השתחררות מחוזה של רשות מנהלית / ברק-ארז
ההתיחסות לחוזים של הרשות בדואליות נורמטיבית מעורר את הבעיה שהנחות היסוד של המשפט הציבורי והפרטי הן שונות. למשל - יש מתח בין החובה לכבד חוזים לבין החובה על הרשות לשקול את הצורך בשינוי החלטות קודמות.
התפתחות הלכת ההשתחררות
1. הפתרון המסורתי - מסכות עדיפה על חוזה. הרשות אינה יכולה להתנער ממילוי חובתה באמצעות התחייבות חוזית (פס"ד בלבן). לעקרון זה תוצאה קשה הן כלפי הפרט ונפגע והן מבחינת הרשות (כי מתקשרים פוטנציאליים יבטחו את עצמם כנגד הפרה).
2. הלכת ההשתחררות - הלכת בלבן צומצמה למקרים בהם הרשות התנערה לחלוטין מחובתה להפעיל שק"ד שלטוני (פס"ד מילר). נקודת המוצא היא שהחוזה תקף (לכן יש לפרט הניפר סעדים), וניתן להשתחרר ממנו רק אם יש "צרכי ציבור חיוניים". 3. האיסור על כבילת שק"ד ככלל פרשנות - כלומר, יש העדפה פרשנית לפחות הגבלה של שק"ד (פס"ד מייזלר).
הנסיבות המצדיקות השתחררות
1. צרכי ציבור חיוניים וחיוניות יחסית - החיוניות היחסית אומרת שיש צורך לעשות איזון של אינטרסים. יש מעט מאד בפסיקה בתחום, בין היתר בגלל שהחוזים כוללים תניות מפורשות לגבי השתחררות.
2. שינוי מהותי במדיניות ממשלתית - למשל, בעקבות החלטת ממשלת רבין לא לבנות בשטחים, היתה השתחררות מחוזים עם קבלנים.
3. שאלת השיקולים התקציביים - הלכות פבר וקופ"ח קובעות שמותר להתחשב בפן הכלכלי אבל זה יכול להיות שיקול תומך בלבד. אולם, ייתכן שהפן הכלכלי יוכל לבוא לידי ביטוי כאשר מדובר באינטרס ציבורי כבד משקל כשלעצמו.
4. שאלת שינוי הנסיבות - אין ספק שקל יותר להכיר בטענת השתחררות כאשר חל שינוי בנסיבות, אך אינטרס הציבור מחייב שניתן יהיה להפעיל אותה גם כאשר פשוט נפל פגם בהחלטה המקורית (פס"ד קוגן). במקרה השני, האינטרס הציבורי של ההשתחררות צריך להיות כבד במיוחד.
שאלת הסעדים
כיוון שסעד האכיפה אינו רלוונטי, יש דגש על הפיצוים. התמיכה בסעד כזה הם שיקולים של הגינות ציבורית פויזור נזק. מצד שני, לתת פיצויים חוזיים רגילים זה בעייתי כיוון שהם עקרונית מקבילים לקיום. לכן הפסיקה נתנה פיצויים של חסרון כיס (הסתמכות ולא ציפייה). הנושא נדון בפס"ד רגב אך ההלכה אינה ברורה, כיוון שהיתה שם פשרה.
ההתיחסות לחוזים של הרשות בדואליות נורמטיבית מעורר את הבעיה שהנחות היסוד של המשפט הציבורי והפרטי הן שונות. למשל - יש מתח בין החובה לכבד חוזים לבין החובה על הרשות לשקול את הצורך בשינוי החלטות קודמות.
התפתחות הלכת ההשתחררות
1. הפתרון המסורתי - מסכות עדיפה על חוזה. הרשות אינה יכולה להתנער ממילוי חובתה באמצעות התחייבות חוזית (פס"ד בלבן). לעקרון זה תוצאה קשה הן כלפי הפרט ונפגע והן מבחינת הרשות (כי מתקשרים פוטנציאליים יבטחו את עצמם כנגד הפרה).
2. הלכת ההשתחררות - הלכת בלבן צומצמה למקרים בהם הרשות התנערה לחלוטין מחובתה להפעיל שק"ד שלטוני (פס"ד מילר). נקודת המוצא היא שהחוזה תקף (לכן יש לפרט הניפר סעדים), וניתן להשתחרר ממנו רק אם יש "צרכי ציבור חיוניים". 3. האיסור על כבילת שק"ד ככלל פרשנות - כלומר, יש העדפה פרשנית לפחות הגבלה של שק"ד (פס"ד מייזלר).
הנסיבות המצדיקות השתחררות
1. צרכי ציבור חיוניים וחיוניות יחסית - החיוניות היחסית אומרת שיש צורך לעשות איזון של אינטרסים. יש מעט מאד בפסיקה בתחום, בין היתר בגלל שהחוזים כוללים תניות מפורשות לגבי השתחררות.
2. שינוי מהותי במדיניות ממשלתית - למשל, בעקבות החלטת ממשלת רבין לא לבנות בשטחים, היתה השתחררות מחוזים עם קבלנים.
3. שאלת השיקולים התקציביים - הלכות פבר וקופ"ח קובעות שמותר להתחשב בפן הכלכלי אבל זה יכול להיות שיקול תומך בלבד. אולם, ייתכן שהפן הכלכלי יוכל לבוא לידי ביטוי כאשר מדובר באינטרס ציבורי כבד משקל כשלעצמו.
4. שאלת שינוי הנסיבות - אין ספק שקל יותר להכיר בטענת השתחררות כאשר חל שינוי בנסיבות, אך אינטרס הציבור מחייב שניתן יהיה להפעיל אותה גם כאשר פשוט נפל פגם בהחלטה המקורית (פס"ד קוגן). במקרה השני, האינטרס הציבורי של ההשתחררות צריך להיות כבד במיוחד.
שאלת הסעדים
כיוון שסעד האכיפה אינו רלוונטי, יש דגש על הפיצוים. התמיכה בסעד כזה הם שיקולים של הגינות ציבורית פויזור נזק. מצד שני, לתת פיצויים חוזיים רגילים זה בעייתי כיוון שהם עקרונית מקבילים לקיום. לכן הפסיקה נתנה פיצויים של חסרון כיס (הסתמכות ולא ציפייה). הנושא נדון בפס"ד רגב אך ההלכה אינה ברורה, כיוון שהיתה שם פשרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה