טיפולי שיניים לילדים
בג"צ ביטל את ההחלטה של הממשלה לעשות ביטוח שיניים לילדים.
ס' 6 לחוק בב"מ אומר שעל מנת לקבל החלטה שמוסיפה לסל הבריאות, הממשלה היתה צריכה לקבל את אישור ועדת העבודה והרווחה. ס' 6 מונה את התחומים שסל הבריאות כולל. 6(א)(8) מדבר על רפואת שיניים מונעת ולא משמרת – שזה מה שרצו להוסיף. ס' 6(א)(3) מדבר על טיפול רפואי אמבולטורי (=שלא באשפוז). ביהמ"ש מפרש את המילה אמבולטורי ע"פ תכלית החוק, הסובייטקטיבית והאובייקטיבית, אין בו רפואת שיניים משמרת. על מנת להוסיף רפואת שיניים משמרת הממשלה היתה יכולה:
1. לפעול בהתאם לס' 6(ב) בהסכמת שר האוצר וועדת העבודה והרווחה של הכנסת.
2. לתקן את החוק כך שיכלול רפואת שיניים משמרת.
הממשלה הבהירה שהיא לא מתכוונת לעשות אף אחד מאלה. לכן בג"צ ביטל את ההחלטה.
בג"צ הבהיר שזה משהו קונקרטי לגבי ההליך.
הש' נאור שכתבה את פסה"ד מוסיפה הערות אזהרה: בג"צ חושש להתערב בתעדוף. העותרים עדיין יכולים לטעון בעתיד לגבי:
1. פשרת אורון – התוספת נבעה ממנה
2. אי פנייה לוועדת הסל וחוסר תשתית עובדתית
זה היה מקרה ייחודי שבו הכנסת טענה שהחלטת הממשלה בלתי חוקית. בג"צ מבהיר שהוא לא מכריע כי לכנסת יש עדיפות בפרשנות חוקים. במקרה זה פשוט הכנסת צדקה.
בחזרה לעניינו
האם חקיקת מגן היא כלי חלוקתי יעיל ואפקטיבי?
ההצדקות הקלאסיות לשימוש בחקיקת מגן ככלי חלוקתי
1. הצדקה פנימית – חקיקת מגן לאו דווקא מגלגלת את מלוא העלות על העובדים, היא עדיין יכולה להיות יעילה. זה בגלל שהעבודים מעריכים את ההטבה יותר מעלותה למעסיק. המעסיק מגלגל עלויות אך העובדים עדיין מרוויחים. השאלה היא – אם זה כ"כ יעיל וטוב לעובדים, למה הם לא הצליחו להגיע לזה לבד? מרגליות טוען שיש בעיות שלעלויות עסקה, ההטבה היא מוצר ציבורי (אין לאף עובד את האינטרס לפתוח מו"מ), בעיות מידע).
2. הצדקה חיצונית – צדק חלוקתי לא יכול להמדד רק בערכים כלכליים. חוק שכר מינימום אמור לקדם קיום בכבוד של האדם העובד. חקיקת מגן היא כלי דקומופיקטיבי – למשל עובד חולה לא יהיה מפוטר בגלל מחלתו ולכן הוא פחות תלוי במעסיק. אי אפשר לתקן את הכבוד של האדם העובד באמצעות הבטחת הכנסה.
על פי הייל – חקיקת מגן אינה מהווה התערבות בשוק, גם אי התערבות היא התערבות. למדנו כבר בדיני עבודה.
הטיעון הכלכלי הוא חזק פוליטית ותיאורטית.
חקיקת מגן סלקטיבית
חובות התאמה
זוהי חובה קונקרטית המוטלת על המעביד כלפי העובד להתאים את תנאי העבודה כך שיתאפשר לחברי הקבוצה המוגנת לעבוד.
החובות שיש בארץ:
- התאמה לאנשים עם מוגבלויות – חוק שוויון הזדמנויות לעבודה
- התאמה לאנשים עם מחויבות הורית – חוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת ילד), חופשת לידה. בד"כ נתפס כחקיקה שמקדמת שוויון נשים.
- התאמה לבני דתות שונות – חוק שעות עבודה ומנוחה (מתן יום חופשה).
המטרה של החקיקה היא לעזור לקבוצות שנוטות להיות מופלות. החשש הוא שזה יגרום להעסקת פחות
אנשים מהקבוצה שרוצים להגן עליה. הקבוצה הזאת תהפוך ליקרה יותר להעסקה, וזה דווקא יעצים את הפערים.
ההצדקות לשימוש בחובות התאמה ככלי חלוקתי
הטיעון הכלכלי הוא שמעסיקים ימנעו מלהעסיק נשים או יפחיתו שכר לנשים כי חקיקת מגן הופכת את העסקתן ליקרה יותר. לכן נשים עובדות רק בתפקידים מסויימים. זאת בעצם אחת הסיבות לפערי שכר ותקרת זכוכית.
הצדקות:
1. כל ההצדקות הקלאסיות: נשים בוחרות עבודה בשכר נמוך כי זה משתלם להן, הן מעדיפות לעבוד במקצועות מסויימים כי זה מאפשר להן לאזן בין עבודה למשפחה. יש פה קידום ערכים אחרים (שוויון, דה-קומ', דה-פמי') שתשלומי העברה לא יכולים לקדם. אין באמת מצב של אי-התערבות (הייל) – כללי הרקע של שוק העבודה מתאימים ל”עובד האידיאלי” שאין לו מחוייבות משפחתית.
2. לגבי חקיקת מגן סלקטיבית: טיעון כלכלי של ג'ולס. במקרה של חקיקת מגן סלקטיבית, אנחנו יכולים למנוע את גלגול העלויות ע"י עיצוב הכלל המשפטי. ניתן למנוע גלגול עלויות בחובות התאמה.
גלגול עלויות תלוי בשני גורמים עיקריים:
1. מבנה שוק העבודה. צריך לשאול אם זה שוק הומוגני (שרוב המועסקים בו מאותו מין) או הטרוגני.
2. עד כמה חקיקת מניעת אפלייה יעילה – מה האפשרות לאכוף שכר שווה לגברים ונשים, עד כמה אפשר להאבק באפלייה בקידום.
בשוק עבודה הומוגני, חקיקת מגן תפגע בקבוצה שעליה מנסים להגן. בשוק עבודה הטרוגני, חקיקת מגן סלקטיבית תביא לפיזור העלויות בין גברים לנשים – סבסוד צולב. העלות הנוספת תגולגל על כלל העובדים אם יש כללי מניעת אפלייה אפקטיביים. תיווצר חלוקה מחדש בין קבוצות שונות – גברים ונשים.
חובות ההתאמה מעלות שאלות של צדק חלוקתי בין קבוצות העובדים. אם אנחנו בעד סולידריות, אנחנו נהיה בעד חקיקת התאמה (המאמר של מרגליות). אם אנחנו חושבים שזה לא בסדר שעובדים חזקים יסבסדו את הקבוצה המוגנת, אז נהיה נגד חובות התאמה.
הארכת חופשת לידה
חופשת הלידה הוארכה מ-14 ל-26 שבועות, כאשר רק 14 הם התקופה המוגנת (להעסיק בהם אשה זאת עבירה פלילית). אחרי 14 שבועות ההעסקה אינה בתשלום. הביטוח הלאומי משלם את השכר אך למעסיק יש עלויות משמעותיות. הוא צריך למצוא מישהו שיחליף אותה. 3 חודשים אחרי החזרה אסור לפטר (סה"כ אסור לו לפטר 18 חודשים)
לאחר 6 השבועות הראשונים הגבר יכול להחליף את האשה, אבל מעט מאד גברים מנצלים את זה.
תכליות החוק:
- לסייע לנשים להשתלב בשוק העבודה ע"י הכרה בחובות המשפחתיות שלהן (דה-פמי').
- להבטיח את מקום העבודה לנשים לתקופה ארוכה יותר לאחר הלידה (דה-קומ). נתונים רבים מראים שלנשים קשה לחזור לאחר 14 שבועות והן עוזבות בכלל את שוק העבודה.
- חיזוק הקשר בין האם לילוד (פמי')
תכליות סותרות – איזון מורכב.
החוק עבר עכשיו ולכן נדבר על השלכות אפשריות שלו.
- נשים יהפכו לעובדות יקרות יותר – חשש לגלגול עלויות
- חופשה ארוכה מידי- התנתקות לחצי שנה מהעבודה יכולה לגרום לבעיית השתלבות בחזרה. זה תלוי במקצוע. החשש הוא שפרק הזמן הארוך יביא להפחתת ההשקעה שלהן בקריירה ולפמיליאליזציה.
- רוב הנשים לא יכולות להרשות לעצמן להשאר בבית בלי שכר בכל מקרה. החוק מסייע רק לנשים ממעמד הביניים.
- המעביד יכול להפעיל לחץ על הנשים לא לקחת חופשה ארוכה – פוגע בתכלית הדה-קומ'.
לסיכום זהו ניסיון לאזן בין הוצאות המעביד וטובת האשה. האיזונים מביאים לחסרונות של החוק.
פס"ד אדווה צפון בנימין – למדנו בעבודה.
מצד אחד ברור לשופטים שיש פה השלכות משמעותיות על מעביד, במיוחד מעביד קטן. מצד שני, יש רצון להגן על נשים מפני אפלייה. לכן, השופטת קובעת שככלל הריאיון אינו עובדה רלוונטית להעסקה. אם הוא היה עובדה רלוונטי, זה היה מביא לאפליית נשים. המטרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה היא למנוע אפלייה על בסיס הורות.
המשך גלגול עלויות
ההכרעה של ביה"ד בפס"ד אדווה צפון בנימין מגן על נשים בהייון מפני אפלייה בשוק העבודה. זאת מעין חקיקת מגן לנשים בגיל הפוריות / הריון.
טיעונים נגד פסה"ד:
- חשש שזה יפגע בקבוצה שעליה מנסים להגן. מעסיק רציונלי פשוט יעדיף לא להעסיק נשים בגיל הפוריות.
- יש פה באמת פגיעה באמון
טיעונים בעד:
- עד איפה אנחנו מותחים את חובת הגילוי? נטייה לסרטן?
- שוויון
פסה"ד מכריע לטובת האשה, אך התוצאה יכולה להיות שמעסיקים יחששו מהעסקת נשים בטווח מסויים.
כאש מטילים חובות התאמה גלגול עלויות יכול להמנע באמצעות סיבסוד צולב (ג'ולס). זאת דוגמה למצב שבו זה בלתי אפשרי.
מיסוי
המתח בין חוקי מגן לקבצאות – הרעיון היה שמיסוי וקצבאות מתאימים יותר לחלוקה מחדש, אבל עד עכשיו דיברנו רק על קצבאות. מיסוי וקצבאות הם אלמנטים משלימים. המיסים הם חלק אנטגרלי ממדינת הרווחה. אלה הכלים המרכזיים שיש לנו במדינה לתקן את התוצאות החלוקתיות של השוק הקפטליסטי.
מסים וקצבאות הם מערכים ששואפים לאותן מטרות ומבחינה תיאורטית הם מקבילים. אפשר לתאר כל קיצבה כסוג של מס ולהפך. מבחינת השפעת המערכת על ההכנסה לאחר מס – זה לא משנה אם לקחנו מס או נתנו קיצבה. אנחנו מתיחסים לקבצאות סלקטיביות, שנמדדות במבחני הכנסה. אפשר לעשות את אותו מהלך לגבי קצבה אוניברסלית, אם לוקחים את מערך מס הכנסה הוא פרוגרסיבי. אם הילה שמיר היתה מבינה מה היא אומרת זה היה עוזר. בכל מקרה תיאורטית אין הבדל בין מס הכנסה לקצבאות.
תכליות מס הכנסה
מס הכנסה יכול לקדם שיוויון בדרכים שונות. למשל – מס גבוה על מוצרי יוקרה.
העיקרית בהן היא מיסוי פרוגרסיבי. הרעיון של פרוגרסיביות בוחן את היחס בין שיעור המס הממוצע לבין ההכנסה. אם יש מס גבוה על הכנסה גבוהה, זה פרוגרסיבי. אם יש מס נמוך או זהה על הכנסה גבוהה, זה רגרסיבי.
אם אנחנו בעד שוויון, צריך שגם נטל המס יהיה שוויוני. הרעיון בהשוואת נטל המס מבוסס על הנחה שאנחנו בוחנים אותו ביחס ליכולת הכלכלית של פרטים לשלם. דגן מציעה אפשרויות אחרות – גיל, בריאות, המידה בה אנשים נהנים ממה שהמדינה מספקת. קשה מאד לאמוד את הדברים האלה לכן משתמשים ביכולת של פרטים לשלם, שמבוססת על ההכנסה שלהם. פרוגרסיביות לא אומרת שבהכרח העניים ישלמו פחות, אלא שכולם ישלמו אותו דבר ביחס ליכולת שלהם לשלם, בהתאם לעקרון התועלת השולית הפוחתת.
מס הכנסה שלילי
זה מודל שמשלב בין מס לרווחה. הגה אותו מילטון פרידמן ב-62. הוא ראה בזה תחליף למדינת הרווחה – מדינה שיש בה רק מיסוי. לפי המודל, כל יחידת מס (פרט/משפחה) מקבלים תשלום קבוע מהמדינה. הסכום מתקבל בשתי דרכים – זיכוי מס או כסף ביד.
איך זה עובד? קובעים סכום מסויים, למשל, 600, ושיעור מס מסויים, למשל 50%. מי שמרוויח עד 600 ש"ח יקבל מס הכנסה שלילי (מי שמרוויח 600 יקבל 300). מחשבים את הפער בין ה-600 להכנסה שלי.
שיעורי התמיכה יכולים להיות מדורגים (כלומר לא צריך לקבוע שיעור מס מראש).
מחקרים מראים שכאשר מאמצים מס הכנסה שלילי זה מסייע בהגדלת ההכנסה הפנוייה של עובדים בשכר נמוך. זה מתמרץ אותם באמת לעבוד יותר. מצד שני זה מאד מקשה על הכנסת אנשים לשוק העבודה.
בישראל
בסוף 2007 החלו את חוק מס הכנסה שלילי. הוא מאד נקשר לאורות לתעסוקה. המטרה היתה לתמרץ השתתפות עובדים בשוק. כרגע דחו את המעבר מאזורי ניסוי לכל הארץ ל-2012.
זכאות למס הכנסה שלילי
קיים רק לאנשים עם הכנסה (לא כמו המודל של פרידמן), כי יש הבטחת הכנסה.
- אין בעלות של מעל 50% במקרקעין מעבר לדירת מגורים אחת (למגיש הבקשה, בן זוגו וילדיו)
- מבחן הכנסה נוקשה
- עובד עם ילד אחד/שניים או מעל גיל 55 , מרוויח מתחת 5540 אך יותר מ-1860. מתיחסים לכל שנת המס
- עובד עם 3 ילדים או יותר – נמוכה מ – 6067 וגבוהה מ-1860
הגשת הבקשה פשוטה בבנק הדואר. בחינת הזכאות כוללת הצלבת מידע בין מס הכנסה, מב"ל, דיווחי מעסיקים ועוד.
סכומי המענק מושפעים ממספר הילדים, מההכנסה (משכורת והכנסות נוספות, כולל של בן הזוג).
מרגליות מתיחס למודל של קצבת ילדים. לא נכנס לזה כי היא לא רלוונטית היום.
ביקורות על המודל
- חשש מפגיעה בתמריצים לעבוד של העובדים בשכר נמוך. אנשים לא ירצו לעבוד כדי לא לפגוע ביכולת שלהם לקבל את המס. זה עיוות שקיים בכל מערך מיסוי.
- עלויות המערך המנהלי – צריך להצליב מידע עם הרבה מקורות שונים. דורש חובת דיווח אישי על מס, מערכות מידע מתוחכמות
- בעיית אכיפה. במיוחד כיוון שאלה אוכלוסיות שאורך החיים שלהן נוטה להיות לא עם הכנסה קבועה ועם הכנסות אפורות
- הוא מטפל רק בסימפטום ולא בבעיה – למה יש אנשים שמשתכרים והשכר שלהם כל כך נמוך?!
- אופן היישום בישראל מוביל לכך שאלה עם ההכנסה הנמוכה ביותר לא מקבלים את ההטבה המקסימלית. זאת כיוון ששיעור ההטבה עולה עם עליית השכר.
- סכומים מאד נמוכים שמייצרים תמריצים חלשים. הדיווח מעיק וחודר לפרטיות.
- המדינה מסבסדת את המעסיקים של העובדים החלשים – הם יפחיתו לעובדים החלשים שכר (אופ שוט לא יעלו אותו).
- חשש בישראל – חלק מההתקדמות למשטר ליברלי קיצוני. זה יעלים את מערך הבטחת ההכנסה. זה מהלך שחותר תחת המב"ל כי הכל נעשה דרך רשויות המס ומשרד האוצר.
לסיכום – דוגמה נוספת למעבר של ליברליזם, סלקטיביות, ניסיון להביא אנשים לעבוד לפרנסתם.
האם מס הכנסה הוא כלי חלוקתי יעיל ושקוף - המאמר של דגן
יש לנות חושה שמערך המס הוא חשבונאי, פשוט, ניטרלי וגלוי. היא רוצה לחשוף את האלמנטים החבויים. גם שיטת המס כוללת הטיות מערכתיות ואלמנטים סמויים.
הרובד הראשון – מס פרוגרסיבי. זה רובד גלוי
רובד שני – תקציב הטבות מס. הופך ליותר גלוי. ב-98 נקבע שלצד המידע על ההכנסות ממיסים צריך להכין תקציב הטבות מס (פטורים, סובסידיות וכו'). זה צריך להיות גלוי כי מבחינה אובייקטיבית אין הבדל בין הטבת מס למס שלא שלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה