השאלה האקראית בפס"ד מילר היא מהו תוקף הגירושין. נניח שהאשה היתה מגישה תביעה לביהמ"ש בקנדה להכיר בתקפםשל הגירושים. כיצד הוא היה פוסק? הוא היה מסתכל על הדומיסיל של הבעל בזמן הגירושים וקובע שהם לא תקפים. כלומר היינו מקבלים תשובה אחרת אם זאת לא היתה שאלה משנית.
פס"ד סקרוניק – כאשר קובעים את הדין האישי זה תמיד צמוד לזמן נתון. אם שואלים מה תוקף הנישואים בישראל זה לפי הדין הלאומי. הדין הלאומי של ישראלים זה לפי הדת. הדין הלאומי של זרים זה הדין של ארץ האזרחות. אם מישהו משנה את ארץ האזרחות שלו, כל פעולה משפטית נבדקת לפי הדין הלאומי בעת עשיית הפעולה. העקרון הזה נקבע בסקורניק. זה עקרון של המשפט האנגלי.
אדם יכול להחליף את הדומיסיל במהלך חייו. הדין שיחול הוא הדין בעת עשיית המעשה השמפטי. לכאורה כלל פשוט אך קשה להפעיל אותו.
כושר להינשא עכשיו נקבע לפי הדומיסיל עכשיו. תוקף נישואין אז הוא שאלה של הדומיסיל אז.
ביהמ"ש במילר קבע שהוא נשארה עם דומיסיל הונגרי. האמנם? האם העלייה לארץ לא קוטעת את הדומיסיל? האם ייתכן שלא היה להם דומיסיל? בד"כ לא אומרים דברים כאלה. לעומת זאת אפשר להיות חסרי-אזרחות.
ביהמ"ש הקנדי ניסה להבין מתי מילר רכשו את הדומיסיל של ישראל.
האם הנישואים בקנדה לא מקשפים את העברת הדומיסיל לקנדה? שאלה טובה, במיוחד כשאמורים ללכת לפי הדומיסיל של הבעל. זה מסובך כי עקרונית אל היה לה כושר להנשא בקנדה אז אי אפשר היה להעביר לה דומיסיל.
ביהמ"ש קבע שגם לגבי השאלה המשנית נכריע לפי הדין הישראלי.
הצד הישראלי בפרשת אונגר
ביהמ"ש באונטריו קבע שהמשפט הישראלי אומר שבני הזוג נחשבים גרושים. האמנם?
נניח שבני הזוג היו אזרחים הונגרים. אנחנו צריכים לדעת מה היתה הלאומיות של בני הזוג בשלבים הקריטיים. הזמן שהיו בהונגריה הם היו הונגרים, ולכן הדין האישי שלהם הוא ההונגרי. כאמור בתור אזרחים הונגרים הגט לא תופס. האם הם היו אזרחים הונגרים כאשר שהו באיטליה?
שלוש אפשרויות לגבי שאלת הלאומיות שלהם:
אזרחי הונגריה (לא סביר כי הגיוני שויתרו עליה)
חסרי אזרחות
אזרחי ישראל (לא סביר כי עוד לא היתה מדינה)
לפי עמדת המשפט הישראלי באותו זמן, על יהודי חסר אזרחות חל הדין הדתי בעניני מעמד אישי. לפי הדין היהודי הגירושים בתוקף.
אם נניח שהם היו אזרחי הונגריה, אין תוקף לגירושין והם נחשבים נשואים גם בישראל.
מהו מידת וקפו של גט רבני שניתן בחו"ל? תלוי אם אלה ישראלים או זרים. במקרה זה – זרים. הם הגירושים תקפים מרגע שהזוג הגיע לארץ או רק אחרי שהם קיבלי אישור של בי"ד רבני?
בתקופת המנגי התעוררו שתי פרשות:
-וולנברג- יהודים עם אזרחות ליטאית
-אזוגי – יהודים עם אזרחות מצרית
שניהם התגרשו בגט ברבנות בישראל. באותו הזמן סמכות השיפוט על אזרחים זרים היתה לבימ"ש אזרחי. הם רצו שיכירו בסמכות שלהם, אבל לא היתה לביהמ"ש סמכות לתת לזרים פס"ד גירושים או מפקיע נישואים. אבל האם הוא יכול לתת הצהרה על תוקפו של הגט? עמדת ביהמ"ש היתה שהצהרה כזאת היא דקלרטיבית ולא קונסטיטוטיבית. הגט הוא פרי רצון הצדדים ואינו פעולה שיפוטית. ביהמ"ש המשיך וקבע שאכן ניתן גט כשר. זה נתן אפשרות להתגרש לזוגות זרים שהיו בישראל.
אוזגי קיבלו את ההצהרה שהגט שלהם תקף. לעומת זאת וולנברג לא הצליחו להוכיח שהדין הליטאי מכיר בתוקפו של הגט היהודי. לכן הזוג המשיך להיות נשוי.
מהותי ונוהלי
דוגמה להבחנה בין פרוצ' ומהותי:
בעניני נישואים, גירושים ומזונות ביהמ"ש הישראלי מחיל את הדין הדתי. השאלה היא כמה מהדין הדתי הוא אמור להחיל. ההלכה היא שמחילים רק את ההוראות המהותיות ולא את הפרוצדורליות. למשל – אשה זכאית למזונות מבעלה כל עוד היא חיה איתו. אם הבעל מציק לה היא זכאית גם אם עזבה את הבית. איך היא מוכיחה שהבעל מציק לה? זילברג אומר שמספיק שיהיה ראיות במשקל נוצה, בעוד בבי"ד רבני יבדקו את זה לעומק. לפי זילברג – דיני ראיות הם ענינים של פרוצדורה.
כל שיטת משפט מבחינה תבחום מבל"פ בין מהות (זכות) לפרוצ' (סעד). בפרוצ' תמיד הולכים לפי דין הפורום.
ההצדקות לעקרון:
מי שבא לבימ"ש ישאלי לא יכול לצפות לקבל מערכת פרוצ' שונה אם יש לו אלמנטים זרים בתיק.
קשה לשופט משיטת משפט אחת ללמוד סד"א של שיטה אחרת, ובטח שהמערכת לא יכולה לעשות זאת.
אי אפשר לשלול מבננאדם יתרונות פרוצ' שמעניקה השיטה הישראלית. זאת בעצם הכנסת אורחים.
או אפשר לצפות ליתרונות פרוצ' משיטת משפט זרה
חשיבות ההבחנה
אנחנו נעשה הבחנה רק בהקשר למבל"פ ולא בהכרח זה יהיה תקף להבחנות אחרות. זאת הבחנה שקשה לעשות כי המהתי והפרוצ' מאד דומים.
LEROUX V. BROWN (פס"ד אנגלי מהמאה ה-19)
לרו ובראון ערכו חוזה בע"פ בצרפת. לרו הסכים להפסיק את בראון למשך תקופה העולה על שנה בצרפת. החוזה היה צריך להתממש בצרפת וחל עליו הדין הצרפתי. לפי הדין הצרפתי החוזה הוא תקף ואכיף.
לרו הפר את החוזה ובראון תבע אותו.
לפי הדין האנגלי החוזה תקף אבל לא ניתן לאכוף אותו בגלל חוק התרמיות. התביעה מוגשת באנגליה.
ביהמ"ש האנגלי דחה את התביעה מהסביה הבאה: חוק התרמיות מטיל על המקרה הוראה פרוצ'. ההוראה הזאת חלה על מי שתובע באנגליה. ההוראה לא מולאה. היתה ביקורת על פסה"ד. אם התביעה היתה מוגשת בצרפת היו מקבלים אותה, ואם הוא היה בא עם זה לאנגליה היו אוכפים את פסה"ד.
ביקורת אחרת היתה שכלל התרמיות נחשב פרוצ' אבל בהקשר מבל"פ הוא מהותי. במהות – אנחנו רוצים לאמץ כאן פס"ד זר.
RE MONTEROSSO
חברה ממלטה היתה בלעםי של ספינה. על הספינה פיקדו קצינים נורבגים וצוות ספרדי. הנתבעים הם פרדציה בינ"ל של ארוני עובדים. התובעת היא החברה, והיאא ביקשה לחתום על הסכם קולקטיבי עם ארגון העובדים בשנת 1980. הנתבעת לא הסכימה להפעיל את הספינה בנמלי שבדיה, כי ארגון העובדים השבדי דרש להעסיק צוות שבדי.
התביעה היתה באנגליה, ואז תהו האם להחיל את הדין האנגלי או הספרדי.
ביהמ"ש האנגלי קבע שצריך להחיל את הדין הספרדי.
חוק האגודים המקצועיים האנגלי קובע שהסכם קיבוצי לא ייחשב אכיף אלא אם זה הוכרז באופן מפורש. הנתבעים רצו להחיל את הס' בטענה שהוא פרוצ'.
ביהמ"ש קבע שהחוזה תקף וזאת שאלה מהותית. שאלת הפיצויים יכולה להחשב פרוצ'
כאשר בוחנים הוראה מסויימת צריך לבחון האם היא מאיינת את תוקפו של החוזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה