האם ישראלים מוסלמים, נוצרים או דרוזים חייבים להנשא בישראל לפי מצוות דתם?
למוסלמים קיימת פק' חוק המשפחה המוסלמי שאימץ את חוק המשפחה העות'מאני. הוא מחייב רק מוסלמים. ס' 33-38 קובעים איך הטקס ייערך: הכרזה לפני הקשר (לא יכול להיות פרטי), נוכחות שני עדים, הצעה וקבלה (זה כמו חוזה אזרחי), שימוש בביטוי המפורש נישואים, בנוכחות קאדי שיערוך וירשום את הטקס, ניתן להוסיף תניית מונוגמיה (אם האיש יישא אחרת הנישואים הראשונים מופקעים). מותר לשאת עד 4 נשים (אבל זה לא תקף בגלל חוק העונשין).
יהודים אזרחים או תושבים
שני יהודים אזרחי ישראל נישאו בצרפת בנישואים אזרחיים. המקרה נדון בבימ"ש צרפתי. בימ"ש צרפתי מתיחס לדין הלאומיות. הדין האישי שלהם לא מכיר בתוקפם של הנישואים. מצד שני לפי דין מקום עריכת הטקס הם תקפים (מבחינה צורנית). בעצם יש לנו בעיה של מיון.
שני יהודים אזרחי צרפת תושבים בישראל נישאו בצרפת בנישואים אזרחיים. המקרה נדון בבימ"ש אנגלי. הדין האישי של הצדדים הוא הדין הישראלי, אבל לפי דין מקום עריכת הטקס הנישואים תקפים.
שני יהודים לא אזרחי ישראל ולא תושביה – בימ"ש זרים לא יכירו בתוקף של המשפט הישראליץ
יהודים זרים לגמרי
לפי ס' 2 הם יכולים רק להנשא לפי דין תורה (בישראל). אם נישאו בישראל לפני הקונסול הנישואין לא תקפים (גם במדינות זרות הם לא ייחשבו תקפים). זילברג אמר שזה עיקר החידוש בס' 2.
לאחר פס"ד בורוכוביץ' – האם ניתן להגיד שהם נשואים כבני נוח? בס' 2 כתוב שהנישואים יהיו "לפי דין תורה".
פירוש א: בד"ר אמר שהם מוכרים לפי דין תורה ולכן הם תקפים.
פירוש ב: נכון שנישואי בני נוח מוכרים אבל הם לא נחשבים לפי דין תורה.
בעיה דומה התעוררה באלה של קידושים פרטיים. זה לא לפי תקנות הרבנות. לכן השאלה האם תקנות הרבנות הן חלק מדין תורה. יש על כך חילוקי דיעות.
נוצרים ודרוזים – דיברנו בשיעור הקודם. אין הוראה ישירה.
יש את ס' 47 לדבר המלך
ויש את ס' 54 – עניני נשואים וגירושים של נוצרים יהיו בסמכות שיפוט ייחודית של בי"ד נוצריים
ס' 4 לחוק בתי דין דתיים דרוזיים
סימן 47 אומר שגם בי"ד אזרחי צריך לדון ע"פ חוקים אלה.
לתוצאה דומה אפשר להגיע גם לגבי יהודים ולכן ס' 2 לחוק בד"ר אינו כה מהותי.
שני פירושים לס' 47
דוגמה: יהודים ישראלים נישאו בחו"ל בטקס אזרחי. אם ס' 47 קובע הוראות במישור מבל"פ הנישואים אינם תקפים כי הם מנוגדים לדין האישי הדתי (בכל מקרה של גורם זר נחיל את הדין האישי של הצדדים). הוא גובר על כלל דין מקום עריכת הטקס. הערת אגב: לפי לבונטין כלל מקום עריכת הטקס לא מתאים למשפט הישראלי ולכן לא נקלט בארץ.
אם ס' 47 הוא כלל פנימי, בעניני מבל"פ צריך להחיל דין זר ע"פ ס' 46. ייתכן שנגיע לדין הישראלי ולס' 47, אבל ייתכן גם שנחיל דין אחר. במקרה זה אנחנו נפנה לכללי המשפט האנגלי.
אגרנט ושאווה הולכים בדרך הראשונה, ויתקון ולבונטין הולכים בדרך השניה.
נלך בדרך השניה- סימנים 53,54 (לבתי דין דתיים יש סמכות שיפוט ייחודית) ס' 1 של חוק בד"ר, ס' 4 לחוק בתי דין דתיים דרוזיים – כל אלה נותנים סמכות שיפוט ייחודית לבי"ד דתי בנושאי נושאים וגירושים. ההלכה היא שבתי דין דתיים אינם כפופים לכללי מבל"פ. הם מחילים את הדין הדתי בלי גבולות טריטוריאליים או של זמן. כאשר הערכאה המרכזית לא מכירה בכללי מבל"פ, האם גם בימ"ש אחרים שדנים בשאלות אגביות, צריכים להכיר בהם או לא? הגיוני שכן כדי שלא יווצרו סתירות בפסיקה.
דוגמה: יהודים אזרחי צרפת התחתנו בטקס דתי ואזרחי. הם התגרשו בטקס אזרחי. הנושא נדון באנגליה. לפי כללי מבל"פ הדין הקובע הוא מקום המושב, כלומר צרפת, והם גרושים.
הם עולים לישראל ומקבלים אזרחות ותושבות. על פי ביה"ד הרבני היא נשואה.
לבונטין אומר שכל ביה"ד בישראל צריכים ללכת בעקבות הדין הדתי ולקבוע שהמעמד האישי שלה השתנה כאשר עלתה ארצה והיא נשואה.
.
נישואים בחו"ל
אזרחים ותושבים בישראל
נישאו בחו"ל בנישואים אזרחיים:
לאיזה בי"ד יש סמכות שיפוט?
איזה דין יחול?
איך בימ"ש זר יתייחס לנושא?
סמכות שיפוט: הנושא הזה היה שנוי במחלוקת במשך שנים. המחלוקת היא סביב המונח "בישראל" בס' 1 לחוק בד"ר – האם הנישואים צריכים להיות בישראל או שהיהודים בישראל? או שניהם? אם הנישואים צריכים להיות בישראל אז אין לבד"ר סמכות שיפוט.
בפס"ד כהנוף ברנזון הביע עמדה שאין סמכות. בד"ר יוכל לקבוע בשאלת הנישואים רק אם היא עולה באופן אגבי. העמדה בפסה"ד לא מאד ברורה – האם זה מעשה בי”ד או לא. הדרך של בד"ר לעקוף את הבעיה היא להניח שלנישוים האזרחיים יש תוקף ולדון בגירושים. לעומת זאת במקרים שבהם חששו שהאשה תהיה עגונה, ביה"ד הרבני אמר שאין תוקף לנישואים.
בשיטות משפט מערביות ניתן לאיין נישואים מכאן ולהבא – לא גירושים. זה בא מהנצרות כי לא היו שם גירושים. זה יכול לפתור את הבעיה כי זה דומה לגירושים. הנושא לא נידון בספרות.
ברנזון היה דעת מיעוט. רוב השופטים וגם רוב המועמדים היתה שיש לבד"ר סמכות שיפוט.
בג"צ בורוכוביץ'
עובדות
שני אזרחים ותושבים כשרים להנשא כדת משה וישראל. הם נישואי בקפריסין נישואים אזרחיים.
היה להם משבר ביחסים, הם נפרדו ופתחו במערכת תביעות משפטיות.
האשה הגישה תביעה לשלום בית לבד"ר וביטלה אותה
האיש הגיש תביעה לבד"ר למתן פס"ד הצהרתי שהם לא נשואים כדת משה וישראל ולחלופין גירושים. ביה"ד פסק שהם לא נשואים כדת משה וישראל. אבל האם הם לא נשואים בכלל?
הבעל ביקש אישור כתוב שעל פי פסה"ד הוא רשאי להנשא. ההחלטה היתה: רשאי להתחתן כפנוי כדת משה וישראל. המסקנה הזאת לא נגזרת מפסה"ד. לא ברור אם לביה"ד הרבני היתה סמכות לקבוע בעניין תקפם של הנישואים בעניני המשפט הישראלי.
הבעל ביקש אישור כתוב על מעמד האשה. זה בגלל שאשה יכול להיות ספק נשואה. בד"ר הבהיר שהיא גם רשאית להתחתן כפנויה כדת משה וישראל.
האשה ערערה לבד"ר הגדול – כדי להביא נישואים אזרחיים לסיום נדרש אקט שיפוטי שיעמוד על קיומן של העילות הנדרשותת לגירושים ושל הזכויות הכרוכות בגירושים. זאת עמדת ברנזון. ביה"ד קיבל את הטענה וביטל את פסה"ד האזורי. לטענתו הצדדים נחשבים אזרחים בכל העולם וגם בישראל. אגב זאת לא טענה נכונה, זה תלוי. הוא הציע שביה"ד האזורי יקבע שהם לא נשואים.
מוגשת בקשה מחודשת לביה"ד האזורי והוא קובע שהוא מתיר את הנישואים.
האשה עתרה לבג"צ – בד"ר לא פירט לפי איזה דין נערכה התרת הנישואים? מהן העילות? האם די בבקשת צד אחד? העובדה שנישאו בנישואים אזרחיים זה לא עילה. בג"צ פנה לבד"ר הגדול וביקש הבהרה לטענה שדי להוסיף את השורה החסרה להתרת הנישואים. בד"ר הגדול הבהיר את כוונתו בפס"ד משלים. הוא אימץ את עמדת שאווה וקבע שכללי המבל"פ נקבעו בס' 47 והדין האישי קובע את ברירת הדין. במילים אחרות – הנישואים האזרחיים אינם תקפים. אבל, עדיין דרוש פס"ד מפורש כדי שלא תהיה ביגמיה. בד"ר מפתח את התיאוריה של נישואי בני נח. הם לא פוקעים מאליהם וצריך פס"ד של בד"ר כדי להפקיע אותם. צריך לבחון עילות ממשיות ורק אז יינתן פס"ד להתרת נישואים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה