שר הפנים הכריז ששכונת נחלת יצחק אינה חלק מת"א אלא מגבעתיים. אם הוא רוצה לעשות זאת, הוא צריך למנות ועדה. לאחר שהוועדה נותנת המלצה, הוא יכול להחליט.
פסה"ד:
גופים מעין-שיפוטיים חייבים לשמור על כללי הצדק הטבעי. אחד מהם הוא "החובה לשמוע את האידך גיסא". אולם, הוועדה לא היתה חייבת לחפש את מתנגדי הניתוק מת"א, אלא רק להקשיב למי שמגיע אליה.
השאלה אם מדובר כאן בפעולה מעין-שיפוטית או אדמינסטרטיבית. זאת בעיה כי לא ברור מה זה ה"מעין" הזה. ההבחנה חשובה - כאשר מאשימים מישהו שלא שמע את "הצד האחר" צריך להוכיח שיש "צד אחר" כלומר שיש סכסוך. החובה לתת לנפגע אפשרות להתגונן מפני החלטה משותפת לכל פעולה של הרשות. צריך לתת לשני הצדדים הזדמנות הוגנת לטעון, לא בהכרח בע"פ.
נוסיף לכך את עקרון "אין עונשין אלא אם מזהירין".
המסקנה: גוף מנהלי אינו יכול לפגוע בגוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכו' של אזרח אלא אם כן היתה לו הזדמנות הוגנת לטעון את טענתו. ההיקף ההזדמנות תלוי בהקשר.
כאן השר ממש סרב לשמוע את המתנגדים ולכן החלטתו בטלה.
האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הבטחון
מפקדי צה"ל התקינו צווים כלליים בדבר גירוש זמני. הצווים הפנו לנסיבות המיוחדות שנוצרו בשטחים המוחזקים ולטעמי ביטחון החלטיים, שחייבו את ההסדרים הבאים: תוקפו של צו גירוש זמני אינדיווידואלי הוא לשנתיים לכל היותר; את צו הגירוש ניתן לבצע על אתר, מייד לאחר הוצאתו; זכות השימוע תקוים רק לאחר ביצוע הגירוש; ועדות הערר לצורכי זכות השימוע בערר - הפועלות לצורך תקנה 112 לתקנות ההגנה (שעת חירום), תהיינה בעלות סמכות להחליט החלטה מחייבת ולא רק בעלות סמכות מייעצת; הערר יידון שלא בנוכחות המגורש.
בעקבות זאת גורשו 415 פעילים בארגון החמא"ס או הג'יהאד האיסלאמי. הקריטריון ששימש את הרשות הצבאית, שהחליטה על ביצוע הגירוש, היה אינידיווידואלי.
לטענת העותרים, בטלים צווי הגירוש הן בשל בטלותו מדעיקרא של הצווים הכלליים המסמיכים, והן בשל פגמים שונים שנפלו בדרך הוצאתם של הצווים האינידיווידואליים. לעניין הטעם הראשון טענו העותרים, כי אין בסיס משפטי מספיק לשלילתה של זכות השמיעה המוקדמת של המועמד לגירוש, הנתונה בתקנה 112(8) לתקנות ההגנה (שעת חירום). עוד טענו העותרים, כי פעולת הגירוש נוגדת הן את המשפט הבינלאומי הפומבי והן את המשפט המינהלי הישראלי.
פסה"ד
הראיות המתייחסות לכל מועמד לגירוש צריכות להיות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות. בנסיבות דנן, מדובר על אוסף של צווים אישיים, שכל אחד מהם עומד על רגליו שלו ומקיים את דרישותיה של תקנה 108.
הפירוש הסביר של תקנה 112(8) הוא, כי חובה להעניק אפשרות פנייה לוועדה המייעצת מייד לאחר מתן צו הגירוש ולפני ביצועו. עם זאת, שלילתה של זכות הפנייה המוקדמת לוועדה אינה חייבת להביא לביטול הצו בדיעבד, אלא התרופה הנכונה לתיקון המעוות היא בהחזרת המצב לקדמותו, היינו, בהעמדת העותרים במצב שבו היו נמצאים אלמלא נשללה מהם זכות הפנייה לוועדה.
המשפט המינהלי הישראלי מחייב מתן זכות שימוע; ככל שהתוצאות של ההחלטה השלטונית חמורות יותר ובלתי הדירות, גם חיוני יותר שהאדם הנוגע בדבר יוכל להשמיע השגותיו ולהביא תגובתו לטענות נגדו, כדי לנסות ולהפריכן.
שמיעת טיעונים שלא מפי הנוגע בדבר אלא מכלי שני לוקה בערכה ובמעשיותה. ההופעה האישית לפני הוועדה המייעצת של מי שניתן לגביו צו גירוש היא עיקרה ותמציתה של זכות השימוע. קיימים חריגים, בהם ניתן לסטות מהכלל של מתן זכות השימוע מראש; אך חריגים אלה הם פרי האיזון בין צורכי הביטחון לבין זכות השימוע.
הפניקס הישראלי בע"מ נ' מוריאנו
השלכותיה של חקיקת משנה הן לפעמים רחבות ביותר. חקיקת משנה משפיעה בדרך כלל, לפי טיבה, על מגזר שלם בציבור. היא עשויה להסדיר סוגיה בהסדר ראשוני ומקיף. על-כן, מקובל במספר ארצות בעולם המערבי לתת לציבור הזדמנות להביע דעתו לגבי מלאכת הגיבוש של חקיקת המשנה
זכות הטיעון היא לא רק תולדה של הרצון לנהוג בהגינות, דבר שחשיבותו עילאית, אלא גם פרי ההיגיון, שהרי שמיעת ההשגות וההצעות המשלימות מציידת את הגורם המתקין במידע על הניסיון המצטבר של אלה אשר להם נגיעה לנושא, ומעשירה בכל מקרה את המחשבה הקולקטיבית. זאת ועוד, אין להקנות לשיקולי מהירות הפעולה המינהלית מעמד בכורה מוחלט על פני מתן האפשרות להשמיע השגות, וזאת לפחות באותם מקרים שבהם אין דחיפות מיוחדת בעניין התקנת התקנות.
בנושאים בעלי חשיבות ציבורית ניתן להנהיג פירסום מראש של הצעת התקנות. למשל, ניתן לאפשר העלאת הערות על הכתב, עריכת כינוסים פומביים וכדומה.
המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל
אחד מן החריגים העיקריים לזכות הטיעון יימצא בכלל שלפיו אין לו ליחיד זכות להישמע בטרם החלטה שאופייה שלטוני-ריבוני חרף זאת שהיחיד עלול להיפגע מביצועה של אותה החלטה.
הלכה ותיקה זו – שבאחד הימים אפשר יימצא כי יש לקבוע לה גדרים וסייגים – הוחלה על חקיקת הכנסת ועל חקיקת משנה בת פועל תחיקתי.
הלכה זו, חייבה עצמה בביקורת לא מעטה, ונשמעו קולות המבקשים לסטות ממנה ולקבוע כי יש לאפשר זכות השמעת טענות לנפגעיה בכוח של תקנה חדשה, ובלבד שדרך השמעת הטענות תותאם לנסיבות ולא תשבש את פעילותה של הרשות.
עמדת המדינה בתשובתה לעתירות נסמכת על ההלכה כי צווי הפינוי הינם תקנה בת פועל תחיקתי, ומכאן שראש-הממשלה ושר הביטחון לא חבו לעותרים חובה לשומעם קודם שחתמו על צווי הפינוי וקודם פרסומם של הצווים. העותרים אינם חולקים על קיומה של ההלכה, ומשיבים הם למדינה בשניים אלה: אחד, גם אם נקבל את ההלכה כהלכה שרירה וקיימת, אין ההלכה תופשת בענייננו, הואיל וצווי הפינוי אינם תקנה בת פועל תחיקתי כלל.
אחד הנימוקים העיקריים להלכה הקובעת כי אין הרשות חייבת לשמוע את היחיד בטרם תתקין תקנה בת פועל תחיקתי, נעוץ בקושי המעשי לקיים חובת שמיעה לציבור רחב של אנשים. החשש הוא שמא קיומה של חובת שמיעה יפגום בהליך המינהלי וישבשו, ואפשר אף ימנע חקיקתה של חקיקת משנה באורח תקין. אין ספק בעינינו כי טעם זה מתקיים בענייננו במלואו. היענות לבקשת העותרים פירושה הוא כי עד שראש-הממשלה ושר הביטחון יורשו לצוות צווי יישום התנתקות, נטל יוטל עליהם לשמוע – בכל דרך שהיא – אלפי מתיישבים ובעלי בתי עסק העלולים להיפגע מתכנית ההתנתקות ומצווי הפינוי. אין ספק קל בדעתנו כי שמיעתם של העותרים ושל אחרים במעמדם – ולו באמצעות נציגים – תביא בהכרח לשיבוש התכנית כולה עד כדי ביטולה.
הנטל המוטל על בעל-סמכות לשמוע טיעוניו של נפגע-בכוח לפני החלטה מקורו בחובה המובנת-מאליה לנהוג בהגינות כלפי הזולת; להביא לכך שמרב העובדות שלעניין יהיו לפני הרשות המוסמכת ושלא לפגוע בסיכוי הנפגע-בכוח להעביר את רוע הגזרה, כולו או מקצתו. אשר לענייננו, ביודענו כי המאטריה שבה עוסקים הצווים מאטריה לאומית-ביטחונית-מדינית ממעלה נעלה היא, וכי בעלי הסמכות שהחליטו הם הממשלה, ראש-הממשלה ושר הביטחון, נתקשה לקבל כי קנויה לו ליחיד, דוגמת העותרים, זכות להשמיע טענותיו בטרם נתקבלה ההחלטה. זוהי החלטה הנוגעת לאזרחי המדינה כולם ולא רק למתיישבים או לבתי העסק הנמצאים באזורים המיועדים לפינוי. בנסיבות אלו לא קמה להם לעותרים – כפי שלא קמה לכל יחיד אחר המתנגד לתכנית ההתנתקות במתכונת שנתקבלה – הזכות המשפטית להשמיע טענותיהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה