מה דינו של מי שקנה שיק גנוב ומזויף? השיק לפקודת יעל. עיד וגנב אוות, מזייף את החיתמה של יעל ומעביר לאבישי בתמורה ותו"ל. אבישי חותם היסב ונותן לשלומית. האם זה דומה למצב שבו נכתב שיק למוכ"ז ונגנב?
שטר לנפרע – שלומית יכולה להפרע או לא? לא, כיוון שברגע שהיה זיוף השרשרת נקטעה. ס' 23(א) אומר שחתימה מזוייפת לא עושה דבר. החתימה לא העבירה את הקניין. השיק עדיין של יעל. שלומית אינה אוחז, לכן אינה אינה אוח"כ והיא לא יכולה לתבוע את הבנק הנמשך. אם הבנק הנמשך פרע את השיק בתו"ל במהלך העסקים הרגיל, יש לו הגנה לפי ס 23(ג).
מקרה של שטר למוכ"ז – המחזיק נחשב לאוחז. אפילו הגנב נחשב לאוחז. שלומית היא אוח"כ. זאת ההלכה במשפט הישראלי.
אם החתימה המזייפת הופכת את השטר לשטר למוכ"ז – היא לא עשתה שום דבר.
אפשר לתבוע רק את מי שחתם אחרי חתימת הזיוף.
אשרור זיוף
יכול לקרות הרבה בחברות – עובד חתם על שטר וחרג מהרשאה. השולח או האדם המקורי יכול לאשרר אותה – ס' 23 / ס' 6(א) בחוק השליחות. לא ניתן לאשרר זיוף מוחלט. הסיבה לכך היא שזה נוגד את תקנ"צ.
הטלת האחריות על הנזק
יש שתי תפיסות עקרוניות לגבי הטלת האחריות:
- אשמה – תפיסה קלאסית
- תפיסה של פיזור הנזק - מודרנית
המשפט האנגלי מדגיש את האשמה. ברק מתלבט בין התפיסות באישזהו מאמר שכתב. המונע הטוב ביותר הוא בד"כ מי שמתעסק עם הרמאי, והמפזר הטוב ביותר הוא הבנק. לא בטוח שגם היום הבנקים הם המפזרים הטובים ביותר. זה העלה את הכח (והעמלות) של הבנקים.
צריך לדעת גם לדבר בשפה הזאת.
במקרים בהם השלוח חתם ללא הרשאה, הוא חב באופן אישי (ס 25(א))והשולח משוחרר. זה גם אם השולח אשם (לא טרח לבדוק את המהימנות של השלוח).
אין הוראות במקרה שזויפה חתימת היסב והבנק הנמשך פרע את השטר. הבנק רוצה לחייב את החשבון לא המושך? ברק מציין במפורש שס' 23(ג) לא אומר את זה בפירוש. אבל, כתוב שהפרעון הוא כשורה. מה המשמעות של פרעון כשורה ע"י נמשך? כאשר נמשך פורע השטר נפקע. אם אין שטר אי אפשר לתבוע על פיו. פרעון כשורה אומר "מילאתי את הוראותיך" ולכן הבנק רשאי לחייב את החשבון.
יש ס' בפקודה האנגלית, שלנו אין, אומר בדיוק את זה. הבנק הנמשך יכול לחייב את החשבון כיוון שזה פרעון כשורה. הוא מוגן גם מהתביעה של הבעלים האמיתי. איך יודעים את זה? בודקים בצ'למרס.
בפס"ד צ'רקוב – חברת השמירה היתה המושך. החתימה על השיק היתה מזוייפת. ס' 23(ג) לא חל. אם השיק היה שורטט הינו הולכים לס' 80, שדורש גם חוסר רשלנות. האם קבלת חתימה מזוייפת אינה תמיד רשלנות? שאלה.
* שרטוט אומר שרק בנקאי יכול לגבות את השיק.
הבנק לא צריך להיות מוגן והוא שילם. המושך תבע את הנפרע, שהיה ת"ל.
תביעות במקרה של זיוף:
- בעל השטר (המחזיק כדין) נגד המושך -
- השטר נגנב מהנפרע וחתימת ההיסב זויפה. ניתן לתבוע את המושך בעילה שטרית אבל חייבים להתחייב לשפות אותו כלפי תביעה נוספת – ס 70. מי יכול לתבוע מהמושך? אדם שקיבל את השיק אחרי חתימת זיוף הרי לא יוכל לתבוע. אבל אם הגנב הסב על החלק ניתן יהיה לתבוע. אם המושך פרע בינתיים את השטר הוא מופטר מחיובו - 23(ג). לשים לב שס' זה רלוונטי רק לחתימת זיוף ולא לפגמים אחרים בזכות הקניין. הנפרע לא יכול לתבוע לפי עסקת היסוד משום שהתנאי לכך הוא החזקה בשטר (זאת ההלכה).
- בעל השטר נגד אחרים בעוולת גזל
- החזקה שלא כדין במטלטלין נחשבת לגזל גם אם אין כוונה. ניתן לתבוע את השבת השיק גם מאדם תם לב. תקנת השוק אינה מגנה על האוחז כיוון שיש לנו את מנגנון אוח"כ. מי שנגנב ממנו השטר יכול לתבוע אותו בחזרה מכל מי שהוא נמצא בידו.
- ס' 82 מעניק הגנה לבנקאי גובה, גם אם זכות הקניין של הלקוח פגומה. זאת הגנה מפני עוולת הגזל.
- ס' 80 מעניק הגנה לבנק הנמשך.
- יש את ההגנה בס' 23(ג)
- דוגמה: שטר לפק' חברה שהוסב כדין ועובד החברה הפקיד את השטר בחשבונו הפרטי. באנגליה הטילו את האחריות על הבנק ובארה"ב על המעביד.
- דוגמה של צ'למרס: מושכת בעלת חשבון בסניף בנק. לעובד של המושכת יש חשבון באותו בנק. לעובד יש שיקים מהחברה ללקוחות, והוא מזייף את החתימה של הנפרע (הסבה). הוא מפקיד את השיק בחשבון. הבנק פורע את השיקים. לחשוב על זה בבית.
- מחזיק השטר כלפי מי שחתם לפני הזיוף
- ס 23 קובע שחתימה מזוייפת לא מעבירה את הקניין. כל מי שאחריה לא נחשב אוחז. לא ניתן לתבוע. הפקודה לא מגנה על רוכש בתו"ל מגנב. השטר יוחזר לבעליו האמיתי. אם הגנב הוסיף חתימה היא תחשב ערבות לפי ס' 56. זה לא שולל אפשרות של הווצרות אוח"כ
- מחזיק השטר כלפי מי שחתם לאחר הזיוף
- ס' 55(ב)(2) משתיק מסב אשר רוצה לכפור באמיתות חתימות שקדמו לו. מי שחתם היסב לא יכול להגיד שהשטר הגיע אליו דרך זיוף. המסב מושתק כלפי כל אוחז ולא רק אוח"כ (זאת ההלכה). נסב יוכל לתבוע מכל מי שאחרי חתימת הזיוף. מי שקיבל את השטר מהזייפן יוכל לתבוע רק את הזייפן, שבד"כ כבר יהיה בארגנטינה.
- בנק גובה בהקשר זה אינו נחשב למסב. לכן בנק נמשך לא יוכל לתבוע בנק גובה בגין זיוף.
- הנפרע יכול לתבוע בעילה קניינית של השבת נכס למי שזכאי להחזיק בו (ס' 8 לחוק המטלטלין) או בעילת ע"ע.
- מושך מול בנק נמשך
- הכלל הבסיסי מבחין בין זיוף חתימת המושך לזיוף חתימת היסב.
- שטאובר – שיק שחתימת המושך זויפה לא נוצר ובנק שפרע אותו לא רשאי לחייב את המושך (יש לו דוגמת חתימה).
- כאשר זויפה חתימת המסב – הבנק לא התרשל והוא מוגן ע"פ 23(ג).
הגנות
3 סוגים של הגנות:
- נגד צד קרוב – קיזוז
- נגד צד רחוק שאינו אוח"כ
- נגד אוח"כ
נורלנד – אומר שקיזוז יעיל נגד צד קרוב אך לא אומר שלא נגד צד רחוק
צד קרוב
שלכון תמורה – השטר נמשך כנג התחייבות והתובע לא קיים את חלקו בהסכם. הנתבע צריך להוכיח כשלון תמורה מלא. אם הוא מוכיח הוא לא צריך לפרוע את השטר. זאת טענת ההגנה הנפוצה ביותר.
הפיסקה הבחינה בין כשלון תמורה חלקי קצוב לבלתי קצוב. הכלל הקודם היה שכשלון תמורה חלקי לא מהווה הגנה, אלא ניתן לעשות תביעה שכנגד. הכלל זה נוצר בגלל החשש מגיעה בסחרות. לכן אם כשלון התמורה הוא קצוב, אין בעיה (כי קל לחשב).
העדר תמורה – ס' 27. חשוב לשים לב להבדל בין העדר תמורה לכשלון תמורה. אוחז שלא נתן תמורה לי הסכם (מיטיב) לא יכול לתבוע את פרעון השטר מהמיטיב. הקניין של האוחז בשטר לא פגום כאשר מדובר בהעדר תמורה. הוא זכאי להסב את השטר לאחר בתמורה. הנסב שנתן ערך עבור השטר רשאי לתבוע את פרעונו מההסב ומהמיטיב (שחתם עליו בתור מושך). הזכות הזאת קיימת גם למי שאינו אוח"כ.
במקרה של כשלון תמורה מלא, האם הנסב יכול לתבוע? לא, אלא אם הוא אוח"כ. הקניין היה פגום ולכן הוא עובר עם השטר עד שהוא מגיע לאוח"כ.
קיזוז
מקור ההוראה בס' 53 לחוק החוזים. בעבר התפיסה היתה שזכות הקיזוז היא דיונית ולא מהותית. כיום אפשר לפרוע שטר באמצעות קיזוז.
מה היקף התחולה של חו"ח? על כל דיני החיובים.
השאלה העיקרית היא מה זה "עסקה אחת". ביהמ"ש מתיחס לתפיסה כלכלית ולא משפטית. הבסיס של דיני השטרות הוא שהשטר נפרד מעסקת היסוד. לפי הגישה המשפטית השטר ועסקת היסוד לא יכולים א פעם להיות עסקה אחת. ביהמ"ש לא מקבל את הטענה הזאת אלא הולך על המישור המעשי. יכול להיות שמקור התביעות בעילות משפטיות שונות והן יחשבו לעסקה אחת.
בפרשת נורלנד לא היה קשר מספיק הדוק בין העסקאות והן לא נחשבו עסקה אחת. המבחן של עסקה אחת הוא לא חד-משמעי.
לסיכום ניתן לטעון קיזוז אך יש לעמוד בדרישות ס' 53:
- הגיע מועד הקיום של החיובים
- נשלחה הודעה
- אם החיוב לא קצוב – עסקה אחת
- אם החיוב קצוב – עסקה אחת או יותר
דוגמה: עסקה למכירת בית. התברר שהקבלן גרם נזק. צריך להוכיח את גובה הנזק. זה סכום בלתי קצוב. אני נתתי לקבלן שיק. אני תובע קיזוז. סביר שזאת אותה עסקה, ואז ניתן יהיה לקזז.
בכשלון תמורה חלקי הבחנו בין חיוב קצוב לבלתי קצוב. בקיזוז זה שונה – ניתן לקזז גם חוב לא קצוב. אפשר היה לנקוט בעמדה אחרת אך אנו רואים מגמה של הדמות דיני השטרות לדיני החיובים. כיום שיקול הסחרות פחות דומיננטי. מעדיפים לחסוך עלויות ולא לעשות 2משפטים. הרי ברור שאפשר היה לטעון ששטר הוא תמיד עסקה אחרת.
עסקת היסוד והשטר לא תמיד יחשבו עסקה אחת, אך זה אפשרי.
שטר בטחון ושטר פרעון
יש מצבים בהם הצדדים מתכוונים לשלם במזומן אך נותנים שטר בטחון להקלת הגבייה. ניתן להשתמש בשטר רק אם העושה הפר את התחייבותו. לפעמים השטר הוא לפרעון ואז ניתן להשתמש בו מיד (פס"ד פורשה). שטר בטחון אסור להסב!!! להסב אותו זה גזל.
אם כתוב עליו שטר בטחון לא יכול להווצר אוח"כ.
שטר למשמרת
שטר בטחון הוא כזה שבהתקיים תנאי מותר למחזיק לסחר אותו.
שטר משמרת הוא שטר שמותר לסחר בו רק לאחר שקיבל הוראה מיוצר המסמך.
לא משנה איך הצדדים קוראים לשטר אלא מה הוא באמת (פס"ד קדש נפתלי).
חוזה על תנאי ושט"ב
אם החוזה לא השתכלל בשל אי קיומו של התנאי, עושה השטר יוכל להתגונן בטענה שהשטר נמשך על תנאי. שטר כזה הוא שט"ב ואם התנאי לא התקיים חייבים להחזיר אותו.
מסירה על תנאי היא כאשר התנאי צמוד למסירה אך אינו צמוד לעסקת היסוד או שאינו רשום בפועל על השטר (לא רשום "שטר בטחון"). שאלה מעניינת היא מה יקרה כאשר כתוב "שטר למשמרת".
נטל הראיה מוטל על הנתבע כיוון שקיימת חזקת מסירה.
הוכחה שלא היתה מסירה היא הגנה מצד קרוב ורחוק.
הלכת גויסקי – אדם נתן שטר והשני התחייב לתת לו סחורה בעוד חודש. הנפרע הסב את השטר לאוחז בעד ערך. הסחורה לא סופקה. האם הוא יוכל להתגונן בטענה של כשלון תמורה? הלכת גויסקי אומר שתהיה הגנה לאוחז השטר כי כשלון התמורה התרחש רק לאחר שהשטר הגיע לידיו. המועד הקובע לקביעת הפגם בשטר הוא מתי שהאוחז קיבל אותו. זהו כלל סחרותי אך אנטי-צרכני, כי מי שנפגע בד"כ הוא הצרכן הקטן.
2 סייגים להלכת גויסקי:
- הנטל להוכיח שכשלון התמורה היה אחרי הסיחור הוא על האוחז
- לא תופס לגבי שט"ב. לאחר מתן התמורה השטר הופך לשטר רגיל
- ציטיאט – למוטב בלבד מונע רק טהירות. במקרה כזה לא תעמוד לאוחז הלכת גויסקי. אם נכשלה התמורה אחרי שהסבו את הטר אוחז רגיל לא יכול להתגבר על הפגם בשטר.
יש ביקורת על הלכת גויסקי בטענה שזה לא ככה בחיובים חוזיים.
בציטיאט ברק מותח ביקורת על זוסמן. ברק אומר שאם תמורה לא נמסרה עדיין, יש פוטנציאל של פגם בשטר שדבק בו. הקניין של האוחז הוא כן פגום.
יוס טרטי = הזכות היא של אחר
א מושך שטר ונותן לנפרע. הנפרע מעביר לנסב יש פגם בקשר ביניהם. הנסב תובע מהמושך. אין עם זה בעיה. המושך אומר שיש פגם בין הנפרע ובינך, הקניין הוא של הנפרע והוא בעל הזכות. אי אפשר לעשות את זה, אתה לא יכול לחמוק ממילוי ההתחייבות שלך בטענה שיש בעיה למישהו אחר.
הנפרע פרע את השטר לאוח"כ, ואותו אוח"כ תובע את המושך. המושך אומר – ברגע שהנפרע שילם, השטר הוא של הנפרע ולכן אתה לא יכול לתבוע אותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה