גישות דינמיות - מאי 3

אישיות נרקסיסטית

האם אהבה היא אובדן חופש?

האם האהבה העצמית לא מאפשרת לאהוב אחר?

המיתוס של נרקיס – נרקיס נולד כאשר אל הנהר אנס נימפה. אמא שלו הלכה לנביא לשאול עליו, והוא אמר שהוא יחייה חיים ארוכים אם לא ידע את עצמו. נרקיס דחה מחזרים משני המינים. כולם התאהבו ביופיו. התאהבה בו הנימפה אקו, שנענשה בכך שהיא יכולה רק לחזור על דברי אחרים. אקו עוקבת אחרי נרקיס. הוא מעליב אותה ("לעולם לא אתן לך שליטה על גופי") ואלת הגורל מקללת אותו שיוכל להתאהב רק בעצמו. הוא מגלה את בבואתו במי אגם ולא יכול להזיז את עצמו משם. הוא ממשיך להביט בעצמו עד שהוא מת מצמא. יש עוד גרסאות לסיפור

נרקיס לא מבדיל בין פנים לחוץ. הוא לא יכול לדעת במים מחשש שיפרק את הבבואה. הוא לא יכול להסתכל על אנשים אחרים. חוסר היכולת לראות אחר הוא מאד בודד.

רוב האנשים מזדהים עם אקו. האם אפשר להזדהות עם נרקיס? האם אפשר לראות אותו כקורבן?

בשביל להרגיש את העצמיות שלנו אנחנו צריכים את ההודאה של הזולת. ההצהרה "הנה אתה" יוצרת את העצמי. אקו לא יכולה להגיד לנרקיס "הנה אתה".

הפרעת אישיות נרקסיסית ע"פ ה—PDM

נראה שזה נרכש – אין פרידיספוזיציה ע"פ הטמפרמנט

מתח מרכזי – אינפלציה או דפלציה של הערכה עצמית. בתוך כל נרקסיסט שחצן יש ילד מפוחד, ובכל נרקסיסט דכאוני יש ילד שחצן. בכל נרקיסט יש פיצול אנכי – עולם פנימי ששונה במידה רבה ממה שנראה כלפי חוץ. זה הבסיס לתנודתיות בהערכה העצמית.

רגש מרכזי – בושה, בוז, קנאה. החוויה של הנרקסיסט צבועה בתחושות של בושה ופחד להיות מבויש. זה הרגש המרכזי הזמין, יש לו גם קשר למנגנון ההגנה. מה זה בושה? אשמה היא הכרה שחטאנו, זה משהו מוסרי, קשור לסופר-אגו. בושה היא התחושה מכך שאחרים יתפסו אותנו לא טוב. אשמה קשורה לרוע ובושה קשורה לחוסר-אונים. תחושת חוסר הערך של הנרקסיסט מאיים להחשף, ואז ערכו הירוד ייחשף. הקהל תמיד ממתין לחשוף אותו. קנאה עוזרת לנו להבין למה נרקסיסטים הם הרבה פעמים שיפוטיות – היא ניסיון להרוס את מה שיש לאחר.

אמונה בסיסית על עצמי – אני צריך להיות מושלם כדי להרגיש בסדר. נרקסיסט הוא פרפקציוניסט. אפשר לראות המנעות מפעולות ותחושות שמביעים הכרה ביכולת שלו לטעות, או להיות תלוי באחרים. לא רואים חרטה ולא רואים הכרת תודה. יכול להיות שאנחנו חיים בחברה שמעודדת נרקסיזם – שמה דגש על האינדיבידואל, הישגים אישיים, בחינה בלתי מפסקת, אין מקום לגיבורים אידיאליים, הכוונה לקחת מקום ראשון. אדם נחשב לשווה לתוצאות של המעשים שלו.

אמונה ביחס לאחרים – הם נהנים מכח ותהילה, ככל שיהיה לי יותר כך ארגיש טוב יותר

מנגנוני הגנה מרכזיים – אידיאליזציה, דבלואציה. מתוך תחושת ערך עצמי נמוך, מתיחסים למי שיש לו ערך עצמי כמושלם ומזדהים איתו (זה ע"פ יחסי-אובייקט, תיאוריית העצמי לא רואה באידיאליזציה מנגנון הגנה). כיוון שאנשים אחרים אינם מושלמים, מגיעה אכזבה ואז יש דבלואציה. זה קשור לפרפקציוניזם.

סוגי משנה – נרקסיסט מוקצן/שחצן, נרקסיסט דכאוני

היכולת של הנרקסיסט לאהוב היא מוגבלת. הצורך האדיר באישור מהסביבה לא מאפשר לראות באחר דבר מלבד שלוחות של העצמי. בולס (יחסי אובייקט) אמר שאנשים נרקסיסטים החליפו את האם הלא-יציבה שלהם בשלוחה של עצמם בניסיון להשיג הרמוניה.

יש צורך עצום באחרים אבל האהבה היא רדודה. קרנברג אמר שהטרגדיה של הנרקסיסט היא שהוא הכי צריך מהזולת אבל לא יכול להעריך. הם נראים בהתחלה כמלאי קסם אבל מתברר שהם משעממים. בולס אומר שהרצון להשיג הרמוניה כל הזמן מרחיק את האדם ממורכבות רגשית. הוא מרחיק את עצמו ממה שלא רצוי ולכן לא מעורב. בזוגיות הרבה פעמים הם יימשכו לאנשים מיוחדים כניסיון להתגבר על השיעמום מבלי להיות חשופים למורכבות.

על פי ה-DSM

דפוס מתמשך של גרנדיוזיות, צורך בהערצה. נצלנות, קנאה, דרישה מוגזמת להתפעוולת והערכה, עיסוק בפנטזיות גרנדיוזיות. זה הנרקסיסט המוחצן.

זרם נרקסיסטי – כאשר יש כשלון. מאפיין הפרעות אישיות נרקסיסטיות אבל בעיקר מאפיין הפרעות גבוליות. זה זעם ההרסני.

קוהוט לא ראה את הזעם כייצוגים של דחף המוות. הוא ראה אגרסיה תחרותית – יש מטרה, והיא מופנית כלפי המשכלוים ונעלמת כאשר המטרה מושגת. זעם נרקסיסטי – מכוון כלפי זולתעצמי שכשל ולא מילא את הפונקציה של שימור העצמי אלא גרם חוסר אונים או השפלה. זה נצבר שנים ויכול להיות מופנה גם כלפי אחרים.