המשך משטר תאגידי
אין מניות!!! איך נקבעות הזכויות בחברה? לפי ההון הרשום. בישראל מה שחשוב הוא ההון המונפק ולא ההון הרשום, לכן בארץ אומרים "הון רשום" ומתכוונים "הון מונפק". הון רשום הוא סך הכסף שמושקע בפועל בחברה. אם מישהו השקיע 600,000 מתוך מיליון, יש לו 60% מהחברה. זה רק ב- EJV.
אחוז האחזקות נגזר מכמות ההשקעה. כמות ההשקעה הזאת נקראית הון רשום.
מי משמקיע מחוייב עד גובה ההון הרשום – זה תאגיד לכל דבר.
30% מההון חייב להיות במזומן והיתרה יכולה להיות בנכסים. יכול להיות גם נכס שהוא פטנט. הרשויות בד"כ לא מקלות והסינים בוקדים שזה נכס עם ערך שהם רוצים. בד"כ קניין רוחני – בעוד המשקיע לא רוצה לעשות זאת. משקיע חכם יגיד לצד הסיני להכניס כסף, וייתן זיכיון על הפטנט. כאשר מביאים טכנולוגיה, עדיף למנוע מצב שבו ל-JV מותר לפעול מחוץ לסין, על מנת לגדר את הסיכון. כמו כן כדאי שהסימן המסחרי יישר אצל החברה הזרה.
אם הלקוח לא רוצה לבוא לסין כדי לפתח את השוק הסיני אלא רוצה להעתיק את הייצור לשם עבור שאר העולם. אז אי אפשר לגדר את הסיכון.
את ההון העצמי צריך להזרים תוך שנתיים (15% תוך 3 חודשים).
הון רשום ניתן לשינוי בדיעבד.
סכום השקעה מקסימלי – תקרת הכספים שחברה יכולה להשתמש בהם בעסקים בסין. כולל את ההון הרשום. זה הסכום שבו מותר לקחת הלוואות ולהביא כספים ממקורות אחרים. יש נוסחה בחוק שאומרת מהו הסכום, שהתחשב בהון הרשום. אם רוצים לקחת עוד הלוואות, צריך להגדיל את ההון הרשום. זאת הדרך של הסינים למנוע מימון דק. ככל שההון הרשום גבוה יותר, הפרופורציה מול סכום ההשקעה המקסימלי גדול יותר.
לקיחת הלוואה בסין הוא תהליך לא פשוט.
תחום העיסוק – מותר לעסוק רק בתחום הספציפי שעליו הוסכם בהסכם JV ובתקנון. ע"מ לשנות תחום עיסוק צריך לעשות שוב פרוצדורה דרך MOFCOM.
אוגרנים בחברה
דירקטוריון – קובע את הכל. בהסכם JV חייבים לדאוג לייצוג מקסימלי אפשרי בדיר'. הקאצ' הוא שהדין הסיני לא מאפשר לסטות ביחס בין ההון הרשום למספר הדירקטורים של כל צד. אם יש לי 60% מההון הרשום אני חייבת 60% דירקטורים. צריך לכלול לפחות 3 חברים. פרטי המבנה שלו נכללים בהסכם הJV.
בעלי מניות רשאים לקבוע הסדרים לגבי ההחלטות אבל חלק מהדברים קבועים בחוק. החוק דורש 4 דברים שניתן לקבל רק בהסכמה פה אחד:
שינוי תקנון
פירוק החברה
העלאה או הפחתה של הון הרשום
מיזוג או פיצול
מבין אלה השלישי הכי חשוב. זה אומר שאם רוצים לשנות את ההון הרשום, למיעוט יש זכות וטו על השינוי שלו. לכן קריטי לא להגיע למצב שבו צריך לתקן את זה. זה אומר שאי אפשר להביא עוד כסף לעסק אלא בהסכמה פה אחד. לכן צריך להכניס את כל הכסף הדרוש כדי להגיע לאיזון כבר בהתחלה. אי אפשר לסמוך על הצד השני ואי אפשר לדלל את הצד השני.
ניתן לקבוע הסדרים נוספים כמו זכות וטו או זכות הכרעה במקרה של שוויון בין הצדדים.
בעלי המניות
למרות שמבחינה משפטית האסיפה הכללית היא נטולת משמעות, יש חשיבות להסדרים.
זכות סירוב ראשונה – זאת ברירת המחדל, אבל ניתן להתלות על זה בתקנון. מתן זכות סירוב על עסקאות יכול להיות מעמסה, כי משקיע חיצוני לא ייכנס לעסקה אם הוא יודע שיש זכות סירוב (ולבעלי המניות האחרים יש יכולת כלכלית).
TAG ALONG - תניית הצטרפות. אם קונים – צריך לקנות מכולם
BRING ALONG – אם נביא עסקה שרוב משמעותי מבעלי המניות תוכמים בה, נוכל לחייב את האחרים להצטרף אליה. זה כי תאגידים גדולים לא אוהבים לקנות פחות מ-100% חברה. בתנייה כזאת יהיה הרבה פעמים שווי מינימלי.
PREEMPTION RIGHT - זכות להשתתף בהקצאת זכויות ולשמור על חלקך. נכון לסייג את זה אלא אם למקרה שבו יש משקיע אסטרטגי – נותן לחברה ערכים אחרים מלבד הכסף שנכנס. אמנם אמרנו שבסין אסור לדלל בלי הסכמה, אבל צריך לזכור שלדיר' יש חובות אמון והוא יצטרך להחליט בעד הדילול. מצד שני בסין היכולת לאכוף חובות אמון היא קטנה.
מנגנוני התמחרות – המנגנונים בעזרתם יוצאים מהחברה במקרה שרבים עם השותף הסיני. למשל BUY-YUO-BUY-ME ומנגנונים אחרים. קשה לדעת מראש איזה מנגנון יפעל לטובת מי. אבל – הרבה פעמים המשקיע הזר לא יכול לקנות את הצד של הסיני. לכן צריך לשמור את הזכות לממש את ההתמחרות ע"י צד ג' סיני.
רוב מיוחס או מוחלט – לענינים מסויימים
לנושאי משרה מסויימים יש מעמד מיוחד והחוק מגן עליהם. אי אפםשר סתם להעיף אותם. אחד הנושאים היותר קריטיים בהסכם ובתנון זה מיהם נושאי המשרה ומי ממנה אותם. נושא המשרה הכי חשוב הוא יו"ר הדירקטוריון (ולא המנכ"ל).
יש גם נושא משרה שתפקידו "נציג משפטי". בתאגיד זר, יו"ר הדיר' יהיה הנציג המשפטי. הוא מנהל את ישיבות הדיר' והוא מוגדר כסמכות העליונה של החברה. מביחנה פרקטית אין כמעט פעולה שהחברה תעשה שלא תדרוש חתימה+חותמת שלו.
אם הנציג המשפטי מפסיק לשתף פעולה החברה מגיעה לשיתוק. זאת דרך קלה לסחוט משקיע זר. לכן צריך לוודא שאנחנו נמנה את יו"ר הדיר'.
ס' יו"ר הדיר' – החוק קובע שאם צד אחד ממנה את היו"ר, הצד השני חייב למנות את הס' יו"ר. אבל הוא לא יכול להחליף את היו"ר כנציג משפטי.
מנכ"ל – החוק לא מפרט את סמכויות המנכל וזה נעשה בהסכם. בד"כ הצד שלא מינה יו"ר ימנה את המנכ"ל. יש עליו חובות אמון כמו שמקובל בארץ, והתפקיד דומה למה שמכירים ארץ.
בד"כ יש עוד הרבה נושאי משרה בחברה. מקובל להקנות למנכ"ל את הסמכות למנות אותם בכפוף לאישור דיר'. למעט – מנהל כספים שנראה השפעה יותר ישירה על המינוי. הזכות למנות, גם אם היא כפופה לאישור דיר', היא זכות מהותית כי בסוף צריך לאשר מישהו.
מפקחים – לא תפקיד ממש חשוב. אין סמכויות מהותיות. בד"כ יוצרים איזון שבו שני הצדדים ממנים מפקחים או גורמים בלתי תלויים.
הסכמים נלווים – הסכם שלא נחשב חלק ממסמכי היסוד, אבל מעצם מהותו הוא היה צריך להיות חלק מהסכם ה-JV, הוא עדיין יחשב ככפוף לדיני ה-JV. למשל, אם מינוי יו"ר ומנכ"ל ייכנס להסכם צדדי, אם זה יגיע לבימ"ש זה ייחשב כחלק מהסכם ה-JV. ואז אי אפשר יהיה לאכוף את הזכות – היא לא עברה אישור של הרשויות. אבל הסכמים שקשורים לתפעול העסקי אבל לא למשטר התאגידי כן יוכלו להיות בהסכם נפרד.
להסכם נפרד אפשר לקבוע מקום שיפוט ודין שאינם סינים – בניגוד להסכם JV.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה