אישיות היסטרית כלשעצמה אינה ב-DSM.
בפירמידה המקורית של מאסלו, הערכה מהסביבה זה לפני שייכות. מאסלו הגדיר היפוך שכיח – אנשים שיותר חשובה להם הערכה מהסביבה מאשר שייכות וקשר. זה נובע מהאמונה שאם לא יעריכו אותך לא יאהבו אותך. זה מקביל לדינמיקה היסטרית – העדפה של "איך זה נראה" על "איך זה באמת".
על פי ה-PDM
- סוציופיליה – אוהב חיים, רגיש
- מתח מרכזי – כח ומיניות במגדר שלו או האחר
- אפקטים מרכזיים – אשמה (על תחרות) – קשור לפיקסציה פאלית, פחד, אשמה
- אמונה על העצמי – המגדר שלי הופך אותי לחלש/מסורס
- אמונה פתולוגית – אנשים מהמגדר האחר הם חזקים ונצלנים
- הגנות - הדחקה, רגרסיה ,קונבנציה (המרה – שיתוק של יד, כאב ראש פסיכוסומטי), סקסואליזיציה ואקטינג-אאוט
אקטינג-אאוט זה לפעול על פי הרגש, גם בלי קוגניציה שיש רגש. נובע מכך שלא ניתן להביא את הרגש לרמה המילולית.
ההיסטרי רואה את עצמו חלש ופגוע, אבל לא סתם אלא בגלל המין שאליו הם נולדו. היסטרים פוחדים מעודף עוררות וגירוי, והם מאד רגישים (עור דק). גם לסיכוזאידים יש עור דק, אבל אצםל העוררות באה מבחוץ. אצל ההיסטרי היא באה מבפנים.
הטרוסקסואלים שגדלו עם הורה מאכזב וחוו את ההורה מהמין השונה כמרגש ומעורר מפתחים דינמיקה היסטרית.
מילון ודייביס מדגישים את הפניית הקשב החוצה על פני העולם הפנימי. למה שמישהו יפנה קשב החוצה ולא פנימה? בגלל החרדה בפנים וניסיון למנוע חדירה של העולם הפנימי למודע. יש הדחקה טוטלית בכל ממדי החוויה – מחשבה, רגש, זכרון.
כיוון שחווית הערך מושתתת על שיפוט של אחרים אין סיבה להתסכל פנימה וזה סתם מבלבל.
סגנונות משנה
קשורים בתרבות שבה האדם חי
- מעוכב וביישני – אינהיביציות על רגש וסקס, סימפטומים של המרה וסומטיזציה. תרבות ישנה – וינה של פרויד.
- ראוותני ומצועצע – דומה להפרעה היסטריונית של ה-DSM. אימפולסיביות מינית, משברים, בעיה להגיע לסיפוק מיני. מופיע בתרבות מודרנית, פתיינית.
אישיות היסטרית אצל נשים
מה שנראה כביטוי שטחי של רדש אינו מדוייק. למעשה יש יכולת למעורבות רגשית ויחסים אינטימיים. הדרמטיות הרגשית היא בשליטה ומותאת חברתית. כוכב המסיבה – זה חיובי. יש סערת רגשות.
אבדן שליטה מופיע כשיש קונפליקטים במערכת היחסים סביב תחרות או מיניות. זה קשור לתקופה האדיפלית לכן קוראים לזה היסטרי-פאלי. ההיסטרי תמיד מחפש את הבן אדם השלישי.
יש נטייה למשברים רגשיים אך הם נרגעים לבד. לא פוגע ביכולת לתפוס באופן ריאליסטי את המציאות.
יש רגרסיה (ילדותיות) בסיטואציות מיניות.
יש היסטריות אקטרוברטיות שקל להן ליצור קשרים חברתיים, אקסהיביציוניסטיות, רוצות להיות נאהבות.
יש היסטריות מעוכבות – ביישנות שגורמת תחושה של פתיינות.
בשני המקרים יש אינהיביציות על המיניות באקט עצמו. הפטרנר יכול להחוות כחודרני ומאיים, מה שמביא לסיטואציה של פגיעה.
קרנברג מוסיף שיש נטייהל קשרים משולשים – למשל גברים נשואים.
האשה ההיסטרית מתחרה – עם גברים על כח, עם נשים על גברים. הנחה לא מודעת שהיא נחותה מגברים. יש פניה לגברים סדיסטים. יש חרדה מהמיניות ומכאן – רגרסיה לתחרות. הדינמיקה המזוכיסטית היא ניסיון לשלם מחיר על ההנאה המינית, כיוון שהמיניות מודחקת ויש אשמה עליה.
קרנברג אומר שקל להשפיע על נשים היסטרות רק בקשר אינטימי. בכלל, התפקוד רגיל עד שמגיעים למיניות (או משמעות מינית סימבולית).
אישיות היסטריונית אצל נשים
הקצנה של מאפיינים היסטריים. יותר התרכזות בעצמי, יותר תלות באדם אחר אבל לא במסגרת קשר אינטימי הדדי. יש נטייה להדהות יתר עם אחרים, השלכה של פנטזיות על אחרים, קושי גדול להבין את עצמן ולהבין אחרים. הילדותיות והשטיחות הרגשים מאפיינים את כל האינטראקציות.
יש פחות עכבות מיניות, פחות הדחקה ויותר דיסוציאציה. אימפלוסיביות, התקפי זעם, שינויים חדים במצב הרוח, נסיונות אובדניים, פנטזיות אובדניות, מניפולציה.
כל מה שאמרנו עד עכשיו זה הפרעת אישיות גבולית (שלא ברור פשוט איך מגדירים אותה).
אישיות היסטרית אצל גברים
דפוסים:
- גבריות יתר – הדגשה של הנורמות החברתיות לגבי מה נחשב גברי. זאת גבריות מדומה ומוקצנת, קריקטורה של גבריות.
- פתיינות נשית – ילדותיות מפלרטטת ותלותית עם גוון מיני הולל ומופקר
עירוב עם מאפיינים נרקסיסטיים מביא לגבר דון ז'ואן – צריך לכבוש כדי להרגיש בעל ערך.
לשכב כל ערב עם מישהי אחרת זה תחרות פאלית – ולא מיניות בוגרת. המין הוא לשם צבירת כח. זה בא מתוך אמונה שהמין שלי הוא חלש ואני צריך להוכיח משהו.
אישיות היסטריונית אצל גברים
כמו אצל נשים. הרבה פעמים אפשר לראות ניצול של תחלואים גופניים – לגיוס ת"ל, כסף וכו'.
אטיולוגיה
ננסי מקויליאמס מדגימה את התיאוריה של פרויד לגבי היסטריה. פרויד מדבר על פיקסציה פאלית ואוראלית. בתקופה האוראלית – אכזה מהאם, אי סיפוק צרכים גופניים שאמורים לרגוש לילדה להרגיש שבעה. כאשר היא מגיעה לשלב האדיפלי עם חסכים אוראליים, היא נפרדת מהאם ולהפנות את התחושה המינית אל האב. הילדה כועסת על האם שילדה אותה בלי פין ולכן רוצה לשכב עם האב. הפרידה מהאם קשורה בדבלואציה של האם. אם האם פתאום לא שווה, אי אפשר לפתור את הקומפלקס האדיפלי (אמורה להזדהות עם האם כדי שתוכל להשיג גבר). הילדה נשארת לכודה עם דמות אם שאי אפשר להזדהות איתה. היא נמצאית בתחרות עם נשים על הגברים עם תחושה שהיא עצמה חלשה, הכח אצל הגברים, המשיכה לגברים מועצמת בגלל הפיקסציה האוראלית. כח נחווה כתכונה גברית. הילדה רוצה להשיג גברים וכך להגדיל את ההערכה העצמית. באופן בלתי מודע יש שנאה וקנאה בגברים. הילדה מרגישה שהכח היחיד שיש לנשים זה המיניות הנשית.
לכן היא משתמשת במיניות כדי להגיע לכח הגברי. כיוון שהשימוש במיניות אינו בשביל להגיע לאורגזמה יש עכבות על המימוש של התשוקה. מאחר והיא מפחדת מגברים היא מתקשה להנות מהמגע המיני. פרויד קרא לזה קנאת פין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה