פקיעת השטר
לקרוא: עא 590/82 גיברשטיין, עא 345/87 סרדס, רעא ביטון נ' בנק הפועלים
הנושא מוסדר בס' 60-64.
מושגים:
- פקיעת שטר – אין יותר חפץ כזה. שינוי בחוזה אינו משנה את ההתחיבות החוזית, לעומת שינוי ע"פ ס' 64 שמביא לפקיעת השטר
- פקיעת חיוב – מבטלת חיוב של צד לשטר, כאשר השטר עצמו מתבטל. למשל, אם שטר לא נפרע ע"י הנמשך צריך לשלוח למושך/מסבים הודעת חילול. אם לא נשלחה הודעה הם מופטרים (ס 47)
- הגנה – מחסום בפני תביעות ע"פ השטר
סוגי הגנות:
- מוחלטת – יפה לכל תובע ועומדת לכל נתבע
- יחסיות
- לטובת נתבע מסויים או יפות נגד תובע מסויים. למשל כשלון תמורה
הביטוי של פקיעת שטר מעיד על אופי חפצי. זאת הגישה האנגלית הקלאסית. ב-UCC המונחים מתיחסים יותר לפן של החיוב. בהרבה מקרים הפקיעה היא יחסית ואז נכון יותר לדבר על פקיעת חיובים.
הפטר
שחרור של חייב מסויים מהשטר נקרא הפטר. ס' 55(א)(1) מתיחס לחובה של המושך/מסב לשלם אם יש הודעת חילול. הס' היותר חשוב הוא 47. אם לא נשלחה הודעת חילול המושך/מסב מופטרים.
החייב העיקרי בשטר הוא קבל/עושה/נמשך – הם ימשיכו להיות חייבים.
בכל עניני פקיעת השטר הנמשך דומה לקבל.
חייב עיקרי אחראי כלפי חייבים משניים. מושך אחראי כלי כל המסבים ומסב אחראי כלפי כל המסבים שאחריו. לכן, אם החייב העיקרי מופטר, כל החייבים המשניים מופטרים (כי הוא היה חייב כלפיהם)
אם החייב העיקרי מופטר – השטר פוקע.
פקיעת חיוב חוזי
אין הסדר מלא לנושא. חוק החוזים מתיחס לפקיעה בעקבות פרעון או קיזוז. יש דרכים אחרות – ויתור מצד הנושה, מיזוג הנושה והחייב לישות משפטית אחת.
למשל – אם שטר מגיע לקבל יש מיזוג והשטר פוקע. אם שטר מגיע למושך זה לא פקיעה.
ההלכה היא שדרכי הפקיעה של השטר בפקודה הן רשימה סגורה, למעט בין צדדים קרובים (פס"ד נורלנד). זה חלק ממגמת ההתקרבות בין דיני השטרות לדיני החוזים. אין בעיה להרחיב את דרכי הפקיעה באמצעות דרכי פרעון חדשות.
דרכי פקיעת השטר שאופייניים לחפץ
- השמדת השטר
- עריכת שינוי, גם אם העורך איננו האוחז (בתנאי הסעיף)
- אובדן השטר מפקיע תיאורטית (כי ניתן להציע העתק)
הביקורת המודרנית (לרנר) – שטר הוא לא רק חפץ. יש בו מימד חפצי, אבל יש ממדים אחרים שמרככים את זה. שטר לא הופך כ"כ בקלות ל"לא שטר". לכן ס' 64 הוא הגיוני – לכאורה מדובר על פקיעה אך אוח"כ יכול לגבות את הסכום המקורי.
פרעון השטר הוא הדרך המרכזית להביא לפקיעה – ס 60
היסודות:
- פרעון – לא שאלה פשוטה
- ע"י קבל/עושה/נמשך או – בשטר טובה - ע"י מוטב (נפרע). אוחז שנתן ערך יוכל לתבוע גם את הנמשך/מושך שלא קיבל ערך. החייב העיקרי בשטר חובה הוא המוטב.
- מקבל הפרעון אוחז בשטר – אחרת אין פקיעה. מי שפרע למישהו לא נכון יחוייב פעמיים. הסב למטרה מיוחדת (ס' 30) אומר שבנק שמקבל שטר לגוביינא הוא אוחז.
- התשלום במועד חלות השטר או לאחר מכן – חלות=מועד הפרעון.
- הפרעון נעשה בתו"ל וללא ידיעה על פגם בזכות האוחז – איזה תו"ל? ס' 91 אומר שתו"ל זה יושר לב. מבחן סובייקטיבי!!! נכון לכל דיני שטרות.
מקרה סדרס – הפקדתי שיק בבנק. הבנק זיכה את החשבון מיד. הבנק הציג את השיק לפרעון לבנק הנמשך. הנמשך לא רצה לפרוע את השיק. הבנק הנפקד חייב את החשבון בחזרה. זה בסדר אם היתה הסבה של השיק ממני לבנק. אני הנפרע. האם זה פרעון?
כאשר הנפרע הוא חדל פרעון יש בעיה. הבנק מחייב את החשבון אבל כסף לא ייצא מזה. הבנק רוצה לחזור למושך – לכן חשובה השאלה האם השטר פקע. אם השטר פקע אי אפשר לחזור למושך.
מתי כדאי לבנק להחשב אוחז רגיל ולא אוחז לגוביינא? אוחז לגוביינא הוא כמו האוחז המקורי (כמו שליח). לכן אם היה כשלון תמורה בין הנפרע למושך, אז גם הבנק יוכל להיות חשוף לטענה הזאת. אם הבנק הוא אוחז בזכות עצמו, הוא יכול להיות אפילו אוח"כ. גם אם היה כשלון תמורה, לבנק לא אכפת.
הבנק אוחז אם הוא נתן תמורה:
- הבנק ייחשב לאוחז רגיל אם הוא מישכן את השטר.
- ס' 26 – גם חוב מהעבר ייחשב כתמורה לפרעון שטר.
- אם לבנק יש זכות עכבון של השטר (ס 26)
אם פרעתי שטר לפני המועד – קיבלתי שטר חוב דחוי והבאתי לנושה את הכסף מוקדם. עסקת היסוד נפקעה אבל השטר לא נפקע. ניתן להעביר את השטר לאוח"כ והוא יוכל לתבוע.
לגבי שיק דחוי – מה אם פורעים אותו לפני התאריך הנקוב? אם נגיד שהתאריך הנקוב הוא רק מחסום, פריעה של השיק מוקדם מידי אינה מפקיעה. לרנר כותב ששיק דחוי נחשב בר פרעון לעתיד אבל אין על זה פסיקה.
אמרנו שאם הקבל פורע אז השטר נפקע. מה אם השיק חזר לידיים של הקבל (עושה) לפני מועד הפרעון. אין פה מיזוג? ס' 61 אומר שאם השטר הגיע לידי הקבל לפני מועד הפרעון אז הוא לא נפקע. לא בטוח שהוא יוכל להסב אותו, אבל הוא יוכל למכור אותו. לכן צריך לבדוק לגבי שיק האם הוא חל מיידית או לא.
ס' 36 - קבל יכול לחזור ולסחר את השטר אם הוא הגיע לידיו לפני המועד. מושך ומסב לא דווקא מוגבלית בזמן חלותו של השטר.
פס"ד סרדס
מזרחי עשה עסק עם סרדס. מזרחי נתן שקדים ונתן בתמורה 2 שיקים. בוטנים הוא לא נתן.
מזרחי הפקיד את השיקים בבנק. היתה לו חריגה של מיליון שקל בחשבון.
הבדל בין ניכיון לגוביינא – בניכיון הבנק מקבל את השטר באופן מלא. בגוביינא הבנק הוא אוחז בתור שליח. האוחז לגוביינא לא יוכל לזכות במעמד יותר חזק משהיה למי שהסב לו את השיק.
כיוון שהחשבון היה לניכיון שטרות, היה קשה לטעון שהבנק היה לגוביינא.
הבנק פנה לבנק של סרדס והשיק חזר. לכן הם הגדילו למזרחי את המינוס ורצו גם לקבל את הכסף מסרדס.
אם הבנק הנמשך היה פורע את השיק? הוא היה פוקע כי התמורה ניתנה לאוחז.
דוגמה: חברת מזרחי בע"מ הסבה שיק למוכז. מרזחי גנב את השיק והפקיד אותו בבנק הפועלים. הבנק פרע את השיק. מה מעמדו? אם יש מוכ"ז, יש מקרים שגם גנב יכול להיות אוחז. מי שקיבל מהגנב הוא בהחלט אוחז. לכן הפריעה היא לאוחז.
האם יש הבדל אם הבנק קיבל את השיק לניכיון או לגוביינא? אם הגנב לא יכול להחשב כאוחז, אז גם האוחז לגוביינא לא ייחשב אוחז.
נפרע חותם חתימת היסב על החזק. הגנב גונב את השיק מהמגירה – אין מסירה. אבל, אם הוא גונב אותו מתוך חריגה מהרשאה (היה אמור להפקיד בחשבון אחר) – השטר נמסר. יכול להיות, ולא ניכנס לזה, שהגנב ייחשב אוחז.
ראינו שאין מסירה. חזקת מסירה יכולה להווצר רק אם יש אוח"כ. הבנק יכול להיות אוח"כ רק אם השיק נמסר לניכיון.
נניח שקיבלתי שיק והנפרע בו חתם על החלק. איך זה שמותר לי לכתוב את השם שלי שם? ליצור הסב מיוחד? לפי ס' 19 יש חזקה שאני יכולה להשלים פרטים. זה פרט מהותי שמשנה זכויות חובות.
דרכי פרעון
- מתן כסף
- העברה מחשבון לחשבון
- דרך אחרת אם הצדדים מסכימים – נטל הראייה לכך הוא על מי שטוען שהפרעון נקבע בדרך אחרת
- שיק נגדי
- חיוב חשבון של חייב שעומד ביתרת זכות (לא זמנית). חיוב חשבון ביתרת חובה אין פרעון – מי שטוען אחרת עליו הראיה.
כאשר נפרע פרע השטר לא נפקע. אך, השטר צריך לחזור אל הנפרע. הבנק לא יכול גם לקחת את הכסף בחזרה מהחשבון וגם לתבוע את המושך.
במקרה של סרדס, הצדדים לא קבעו שהבנק צריך להחזיר את השיק ללקוח הנפרע. לכן היתה הנחה שהשיק לא נפרע כאשר רושמים את החיוב בחשבון.
פס"ד בן עליזה – ביהמ"ש קבע שאם החשבון ביתרת זכות זמנית, זה לא ייחשב פרעון.
פס"ד ביטון מסייג את הלכת סרדס. לקוח לקח הלוואה. בתור בטחון הוא נתן שט שעליו חתום ערב. הבנק תובע את הערב, והוא טוען שהלקוח פרע את השטר.
כיצד היתה פריעה? הבנק היה מחייב את החשבון של הלקוח ע”מ להחזיר את ההלוואה. לפעמים החשבון היה בחובה ולפעמים בזכות. הלכת סרדס מתיחסת לחשבון שכל הזמן היה בחובה ולא היה פעיל.
פרעון עסקת היסוד או פרעון השטר
היתה עסקת יסוד שבמסגרתה ניתן שטר.
כאשר האדם שילם – האם זה היה במסגרת עסקת היסוד או פרעון של השטר? אם שולמה עסקת היסוד השטר ממשיך להתקיים, ואם ינסו לגבות אותו תהיה הגנת כשלון תמורה. השאלה מה יקרה כשזה יגיע לאוח"כ.
שאלה – לא נכנס לזה
קיזוז
אחת מדרכי הפרעון. לא הוכרע האם קיזוז יהיה הגנה מול צד רחוק.
אם זאת נחשבת הגנה, מושך שהעלה טענת קיזוז מפקיע את השטר לגבי האוחז ולגבי מי שבא אחריו.
השטר הגיע לנפרע וקיזזתי מולו. היה פרעון. לאחר מכן השטר נפקע, ומן הסתם לא יכול להיות אוח"כ.
אם טענת הקיזוז תעלה לאםחר שהשטר יצא מידי הנפרע, יכול להווצר אוח"כ. השטר יהיה תקף.
אדם זר אינו יכול להפקיע את השטר. בפס"ד סלומינסקי נאמר שאם זר התכוון להיות שליח של הנפקע ולהפקיע, הוא יוכל להפקיע את השטר גם אם הוא לא שליח רשמית.
מושך או מסב משמים ואינם מתכוונים להפקיע, אלא לחזור עם השטר לנמשך.
מושך שפרע שטר בר פרעון לצד ג – השטר לא נפקע אך אי אפשר לסחר אותו.
מושף או מסב שפרע את השטר חוזר אל זכויותיו כלפי קבל או מסב קודם. הם רשאים לסחר את השר. מסב יכול למחוק את כל שרשרת ההיסבים עד אליהם.
צריך להבחין בין שיבת השטר למושך/מסב דרך פרעון לבית סיחור. אם זה בדרך של פרעון, לא ניתן לסחר את השטר. אם השטר הגיע בהיסב כשעוד אל הגיע מועד הפרעון, הוא יכול להמשיך להסב הלאה.
במקרה של שיק עצמי, המושך יכול להסב אותו הלאה. אם יש שיק לצד ג', והמושך פרע אותו, הוא לא יכול להסב הלאה.
החייב הפורע יכול להגן על עצמו מכפל תביעות בכך שידרוש לקבל את השטר. אם הקניין של האוחז פגום, יהיה קשה להגן עליו מפני תביעה של הבעלים האמיתי. אם זה היה שטר למוכ"ז, הפרעון הוא כשורה. אם זה שטר למוכ"ז שהתחימה בו זויפה, הפורע יצטרך להשתמש בס' 23(ג).
אם יש לפורע חשד שהחתימה מזוייפת הוא לא צריך לפרוע.
מועד הפרעון
לפי ס' 42 לחוק החוזים ניתן להקדים פרעון. בשטר זה אחרת – לא ניתן לפרוע לפני מועד הפרעון.
מי שפורע שטר לפני המועד יכול להפקיע את עסקת היסוד אך לא את החיוב השטרי. ניתן יהיה לתבוע את השטר פעם שנייה (ולכן הוא צריך לדרוש שיוחזר לו השטר).
שטר שנפרע לאחר חלותו
אם שטר כזה מגיע לאוח"כ. ס' 28(א)(1) אומר שאוח"כ חייב לקחת את השטר לפני החלות. במקרה של שטר בר פרעון עם דרישה, יכול להווצר אוח"כ לאחר פרעון.
ויתור – ס 62
ויתור מפקיע שטר אם נעשה ע"י אוחז לאחר חלות השטר, כלפי הקבל, ללא כל תנאי.
חייב להיות בכתב או ע"י מסירת השטר לקבל.
ויתור בע"פ יכול להפקיע את עסקת היסוד אך לא את השטר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה