סאסן / מאבדים שליטה?
העמודים במקראה לא נכונים אז אין לי סיכום
רם / ישראל בעידן העולמקומי
החברה הישראלית בשנות ה-90 נהפכת מחברה אחת למצבור של קהילות. יש תחושה של רכבת-שדים. נשברה התבנים הישנה ויש מלחמת תרבות על יצירת תבנית חדשה. המאבק בחברה היהודית הוא בין מגמה לוקלית-ציונית לגלובלית-פוסט ציונית.
עולמקמיות (glocality) הוא המצב הפוסט-מודרני שבו הלוקלי והגלובלי מחלישים את מדינת הלאום. הכח המניע של התהליך הזה הוא הגלובליזציה הכלכלית-טכנולוגית. הלוקליזציה היא תהליך הנגד, והעולמקומיות היא הדיאלקטיקה (כלומר, מדובר בשני תהליכים מנוגדים שמעצימים אחד את השני). העולמקומיות שוחקת את המרכיב המוסדי-ארגוני ואת המרכיב התרבותי-קהילתי של מדינת-הלאום, ואת הקשר שבין מדינה ללאום. היא מביאה להגדלת הפער בין המעמדות. יש נזילות כלל-עולמית של ההון, שעובר למקומות בהם כח העבודה והמיסוי זולים יותר. חל מעבר מקפיטליזם מאורגן לקפיטליזם בלתי-מאורן וממדינת רווחה למדינת תחרות (אשר מעודדת יזמות).
מצד אחד, הרשתות הגלובליות אדישות למין, צבע, גזע וכו', וזה יותר דמוקרטי. מצד שני, הן משוחררות ממחוייבות לחבריהן וזה פחות דמוקרטי. הקהילות החדשות המקומיות, הן בעלות מחוייבות רבה לחבריהן מחד ומצד שני אינן "פוליטיקלי קורקט".
בישראל לפני שנות ה-70, היה קונפליקט בין הקוטב מסורתי-דתי ללאומי-חילוני בציר המודרניזציה. לאחר מכן, הקיטוב הוא בין הלוקלי (ניאו-לאומי) ללגלובלי (פוסט-לאומי) בציר הגלובליזציה. על פי הפוסט-ציונות, המדינה היא מקום להגשים בו את ה"טוב" של כל אחד ולא ה"טוב" של קבוצה מסויימת. לא ברור אם יש "עמדה" ו"ציבור" פוסט-ציוני-ליברלי בארץ.
הביסיס להיווצרות הקבוצה החברתית הפוסט-צ'-ליברלית הוא צמיחה כלכלית. ישראל הצטרפה בשנות ה-70 לקבוצת המדינות התעשייתיות העשירות. זה מביא גם לגאווה לאומית. יש הרבה ייצוא והתפלגות מועסקים כמו במשק מפותח. הרבה היי-טק. הסטארט-אפ הוא מודל המצליחנות.
במקביל, היה שינוי מבני יסודי ביחס בין המדינה לעסקים - מעבר לסביבה כלכית עסקית-פרטית.יש פחות מערבות ממשלתית בשוק ההון. יש הפרטה. הסתדרת העובדים נחלשה. השיח החוקתי מחזק את החברה האזרחית, יש פהרטה של אמצעי התקשורת, ירידה של המפלגות, הפרטה של ערכים חברתיים, תרבותיים, חינוכיים וכו' וכו.
העמודים במקראה לא נכונים אז אין לי סיכום
רם / ישראל בעידן העולמקומי
החברה הישראלית בשנות ה-90 נהפכת מחברה אחת למצבור של קהילות. יש תחושה של רכבת-שדים. נשברה התבנים הישנה ויש מלחמת תרבות על יצירת תבנית חדשה. המאבק בחברה היהודית הוא בין מגמה לוקלית-ציונית לגלובלית-פוסט ציונית.
עולמקמיות (glocality) הוא המצב הפוסט-מודרני שבו הלוקלי והגלובלי מחלישים את מדינת הלאום. הכח המניע של התהליך הזה הוא הגלובליזציה הכלכלית-טכנולוגית. הלוקליזציה היא תהליך הנגד, והעולמקומיות היא הדיאלקטיקה (כלומר, מדובר בשני תהליכים מנוגדים שמעצימים אחד את השני). העולמקומיות שוחקת את המרכיב המוסדי-ארגוני ואת המרכיב התרבותי-קהילתי של מדינת-הלאום, ואת הקשר שבין מדינה ללאום. היא מביאה להגדלת הפער בין המעמדות. יש נזילות כלל-עולמית של ההון, שעובר למקומות בהם כח העבודה והמיסוי זולים יותר. חל מעבר מקפיטליזם מאורגן לקפיטליזם בלתי-מאורן וממדינת רווחה למדינת תחרות (אשר מעודדת יזמות).
מצד אחד, הרשתות הגלובליות אדישות למין, צבע, גזע וכו', וזה יותר דמוקרטי. מצד שני, הן משוחררות ממחוייבות לחבריהן וזה פחות דמוקרטי. הקהילות החדשות המקומיות, הן בעלות מחוייבות רבה לחבריהן מחד ומצד שני אינן "פוליטיקלי קורקט".
בישראל לפני שנות ה-70, היה קונפליקט בין הקוטב מסורתי-דתי ללאומי-חילוני בציר המודרניזציה. לאחר מכן, הקיטוב הוא בין הלוקלי (ניאו-לאומי) ללגלובלי (פוסט-לאומי) בציר הגלובליזציה. על פי הפוסט-ציונות, המדינה היא מקום להגשים בו את ה"טוב" של כל אחד ולא ה"טוב" של קבוצה מסויימת. לא ברור אם יש "עמדה" ו"ציבור" פוסט-ציוני-ליברלי בארץ.
הביסיס להיווצרות הקבוצה החברתית הפוסט-צ'-ליברלית הוא צמיחה כלכלית. ישראל הצטרפה בשנות ה-70 לקבוצת המדינות התעשייתיות העשירות. זה מביא גם לגאווה לאומית. יש הרבה ייצוא והתפלגות מועסקים כמו במשק מפותח. הרבה היי-טק. הסטארט-אפ הוא מודל המצליחנות.
במקביל, היה שינוי מבני יסודי ביחס בין המדינה לעסקים - מעבר לסביבה כלכית עסקית-פרטית.יש פחות מערבות ממשלתית בשוק ההון. יש הפרטה. הסתדרת העובדים נחלשה. השיח החוקתי מחזק את החברה האזרחית, יש פהרטה של אמצעי התקשורת, ירידה של המפלגות, הפרטה של ערכים חברתיים, תרבותיים, חינוכיים וכו' וכו.
דניאלסן /איך תאגידים שולטים
מהי רגולציה עיסקית טרנס-לאומית? מדובר ברשת סבוכה של חוקים, רגולטורים, תאגידים, תחולה במקום של כל חוק, פערים, התנגשויות, שיתוף פעולה וכו'. השחקנים התאגידיים מעצבים את החוקים בדרכים שונות: מחוקקים, משפיעים כלכלית או פוליטית, הולכים לעשות עסקים במקום אחר, מאמצים חוקים נוקשים יותר מהמקומיים. הם יכולים לפעול לבד או בקבוצות.
התאגידים כרגולטורים
נאמר שתאגיד היפותטי "וורלד קורפ" רוצה להקים מפעל במדינה המתפתחת קסמביה (XAMBIA). בקסמביה אין רגולציה על שפכים ממפעלים. בזוטופיה (המדינה שבה וורלד קורפ התאגד) היו מכריחים את המפעל לטפל בשפכים בתוכו. ביהמ"ש בזוטופיה טרם החילו את החוק על מדינות אחרות.
איך יקרה מצב שבו יחילו את תקנות השפכים? דרך ההנהלה של וורלפ קורפ (פעולה פרטית/ריאקטיבית), או פעולת ממשלת קסמביה או זוטופיה (ממשלתית/רגולטורית). בפועל - אי אפשר להפריד ככה בין "פעולה" של הממשלה ל"תגובה" של המפעל, הכל משולב.
למשל, כאשר ההנהלה של התאגיד תחליט איך לטפל בשפכים, היא תתחשב באפשרות שממשלת קסמביה תחליט על רגולציה פתאום, מה היכולת שלהם להשפיע על זה, איזה חוקים אחרים קשורים יש במדינה, מה תעשה זוטופיה וכו'. אם ממשלת קסמביה תשנה את הרגולציה, המפעל יכול להתמודד עם זה בדרכים שונות.
אפשר לראות את הכח הגדול שיש לתאגיד לעצב את חוקי קסמביה. אפשר לראות גם את ההשפעה הנרחבת של התוצאה (חברתית, כלכלית, מבחינת איכות הסביבה). זוהי חשיבות המגזר הפרטי ברגולציה הטרנס-לאומית.
סוג הבעלות ותהליכי קבה"ח התאגיד ישפיעו על דרכי הפעולה.
מהי רגולציה עיסקית טרנס-לאומית? מדובר ברשת סבוכה של חוקים, רגולטורים, תאגידים, תחולה במקום של כל חוק, פערים, התנגשויות, שיתוף פעולה וכו'. השחקנים התאגידיים מעצבים את החוקים בדרכים שונות: מחוקקים, משפיעים כלכלית או פוליטית, הולכים לעשות עסקים במקום אחר, מאמצים חוקים נוקשים יותר מהמקומיים. הם יכולים לפעול לבד או בקבוצות.
התאגידים כרגולטורים
נאמר שתאגיד היפותטי "וורלד קורפ" רוצה להקים מפעל במדינה המתפתחת קסמביה (XAMBIA). בקסמביה אין רגולציה על שפכים ממפעלים. בזוטופיה (המדינה שבה וורלד קורפ התאגד) היו מכריחים את המפעל לטפל בשפכים בתוכו. ביהמ"ש בזוטופיה טרם החילו את החוק על מדינות אחרות.
איך יקרה מצב שבו יחילו את תקנות השפכים? דרך ההנהלה של וורלפ קורפ (פעולה פרטית/ריאקטיבית), או פעולת ממשלת קסמביה או זוטופיה (ממשלתית/רגולטורית). בפועל - אי אפשר להפריד ככה בין "פעולה" של הממשלה ל"תגובה" של המפעל, הכל משולב.
למשל, כאשר ההנהלה של התאגיד תחליט איך לטפל בשפכים, היא תתחשב באפשרות שממשלת קסמביה תחליט על רגולציה פתאום, מה היכולת שלהם להשפיע על זה, איזה חוקים אחרים קשורים יש במדינה, מה תעשה זוטופיה וכו'. אם ממשלת קסמביה תשנה את הרגולציה, המפעל יכול להתמודד עם זה בדרכים שונות.
אפשר לראות את הכח הגדול שיש לתאגיד לעצב את חוקי קסמביה. אפשר לראות גם את ההשפעה הנרחבת של התוצאה (חברתית, כלכלית, מבחינת איכות הסביבה). זוהי חשיבות המגזר הפרטי ברגולציה הטרנס-לאומית.
סוג הבעלות ותהליכי קבה"ח התאגיד ישפיעו על דרכי הפעולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה