מים
מי ים
דיברנו בשבוע שעבר על תקן BAT. יש אותו בעוד מקומות, למשל חוק אוויר נקי החדש. בארה"ב הכוונה היא שהרגולטור יקבע מהי ה-BATוידרוש מכולם להתשמש בה, בלי לבדוק את הישימות עבור אותו מפעל. בארץ הבדיקה היא אד-הוקית למפעל.
ב-2005 נוסף היטל למניעת זיהום מי ים. זה פס פיגויאני – משולם ע"י המזהם (לקרן למניעת זיהום ים). זה מנגנון שוקי שנועד לגרום למזהם להפנים את העלויות. כלומר צריך לשלם גם על זיהום מותר. כך יש אינטרס למצוא דרך זולה יותר.
מה צריך להיות גובה ההיטל? צריך לכמת את עלות הזיהום. קשה לפעמים לעשות את זה. בינתיים לא גובים את ההיטל כי אין תקנות. כאשר יתקינו את התקנות, אם בכלל, יהיו בעיות אחרות:
- ייתן לגיטימציה לזיהום
- יצור בעיה חלוקתית (מצד שני עדיף שכן ישלמו)
- נניח שיש מפעל שהזרים משהו לים. עכשיו יש היטל והוא גורם לעלייה בהוצאות. מה הוא יעשה?
- יפחית את הזיהום באופן כללי
- ייפטר מהפסולת בדרך אחרת
יש גם חוקים אחרים בישראל שעוסקים בסוגיה, למשל זיהום מי ים בשמן. לא ניכנס לזה.
מים אחרים
הבעיה היא לא רק זיהום אלא המוגבלות של המשאב. עצם השימוש במים יוצר בעיה – אין מספיק מים. זה גם עניין יחסי – אין כמעט מקום בעולם שבו מרגישים שיש מספיק מים. יש לנו מים זורמים בזול וזה ממש מצב טוב יחסית, גם גורם לנו להתשתמש בהרבה מים. צריכה גם פוגעת באיכות המים. עצם השאיבה משנה את ההרכב הכימי של המים ולשינויים ביולוגיים.
הקצאת מים
מעלה שאלות כלכליות, חלוקתיות, פוליטיות, בינ"ל...
מקורות המים:
- הכינרת
- אקוויפר ההר – המקור הכי חשוב
- אקוויפרים אחרים
- מים עיליים אחרים – שטפונות
- התפלה
- טיהור שפכים – מי קולחין
יש קשר בין מים עיליים למי תהום – הם משפיעים אחד על השני.
חסרונות ההתפלה – יקר, מזהם את הים, צורך המון אנרגיה (פליטות גזי חממה), תופסים הרבה שטח יקר (על חוף הים).
כיום – 60% מהמים הולכים לחקלאות, 35% לשימוש פרטי והשאר לתעשיה. אם מסתכלים רק על מים שפירים, חקלאות זה פחות מחצי, צריכה בייתית היא הכי גדולה.
השלכות פיזיות ואקולוגיות
מה זה הקו האדום? בפועל שואבים מתחתיו. החשש הוא שיהיה ריכוז גבוה מידי של מלחים. דוגמה נוספת – נחל הירקון. פעם זרמו שם מים מראש העין – אקוויפר ההר פורץ החוצה. היום ראש העין לא נובע כי שואבים משם. לכן נותנים קצת מים לירקון, רוב המים הם ביוב. חלקם מי ים שחודרים פנימה. גם אם לא היה ביוב, בית הגידול היה נהרס בגלל ניצול המים.
מבחינה עקרונית אין זכויות קניין פרטיות במים – ס' 2 בחוק המים קובע הגדרה מאד רחבה של מה זה מים. ס' 1 קובע שכל מקורות המים הם בשליטת המדינה לטובת הציבור. בעבר המים היו שייכים לבעלי הקרקעות. רשות המים מקצה כל שנה את המים ע"פ שיקוליה של טובת הציבור.
בפועל המצב יותר מסובך. לא ברור שהמדינה שולטת בפועל על כל מקורות המים. יש בארות וקידוחים במגזר החקלאי שאין עליהם באמת רגולציה. למרות שלפי החוק רשות המים יכולה להקצות כרצונה, החקלאים מרגישים שיש להם זכויות קנייניות במים והמדינה מתנהלת בהתאם. המדינה מקצצת בהקצאות לחקלאים אבל משלמת להם פיצויים (קוראים לזה "תמיכה כספית" כדי לא להודות שיש להם זכות).
אזורי קיצוב - ס 36-37 לחוק המים. הרשות יכולה להכריז על אזור כאזור קיצוב ושם יש לה הרבה כח להורות איך להתשמש במים ומתי. היום כל המדינה היא אזור קיצוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה