תאגידים - שיעור 10

תורת האורגנים, אחריות שילוחית, UV (אולטרא וירס - חריגה מסמכות)

תורת הפיקציה / התורה ההיררכית / תורת ההענקה - התפיסה המקורית היתה שהישות המשפטית היא סוג של פיקציה שמקבלת את קיומה מכח הדין, והדין גם קובע את מגבלות הפעילות. לכן חברה לא היתה יכולה לעשות פעולות שמכח הצ'רטר אין לה סמכות. פעולות שחרגו נקראו UV ולכן בטלות. לכן האחריות היתה:

• דיני עונשין: רק על עברות שנחשבו כאחריות תאגידים ועבירות של אחריות מוחלטת. לא יכולה להיות לחברה מחשבה פלילית.

• נזיקין: אחריות שילוחית בלבד. בפקנ"ז ס' 12-14 מדברים על אחריות שילוחית. האחריות הישירה היא של השלוח ומכח אחריות שילוחית לפעמים גם המעביד יהיה אחראי. אבל החברה עצמה לא מבצעת את העוולה.

• אחריות חוזית: דוק' UV. חוזה תקין הוא בין החברה לבין צד ג', ומי שחתם עליו בשם החברה יוצא מהתמונה. אם העובד חורג מסמכותו ועורך חוזה עם צד ג', דוק' UV קובעת שהחוזה חורג מכשרות וצד ג' לא יכול לחייב את החברה. מי שנפגע הוא צד ג'.

בשלב יותר מאוחר החליפו את הצ'רטר בס' המטרות של התזכיר / התקנון. בצ'רטר (זיכיון) היה ס' של מטרות הפעילות. היתה הרבה ביקורת על התפיסה. זה פגע בצמיחה של החברות כי צדדי ג' החלו לפחד. לכן נטשו את התפיסה, אבל יש שרידים לכן לומדים אותה.

ב-1884/5 – חוקי החברות הראשונים באנגליה, מאופיינים ע"י חופש ההתאגדות. אין צורך בצ'רטר. התפיסה נשארה למרות זאת. בארה"ב הרעיון של UV נשאר עד סוף המאה ה-19, באנגליה עד תחילת המאה ה-20.

מעבר מקונספט של כשרות לקונפסט של שליחות (חריגה מהרשאה) - התפיסה החוזית אומרת שהאישיות המשפטית של החברה יכולה לעשות כל מה שעושה אדם רגיל, אלא אם כן הוגבלה ע"פ חוק. ההתאגדות היא תוצר של רצון המתאגדים.

חוק השליחות -נסמך על תובנות חוזיות. מדובר בחוזה מורכב עם 3 צדדים לפחות, ובעצם יש מספר חוזים. השולח עושה חוזה עם השלוח (למשל ייפוי כוח). החוזה נותן לשלוח זכות מסוג כוח (לפי טבלת הוכפלד) – הכח אותה הרשאה הוא יכול להתקשר עם צד ג'. אלה יחסי כוח/כפיפות כי בסופו של דבר, ברגע שהחוזה נחתם השלוח יוצא מהתמונה ומחייב את השולח להכנס במקומו. חריגה מהרשאה – הפעולה אינה מחייבת את השולח אבל החוזה אינו בהכרח בטל – לא ניתן לאכוף אותו אבל ניתן לחייב את השלוח בפיצויים.

ס' 6 לחוק השליחות – ניתן לאשר את הפעולה בדיעבד. זה ההבדל בין חריגה מהרשאה לחוסר כשירות.

סק 6(ג) אומר שגם אם התאגיד לא קם הוא יכול לאשר את הפעולות שנעשו בשמו.

כשרות – שהפעולות של האדם במשפט הן מחייבות ומזכות. יש שני סוגי הגדרות כשרות משפטית:

1. הגדרה קונקרטית – דרך להגדיר כשרות שאומרת שאתה כשיר לעשות רק את מה שהחוק מגדיר לך, זאת כשרות לפעולות מסויימות.

2. כשרות כללית – היום יש לכולם, פעם לא היה לנשים או לשחורים, למשל. לבני אדם יש כשרות כללית לעשות כל פעולה משפטית, אלא אם כן הכשרות הוגבלה במפורש בחוק. זה לא אומר שהפעולות בהכרח יהיו תקפות. מוסדרת בחוק הכשרות והאפוטרופסות.

ייבוא דיני השליחות לדיני החברות לא הספיק – בהתחלה פשוט העתיקו את ההסדר. כאשר מדובר בפעולות קטנות זה מספיק. אבל, כאשר החברות הן מאד גדולות וההסתמכות של צד ג' היא שיש לחברה כיס עמוק, אז לתפוס את השלוח זה לא מספיק. כאשר צד ג' הוא מבוטח, הוא בא לחברת הביטוח אז הסוכן לא יכול לפצות אותו אם הוא חרג מהרשאה. לגבי ערבות בנקאית – הבנק ערב שאם החייב לא יפרע את החוב הוא ישלם במקומו. הרבה פעמים החייב בא והבנק טוען שהערבות לא תופסת כי הפקיד שהתחייב חרג מסמכות (טיעונים פרוצדורליים שונים ומשונים). הפקיד לא יכול להחזיר לו כאלה סכומים. שוב הותרנו את צד ג' בלי הגנה.

שנות ה-80 של המאה ה-20 - הפתרון לבעיה – תיקון פק' החברות (נכנס גם לחוק) לקונספט מעין-נזיקי. לפעמים תהיה אחריות על התאגיד למרות שלא התחייב. ס' 55-56 בחו"ח – 55(א) אסור לבצע חריגה. (ב) יש אפשרות לעצור את החריגה מראש. 56 (א) אין תוקף לפעולה בחריגה אלא אם היה אישור בדיעבד, או – וזה החידוש – אם צד ג' לא ידע/היה עליו לדעת על החריגה.

תרגול – הרמת מסך

פס"ד ששון נ' זכריה – שאול עבד שנים בחברת זכריה בע"מ התפטר ותבע על שכר שלא שולם לו. בינתיים בעלי החברה רוקן את החברה והמשיך לנהל הליכים בשמה מול העובד. לכל אורך הדרך היו הליכי בוררות ממושכים והעובד לא ידע שיש עוד חברה. העובד זכה ב-2 מ' ש”ח. הוא מבקש שיוכל לגבות את החוב אישית מבעלי המניות או מהחברה החדשה (הפניקס בע"מ). לשתי החברות אותם בעלי מניות, אותם משרדים, אותה פעילות עסקית. לא היה היגיון עסקי בהקמת החברה החדשה (“היו הפסדים אז הקמנו חברה חדשה”). היה גם ערבוב נכסים בין החברות לבעלי המניות. ביהמ"ש אישר הרמת מסך. ס' 6(א)(1) – צודק ונכון, מקרים חריגים, כדי לקפח נושה.

נסתכל על זה מהזווית של הפניקס – זאת חברה חדשה עם פעילות עסקית שגם לה יש נושים. פתאום לוקחים לה 2 מ' ש"ח אז הנושים שלה נפגעים. זה רק הערה לגבי צודק ונכון, אין על זה הלכה.

פס"ד רחמים – חברת רחמים1 היתה חייבת כסף לנושה אבי. הוא זכה וקיבל פס"ד. תאגידי רחמים 2 ו-3 ביקשו מביהמ"ש להצהיר שהחוב של 1 לא ניתן לייחוס להן, למנוע מאבי לבקש ה”מ. האחים רחמים מנהלים ובעלים של 3 התאגידים מאותו משרד, שירותי מזכירות משותפת, תחומי עיסוק לא זהים אך משלימים. יש הפרדה חשבונאית בין התאגידים. כל העובדים רשומים אצל חברה אחת. יש קשרים עסקיים בין התאגידים.

יש פה סוג של אשכול חברות. השאלות של ה"מ באשכול: האם חברת האם עעושה שימוש לרעה בחברת הבת?

משתמשים בס' 6(א)(1) כי אין הסדר מיוחד לאשכול חברות. התנאים: צודק ונכון, מקרים חריגים, פגיעה בתכלית החברה, סיכון בלתי סביר, מודעות, שים לב לאחזקותיו של בעל המניה. פס"די לרוב מדברים לע שימוש לרעה ואיון הרצון העצמית של החברות-בת, החוק לא דורש את זה אלא מספיק מודעות של בעל המניה בשים לב לאחזקותיו.

תכלית החברה – עשיית רווחים (ס' 11 לחו"ח). יש מבחני עזר – מופיע במצגת ובפסה"ד.

איך מונעים ה"מ:

הקפדה על תכלית החברה

מניעת ערבוב מכסים

לא לפעול במון דק

שמירה על נוהל תאגידי