- צרוף צדדים שאינם בעלי דין: ידיד בית המשפט (Amicus Curiae)
§ דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, פ"ד נו(6) 922
המועצה לצרכנות טענה כי ההלכה שנקבעה בערעור נושא בקשה זו עלולה לפגוע קשות בכלי של תובענות ייצוגיות צרכניות על-פי חוק הגנת הצרכן, ולכן ההכרעה בדיון הנוסף היא בעלת חשיבות רבה ביותר לציבור הצרכנים במדינת ישראל. מטעם זה ביקשה המועצה לצרכנות להצטרף לדיון הנוסף בהיותה גוף ציבורי בלתי תלוי המייצג את האינטרס של כלל ציבור הצרכנים. המועצה לצרכנות קיבלה את הסכמת המערער לצירופה כאמור, ואילו המשיבה מתנגדת לכך.
יש מקום להיעתר לבקשת ההצטרפות.
בבואו לבחון אם לצרף לדיון מי שלא היה בעל-דין בערכאה הקודמת נדרש בית-המשפט לאזן בין מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לצד המבקש במקרה שתידחה בקשתו להצטרף, לבין מידת ההכבדה שתיגרם לבית-המשפט ולבעלי-הדין אם יצורף המבקש כצד לאותו הליך. כאשר המבקש להצטרף הוא גוף ציבורי בלתי תלוי המייצג את עניין כלל ציבור הצרכנים, מצטרפים לכך שיקולים נוספים:
בנסיבות המקרה דנן עשוי צירוף המועצה לצרכנות לתרום הן לדיון עצמו והן לאינטרס הציבורי, ואין בו משום פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים לסכסוך עצמו או בזכויות היסוד שלהם.
המבקשת, המועצה לצרכנות, הינה חברה ממשלתית שהוקמה ופועלת לטובת הגנה על עניינו של ציבור הצרכנים, ואשר הוסמכה מפורשות בסעיף 35א לחוק הגנת הצרכן כגוף הרשאי לייצג צרכנים כתובע ייצוגי בתובענה ייצוגית. המועצה לצרכנות נמנית גם עם הגופים הנחשבים בדרך-כלל ל"ידיד בית-המשפט" (Amicus Curiae), ובעבר כבר אושרה הצטרפותה בשלב הערעור לבית-המשפט העליון כצד לתובענה ייצוגית אף שלא הייתה בעלת-דין בערכאה הראשונה.
הדיון הנוסף בענייננו עוסק בנושא מהותי ועקרוני בעל חשיבות, שעשוי להשליך על האינטרסים של כלל הצרכנים. יש למועצה כדי לתרום תרומה מחדשת, שהיא בעלת משמעות בהקשר של הסוגיה המתבררת בפנינו, ואין בדבריה חזרה בלבד על עמדות שכבר נטענו על-ידי המערער.
במקרה זה לא יהיה בצירופה של המועצה לצרכנות משום הכבדה של ממש, שכן המחלוקת בין הצדדים היא משפטית בעיקרה, וההצטרפות לא תביא להרחבת היריעה שנפרסה בערכאת הערעור או לפתיחת חזית נוספת, ולא תפגע ביעילות ההליך.
צירופה של המועצה לצרכנות כצד לדיון הנוסף בשלב זה עשוי לייתר הליכים נוספים, שכן כל הלכה שתיקבע על-ידי בית-משפט זה לאחר צירופה של המועצה לצרכנות, תחייב אותה ותחול עליה כמעשה-בית-דין. בכך יש, במידה מסוימת, פישוט הליכים ומניעת ריבוי התדיינויות.
שילוב הוראות תקנה 15(ב) לתקנות סדר הדין בדיון נוסף ותקנות 24 ו-425 לתקנות סדר הדין האזרחי מהווה תשתית משפטית-פרוצדורלית המאפשרת לצרף את המועצה לצרכנות כצד לדיון הנוסף.
§ מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 553-556
הצטרפות הסניגוריה הציבורית להליך "כידיד בית המשפט"
הסניגוריה הציבורית סברה, כי מכח מומחיותה והתפקידים שהוקנו לה בחוק הסניגוריה הציבורית וכן נוכח השאלות המתעוררות בתיק זה בשאלת טיב הייצוג המשפטי ואיכותו, הרי שיש לאפשר לה להצטרף להליך ולהביע עמדתה בסוגיות אלה, וזאת כ"ידיד בית המשפט" .Amicus) (Curiae עוד טענה הסניגוריה, כי בשל שינוי חוק בתי המשפט והעילות למשפט חוזר, לרבות הוספת "עילת הסל" שבסעיף 31(א)(4) (חשש מעיוות הדין), הרי שיש ליתן לה לומר דברה ולהציג עמדתה בסוגיה. המבקשים הסכימו לבקשת ההצטרפות. המשיבה, מאידך, התנגדה להצטרפותה של הסניגוריה הציבורית להליך שבפני.
התנגדות זו הוסברה, בין היתר, בהיעדר סמכותה של הסניגוריה הציבורית להופיע בהליך כאשר אין היא מייצגת בו נאשם ספציפי. עוד נטען בפני, כי מתן מעמד לסניגוריה הציבורית יפתח הפתח בפני הצטרפותם של גורמים אחרים שיצביעו על עניין לכאורה בהליך, כל זאת תוך הפרת האיזונים היסודיים שביסוד שיטת המשפט בכלל, והמשפט הפלילי בפרט. בייחוד הדגישה המשיבה את הכפילות וייתור הצורך בהופעת הסניגוריה הציבורית בהליך של משפט חוזר. כך, נוכח מעמדו המיוחד של היועץ המשפטי לממשלה בהליך זה, כשהוא מייצגו המובהק של אינטרס הציבור. על כן, חוות דעת מעין אלו של הסניגוריה - צריך שתהיינה מוגשות אך באמצעות היועץ המשפטי לממשלה ועל דעתו. אף לגוף העניין סבר היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום להגשת הטיעון במקרה שבפני, זאת נוכח ייצוגם של המבקשים; נוכח ההתייחסות המקיפה לסוגיית כשל הייצוג בדו"ח קרפ, ונוכח ההתייעצויות המוקדמות שנתקיימו ממילא בין היועץ המשפטי לממשלה לבין הסניגוריה הציבורית בתיק זה.
נעתרתי לבקשת הסניגוריה הציבורית להצטרף להליך ולהביע עמדתה בשני נושאים: הראשון, מהו מקומו של ייצוג לא נאות שניתן בערכאה הראשונה, במסגרת בקשה למשפט חוזר; השני, מה היא המשמעות של המושג "חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין" שבסעיף 31(א)(4) לחוק.
"ידיד בית המשפט" (Amicus Curiae)
מוסד "ידיד בית המשפט" מוכר בשיטות משפט שונות מזה מאות בשנים. עיקרו הוא סיוע לבית המשפט בסוגיה כלשהי, על ידי מי שאינו צד ישיר לסכסוך הנדון. במקור היה מוסד זה כלי להצגת עמדה נייטרלית בלבד בהליכים, תוך סיוע אובייקטיבי לבית המשפט. אך בהמשך התפתח מוסד "ידיד בית המשפט" כצד להליך, שאינו דווקא נייטרלי ואובייקטיבי, אלא שהוא מייצג - מתוקף תפקידו או עיסוקו - אינטרס או מומחיות שמן הראוי שישמעו בפני בית המשפט בסכסוך ספציפי. כך, באותם המקרים בהם קיים גורם שלישי - שאינו מעורב בסכסוך עצמו - ניתן יהיה לצרפו כ"ידיד בית המשפט", אם יהא בנוכחותו בהליך בכדי לתרום לגיבושה של ההלכה בעניין מסויים, זאת על יסוד הצגת מלוא העמדות הרלבאנטיות בעניין הנדון ותוך מתן ייצוג ופתחון פה ודעת לגופים מייצגים ומקצועיים.
מוסד ה- ,Amicus Curiae ככזה, אינו מוכר בחוק החרות הישראלי. בה בעת, ניתן למצוא בחקיקה שורה של מוסדות וגופים להם ניתן מעמד מיוחד כצד להליך, גם בהליכים בהם אין הם מעורבים ישירות. הבולט שבהם הוא היועץ המשפטי לממשלה, אשר מופקד מתוקף תפקידו על האינטרס הציבורי והוסמך, על כן, להצטרף לכל הליך כנציג המדינה ובלבד שמעורבים בו זכות ציבורית או עניין ציבורי. כך, למשל, מעמדה של הרשות לניירות ערך מכח סעיף 35טו לחוק ניירות ערך; מעמדה של הרשות להגנת הצרכן והמועצה הישראלית לצרכנות מכח סעיף 16(א) לחוק החוזים האחידים. מעמד דומה ניתן לארגון העוסק בזכויותיו של מי שאסור להפלותו, זאת מכח סעיף 13 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
מצווה בית המשפט הדן בסכסוך ליתן דעתו - במקרים המתאימים לכך - גם להיבטים כוללניים יותר של הסכסוך שבפניו. מטעם זה, מוסמך לעיתים בית המשפט לצרף צדדים להליך עצמו מיוזמתו שלו, בכדי להכריע בסכסוך באופן יעיל ושלם (תקנה 24). כן הורחבה על ידי בית משפט זה זכות העמידה תוך יצירת המעמד של "העותר הציבורי". כך, מקום בו ישנו גוף ציבורי - שאמנם אינו צד ישיר להליך - אך יש לו אינטרס רחב בפתרון ההליך והיכרות עם המטריה הנדונה, הרי שיינתן לאותו הגוף להשמיע עמדתו בנדון בצד העותר, לו יש נגיעה אישית או ישירה לעניין.
הסמכות לצירופו של גוף או אדם כ"ידיד בית המשפט", קיימת באופן עקרוני. אולם סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד. יש לעמוד על המשמר בעניין זה ולוודא, שאכן יש בצירוף צד נוסף להליך כדי לתרום הן לדיון עצמו והן לאינטרס הציבורי. יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם אין בצירוף האמור משום פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים לסכסוך עצמו ובזכויות היסוד שלהם.
הסניגוריה הציבורית כ"ידיד בית המשפט" בהליך דנן
בחינת ההליך שבפני הובילה אותי למסקנה, כי מן הדין היה ליתן לסניגוריה הציבורית להגיש את עמדתה בשאלות. כך, שכן תפקידה העיקרי - מכח החוק - הינו ייצוג נאשמים בהליכים פליליים (ראה סעיף 1(ב) לחוק). חוק זה מחייב את הסניגוריה הציבורית לדאוג לרמה נאותה של ייצוג ולהבטיח ייצוג הולם ונאות לזכאים לשירותיה. הנה כי כן, הסוגיה שהתעוררה בפנינו עניינה טיבו של ייצוג ראוי והשפעתו של ייצוג לקוי על משפט בערכאה הדיונית ככלל, ועילה למשפט חוזר בפרט. סוגיה זו מתבררת לראשונה בהליך זה ועל כן יש לעמדת הסניגוריה הציבורית חשיבות מיוחדת לעתיד לבוא. הצורך בקבלת עמדת הסניגוריה הציבורית מתחזק גם נוכח חילוקי הדעות הקיימים בעמדת היועץ המשפטי לממשלה עצמו, באשר לטיב הייצוג במקרה שבפנינו. צורך זה מתחזק גם נוכח ההליך בו עוסקים אנו והוא בקשה למשפט חוזר. אין זה הליך פלילי רגיל. דווקא בהליך מעין זה, ישנה חשיבות לקבלת עמדתם של גופים ומוסדות, שיש בידם כדי לסייע לבית המשפט בבירור הפרשה העומדת בפניו על השלכותיה ותוצאותיה.
§ בש"א (ת"א) 22050/03 לשכת עורכי הדין נ' ארנונה ניהול נכסים (טרם פורסם)
בפני בקשה של לשכת עורכי הדין בישראל, ועד מחוז ת"א, להצטרף להליך המתנהל בתיק זה.
לשכת עורכי הדין אינה צד ישיר במחלוקת. בקשתה להצטרף לדיון, נובעת מנסיבות המקרה המעוררות שאלה בעלת חשיבות כללית ויש לה נגיעה ישירה לעניינים עליהם מופקדת לשכת עורכי הדין כגוף בעל מומחיות בעניינים מקצועיים של עורכי דין.
לשכת עורכי הדין הוסמכה בחוק לשכת עורכי הדין בסעיף 3(4), לפעול להגנת העניינים המקצועיים של חברי לשכת עורכי הדין. בסעיף 4 נקבע כי הלשכה היא תאגיד כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית.
המחלוקת שהתעוררה במשפט זה קשורה בחברה המעניקה שרותים משפטיים, למרות שהיא חברה בע"מ שאינה חברת עורכי דין אשר רשאים עורכי דין להקים על פי חוק לשכת עורכי הדין (סעיף 59 א' לחוק הלשכה).
בנסיבות אלו, הוגשה ע"י החברה תביעה נגד מקורות חברת מים בע"מ. מצב דברים זה מעורר חשש כי נעשתה פעולה בניגוד לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי דין, האוסר על מי שאינו עורך דין לבצע דרך עיסוק או בתמורה אף שלא דרך עיסוק, פעולות משפטיות.
סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין קובע כי לא יזקק בית המשפט לתביעת שכר בעד שרות שנתן מי שאינו עורך דין. במידה שהיה בו שרות שנתייחד, לפי חוק לשכת עורכי הדין, לעורכי דין. כלל 11(ב) לכללי לשכת עורכי הדין, אתיקה מקצועית עוסק גם הוא באיסור על עורך דין לתת שרות משפטי ללקוח במקרה שהלקוח הופנה אליו ע"י גוף שאינו עורך דין הפועל למטרת רווח ולמטרה זו מפרסם ברבים מתן שרותים משפטיים.
על פני הדברים נראית לשכת עורכי הדין גוף מתאים מאוד לצירוף במקרה הנוכחי, בהיותה בעלת מומחיות, ידע והסמכה מטעם המחוקק לעסוק בכל עניין שבו מתעוררת בעיה מקצועית או עניין מקצועי של חברי הלשכה.
לדעת המשיבה, אין ללשכה כל יתרון ואינה יכולה לתרום תרומה מחדשת בעלת משמעות לסוגיה בפני בית המשפט, ואין לה ידיעות משפטיות טובות יותר מאלה של בעלי הדין. הסמכות לפרש את סעיף 98 לחוק הלשכה מסורה לבית המשפט בלבד ואינו רשאי להעדיף דעה כלשהי על דעתו. עוד נטען כי הבקשה הוגשה באיחור, אחרי שהוחלפו כבר כתבי הטענות, ותיפגע עקב הצירוף יעילות הדיון. הדבר יגרום לעיכוב בהשלמת הבירור והדבר פוגע בזכות הגישה לבתי המשפט של החברה. מדובר בערכאה ראשונה ולכן אין הצדקה לדיון בשאלות העקרוניות ואין להסיט את הדיון מהעובדות של המקרה אל המישור העקרוני. כמו כן, סוג ההליך, שהוא סכסוך אזרחי בפני בית משפט מחוזי, אינו מתאים לצירוף "ידיד בית המשפט", אותו יש לצרף בעיקר בהליכים בפני בית המשפט העליון הנכבד, בהם נקבעה הלכה מחייבת בסוגיה נשוא ההליך.
טענות אלה לא שכנעו אותי.
משפט זה נצא בשלביו המקדמיים בהם ניתן לצרף ללא קושי משיבים שיש צורך לצרפם. אחת ממטרותיה החשובות של לשכת עורכי הדין היא לפעול פעולות הבאות להבטיח את רמתו, אמינותו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין. מטרה זו היא רבת חשיבות עד כדי כך שבעניין שמעורר שאלה של הסגת גבול המקצוע, חיוני לשמוע את עמדתה של לשכת עורכי הדין. היא הגוף המשמש פה לכל עורכי הדין שיש להם אינטרס משותף לשמור ולהבטיח שלא תהיה רשות להעניק שירותים משפטיים למי שאינו עורך דין, וקווי הגבול של עיקרון זה, כפי שהם דרושים להצבה מעת לעת, על פי הסוגיות המתעוררות.
חשיבות זו חורגת בהרבה מהאינטרסים של עורכי הדין עצמם, והיא ביסוד אינטרס הציבור כולו להבטיח כי השירותים המשפטיים הניתנים לו יינתנו בידי אנשים שהוסמכו לכך לאחר שעמדו בתקופות הלימודים, ההכשרה והבחינות שיש בהם צורך לפי הדין.
§ בש"א (חי') 5926/05 לשכת עורכי הדין נ' עו"ד י. סייאג (טרם פורסם)
בפני בקשה של לשכת עורכי הדין בישראל להצטרף להליך דנן כידיד בית המשפט, Amicus Curiae. בתביעה העיקרית הגיש בנק דיסקונט למשכנתאות תביעה לצו עשה כנגד עורך דין יצחק סייאג.
לטענת הבנק, עו"ד סייאג, כבא כוחם של הלווים-הקונים התחייב כלפי הבנק ביום 14.8.94 לפעול לרישום משכנתא על הדירה לזכות הבנק בתוך ששה חודשים, או לחלופין, להמציא לבנק התחייבות של החברה המשכנת, לרישום המשכנתא בתוך התקופה האמורה. התחייבותו של עורך דין סייאג נחתמה על טופס של הבנק. למרות זאת, המשכנתא לא נרשמה. ביום 18.8.01, ביקש עו"ד סייאג ארכה לביצוע הרישום. לטענתו, נבצר ממנו לבצעו כיוון שהקונים טרם סילקו חובות לרשויות שונות.
לטענת הלשכה, עד לשנת 1989 נהגו הבנקים לחייב את קהילת עורכי הדין שעסקה במכר דירות לחתום על נוסח התחייבות אשר הטיל על עורך הדין התחייבות אישית לרישום המשכנתא. הבנקים סירבו לכבד נוסח של התחייבות שהוצע על ידי השלכה. ציבור עורכי הדין, שלא עמד בלחץ רוכשי הדירות, מצא עצמו חותם על נוסחים דרקוניים של ההתחייבויות שאפשרו מימושן נגד עורכי הדין באופן אישי. מצב זה הביא לכך שבאותה שנה גובש נוסח חדש להתחייבות על ידי הוועדה למשרדי הממשלה ומוסדות הציבור וועדת האתיקה הארצית בלשכה. בהמשך התברר כי הבנקים עושים שימוש בוריאנטים של הנוסח החדש. ועדת הבנקאות של הלשכה הגיעה למסקנה כי הוריאנטים נוגדים את כלל 10 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) הקובע כי לא יערוב עורך דין ערבות אישית בענין הנמצא בטיפולו. הלשכה טוענת כי עורכי הדין בכלל ועו"ד סייאג בפרט, רשאים להסתמך על כך שיעשה שימוש בנוסח המקובל עליה ולא בנוסח אחר.
עורך הדין סייאג מצדד בצירוף הלשכה. הבנק מתנגד לכך.
בשאלת צירוף צדדים אשר אינם צדדים ישירים לסכסוך משפטי, שיקול מרכזי נוסף בבחינת שאלת הצטרפותו של ידיד בית המשפט להליך, מעבר לשיקולים אשר אוזכרו לעיל, הינו יחסי הכוחות בין הצדדים. ככל שקיים פער גדול יותר בכוחם היחסי, צריך שתגבר המוכנות לשקול צירוף ידיד בית המשפט המצדד בעמדתו של הצד החלש.
יש מקום לאפשר את צירופה של לשכת עורכי הדין להליך דנן כידיד בית המשפט. הלשכה שייכת לקבוצה של גופים בעלי הסמכה מיוחדת בחוק לייצג אינטרס מיוחד, במקרה זה את האינטרס של כלל ציבור עורכי הדין ובקשתה צריכה להיבחן על רקע זה. במקרה דנן, עונה הלשכה על הקריטריונים אשר הותוו לצירוף צדדים בפסיקה. בנוסף, יהיה בצירופה כדי לאזן את יחסי הכוחות בהליך בו מתמודד עורך דין יחיד עם תאגיד בנקאי בשאלה המטרידה את ציבור עורכי הדין; מעבר להבדל המשמעותי במשאביהם היחסיים, לעורך הדין אינטרס פרטי מוגבל, בעוד שבמסגרת ההליך מקדם הבנק בנוסף אינטרס מערכתי כללי. יש באפשרותה של הלשכה להאיר את הפן הכללי של חתימת עורכי דין על התחייבויות מהסוג עליו חתם הנתבע דנן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה