זיוף
תופעה מאד רווחת. הכי נפוץ בחברות, כי יש לאנשים שם גישה לשיקים וחותמות. מנהלים יכולים לגנוב מהחברה, לזייף שיק ולקחת לעצמו. למשוך שיק שלא למטרות החברה זאת חריגה מהרשאה. מי שחותם בלי הרשאה זה זיוף (ס' 23). חריגה מהרשאה נתפסת בד"כ כהוצאת יותר כסף משהרשו לך, ולא בקניית נכס מסוג אחר.
דוגמה של זיוף ממש – אדם לא מורשה לחתום, או מורשה לחתום לצד חתימה אחרת או חותמת שמישהו אחר הטביע.
דוגמה אחרת – ורד הלבשה – הבן הפקיד את השיק בחשבון שלו. זה לא זיוף, זאת גניבה.
ס' 64, 19 – סוג של זיוף. סעיפים נוספים רלוונטיים – 23, 25(א).
אין מקום מרוכז בפקודה שבו עוסקים בזיוף. מוגדר בחוק העונשין.
באילו הקשרים יכול להופיע עניין הזיוף?
- בנק נמשך פרע שיק מזויף
- בנק גובה שיק מזויף – איפה הבעיה? המושך כתב שטר לנפרע וזייפו את חתימת הנפרע. הוא יכול לבוא אל הבנק בעילות של גזל, ע"ע.
- בנק אוחז (קיבל שיק בטחון)
סעיפי חוק שמתיחסים לבנקים:
ס' 82 – הגנה לבנק גובה. לשים לב לדרישות הס'. הגנה לבנק גובה כלפי הבעלים האמיתיים.
ס' 80 – הגנה לבנק נמשך.
ס' 23(ג) – פרעון כשורה יכול להיות גם אם היה פגם קנייני. חל רק על זיוף חתימת הסב. לא חל על שינוי פרטים או משיכה. זאת הגנה לכל מי שפרע – נמשך, מסב, ערב. אם כך למה צריך את ס' 80? הוא כולל יותר אפשרויות זיוף.
בין מי למי יתעוררו סכסוכים בגין זיוף?
- בין בנק גובה/נמשך לבין הבעלים האמיתי
- בין מושך לנפרע. לכאורה אם זייפו את החתימה שלו אי אפשר לתבוע אותו - לא נעשה דבר (ס' 22). מתי נוכל כן לתבוע אותו? כאשר היה השתק. זה מה שעלה בשטאובר. בשטאובר זייפו לו מלא שיקים והוא לא עשה עם זה כלום. זה טבעי שביהמ"ש יגיד שהוא מנוע.
- בין מושך לנפרע – כאשר זייפו סכום או משהו כזה.
- בין מושך לנפרע – כאשר היה זיוף חתימת הסב. הנפרע יכול להיות אוח"כ. אדם שגנבו לו שטר – יכול לתבוע ע"פ עותק של שטר (ס' 70). יכולה להיות בעיה למושך, אם הוא כבר שילם ומגיע מישהו עם העתק של השטר.
- מסב – נניח שנפרע חתם חתימה ונתן לנסב 1. הגנב לקח את השטר והסב אותו לנסב 2. נסב 2 מסב לנסב 3. נסב 3 יכול לנסות לתבוע את הנפרע או את נסב 2. נסב 2 יהיה חייב ע"פ ס' 55 – כמו ס' 64. הוא מנוע מלטעון שהחתימות הקודמות זויפו. דינו של מוכ"ז הוא שונה – אם נגנב שטר למוכ"ז האוחז יכול להיות אוח"כ ולהפרע.
אם יש נמשך ששילם שיק מזויף ואז מגיע אוחז אמיתי:
התפיסה הקונטיננטלית – מגנים על האוחז. זה מסכן את מי שמשתמש בשיק כאמצעי לפרעון.
התפיסה האנגלו-אמריקאית – מגנה על השיק כאמצעי תשלום (מגנים על הנמשך).
בישראל – כמו בגישה האנגלו-אמריקאית - ס' 55(ב)(2) מי שחב הוא מי שהסב לאחר הזיוף. אם הזייפן נכנס לתמונה אחרי הנפרע הוא לא יודע לתבוע את המושך.
מצבי זיוף לפי הפקודה:
- פיוז מציג עצמו כראובן וחותם על השטר בשם ראובן – ס' 23
- פיוז הציג עצמו כשליח של ראובן וחתם בשם ראובן (בלי לציין שהוא שליח). לא היו יחסי שליחות – ס' 23 – חתימה ללא הרשאה
- פיוז הציג את עצמו כשליח של ראובן וחתם "פיוז בשם ראובן". לא היו יחסי שליחות – ס' 25(א).
המכנה המשותף ל-3 המקרים: לראובן אין קשר לפיוז – צדדים רחוקים. מבחינת מקבל השטר במקרה 1,2 הוא לא יכול לדעת שום דבר. במקרה 3 הוא צריך לוודא שהגורם המתימר הוא אכן שליח. אין פה רשלנות
- פיוז מציג את עצמו שליח של ראובן. חותם פיוז בשם ראובן. היתה חריגה מהרשאה – ס' 25(א)
מבחינת ראובן יש קשר לפיוז, הוא לקח שלוח לא אחראי.
- פיוז השלים פרטים אך חרג מהוראות ראובן השולח – ס' 19(א)
- פיוז שינה פרט בשטר שלם – ס' 64
יש יותר אחריות על מושך שהוציא שטר לא תקין. כמו ונדה מזרחי.
במצבים 4-6 ראובן התכוון ליצור שטר ולחוב על פיו. יש מקום לחוב אותו כלפי כל אוחז. אפשר לחוב אותו באופן חלקי (לפי הנוסח המקורי של השטר). לגבי רשלנות – היא רבה ב4,5 ופחותה ב-6.
ב-1-4 ניתן להטיל חבות שטרית על פיוז לפי ס' 22(א). במקרים 5-6יהיה קשה להטיל עליו חבות שטרית כי הוא לא חתם. ניתן לחייב אותו לפי דינים אחרים.
במקרים 1,2,5,6 אין אות אזהרה למקבל השטר. במקרים 3,4 האוחז צריך להיות ער לאפשות של חריגה (בכ"ז הוא יכול להיות אוח"כ).
ס' 23 קובע שבמצבים 1-2 ראובן אינו חייב כלל לפי השטר. האוחז בשטר אינו רוכש בו קניין כלשהו. אין קניין גם כלפי מי שחתם כדין לפני הזיוף (אלא אם כן יש מניעות). ס' 23 לא דן באחריות של הזיפן.
ס' 22 הוא מקור לחיוב הזיפן בשם בדוי.
נמשך שפרע שיק עם חתימה מזוייפת – לא להתיחס לס' 23(ג) כיוון שהוא מדבר על חתימת הסב.
פתרון התרגיל – בנק לאומי נ' איזבל
עובדות המקרה:
המושך הוא חברה ארגנטינאית. הנמשך הוא סיטיבנק דלוור. הנפרע הוא ראול. האוחז – בוריס (נתבע). הוא אוחז בשטר למוכ"ז. הוא לקוח של בל"ל.
בנק גובה1 – בל"ל. הס' בחוק שמתיחס לבנק גובה הוא 82. הוא התובע.
בנק גובה 2- סיטיבנק ניו יורק.
התביעה היא חוזית רגילה. למה הבנק הגובה חוזר אל האוחז? כי בנק גובה 2חזר אליו. למה הוא חזר?
השיק הגיע לדלוור והבנק שם פרע אותו. לאחר מכן הגיע אליו ראול ואמר לו שזה היה מזוייף. הוא פנה לבנק בניו יורק שפנה לבל"ל.
סוגיות שעלו בפסה"ד:
היתה בעיה של חוזה אחיד. הבנק כתב שהוא יוכל להחזיר את השיק גם אחרי שנים. ביה"ד אמר שכמה חודשים זה סביר.
משפט בינ"ל פרטי – האם חל על התיק המשפט האמריקאי או הישראלי? אי אפשר להגיד "המשפט האמריקאי" בכלליות כי ה-UCC אינו מחייב. הכלל הוא שבתביעה משפטית בישראל צריך להוכיח דין זר כמו כל עובדה. אם אין הוכחה, מניחים שהמשפט הזר הוא כמו הישראלי – חזקת שוויון הדינים. בפס"ד הזה חלה החזקה הזאת.
העובדות: הנמשך החזיר את הכסף לנפרע ותבע את הבנק הגובה2. הוא החזיר את הכסף ותבע אותו מבנק גובה1. בנק גובה1 תבע את הכסף מהאוחז. נניח שהאוחז הוא אוח"כ.
מה מעמדו של סיטיבנק דלוור (פרע לזייפן) לפי המשפט הישראלי? ס' ,80 82לא רלוונטי כי השיק לא משורטט. שיק משורטט נותן הגנה גם לבנק הנמשך וגם לבנק הגובה. נשאר ס' 23(ג) מתאים פה. גם אם היתה רשלנות זה לא פוגע בתו"ל ודרך העסקים הרגילה. אין לבנק את דוגמת החתימה של ראול.
לשים לב: נניח שבמקרה הזה מי שהיה טוען זיוף זה החברה הארגנטינאית, הס'לא היה חל – הוא חל רק על היסב. בפס"ד צ'רטוב חתימת המושך היתה מזוייפת.
מה טיב ההגנה שיש לבנק מס' 23(ג)? יש לו הגנת פורע כשורה. עקרונית, פרעון שיק מזוייף מנוגד להסכם בין בנק ללקוח. על השיק כתוב לנפרע או לפקודתו. השיק הזה אינו לפקודת הנפרע (הוא לא חתם חתימת הסב). לכן צריך את ס' 23(ג). הס' עוזר לבנק לחייב את חשבון המושך ולמנוע ממנו חיוב כפול. פרעון כשורה - ס' 60(א) – אומר שהשטר נפקע. בנק שפרע כשורה לא חייב לאף אחד כלום.
אם הנמשך משוחרר מכל חובה למה הוא תובע את הבנק הגובה? שאלה טובה! יש לנו ביקורת על ביהמ"ש. יכול להיות שבין הבנקים היו חוזים שמאפשרים להם לחזור אחד לשני. אבל אם זה המצב היה צריך לדון בזה.
שני ענפי משפט שרלוונטיים תמיד הם ע"ע ונזיקין (עוולת הגזל). מה קורה אם זויפה חתימת מושך בלי קרוס?
ס' 80 לא חל. ס' 23(ג) גם לא חל – כי לנמשך יש דוגמת חתימה. אין פה שטר, הבנק לא יכול לחייב את חשבון הבנק של המושך. נניח שראול באמת הסב את השיק לבוריס – זה לא משנה, ס' 23(א) מבהיר שאם אין חתימה אין שטר.
נניח שראול חתם על השיק למוכ"ז אבל הוא נתן אותו למישהו אחר והשיק נגנב והגיע לבוריס. מוכ"ז יכול להיות אוח"כ גם אם השיק נגנב. לכאורה החתימה של ראול היתה על החלק ובוריס הוא מוכ"ז אז מה הבעיה? למה בוריס היה צריך להחזיר את הכסף אם הוא אוח”כ? כי חתימת ההיסב זויפה ולא באמת נוצר שטר למוכ"ז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה