבלת החלטות במסגרת הקופה באשר להשקעות כספי העמיתים. ביסוד הסדר מפקח זה עומדת ועדת ההשקעות אשר כל קופת גמל צריכה להקים, ואשר את סמכויותיה ואיושה קובעות התקנות החדשות. העותרים מגבילים את טיעוניהם אך לאותן הוראות בתקנות החדשות הנוגעות לוועדת ההשקעות. התקנות החדשות קובעות כי הדירקטוריון של קופת גמל או של חברה מנהלת ימנה ועדת השקעות בהתאם לתקנון הקופה.
איגוד קופות הגמל הענפיות הינו עמותה המאגדת בתוכה קופות גמל ותיקות המאוגדות רובן ככולן כאגודות שיתופיות. רובן של קופות הגמל מנוהלות על-ידי העמיתים בהן שנבחרו בבחירות באספות הכלליות שלהן. הן פועלות שלא למטרת רווח לעצמן אלא לטובת העמיתים. הם טוענים לפנינו כי התקנות החדשות פוגעות בהם שלא כדין.
את טענותיהם העיקריות של העותרים ניתן לחלק לשני סוגים: הסוג האחד מתבסס על דיני החברות ודיני האגודות השיתופיות. הטענה הינה כי ועדת ההשקעות היא גוף זר במרקם התאגידי. היא פוגעת באורגנים הקיימים. הפגיעה העיקרית היא בדירקטוריון של קופת הגמל. על-פי התקנות החדשות, דירקטוריון הקופה אינו יכול להתערב בהחלטותיה של ועדת ההשקעות, אינו יכול ליטול את סמכויותיה ואינו יכול להחליף את הנציגים החיצוניים למשך תקופה של שלוש שנים. נטען עוד כי כדי להגשים חלק מההסדרים הקבועים בתקנות החדשות יש לשנות את התקנונים של קופות הגמל. חלק מהשינוי דורש הסכמה של כל העמיתים. כל השינויים נעשים על-ידי הקופות מתוך כפייה, ובשל כך הם פסולים. באשר לקופות גמל הפועלות כאגודות שיתופיות נטען כי התקנות החדשות סותרות את עקרון היסוד של דיני האגודות השיתופיות בדבר ניהול עצמי.
הסוג השני של טענות העותרים מתרכז בדיני המשפט הציבורי. הטענה הינה כי התקנות החדשות פוגעות שלא כדין בחופש ההתאגדות, בחופש העיסוק ובזכות הקניין. נטען עוד כי התקנות החדשות נועדו ליצור משטר של פיקוח על שוק ההון בכל הנוגע להשקעות של קופות הגמל, ולכך לא נועד סעיף 47 לפקודה. לשם הגשמתו של פיקוח על שוק ההון יש לחוקק חקיקה ראשית, ואין להסתפק בחקיקת משנה.
פסה"ד:
בין שני האורגנים המנהלים את החברה (הדירקטוריון והמנהל הכללי) קיימת מערכת יחסים מורכבת. הדירקטוריון אינו יכול לתת למנהל הכללי הוראות כלליות באשר לניהול היומיומי של החברה. אם אופן הניהול של החברה אינו עולה בקנה אחד עם המדיניות הכללית של הדירקטוריון, בסמכותו לפטר את המנהל הכללי. האם ועדת ההשקעות – שהיא מכשיר הפיקוח המרכזי המוקם בתקנות החדשות – משתלבת במבנה הארגוני של החברה בישראל? האם הקמתה של ועדת ההשקעות נוגדת דין חברות קוגנטי? האם היא מתאפשרת על-ידי דין חברות דיספוזיטיבי?
ועדת ההשקעות פועלת במסגרת המדיניות של הדירקטוריון ולשם ביצועה. גם שאר תפקידיה של ועדת ההשקעות – אישור עיסקאות מסוימות, קביעת נכסי הבסיס של אופציות, קביעת השיעור המרבי של בטוחות וכיוצא בהם – הם תפקידים של ניהול שוטף, ואין בהם פגיעה בסמכויות הקוגנטיות של הדירקטוריון. יש חפיפה בין תפקידיה של ועדת ההשקעות לבין תפקידיו של המנהל הכללי. מצב דברים זה אפשרי הוא על-פי חוק החברות.
האם מוסמך אפוא הדירקטוריון להקים ועדות ביצוע, כגון ועדת השקעות? לדעתנו, התשובה היא בחיוב. כל חברה רשאית להקים ועדות. דבר זה נובע מכשרותה הכללית של החברה (סעיף 4 לחוק החברות).
הכלל הינו כי הסמכויות הנתונות למנהל הכללי אינן ניתנות להעברה לסמכות הדירקטוריון, עם זאת חברה רשאית לקבוע הוראה בתקנונה כי סמכויות המנהל הכללי לעניין מסוים יועברו לסמכות הדירקטוריון. הרקע להוראה זו הוא הרצון לשמור על ההבחנה בין הדירקטוריון, הקובע מדיניות כללית והמפקח על ביצועה, לבין המנהל הכללי, המבצע את המדיניות הלכה למעשה. מכאן, שהוראת תקנה 41ה4(ב) – השוללת מהדירקטוריון את הסמכות ליטול לעצמו את סמכויות ועדת ההשקעות – מתיישבת יפה עם מגמתו הכללית של חוק החברות להבחין בין סמכויות הדירקטוריון לבין סמכויות הביצוע.
במקום שהדירקטוריון נותן הוראה לעניין מסוים, והמנהל הכללי נמנע מלקיימה, רשאי הדירקטוריון ליטול הסמכות ולהפעילה. לדעתנו, הוראה זו של חוק החברות היא בעלת אופי דיספוזיטיבי. רשאית החברה בתקנונה לכלול את הסמכות המיוחדת הניתנת לדירקטוריון בהוראת סעיף 51 לחוק החברות. הוראה זו צריכה לחול, בדרך היקש, גם על סמכויותיה של ועדת ההשקעות.
ההוראה של חוק החברות בעניין פיטורם של נושאי משרה בחברה מצוי בסעיף 251, חבר בוועדת ההשקעות (בין נציג חיצוני ובין שאינו נציג חיצוני) הוא נושא משרה בחברה. הוראת סעיף 251 לחוק החברות היא בעלת אופי דיספוזיטיבי.
יש דמיון בין אגודה שיתופית לבין חברה. עד כמה שדמיון זה רלוונטי לסוגיה העומדת לדיון ניתן להקיש מדיני החברות לדיני האגודות השיתופיות.
מה הדין בכל האגודות השיתופיות האחרות שאינן מסווגות כארגון קניות? האם ניתן מכוחו של החלק הראשון לתקנה 30(א) לתקנות רשויות האגודה להקים ועדות משנה שאינן מורכבות כולן מחברי האגודה? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה בעינינו. בסופו של יום נוטים אנו לתשובה חיובית. עם זאת נוכל להשאיר שאלה זו בצריך עיון, שכן לדעתנו אין כל מניעה כי ועד האגודה יקים מוסדות ביצוע המורכבים גם ממי שאינם עמיתים, ואשר יבצעו את המדיניות הכללית של הוועד. הכוח להקים גופים אלה נגזר מעצם אישיותה המשפטית של האגודה השיתופית. בהיעדר הוראה אחרת בתקנות או בתקנון הסמכות להקמתם נתונה לוועד (סעיף 23(ב) לתקנות רשויות האגודה).
התקנון הוא "חוקתה" של האגודה, ורק הוראות קוגנטיות בפקודת האגודות השיתופיות או בתקנות עולות עליו. היקף הסמכויות של הוועד אינו מעוגן בהוראות קוגנטיות.
טענות מתחום המשפט הציבורי
הסמכות לקבוע כללים בתקנות כוללת בחובה גם קביעתם של כללים הנוגעים לדרכי ניהולן של הקופות. עם זאת סמכותו של שר האוצר להתקין תקנות על-פי סעיף 47 לפקודה באשר לדרכי הניהול של הקופות, אינה בלתי מוגבלת. סמכות זו צריכה לפעול כאשר לנגד עיני שר האוצר עומדים האינטרסים של קופות הגמל והחוסכים בהן. המטרה של הפעלת הסמכות צריכה להיות להבטיח כי הטבות המס ישיגו את יעדן, על-כן מוסמך שר האוצר לקבוע בתקנות כללים המבטיחים שמירה על האינטרסים של החוסכים בקופות הגמל ועל פעילותן התקינה של הקופות
התקנות החדשות עומדות במסגרת מגבלות אלה.
אין בתקנות החדשות משום פגיעה בזכויות חוקתיות. התקנות החדשות מעמידות תנאים להענקת הטבות מס. קופה שאינה מבקשת את הטבות המס אינה חייבת לקיים את הדרישות שבתקנות החדשות. זכויות היסוד של הקופות ושל העמיתים אינן מחייבות את המדינה להעניק להם הטבות מס. משהחליטה המדינה לעשות כן, היא זכאית להתנות את הטבות המס בתנאים שנועדו להבטיח ניהול תקין של הקופות. אך מעבר לכך: גם אם נאמר כי זכויות היסוד של הקופות והעמיתים נפגעו, אין בכך בלבד כדי לשלול את חוקתיות הפגיעה. הפגיעה נעשית מכוח הסמכה מפורשת בפקודה; היא לתכלית ראויה, ואם היא סבירה ומידתית היא גם חוקתית.
פרי העמק
המוסמכת אסיפה כללית של אגודה שיתופית לחייב חבר באגודה שיתופית להשתתף בכיסוי חובותיה של האגודה?
העובדות
פרי העמק היא אגודה שיתופית מרכזית. חברים בה קיבוצים (המערערים) ומושבים (המשיבים). כיום 18.9.87נערכה אסיפה כללית של האגודה. באסיפה הוחלט ברוב של עשרים ושבעה (הקיבוצים) נגד תשעה (המושבים) ושלושה נעדרים על ייחוס חובות פרי העמק לחבריה. החלטה זו של האסיפה הכללית נתקבלה בהסתמך על הסמכות שהקנה שר העבודה לאסיפה כללית של אגודה בתקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות.
ביסוד ערעור זה עומדת השאלה, אם תקנה 2א לתקנות הותקנה במסגרת הסמכות שהוענקה לשר העבודה בפקודת האגודות.
אגודה שיתופית, המוקמת על-פי פקודת האגודות, היא אישיות משפטית. (סעיף 21 לפקודת האגודות). מקביעה נורמאטיבית זו נובע, כי זכויותיה וחובותיה של אגודה שיתופית אינן זכויותיהם וחובותיהם של חברי האגודה. כשם שקיומה המשפטי העצמאי של האגודה השיתופית מאפשר יצירת יחסים משפטיים בין האגודה לבין חבריה, כך מאפשר קיומה המשפטי העצמאי של האגודה יצירת יחסי שליחות בין האגודה השיתופית לבין חבר מחבריה או כלל חבריה, באופן שפעולה משפטית אשר האגודה מבצעת בשם החברים כלפי צד שלישי תחייב ותזכה את החברים. עם זאת, לשם יצירת יחסי שליחות בין חברי האגודה (כשולחים) לבין האגודה השיתופית (כשלוחה) נדרשת פעולה משפטית מיוחדת. לעתים מנצלים חברי האגודה השיתופית לרעה את אישיותה המשפטית. במקרים אלה ושכמותם ניתן לעתים, לצרכיה של סוגיה מסוימת, להתעלם מאישיותה המשפטית של האגודה השיתופית, תוך יצירת קשר ישיר בין חברי האגודה השיתופית לבין בעלי דברה של האגודה השיתופית. "הרמת מסך" זו תיעשה, כמובן, במקרים חריגים. היא תיעשה בעיקר, כאשר הדבר נדרש לשם הגשמת תכליתה של נורמה משפטית, (חוזה, דבר חקיקה), או כאשר נעשה שימוש לרעה במושג האישיות.חוב של האגודה השיתופית כלפי צד שלישי אינו יוצר, כשלעצמו, חוב של חבר באגודה השיתופית כלפי הצד השלישי.
אפילו חבותם של חברי האגודה השיתופית אינה מוגבלת, אין בכך כדי ליצור יריבות משפטית בין הצד השלישי לבין החברים, שאחריותם אינה מוגבלת. קיומה של הגבלת אחריות או היעדרה קשור ליחסים הפנימיים שבין האגודה השיתופית, המצויה בפירוק, לבין חבריה; אין הוא קשור במישרין ליחסים החיצוניים שבין צד שלישי לבין חברי האגודה השיתופית.
האם מוסמכת האגודה - באמצעות הרשות המחוקקת שלה, היא האסיפה הכללית - להטיל חיוב זה על חבר האגודה כלפיה? שאלה דומה קיימת בתחום דיני החברות. במסגרתם של אלה מתעוררת הבעיה, אם רשאית חברה - באמצעות שינוי התקנון על-ידי החלטות האסיפה הכללית - להטיל על חבר בעל מניה חובת השתתפות לכיסוי הפסדיה. במתן תשובה לשאלה זו מבחינים בין שני שלבים בחיי החברה:בשלב הפעילות ושלב הפירוק. כל עוד חייה של החברה נמשכים, אין לחברה הכוח להטיל על חבר בה חובת השתתפות בהפסדיה, חובתו של החבר היא לשלם עבור המניות שהוקצו לו. במסגרת זו קיימים בין החברה לבין החבר בה יחסי נושה - חייב, ובידי החברה - הנושה האמצעים המשפטיים הרגילים העומדים לרשות נושה כדי להביא את החבר החייב לקיום חובתו. בצד האמצעים הרגילים, העומדים לרשותו של כל נושה, עומדים לחברה אמצעים מיוחדים, הקבועים בפקודת החברות, למשל, אם תקנונה של החברה מרשה זאת, רשאית חברה לחלט מניות בשל אי-פרעונן (סעיף 50). אין לחבר בחברה "ציפייה סבירה" שהתקנון, שעמד בתוקפו בעת שנעשה חבר בחברה, ימשיך לעמוד בתוקפו ולא ישונה אלא בהסכמתו. כל חבר נתון ל"סיכון", כי רוב של משתתפי האסיפה הכללית יכניס שינוי בתקנון וישנה בכך את מערכת הזכויות והחובות של החבר. עם זאת, לא כל שינוי אפשרי הוא. אחד השינויים, שאין בו כדי לחייב חבר שאינו מסכים, הוא זה, שנועד להגדיל את חובתו הכספית של החבר כלפי החברה מעבר לחובתו לשלם עבור המניות שהוקצו לו. כאשר חברה מצויה בהליכי פירוק, מבחינים בין "חברה מוגבלת" לבין "חברה שאינה מוגבלת". בחברה מוגבלת חבותו של החבר מוגבלת לסכום שהוא עדיין לא שילם בעד המניות שבידו (כאשר ההגבלה היא במניות) או לסכום שהוא התחייב להשתתף בו בתשלום לנכסי החברה (כאשר ההגבלה היא בערבות) בפירוקה (ס' 247). לעומת זאת, בחברה שאינה מוגבלת ניתן לדרוש, בעת פירוקה, מחבריה להשתתף בכיסוי חובותיה (סעיף 245).
ניתן להצביע על הדמיון הרב בין חברה לבין אגודה שיתופית. שתיהן מהוות גופים משפטיים עצמאיים. חוב שלהן כלפי צד שלישי אינו מוטל, כשלעצמו, על החבר. מאידך גיסא, ניתן להצביע על השוני המהותי שבין חברה לבין אגודה שיתופית. שוני זה בא לידי ביטוי במטרותיה של האגודה השיתופית, כפי שהן קבועות בסעיף 4לפקודת האגודות, הקובע שלא הרווח מההשקעה ההונית הוא העומד בראש מעייניהם של חברי האגודה השיתופית. עקרון הקואופרציה הוא העומד ביסוד היחסים הפנימיים שבין החברים ובינם לבין האגודה. עם זאת, שוני זה אין בכוחו להצדיק את המסקנה, כי רכושו הפרטי של חבר האגודה עשוי לשמש - בלא הסכמתו של החבר - מקור לכיסוי חובותיה של האגודה השיתופית. זכות הקניין היא מזכויות היסוד של האדם בישראל, ועל-כן אין לפגוע בה ללא הוראה מפורשת בדין.
אין לראות בפקודת האגודות כשלעצמה מקור חוקי להטלת זכות השתתפות על חבר לכיסוי חובות החברה. אך האין לעגן את חובתו של החבר להשתתף בכיסוי הוצאות האגודה השיתופית בתקנון האגודה?
כמסמך בסיס של האגודה השיתופית, הוא קובע את הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים ומבחינה זו הוא חלק מהמשפט "החוקתי" שלה, אשר כוחו נובע מהסמכויות "השלטוניות" המצויות בידי האסיפה הכללית. האם ניתן לראות בו גם ביטוי להסכמתו של כל חבר וחבר? בעיה זו התעוררה גם בתחום דיני החברות, והיא נפתרה על-ידי הוראת דין מפורשת, לפיה התזכיר והתקנון "מחייבים את החברה וכל חבר בה. הוראה דומה אינה קיימת בפקודת האגודות. חרף זאת נפסק, כי "התקנון של אגודה שיתופית הוא בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיות שלהם". כן נפסק, כי התקנון הוא הסכם בין החברים לבין עצמם.
עם היותו של אדם חבר באגודה שיתופית בין חבר מייסד ובין חבר מצטרף - הוא נותן הסכמתו לכך כי התקנון - המהווה את החוזה שלו עם האגודה ועם החברים האחרים - ישונה בהליך מסוים שאינו דורש הסכמה פה אחד. לדעתי, סמכותה (השלטונית והחוזית) של האגודה השיתופית אינה כוללת בחובה את הכוח לשנות את התקנון של האגודה ולקבוע בו הוראה, לפיה על כל חבר לרבות חבר מתנגד - לשאת בהוצאות האגודה. לאגודה הסמכות לשנות את תקנונה, אך סמכות זו אינה בלתי מוגבלת. בנוסף להגבלות הרגילות, לפיהן השינוי צריך להיות בתום-לב ולמען האגודה ואסור לו שיעשוק את המיעוט, קיימת הגבלה כללית, לפיה אין לכלול בו עניינים המשנים בצורה מהותית את בסיס ההסכמה עליה בנויה החברות באגודה השיתופית. זהו עיקרון כללי של דמוקרטיה ושלטון רוב בתאגידים, לפיו קיימות מגבלות על כוחו של הרוב.
תוקפה של תקנה 2א - תקנה זו הותקנה על-ידי שר העבודה "בתוקף סמכותי לפי סעיפים 55ו- 65לפקודת האגודות השיתופיות...". אם המחוקק הראשי מבקש להסמיך את מחוקק המשנה לפגוע בזכות יסוד חוקתית, כגון זכות הקניין, עליו לומר דבריו במפורש. היעדר הוראה מפורשת יתפרש כשולל את סמכות הרשות המבצעת להורות על פגיעה בזכויות יסוד. נמצא, כי תקנה 2א אינה מעוגנת בסעיפים 55ו- 65לפקודת האגודות. התקנה בטלה, ואין לנהוג על פיה. החלטת האסיפה הכללית של המערערת, עד כמה שהיא סומכת על הכוחות שניתנו לה בתקנה 2א לתקנות, בטלה אף היא.
איגוד קופות הגמל
פקודת מס הכנסה מאפשרת ליחיד לנכות מהכנסתו סכומים שונים אשר שולמו לקופת גמל (סעיף 47). פקודת מס הכנסה מגדירה "קופת גמל" מהי תוך שנקבע כי נדרש אישור נציב מס הכנסה שהקופה היא "קופת גמל". אישור זה יינתן כל עוד קופת הגמל מתנהלת בהתאם לתקנות. שר האוצר התקין את תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) (תיקון מס' 2), תשס"ב-2002. נקבעה בהן הדרישה להקים ועדת השקעות ונקבעו סמכויותיה. השאלה הניצבת בפנינו הינה אם כמה הוראות בתקנות באשר לוועדת ההשקעות הן בהתאם לדיני התאגידים ולמשפט הציבורי.
במשך השנים התקיימו שתי מגמות בכל הנוגע לקופות הגמל: מחד גיסא, התאפשרה פעילות הולכת ונרחבת של קופות הגמל בשוק החופשי; מאידך גיסא, הוגדרו חובות הנאמנות של העוסקים בניהול כספי הקופה. מגמות אלה הגיעו לשלב חדש עם התקנתן של תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) (תיקון מס' 2), תשס"ב-2002 (להלן – התקנות החדשות). המאפיין את התקנות החדשות הוא בשני אלה: מחד גיסא, נקבע כי כל השקעה תותר לקופת הגמל, אלא אם נאסרה במפורש. לקופת הגמל הוענקה אפוא גמישות להשקיע את כספי העמיתים בצורה הנראית לה כטובה ביותר. מאידך גיסא, הוגבר הפיקוח על המנגנונים לקבלת החלטות במסגרת הקופה באשר להשקעות כספי העמיתים. ביסוד הסדר מפקח זה עומדת ועדת ההשקעות אשר כל קופת גמל צריכה להקים, ואשר את סמכויותיה ואיושה קובעות התקנות החדשות. העותרים מגבילים את טיעוניהם אך לאותן הוראות בתקנות החדשות הנוגעות לוועדת ההשקעות. התקנות החדשות קובעות כי הדירקטוריון של קופת גמל או של חברה מנהלת ימנה ועדת השקעות בהתאם לתקנון הקופה.
איגוד קופות הגמל הענפיות הינו עמותה המאגדת בתוכה קופות גמל ותיקות המאוגדות רובן ככולן כאגודות שיתופיות. רובן של קופות הגמל מנוהלות על-ידי העמיתים בהן שנבחרו בבחירות באספות הכלליות שלהן. הן פועלות שלא למטרת רווח לעצמן אלא לטובת העמיתים. הם טוענים לפנינו כי התקנות החדשות פוגעות בהם שלא כדין.
את טענותיהם העיקריות של העותרים ניתן לחלק לשני סוגים: הסוג האחד מתבסס על דיני החברות ודיני האגודות השיתופיות. הטענה הינה כי ועדת ההשקעות היא גוף זר במרקם התאגידי. היא פוגעת באורגנים הקיימים. הפגיעה העיקרית היא בדירקטוריון של קופת הגמל. על-פי התקנות החדשות, דירקטוריון הקופה אינו יכול להתערב בהחלטותיה של ועדת ההשקעות, אינו יכול ליטול את סמכויותיה ואינו יכול להחליף את הנציגים החיצוניים למשך תקופה של שלוש שנים. נטען עוד כי כדי להגשים חלק מההסדרים הקבועים בתקנות החדשות יש לשנות את התקנונים של קופות הגמל. חלק מהשינוי דורש הסכמה של כל העמיתים. כל השינויים נעשים על-ידי הקופות מתוך כפייה, ובשל כך הם פסולים. באשר לקופות גמל הפועלות כאגודות שיתופיות נטען כי התקנות החדשות סותרות את עקרון היסוד של דיני האגודות השיתופיות בדבר ניהול עצמי.
הסוג השני של טענות העותרים מתרכז בדיני המשפט הציבורי. הטענה הינה כי התקנות החדשות פוגעות שלא כדין בחופש ההתאגדות, בחופש העיסוק ובזכות הקניין. נטען עוד כי התקנות החדשות נועדו ליצור משטר של פיקוח על שוק ההון בכל הנוגע להשקעות של קופות הגמל, ולכך לא נועד סעיף 47 לפקודה. לשם הגשמתו של פיקוח על שוק ההון יש לחוקק חקיקה ראשית, ואין להסתפק בחקיקת משנה.
פסה"ד:
בין שני האורגנים המנהלים את החברה (הדירקטוריון והמנהל הכללי) קיימת מערכת יחסים מורכבת. הדירקטוריון אינו יכול לתת למנהל הכללי הוראות כלליות באשר לניהול היומיומי של החברה. אם אופן הניהול של החברה אינו עולה בקנה אחד עם המדיניות הכללית של הדירקטוריון, בסמכותו לפטר את המנהל הכללי. האם ועדת ההשקעות – שהיא מכשיר הפיקוח המרכזי המוקם בתקנות החדשות – משתלבת במבנה הארגוני של החברה בישראל? האם הקמתה של ועדת ההשקעות נוגדת דין חברות קוגנטי? האם היא מתאפשרת על-ידי דין חברות דיספוזיטיבי?
ועדת ההשקעות פועלת במסגרת המדיניות של הדירקטוריון ולשם ביצועה. גם שאר תפקידיה של ועדת ההשקעות – אישור עיסקאות מסוימות, קביעת נכסי הבסיס של אופציות, קביעת השיעור המרבי של בטוחות וכיוצא בהם – הם תפקידים של ניהול שוטף, ואין בהם פגיעה בסמכויות הקוגנטיות של הדירקטוריון. יש חפיפה בין תפקידיה של ועדת ההשקעות לבין תפקידיו של המנהל הכללי. מצב דברים זה אפשרי הוא על-פי חוק החברות.
האם מוסמך אפוא הדירקטוריון להקים ועדות ביצוע, כגון ועדת השקעות? לדעתנו, התשובה היא בחיוב. כל חברה רשאית להקים ועדות. דבר זה נובע מכשרותה הכללית של החברה (סעיף 4 לחוק החברות).
הכלל הינו כי הסמכויות הנתונות למנהל הכללי אינן ניתנות להעברה לסמכות הדירקטוריון, עם זאת חברה רשאית לקבוע הוראה בתקנונה כי סמכויות המנהל הכללי לעניין מסוים יועברו לסמכות הדירקטוריון. הרקע להוראה זו הוא הרצון לשמור על ההבחנה בין הדירקטוריון, הקובע מדיניות כללית והמפקח על ביצועה, לבין המנהל הכללי, המבצע את המדיניות הלכה למעשה. מכאן, שהוראת תקנה 41ה4(ב) – השוללת מהדירקטוריון את הסמכות ליטול לעצמו את סמכויות ועדת ההשקעות – מתיישבת יפה עם מגמתו הכללית של חוק החברות להבחין בין סמכויות הדירקטוריון לבין סמכויות הביצוע.
במקום שהדירקטוריון נותן הוראה לעניין מסוים, והמנהל הכללי נמנע מלקיימה, רשאי הדירקטוריון ליטול הסמכות ולהפעילה. לדעתנו, הוראה זו של חוק החברות היא בעלת אופי דיספוזיטיבי. רשאית החברה בתקנונה לכלול את הסמכות המיוחדת הניתנת לדירקטוריון בהוראת סעיף 51 לחוק החברות. הוראה זו צריכה לחול, בדרך היקש, גם על סמכויותיה של ועדת ההשקעות.
ההוראה של חוק החברות בעניין פיטורם של נושאי משרה בחברה מצוי בסעיף 251, חבר בוועדת ההשקעות (בין נציג חיצוני ובין שאינו נציג חיצוני) הוא נושא משרה בחברה. הוראת סעיף 251 לחוק החברות היא בעלת אופי דיספוזיטיבי.
יש דמיון בין אגודה שיתופית לבין חברה. עד כמה שדמיון זה רלוונטי לסוגיה העומדת לדיון ניתן להקיש מדיני החברות לדיני האגודות השיתופיות.
מה הדין בכל האגודות השיתופיות האחרות שאינן מסווגות כארגון קניות? האם ניתן מכוחו של החלק הראשון לתקנה 30(א) לתקנות רשויות האגודה להקים ועדות משנה שאינן מורכבות כולן מחברי האגודה? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה בעינינו. בסופו של יום נוטים אנו לתשובה חיובית. עם זאת נוכל להשאיר שאלה זו בצריך עיון, שכן לדעתנו אין כל מניעה כי ועד האגודה יקים מוסדות ביצוע המורכבים גם ממי שאינם עמיתים, ואשר יבצעו את המדיניות הכללית של הוועד. הכוח להקים גופים אלה נגזר מעצם אישיותה המשפטית של האגודה השיתופית. בהיעדר הוראה אחרת בתקנות או בתקנון הסמכות להקמתם נתונה לוועד (סעיף 23(ב) לתקנות רשויות האגודה).
התקנון הוא "חוקתה" של האגודה, ורק הוראות קוגנטיות בפקודת האגודות השיתופיות או בתקנות עולות עליו. היקף הסמכויות של הוועד אינו מעוגן בהוראות קוגנטיות.
טענות מתחום המשפט הציבורי
הסמכות לקבוע כללים בתקנות כוללת בחובה גם קביעתם של כללים הנוגעים לדרכי ניהולן של הקופות. עם זאת סמכותו של שר האוצר להתקין תקנות על-פי סעיף 47 לפקודה באשר לדרכי הניהול של הקופות, אינה בלתי מוגבלת. סמכות זו צריכה לפעול כאשר לנגד עיני שר האוצר עומדים האינטרסים של קופות הגמל והחוסכים בהן. המטרה של הפעלת הסמכות צריכה להיות להבטיח כי הטבות המס ישיגו את יעדן, על-כן מוסמך שר האוצר לקבוע בתקנות כללים המבטיחים שמירה על האינטרסים של החוסכים בקופות הגמל ועל פעילותן התקינה של הקופות
התקנות החדשות עומדות במסגרת מגבלות אלה.
אין בתקנות החדשות משום פגיעה בזכויות חוקתיות. התקנות החדשות מעמידות תנאים להענקת הטבות מס. קופה שאינה מבקשת את הטבות המס אינה חייבת לקיים את הדרישות שבתקנות החדשות. זכויות היסוד של הקופות ושל העמיתים אינן מחייבות את המדינה להעניק להם הטבות מס. משהחליטה המדינה לעשות כן, היא זכאית להתנות את הטבות המס בתנאים שנועדו להבטיח ניהול תקין של הקופות. אך מעבר לכך: גם אם נאמר כי זכויות היסוד של הקופות והעמיתים נפגעו, אין בכך בלבד כדי לשלול את חוקתיות הפגיעה. הפגיעה נעשית מכוח הסמכה מפורשת בפקודה; היא לתכלית ראויה, ואם היא סבירה ומידתית היא גם חוקתית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה